Otzarot-Article

"וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" (כד-א) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ כָּאן כְּפִילוּת לָשׁוֹן: "זָקֵן", וּ"בָא בַּיָּמִים". אֲבָל יָדוּעַ, שֶׁזִּקְנָה מְצַיֶּנֶת בַּתּוֹרָה אֶת הַחָכְמָה. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין לב.) בַּפָּסוּק "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (וַיִּקְרָא יט-לב) – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. וְשָׁאַל הַ'דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם' זַצַ"ל, אֱמֶת שֶׁ"זָקֵן" הוּא נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל "זֶה – קָנָה", אֲבָל מֵהֵיכָן מוּכָח מַה קָנָה, אוּלַי קָנָה נְכָסִים וָעֹשֶׁר?

וְתֵרֵץ, שֶׁאִם מְדַבְּרִים עַל קִנְיָן, מִבְּלִי לְצַיֵּן מַה קָנוּ, הַכַּוָּנָה הִיא לַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר, הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר. כֶּסֶף וְזָהָב חֲשׁוּבִים, אֲבָל "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תְּהִלִּים קיט-עב). וְהֵם "נֶחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רַב". יַהֲלוֹמִים וּפְנִינִים יְקָרִים הֵם, אֲבָל הַתּוֹרָה "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (מִשְׁלֵי ג-טו). כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה! הַזָּקֵן – "זֶה קָנָה", וּמַהוּ הַקִּנְיָן הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר? הַתּוֹרָה!!! זֶה שֶׁאָמְרוּ (וַיִּקְרָא רַבָּה א-ו) "דַּעַת קָנִיתָ, מַה חָסַרְתָּ. דַּעַת חָסַרְתָּ, מַה קָנִיתָ".

כָּל זֶה, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. אֲבָל רַבֵּנוּ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה נוֹקֶבֶת יוֹתֵר. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הִיא הַקִּנְיָן הָאֲמִתִּי הַיָּחִיד! מִשּׁוּם שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁבַּקִּנְיָנִים הָאֲחֵרִים, כְּכָל שֶׁהָעֹשֶׁר רַב יוֹתֵר וְהַנְּכָסִים רַבִּים יוֹתֵר, כָּךְ הֵם רְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהָאָדָם וּמְנֻתָּקִים מִמֶּנּוּ: הָאֶבְיוֹן, כָּל רְכוּשׁוֹ עָלָיו... אָדָם אָמִיד, יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף בַּבַּנְק וַחֲנוּת בְּכִכַּר הָעִיר. לְעָשִׁיר יֵשׁ בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת בְּעָרֵי הַפִּתּוּחַ, וְלַמִּילְיוֹנֶר יֵשׁ הַשְׁקָעוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ. אֲבָל אָדָם הַצּוֹבֵר יֶדַע וְחָכְמָה, הֲרֵי כְּכָל שֶׁהוּא עָשִׁיר בָּהֶם יוֹתֵר - הֵם גּוֹדְשִׁים אוֹתוֹ, מְמַלְּאִים אֶת נַפְשׁוֹ, מְעַצְּבִים אֶת אִישִׁיּוּתוֹ וּמַדְרִיכִים אֶת אֹרְחוֹתָיו. הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יוֹתֵר.

לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהַקִּנְיָנִים הָאֲחֵרִים רוֹפְפִים הֵם, וְאֵינָם קְנוּיִים לָאָדָם בְּקִנְיָן שֶׁל מַמָּשׁ.

בְּהֶקְשֵׁר זֶה, מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (מִשְׁלֵי ג-טו):

מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֲרִים שֶׁהִפְלִיגוּ בִּסְפִינָה. הִתְוַדְּעוּ זֶה לָזֶה, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְפָּאֵר בְּעָשְׁרָם וּבְמִסְחָרָם. הִשְׁתַּבְּחוּ בִּסְחוֹרָתָם הַמֻּנַּחַת בְּבֶטֶן הַסְּפִינָה: זֶה מִסְחָרוֹ בְּבַדֵּי מֶשִׁי וְאַטְלָס, זֶה מְיַבֵּא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, וְזֶה סוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הָיָה שָׁם חָכָם אֶחָד, שֶׁיָּשַׁב בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְעָסַק בְּתַלְמוּדוֹ. פָּנוּ אֵלָיו וּשְׁאָלוּהוּ בְּלִגְלוּג: "וְאַתָּה, בְּמַה מִסְחָרְךָ?" עָנָה לָהֶם בִּקְצָרָה: "שֶׁלִּי גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם". תָּמְהוּ וְהִשְׁתָּאוּ, בְּוַדַּאי לֹא יוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו. חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ שֶׁמָּא סוֹחֵר הוּא בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת, עָנָה לָהֶם רַב-הַחוֹבֵל: "חָכָם זֶה אֵינוֹ נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶלָּא טַלִּית וּתְפִילִין וְתַכְרִיךְ שֶׁל סְפָרִים". שָׁבוּ לְלַגְלֵג עָלָיו, וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: "שֶׁלִּי - גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם".

הִמְשִׁיכוּ בְּהַפְלָגָתָם. לְפֶתַע הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹדְדֵי יָם, בָּזְזוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם וּלְקָחוּם בַּשְּׁבִי. בְּאַחַד הַנְּמָלִים בִּקְּשׁוּ לְמָכְרָם לַעֲבָדִים. מִשֶּׁנּוֹדַע לִבְנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית שֶׁבֵּין הַשְּׁבוּיִים מְצוּיִים יְהוּדִים, בִּקְּשׁוּ לִפְדּוֹתָם, אֲבָל הַשּׁוֹבִים דָּרְשׁוּ הוֹן עָתֵק. הִבְחִינוּ בְּחָכָם הַשָּׁבוּי, וּפְדָאוּהוּ. בִּקֵּשׁ: "אָנָּא מִכֶּם, עֲשׂוּ מַאֲמָץ וּפְדוּ גַּם אֶת חֲבֵרַי". שָׁמְעוּ לְקוֹלוֹ וּפָדוּ אֶת כֻּלָּם. מִיַּד כִּבְּדוּ אֶת הֶחָכָם כָּבוֹד גָּדוֹל, הִלְבִּישׁוּהוּ מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד וְרוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עַם. וּשְׁאָר הַשְּׁבוּיִים, הַסּוֹחֲרִים הָאֲמִידִים, הָיוּ לְבוּשֵׁי בְּלוּיִים חַסְרֵי כֹּל. נַעֲנָה וְאָמַר לָהֶם: "כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, שֶׁשֶּׁלִּי גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם?!".

מַהוּ הַלֶּקַח מִסִּפּוּר זֶה? כָּל הָרְכוּשׁ, קִנְיָן מְדֻמֶּה הוּא. הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר אֵינֶנּוּ. אֲבָל הַחָכְמָה - קִנְיָן עַצְמִי הִיא, עֶצֶם מֵעֲצָמָיו שֶׁל הָאָדָם.

לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהָעֹשֶׁר – גַּם אִם יִהְיֶה בִּרְשׁוּתוֹ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִוָּתֵר מֵאַחֲרָיו. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחָכְמָה, שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה: "לְפִי שֶׁאֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב, אֶלָּא מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים" (אָבוֹת ו-י), הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד וְהַחָכְמָה שֶׁסִּגֵּל לְעַצְמוֹ.

"וְאַבְרָהָם זָקֵן" - זוֹ הַחָכְמָה. "בָּא בַּיָּמִים", זוֹ הַשֵּׂיבָה הַטּוֹבָה. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה נט-ו): "זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים, וְיָמִים כְּנֶגֶד זִקְנָה". כַּמָּה הַרְבֵּה כָּלְלוּ חֲכָמֵינוּ בְּמִלִּים קְצָרוֹת אֵלּוּ! אָנוּ - כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, בָּרוּר שֶׁאֵינֶנּוּ טִפְּשִׁים. אֲבָל, הַאִם נוּכַל לוֹמַר, בְּבִטְחָה, שֶׁכְּכָל שֶׁגָּדַלְנוּ בַּיָּמִים, כָּךְ - בְּדִיּוּק - גָּדַלְנוּ בְּחָכְמָה? הַאִם אָנוּ חֲכָמִים הַשָּׁבוּעַ יוֹתֵר מִבַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר? הַיּוֹם יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל?

הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (כְּתֻבּוֹת סב:) עַל שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁלָּמְדוּ בְּחַבְרוּתָא. הָאֶחָד מֵהֶם הִתְחַתֵּן וְחָגַג אֶת שְׁבוּעַ שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד בֵּינְתַיִם. וְכָל חַיָּיו לֹא הִדְבִּיק הָרִאשׁוֹן אֶת מַה שֶּׁהִפְסִיד בְּשִׁבְעָה יָמִים! כָּךְ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּכָל יוֹם - כָּל הַיּוֹם. בְּכָל יוֹם הִתְעַלּוּ, בְּכָל יוֹם חָכְמוּ יוֹתֵר. זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים.

נְקוּדָה לְמַחְשָׁבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	צו תשע"ב
	מי הוציא את תבת היהלומים מהברכה
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" (כד-א) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ כָּאן כְּפִילוּת לָשׁוֹן: "זָקֵן", וּ"בָא בַּיָּמִים". אֲבָל יָדוּעַ, שֶׁזִּקְנָה מְצַיֶּנֶת בַּתּוֹרָה אֶת הַחָכְמָה. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין לב.) בַּפָּסוּק "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (וַיִּקְרָא יט-לב) – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. וְשָׁאַל הַ'דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם' זַצַ"ל, אֱמֶת שֶׁ"זָקֵן" הוּא נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל "זֶה – קָנָה", אֲבָל מֵהֵיכָן מוּכָח מַה קָנָה, אוּלַי קָנָה נְכָסִים וָעֹשֶׁר? וְתֵרֵץ, שֶׁאִם מְדַבְּרִים עַל קִנְיָן, מִבְּלִי לְצַיֵּן מַה קָנוּ, הַכַּוָּנָה הִיא לַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר, הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר. כֶּסֶף וְזָהָב חֲשׁוּבִים, אֲבָל "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תְּהִלִּים קיט-עב). וְהֵם "נֶחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רַב". יַהֲלוֹמִים וּפְנִינִים יְקָרִים הֵם, אֲבָל הַתּוֹרָה "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (מִשְׁלֵי ג-טו). כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה! הַזָּקֵן – "זֶה קָנָה", וּמַהוּ הַקִּנְיָן הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר? הַתּוֹרָה!!! זֶה שֶׁאָמְרוּ (וַיִּקְרָא רַבָּה א-ו) "דַּעַת קָנִיתָ, מַה חָסַרְתָּ. דַּעַת חָסַרְתָּ, מַה קָנִיתָ". כָּל זֶה, אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. אֲבָל רַבֵּנוּ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה נוֹקֶבֶת יוֹתֵר. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַדָּבָר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הִיא הַקִּנְיָן הָאֲמִתִּי הַיָּחִיד! מִשּׁוּם שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁבַּקִּנְיָנִים הָאֲחֵרִים, כְּכָל שֶׁהָעֹשֶׁר רַב יוֹתֵר וְהַנְּכָסִים רַבִּים יוֹתֵר, כָּךְ הֵם רְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהָאָדָם וּמְנֻתָּקִים מִמֶּנּוּ: הָאֶבְיוֹן, כָּל רְכוּשׁוֹ עָלָיו... אָדָם אָמִיד, יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף בַּבַּנְק וַחֲנוּת בְּכִכַּר הָעִיר. לְעָשִׁיר יֵשׁ בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת בְּעָרֵי הַפִּתּוּחַ, וְלַמִּילְיוֹנֶר יֵשׁ הַשְׁקָעוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ. אֲבָל אָדָם הַצּוֹבֵר יֶדַע וְחָכְמָה, הֲרֵי כְּכָל שֶׁהוּא עָשִׁיר בָּהֶם יוֹתֵר - הֵם גּוֹדְשִׁים אוֹתוֹ, מְמַלְּאִים אֶת נַפְשׁוֹ, מְעַצְּבִים אֶת אִישִׁיּוּתוֹ וּמַדְרִיכִים אֶת אֹרְחוֹתָיו. הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יוֹתֵר. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהַקִּנְיָנִים הָאֲחֵרִים רוֹפְפִים הֵם, וְאֵינָם קְנוּיִים לָאָדָם בְּקִנְיָן שֶׁל מַמָּשׁ. בְּהֶקְשֵׁר זֶה, מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (מִשְׁלֵי ג-טו): מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֲרִים שֶׁהִפְלִיגוּ בִּסְפִינָה. הִתְוַדְּעוּ זֶה לָזֶה, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְפָּאֵר בְּעָשְׁרָם וּבְמִסְחָרָם. הִשְׁתַּבְּחוּ בִּסְחוֹרָתָם הַמֻּנַּחַת בְּבֶטֶן הַסְּפִינָה: זֶה מִסְחָרוֹ בְּבַדֵּי מֶשִׁי וְאַטְלָס, זֶה מְיַבֵּא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, וְזֶה סוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הָיָה שָׁם חָכָם אֶחָד, שֶׁיָּשַׁב בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְעָסַק בְּתַלְמוּדוֹ. פָּנוּ אֵלָיו וּשְׁאָלוּהוּ בְּלִגְלוּג: "וְאַתָּה, בְּמַה מִסְחָרְךָ?" עָנָה לָהֶם בִּקְצָרָה: "שֶׁלִּי גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם". תָּמְהוּ וְהִשְׁתָּאוּ, בְּוַדַּאי לֹא יוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו. חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ שֶׁמָּא סוֹחֵר הוּא בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת, עָנָה לָהֶם רַב-הַחוֹבֵל: "חָכָם זֶה אֵינוֹ נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶלָּא טַלִּית וּתְפִילִין וְתַכְרִיךְ שֶׁל סְפָרִים". שָׁבוּ לְלַגְלֵג עָלָיו, וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ: "שֶׁלִּי - גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם". הִמְשִׁיכוּ בְּהַפְלָגָתָם. לְפֶתַע הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹדְדֵי יָם, בָּזְזוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם וּלְקָחוּם בַּשְּׁבִי. בְּאַחַד הַנְּמָלִים בִּקְּשׁוּ לְמָכְרָם לַעֲבָדִים. מִשֶּׁנּוֹדַע לִבְנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית שֶׁבֵּין הַשְּׁבוּיִים מְצוּיִים יְהוּדִים, בִּקְּשׁוּ לִפְדּוֹתָם, אֲבָל הַשּׁוֹבִים דָּרְשׁוּ הוֹן עָתֵק. הִבְחִינוּ בְּחָכָם הַשָּׁבוּי, וּפְדָאוּהוּ. בִּקֵּשׁ: "אָנָּא מִכֶּם, עֲשׂוּ מַאֲמָץ וּפְדוּ גַּם אֶת חֲבֵרַי". שָׁמְעוּ לְקוֹלוֹ וּפָדוּ אֶת כֻּלָּם. מִיַּד כִּבְּדוּ אֶת הֶחָכָם כָּבוֹד גָּדוֹל, הִלְבִּישׁוּהוּ מַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד וְרוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עַם. וּשְׁאָר הַשְּׁבוּיִים, הַסּוֹחֲרִים הָאֲמִידִים, הָיוּ לְבוּשֵׁי בְּלוּיִים חַסְרֵי כֹּל. נַעֲנָה וְאָמַר לָהֶם: "כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, שֶׁשֶּׁלִּי גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם?!". מַהוּ הַלֶּקַח מִסִּפּוּר זֶה? כָּל הָרְכוּשׁ, קִנְיָן מְדֻמֶּה הוּא. הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר אֵינֶנּוּ. אֲבָל הַחָכְמָה - קִנְיָן עַצְמִי הִיא, עֶצֶם מֵעֲצָמָיו שֶׁל הָאָדָם. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהָעֹשֶׁר – גַּם אִם יִהְיֶה בִּרְשׁוּתוֹ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, הֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִוָּתֵר מֵאַחֲרָיו. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחָכְמָה, שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה: "לְפִי שֶׁאֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב, אֶלָּא מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים" (אָבוֹת ו-י), הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד וְהַחָכְמָה שֶׁסִּגֵּל לְעַצְמוֹ. "וְאַבְרָהָם זָקֵן" - זוֹ הַחָכְמָה. "בָּא בַּיָּמִים", זוֹ הַשֵּׂיבָה הַטּוֹבָה. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה נט-ו): "זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים, וְיָמִים כְּנֶגֶד זִקְנָה". כַּמָּה הַרְבֵּה כָּלְלוּ חֲכָמֵינוּ בְּמִלִּים קְצָרוֹת אֵלּוּ! אָנוּ - כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, בָּרוּר שֶׁאֵינֶנּוּ טִפְּשִׁים. אֲבָל, הַאִם נוּכַל לוֹמַר, בְּבִטְחָה, שֶׁכְּכָל שֶׁגָּדַלְנוּ בַּיָּמִים, כָּךְ - בְּדִיּוּק - גָּדַלְנוּ בְּחָכְמָה? הַאִם אָנוּ חֲכָמִים הַשָּׁבוּעַ יוֹתֵר מִבַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר? הַיּוֹם יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל? הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (כְּתֻבּוֹת סב:) עַל שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁלָּמְדוּ בְּחַבְרוּתָא. הָאֶחָד מֵהֶם הִתְחַתֵּן וְחָגַג אֶת שְׁבוּעַ שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד בֵּינְתַיִם. וְכָל חַיָּיו לֹא הִדְבִּיק הָרִאשׁוֹן אֶת מַה שֶּׁהִפְסִיד בְּשִׁבְעָה יָמִים! כָּךְ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּכָל יוֹם - כָּל הַיּוֹם. בְּכָל יוֹם הִתְעַלּוּ, בְּכָל יוֹם חָכְמוּ יוֹתֵר. זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים. נְקוּדָה לְמַחְשָׁבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)