Otzarot-Article

"וְלֹא יָמוּת" (כח-לה) אָדָם הָעוֹשֶׂה רְצוֹן קוֹנוֹ וְנִשְׁעָן עָלָיו בְּכָל עֵת, סָמוּךְ יִהְיֶה וּבָטוּחַ שֶׁהַקָּבָּ"ה יוֹשִׁיעוֹ מִכָּל צָרָה וּמְצוּקָה. וְגַם אִם תִּהְיֶה צָרָה קְרוֹבָה לָבוֹא, חָלִילָה, לֹא יִבָּצֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ.

הָרַהַ"ג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רוֹט סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאַחַת הַקְּהִלּוֹת הַחֲרֵדִיּוֹת בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ. בְּאַחַד הַבִּנְיָנִים, הָיָה אֵזוֹר חֲנֻיוֹת מִתַּחְתָּיו, וְנִפְתְּחָה שָׁם חֲנוּת גְּדוֹלָה לְמוּצָרִים וּלְרִהוּט תִּינוֹקוֹת. בַּעֲלֵי הַחֲנוּת, בִּרְצוֹתָם לִמְשֹׁךְ לָקוֹחוֹת פְּנִימָה, הוֹצִיאוּ חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַמּוּצָרִים הַחוּצָה, אֶל הַמִּדְרָכָה, לְרַאֲוָה.

הַדָּבָר הִפְרִיעַ לְאַחַד הַשְּׁכֵנִים הַמִּתְגּוֹרֵר בַּבִּנְיָן וְהוּא בִּקֵּשׁ מִבַּעֲלֵי הַחֲנוּת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת זֹאת. מֵאַחַר שֶׁבַּעֲלֵי הַחֲנוּת סֵרְבוּ לְהִשָּׁמַע לְבַקָּשָׁתוֹ, תְּבָעָם הַשָּׁכֵן לְדִין תּוֹרָה.

הַדַּיָּנִים שָׁמְעוּ אֶת טַעֲנוֹת הַצְּדָדִים וְאַף שִׁגְּרוּ שָׁלִיחַ מִטַּעֲמָם שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הַמַּצָּב בַּשֶּׁטַח. מַסְקָנָתָם הָיְתָה שֶׁהַשָּׁכֵן אֵינוֹ צוֹדֵק כֵּיוָן שֶׁחֵלֶק הַמִּדְרָכָה שֶׁעָלָיו הָרִהוּט אֵינוֹ מְיֹעָד מִמֵּילָא לְהוֹלְכֵי רֶגֶל, וְהָיוּ אַף סִבּוֹת נוֹסָפוֹת לַהֶתֵּר.

הַתּוֹבֵעַ שָׁמַע אֶת הַפְּסַק - וְקִבֵּל. וּבִהְיוֹתוֹ יְרֵא שָׁמַיִם וּבַעַל אֱמוּנַת חֲכָמִים, לֹא הֵהִין לְעַרְעֵר עַל מַה שֶּׁיָּצָא מִפִּי הַדַּיָּנִים. אַב בֵּית הַדִּין שֶׁהִבְחִין בַּהִתְנַהֲגוּת הָאֲצִילִית שֶׁל הַתּוֹבֵעַ, לָחַשׁ בְּאָזְנוֹ בְּסִיּוּם מַתַּן הַפְּסַק: 'וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ, אוּלַי יוֹם אֶחָד תִּצְטָרֵךְ לָהֶם, לְבַעֲלֵי הַחֲנוּת אוֹ לְמַרְכֻּלְתָּם'...

אָמַר וְלֹא יָסַף.

הַשָּׁכֵן מִתְגּוֹרֵר הָיָה בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית שֶׁבְּאוֹתוֹ בִּנְיָן. לְאַחַר שָׁבוּעַ וּמֶחֱצָה מֵאָז קַבָּלַת פְּסַק הַדִּין, יָצָא בְּנוֹ הַקָּטָן אֶל הַמִּרְפֶּסֶת. הַהוֹרִים הָיוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בַּמִּטְבָּח וְלֹא הִבְחִינוּ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הַפָּעוֹט. טִפֵּס הַיֶּלֶד עַל הַמַּעֲקֶה, הִתְכּוֹפֵף לְמַטָּה, וְכַעֲבֹר חֶלְקִיק שֶׁל שְׁנִיָּה אֵרַע הַגָּרוּעַ מִכָּל: הַיֶּלֶד צָנַח מֵהַקּוֹמָה הָרְבִיעִית!!!

הַהוֹרִים שָׁמְעוּ אֶת צַעֲקָתוֹ וּמִהֲרוּ לַמִּרְפֶּסֶת, לְחֶרְדָתָם הֵבִינוּ מַה קָּרָה. בְּפַחַד מָוֶת וּכְשֶׁלִּבָּם בַּל עִמָּם הֵם מִהֲרוּ לָרֶדֶת לָרְחוֹב, וְהִנֵּה - בַּעֲלֵי הַחֲנוּת לְמוּצְרֵי תִּינוֹקוֹת מְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה וּמוֹסֵר לִידֵיהֶם אֶת הַתִּינוֹק בֵּן הַשְּׁנָתַיִם כְּשֶׁהוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם.

מַה הִתְבָּרֵר? הַתִּינוֹק צָנַח הַיְשֵׁר מֵהַקּוֹמָה הָרְבִיעִית אֶל תּוֹךְ מִטַּת תִּינוֹק שֶׁעָמְדָה מִחוּץ לַחֲנוּת, וְהַמִּזְרוֹן הֶעָמֹק שֶׁל הַמִּטָּה 'סָפַג' אֶת הַתִּינוֹק הַנּוֹפֵל אֶל קִרְבּוֹ וְהֶחְלִישׁ אֶת עָצְמַת הַמַּכָּה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַתִּינוֹק לֹא נִפְגַּע בִּכְלָל. בִּבְדִיקוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ לוֹ הִתְבָּרֵר שֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו שְׁלֵמוֹת וְלֹא אֵרַע לוֹ כָּל נֵזֶק. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	ויקהל - פיקודי תשע"ב
	האנכיות והגאוה מסלקים את השכינה
	"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ" (כא-כו) אִם עָשָׂה הָעֶבֶד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כְּדַעַת רַבּוֹ וּבְשֶׁל כָּךְ פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה, וּכְתוֹצָאָה מִן הַמְּרִיבָה הוֹצִיא הָאָדוֹן אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵינוֹ, הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה זֶה חָל "וְלֹא יָמוּת" (כח-לה) אָדָם הָעוֹשֶׂה רְצוֹן קוֹנוֹ וְנִשְׁעָן עָלָיו בְּכָל עֵת, סָמוּךְ יִהְיֶה וּבָטוּחַ שֶׁהַקָּבָּ"ה יוֹשִׁיעוֹ מִכָּל צָרָה וּמְצוּקָה. וְגַם אִם תִּהְיֶה צָרָה קְרוֹבָה לָבוֹא, חָלִילָה, לֹא יִבָּצֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ. הָרַהַ"ג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רוֹט סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאַחַת הַקְּהִלּוֹת הַחֲרֵדִיּוֹת בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ. בְּאַחַד הַבִּנְיָנִים, הָיָה אֵזוֹר חֲנֻיוֹת מִתַּחְתָּיו, וְנִפְתְּחָה שָׁם חֲנוּת גְּדוֹלָה לְמוּצָרִים וּלְרִהוּט תִּינוֹקוֹת. בַּעֲלֵי הַחֲנוּת, בִּרְצוֹתָם לִמְשֹׁךְ לָקוֹחוֹת פְּנִימָה, הוֹצִיאוּ חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַמּוּצָרִים הַחוּצָה, אֶל הַמִּדְרָכָה, לְרַאֲוָה. הַדָּבָר הִפְרִיעַ לְאַחַד הַשְּׁכֵנִים הַמִּתְגּוֹרֵר בַּבִּנְיָן וְהוּא בִּקֵּשׁ מִבַּעֲלֵי הַחֲנוּת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת זֹאת. מֵאַחַר שֶׁבַּעֲלֵי הַחֲנוּת סֵרְבוּ לְהִשָּׁמַע לְבַקָּשָׁתוֹ, תְּבָעָם הַשָּׁכֵן לְדִין תּוֹרָה. הַדַּיָּנִים שָׁמְעוּ אֶת טַעֲנוֹת הַצְּדָדִים וְאַף שִׁגְּרוּ שָׁלִיחַ מִטַּעֲמָם שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הַמַּצָּב בַּשֶּׁטַח. מַסְקָנָתָם הָיְתָה שֶׁהַשָּׁכֵן אֵינוֹ צוֹדֵק כֵּיוָן שֶׁחֵלֶק הַמִּדְרָכָה שֶׁעָלָיו הָרִהוּט אֵינוֹ מְיֹעָד מִמֵּילָא לְהוֹלְכֵי רֶגֶל, וְהָיוּ אַף סִבּוֹת נוֹסָפוֹת לַהֶתֵּר. הַתּוֹבֵעַ שָׁמַע אֶת הַפְּסַק - וְקִבֵּל. וּבִהְיוֹתוֹ יְרֵא שָׁמַיִם וּבַעַל אֱמוּנַת חֲכָמִים, לֹא הֵהִין לְעַרְעֵר עַל מַה שֶּׁיָּצָא מִפִּי הַדַּיָּנִים. אַב בֵּית הַדִּין שֶׁהִבְחִין בַּהִתְנַהֲגוּת הָאֲצִילִית שֶׁל הַתּוֹבֵעַ, לָחַשׁ בְּאָזְנוֹ בְּסִיּוּם מַתַּן הַפְּסַק: 'וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ, אוּלַי יוֹם אֶחָד תִּצְטָרֵךְ לָהֶם, לְבַעֲלֵי הַחֲנוּת אוֹ לְמַרְכֻּלְתָּם'... אָמַר וְלֹא יָסַף. הַשָּׁכֵן מִתְגּוֹרֵר הָיָה בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית שֶׁבְּאוֹתוֹ בִּנְיָן. לְאַחַר שָׁבוּעַ וּמֶחֱצָה מֵאָז קַבָּלַת פְּסַק הַדִּין, יָצָא בְּנוֹ הַקָּטָן אֶל הַמִּרְפֶּסֶת. הַהוֹרִים הָיוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בַּמִּטְבָּח וְלֹא הִבְחִינוּ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הַפָּעוֹט. טִפֵּס הַיֶּלֶד עַל הַמַּעֲקֶה, הִתְכּוֹפֵף לְמַטָּה, וְכַעֲבֹר חֶלְקִיק שֶׁל שְׁנִיָּה אֵרַע הַגָּרוּעַ מִכָּל: הַיֶּלֶד צָנַח מֵהַקּוֹמָה הָרְבִיעִית!!! הַהוֹרִים שָׁמְעוּ אֶת צַעֲקָתוֹ וּמִהֲרוּ לַמִּרְפֶּסֶת, לְחֶרְדָתָם הֵבִינוּ מַה קָּרָה. בְּפַחַד מָוֶת וּכְשֶׁלִּבָּם בַּל עִמָּם הֵם מִהֲרוּ לָרֶדֶת לָרְחוֹב, וְהִנֵּה - בַּעֲלֵי הַחֲנוּת לְמוּצְרֵי תִּינוֹקוֹת מְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה וּמוֹסֵר לִידֵיהֶם אֶת הַתִּינוֹק בֵּן הַשְּׁנָתַיִם כְּשֶׁהוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם. מַה הִתְבָּרֵר? הַתִּינוֹק צָנַח הַיְשֵׁר מֵהַקּוֹמָה הָרְבִיעִית אֶל תּוֹךְ מִטַּת תִּינוֹק שֶׁעָמְדָה מִחוּץ לַחֲנוּת, וְהַמִּזְרוֹן הֶעָמֹק שֶׁל הַמִּטָּה 'סָפַג' אֶת הַתִּינוֹק הַנּוֹפֵל אֶל קִרְבּוֹ וְהֶחְלִישׁ אֶת עָצְמַת הַמַּכָּה, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַתִּינוֹק לֹא נִפְגַּע בִּכְלָל. בִּבְדִיקוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ לוֹ הִתְבָּרֵר שֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו שְׁלֵמוֹת וְלֹא אֵרַע לוֹ כָּל נֵזֶק. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)