Otzarot-Article

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: חָכָם, רָשָׁע, תָּם וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, הֶחָכָם וְהָרָשָׁע, הֵם הַקִּיצוֹנִיִּים, לְטוֹב וּלְרַע. הָאוֹר מוּל הַחֹשֶׁךְ, זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל כִּי "רָאָה הַקַּבָּ"ה אֶת הַצַּדִּיקִים וְהִנָּם מוּעָטִים", וְגַם הָרְשָׁעִים לֹא רַבִּים הֵם, וְהַכַּוָּנָה לָרְשָׁעִים בֶּאֱמֶת, הַמֻּשְׁחָתִים עַד הַיְּסוֹד, הַבָּזִים לְכָל קֹדֶשׁ וְשׂוֹנְאִים אֶת הַחֲכָמִים.

וְרֹב הָעָם הֵיכָן מָצוּי? בֶּעָבָר, נִמְנָה רֹב הָעָם עַל "הַבֵּן הַתָּם", שֶׁאָמְנָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ, אֲבָל מִתְעַנְיֵן וְרוֹצֶה לָדַעַת; הַבֵּן הַשּׁוֹאֵל "מַה זֹּאת?"; כָּךְ הָיָה רֹב הָעָם שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת וּמְצַפֶּה לִתְשׁוּבוֹת, וְהָרַבָּנִים הָיוּ מְסַפְּקִים אוֹתָן: בִּדְרָשׁוֹת, בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, בַּהֲלָכוֹת, מַרְוִים אֶת הַצִּמָּאוֹן. אוּלָם כַּיּוֹם, כֹּה רַבִּים הֵם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִשְׁאֹל: מִלְיוֹן יְלָדִים יְהוּדִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לוֹמַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", גַּם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל וּכְלָל מַה לִּשְׁאֹל, לֹא מוּדָעִים לַמּוֹרֶשֶׁת הָעֲשִׁירָה, לְמָסֹרֶת הָאָבוֹת, לָאוֹר וְלַזֹּהַר, לַשּׁוֹשֶׁלֶת בַּת שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי הַשָּׁנִים. עֲלֵיהֶם אָמְרוּ: "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ". זוֹ חוֹבָתֵנוּ, לְהָאִיר עֵינַיִם וּלְבָבוֹת. שֶׁעַל כֵּן אָמְרוּ חֲזַ"ל, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר: מַדּוּעַ נָתְנוּ לְךָ נִיחוֹחַ נוֹדֵף אִם לֹא כְּדֵי שֶׁיֶּהֱנוּ מִמְּךָ?! עָלֶיךָ לְיַסֵּד אֵפוֹא שִׁעוּר תּוֹרָה וּלְלַמֵּד תּוֹעִים בִּינָה.

לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ". (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	יתרו תשע"ב
	העצה לליקוד המשפחה
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: חָכָם, רָשָׁע, תָּם וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, הֶחָכָם וְהָרָשָׁע, הֵם הַקִּיצוֹנִיִּים, לְטוֹב וּלְרַע. הָאוֹר מוּל הַחֹשֶׁךְ, זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל כִּי "רָאָה הַקַּבָּ"ה אֶת הַצַּדִּיקִים וְהִנָּם מוּעָטִים", וְגַם הָרְשָׁעִים לֹא רַבִּים הֵם, וְהַכַּוָּנָה לָרְשָׁעִים בֶּאֱמֶת, הַמֻּשְׁחָתִים עַד הַיְּסוֹד, הַבָּזִים לְכָל קֹדֶשׁ וְשׂוֹנְאִים אֶת הַחֲכָמִים. וְרֹב הָעָם הֵיכָן מָצוּי? בֶּעָבָר, נִמְנָה רֹב הָעָם עַל "הַבֵּן הַתָּם", שֶׁאָמְנָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ, אֲבָל מִתְעַנְיֵן וְרוֹצֶה לָדַעַת; הַבֵּן הַשּׁוֹאֵל "מַה זֹּאת?"; כָּךְ הָיָה רֹב הָעָם שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת וּמְצַפֶּה לִתְשׁוּבוֹת, וְהָרַבָּנִים הָיוּ מְסַפְּקִים אוֹתָן: בִּדְרָשׁוֹת, בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, בַּהֲלָכוֹת, מַרְוִים אֶת הַצִּמָּאוֹן. אוּלָם כַּיּוֹם, כֹּה רַבִּים הֵם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִשְׁאֹל: מִלְיוֹן יְלָדִים יְהוּדִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לוֹמַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", גַּם לֹא יוֹדְעִים כְּלָל וּכְלָל מַה לִּשְׁאֹל, לֹא מוּדָעִים לַמּוֹרֶשֶׁת הָעֲשִׁירָה, לְמָסֹרֶת הָאָבוֹת, לָאוֹר וְלַזֹּהַר, לַשּׁוֹשֶׁלֶת בַּת שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי הַשָּׁנִים. עֲלֵיהֶם אָמְרוּ: "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ". זוֹ חוֹבָתֵנוּ, לְהָאִיר עֵינַיִם וּלְבָבוֹת. שֶׁעַל כֵּן אָמְרוּ חֲזַ"ל, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ דּוֹמֶה לַהֲדַס בַּמִּדְבָּר: מַדּוּעַ נָתְנוּ לְךָ נִיחוֹחַ נוֹדֵף אִם לֹא כְּדֵי שֶׁיֶּהֱנוּ מִמְּךָ?! עָלֶיךָ לְיַסֵּד אֵפוֹא שִׁעוּר תּוֹרָה וּלְלַמֵּד תּוֹעִים בִּינָה. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ". (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)