Otzarot-Article

"וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת" (כד-לא) לָבָן, עוֹבֵד עֲבוֹדַת זָרָה הָיָה. גַּם עֶשְׂרִים שָׁנָה בִּמְחִיצַת חוֹתְנוֹ - עַמּוּד הָאֱמֶת, הַבְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת, הַמֻּשְׁלָם שֶׁבָּאָדָם, "אִישׁ תָּם" - לֹא רוֹפְפוּ אֶת אֱמוּנָתוֹ בַּהֲבָלָיו. כַּאֲשֶׁר רִחֲמָה עָלָיו בִּתּוֹ וְלָקְחָה מִמֶּנּוּ אֶת תְּרָפָיו לְנַתְּקוֹ מֵהֶם, רָדַף אַחֲרֵיהֶם וְחִפְּשָׂם בְּקַדַּחְתָנוּת. "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי", הִתְמַרְמֵר. אוֹי לֵאלֹהִים כָּאֵלּוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְגָנְבָם... אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה לָבָן אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִידִים עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עַל הַזָּר הַפִּלְאִי שֶׁהוֹפִיעַ עִם עֲשָׂרָה גְמַלִּים טְעוּנֵי מַתָּנוֹת, רָץ אֶל אֱלִיעֶזֶר וְקָרָא: "בּוֹא, בְּרוּךְ ה'. לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: "פִּנִּיתִי הַבַּיִת – מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים". וְאָמַר עַל כָּךְ הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זַצַ"ל: רַק שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף, לְקַבֵּל מַתָּנוֹת, וּכְבָר סִלֵּק אֶת הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה מִבֵּיתוֹ, וִתֵּר עַל אֱלֹהָיו...

הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק יָכוֹל הָיָה לָבוּז לְלָבָן הָאֲרַמִּי. אֲבָל אָנוּ, לִפְנֵי שֶׁנִּלְעַג לוֹ, נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ: הַאִם לֹא קָרָה שֶׁבִּגְלַל אֵיזוֹ עִסְקָה וִתַּרְנוּ עַל שִׁעוּר תּוֹרָה, שֶׁבִּגְלַל עַצְלוּת וִתַּרְנוּ עַל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, שֶׁבִּגְלַל שְׁנִינָה צִעַרְנוּ בֶּן מִשְׁפָּחָה, וְהָרְשִׁימָה אֲרֻכָּה.

עוֹמְדִים אָנוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שֶׁשִּׂיאוֹ בִּימֵי הַחֲנֻכָּה. וּמַה מַּשְׁמָעוּתָם? הַיְּוָנִים הִצִּיעוּ תַּרְבּוּת וְאֻמָּנוּת, סְפּוֹרְט וְהָגוּת. הַיְּוָנִים הִצִּיעוּ חַיֵּי נוֹחוּת וּפְאֵר, בִּתְנַאי אֶחָד: וִתּוּר עַל הַמּוֹרֶשֶׁת, הִתְכַּחֲשׁוּת לָאֱמוּנָה, הִטַּמְעוּת בְּתַרְבּוּתָם. וְאִם לָאו, יִרְדְּפוּ בְּאַף וּבְחֵמָה, יִרְדְּפוּ עַד חָרְמָה. וְאָנוּ עָמַדְנוּ כְּחוֹמָה בְּצוּרָה: "מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִסָּקֵל? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִשָּׂרֵף? עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהֵהָרֵג? עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה! מַה לְּךָ לוֹקֶה בְּפַרְגּוֹל? עַל שֶׁעָשִׂיתִי סֻכָּה, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב, עַל שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין, עַל שֶׁלָּבַשְׁתִּי צִיצִית, עַל שֶׁעָשִׂיתִי רְצוֹן אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (וַיִּקְרָא רַבָּה לב.).

"מֶה הָיוּ (הָרוֹמָאִים) עוֹשִׂים (לְשׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת) בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד? הָיוּ מְבִיאִים כַּדּוּרֵי בַּרְזֶל וּמְלַבְּנִים אוֹתָם בָּאֵשׁ, וְנוֹתְנִים תַּחַת בֵּית שֶׁחְיָם עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתָם. וּמְבִיאִים עֳקָצִים שֶׁל קִנִּים וְתוֹחֲבִים תַּחַת צִפָּרְנָם, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם. הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד: אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא (תְּהִלִּים כה-א), שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָתַב עַל כָּךְ הָרַמְבַּ"ן זַצַ"ל (בְּרֵאשִׁית לב-כו): "וְיֵשׁ דּוֹרוֹת אֲחֵרִים שֶׁעָשׂוּ עִמָּנוּ כָּזֶה, וְיוֹתֵר רַע מִזֶּה, וְהַכֹּל סָבַלְנוּ וְעָבַר עָלֵינוּ".

וְאִלּוּ רַק הִסְכַּמְנוּ לָהֶם, אִלּוּ רַק וִתַּרְנוּ חָלִילָה עַל אֱמוּנָתֵנוּ, הָיִינוּ מַצִּילִים נַפְשֵׁנוּ וְהָיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתָנוּ עַל כַּפַּיִם: "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: "אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לָנוּ: שׁוּבִי מֵאַחֲרֵי הַבּוֹרֵא שֶׁאַתְּ כֹּה שְׁלֵמָה בֶּאֱמוּנָתוֹ. שׁוּבִי וְנִתֵּן לָךְ אֲחוּזוֹת, וְנַעֲמִיד מִמֵּךְ נְצִיבִים וְשַׁלִּיטִים". וְעָמַדְנוּ בְּכָל הַפִּתּוּיִים. "...זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ... עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה".

וּפֹה, בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לְאַחַר מֵאָה דּוֹרוֹת שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ. כַּאֲשֶׁר כֹּה קַל לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, הַנִּסְיוֹנוֹת כֹּה קַלִּים וְהַפִּתּוּיִים כֹּה קְלוּשִׁים, דַּוְקָא כָּאן נִקְרֹס, דַּוְקָא אֶצְלֵנוּ תְּנֻתַּק הַשַּׁרְשֶׁרֶת, חָלִילָה?!

הֲלֹא מֵאָה דּוֹרוֹת מִתְבּוֹנְנִים בָּנוּ. "בֵּן מְזַכֶּה אַבָּא" בְּמִצְווֹתָיו וּבְאָרְחוֹתָיו, וְאֶת סָבוֹ, וְסַב סָבוֹ, עַד לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְעַד לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וְהֵם רוֹאִים אוֹתָנוּ וּמְצַפִּים לַהֲלִיכָתֵנוּ בְּדַרְכָּם. הֵם, שֶׁעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת כֹּה קָשִׁים בִּגְבוּרָה כֹּה נַעֲלָה. וּמַה יִּרְאוּ, שֶׁאָנוּ כְּאוֹתָהּ נְמָלָה, שֶׁכָּל גַּרְגֵּר נִדְמֶה לָהּ כְּמִכְשׁוֹל? שֶׁאָנוּ קוֹרְסִים בְּכָל בְּדַל נִסָּיוֹן? אָנוּ חַיָּבִים זֹאת לָהֶם, אִם לֹא לְעַצְמֵנוּ. שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ בָּנוּ אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּרְאוּ בָּנוּ אֶת מַמְשִׁיכֵי מוֹרַשְׁתָּם. וְשֶׁנּוּכַל לוֹמַר בְּלֵב שָׁקֵט: צֶאֱצָאֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים אָנוּ, נוֹשְׂאֵי הַלַּפִּיד וּמַמְשִׁיכֵי הַמּוֹרֶשֶׁת. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תרומה תשע"ב
	לא לוקחים סיכון
	"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה "וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת" (כד-לא) לָבָן, עוֹבֵד עֲבוֹדַת זָרָה הָיָה. גַּם עֶשְׂרִים שָׁנָה בִּמְחִיצַת חוֹתְנוֹ - עַמּוּד הָאֱמֶת, הַבְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת, הַמֻּשְׁלָם שֶׁבָּאָדָם, "אִישׁ תָּם" - לֹא רוֹפְפוּ אֶת אֱמוּנָתוֹ בַּהֲבָלָיו. כַּאֲשֶׁר רִחֲמָה עָלָיו בִּתּוֹ וְלָקְחָה מִמֶּנּוּ אֶת תְּרָפָיו לְנַתְּקוֹ מֵהֶם, רָדַף אַחֲרֵיהֶם וְחִפְּשָׂם בְּקַדַּחְתָנוּת. "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי", הִתְמַרְמֵר. אוֹי לֵאלֹהִים כָּאֵלּוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְגָנְבָם... אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה לָבָן אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִידִים עַל יְדֵי אֲחוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עַל הַזָּר הַפִּלְאִי שֶׁהוֹפִיעַ עִם עֲשָׂרָה גְמַלִּים טְעוּנֵי מַתָּנוֹת, רָץ אֶל אֱלִיעֶזֶר וְקָרָא: "בּוֹא, בְּרוּךְ ה'. לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: "פִּנִּיתִי הַבַּיִת – מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים". וְאָמַר עַל כָּךְ הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זַצַ"ל: רַק שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף, לְקַבֵּל מַתָּנוֹת, וּכְבָר סִלֵּק אֶת הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה מִבֵּיתוֹ, וִתֵּר עַל אֱלֹהָיו... הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק יָכוֹל הָיָה לָבוּז לְלָבָן הָאֲרַמִּי. אֲבָל אָנוּ, לִפְנֵי שֶׁנִּלְעַג לוֹ, נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ: הַאִם לֹא קָרָה שֶׁבִּגְלַל אֵיזוֹ עִסְקָה וִתַּרְנוּ עַל שִׁעוּר תּוֹרָה, שֶׁבִּגְלַל עַצְלוּת וִתַּרְנוּ עַל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, שֶׁבִּגְלַל שְׁנִינָה צִעַרְנוּ בֶּן מִשְׁפָּחָה, וְהָרְשִׁימָה אֲרֻכָּה. עוֹמְדִים אָנוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שֶׁשִּׂיאוֹ בִּימֵי הַחֲנֻכָּה. וּמַה מַּשְׁמָעוּתָם? הַיְּוָנִים הִצִּיעוּ תַּרְבּוּת וְאֻמָּנוּת, סְפּוֹרְט וְהָגוּת. הַיְּוָנִים הִצִּיעוּ חַיֵּי נוֹחוּת וּפְאֵר, בִּתְנַאי אֶחָד: וִתּוּר עַל הַמּוֹרֶשֶׁת, הִתְכַּחֲשׁוּת לָאֱמוּנָה, הִטַּמְעוּת בְּתַרְבּוּתָם. וְאִם לָאו, יִרְדְּפוּ בְּאַף וּבְחֵמָה, יִרְדְּפוּ עַד חָרְמָה. וְאָנוּ עָמַדְנוּ כְּחוֹמָה בְּצוּרָה: "מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִסָּקֵל? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִשָּׂרֵף? עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהֵהָרֵג? עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה! מַה לְּךָ לוֹקֶה בְּפַרְגּוֹל? עַל שֶׁעָשִׂיתִי סֻכָּה, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב, עַל שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין, עַל שֶׁלָּבַשְׁתִּי צִיצִית, עַל שֶׁעָשִׂיתִי רְצוֹן אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (וַיִּקְרָא רַבָּה לב.). "מֶה הָיוּ (הָרוֹמָאִים) עוֹשִׂים (לְשׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת) בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד? הָיוּ מְבִיאִים כַּדּוּרֵי בַּרְזֶל וּמְלַבְּנִים אוֹתָם בָּאֵשׁ, וְנוֹתְנִים תַּחַת בֵּית שֶׁחְיָם עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתָם. וּמְבִיאִים עֳקָצִים שֶׁל קִנִּים וְתוֹחֲבִים תַּחַת צִפָּרְנָם, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם. הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד: אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא (תְּהִלִּים כה-א), שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָתַב עַל כָּךְ הָרַמְבַּ"ן זַצַ"ל (בְּרֵאשִׁית לב-כו): "וְיֵשׁ דּוֹרוֹת אֲחֵרִים שֶׁעָשׂוּ עִמָּנוּ כָּזֶה, וְיוֹתֵר רַע מִזֶּה, וְהַכֹּל סָבַלְנוּ וְעָבַר עָלֵינוּ". וְאִלּוּ רַק הִסְכַּמְנוּ לָהֶם, אִלּוּ רַק וִתַּרְנוּ חָלִילָה עַל אֱמוּנָתֵנוּ, הָיִינוּ מַצִּילִים נַפְשֵׁנוּ וְהָיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתָנוּ עַל כַּפַּיִם: "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: "אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לָנוּ: שׁוּבִי מֵאַחֲרֵי הַבּוֹרֵא שֶׁאַתְּ כֹּה שְׁלֵמָה בֶּאֱמוּנָתוֹ. שׁוּבִי וְנִתֵּן לָךְ אֲחוּזוֹת, וְנַעֲמִיד מִמֵּךְ נְצִיבִים וְשַׁלִּיטִים". וְעָמַדְנוּ בְּכָל הַפִּתּוּיִים. "...זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ... עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה". וּפֹה, בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לְאַחַר מֵאָה דּוֹרוֹת שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ. כַּאֲשֶׁר כֹּה קַל לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, הַנִּסְיוֹנוֹת כֹּה קַלִּים וְהַפִּתּוּיִים כֹּה קְלוּשִׁים, דַּוְקָא כָּאן נִקְרֹס, דַּוְקָא אֶצְלֵנוּ תְּנֻתַּק הַשַּׁרְשֶׁרֶת, חָלִילָה?! הֲלֹא מֵאָה דּוֹרוֹת מִתְבּוֹנְנִים בָּנוּ. "בֵּן מְזַכֶּה אַבָּא" בְּמִצְווֹתָיו וּבְאָרְחוֹתָיו, וְאֶת סָבוֹ, וְסַב סָבוֹ, עַד לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְעַד לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וְהֵם רוֹאִים אוֹתָנוּ וּמְצַפִּים לַהֲלִיכָתֵנוּ בְּדַרְכָּם. הֵם, שֶׁעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת כֹּה קָשִׁים בִּגְבוּרָה כֹּה נַעֲלָה. וּמַה יִּרְאוּ, שֶׁאָנוּ כְּאוֹתָהּ נְמָלָה, שֶׁכָּל גַּרְגֵּר נִדְמֶה לָהּ כְּמִכְשׁוֹל? שֶׁאָנוּ קוֹרְסִים בְּכָל בְּדַל נִסָּיוֹן? אָנוּ חַיָּבִים זֹאת לָהֶם, אִם לֹא לְעַצְמֵנוּ. שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ בָּנוּ אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּרְאוּ בָּנוּ אֶת מַמְשִׁיכֵי מוֹרַשְׁתָּם. וְשֶׁנּוּכַל לוֹמַר בְּלֵב שָׁקֵט: צֶאֱצָאֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים אָנוּ, נוֹשְׂאֵי הַלַּפִּיד וּמַמְשִׁיכֵי הַמּוֹרֶשֶׁת. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)