Otzarot-Article

"וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת" (ל-לה) מַעֲשֶׂה שֶׁהִתְכַּנֵּס הַקָּהָל לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה וְהֵחֵלּוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת, וְהִנֵּה מַבְחִין הָרַב שֶׁאַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים אֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִמָּם. הֵרִים גַּבּוֹתָיו בִּתְמִיהָה וְהִצְבִּיעַ עַל הַסִּדּוּר, וְהַלָּה גָּחַן וְהִצְטַדֵּק חֵרֵשׁ לֵאמֹר: "בַּבֹּקֶר אֵחַרְתִּי מְעַט לַתְּפִלָּה וְלֹא אָמַרְתִּי פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת. וְאֵיךְ אֹמַר עַתָּה אֶת קָרְבָּן הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּקְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כַּאֲשֶׁר הִשְׁמַטְתִּי אֶת חֶצְיָם הָרִאשׁוֹן?!"

עָנָהוּ הָרַב לֵאמֹר: " בְּכָל אֹפֶן, אֱמֹר עַתָּה עִמָּנוּ אֶת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה אַסְבִּיר לְךָ מַדוּעַ".

לְאַחַר הַתְּפִלָּה נִגַּשׁ אוֹתוֹ אָדָם אֶל הָרַב, וְהָרַב אָמַר: "לְגַבֵּי קָרְבָּן הַתָּמִיד, הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא, 'טָעוּ אוֹ שָׁגְגוּ וַאֲפִילוּ הֵזִידוּ וְלֹא הִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, יַקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם', כָּךְ שֶׁאֵין כָּל קֶשֶׁר בֵּין הַשְּׁנַיִם. אֲבָל לְגַבֵּי הַקְּטֹרֶת מָצִינוּ חִדּוּשׁ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר: אִם לֹא הִקְטִירוּ בַּבֹּקֶר - מַקְטִירִים בֵּין הָעַרְבַּיִם אֶת שִׁעוּר הַקְּטֹרֶת שֶׁל שַׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם גַּם יַחַד, כָּךְ שֶׁנִּתָּן לְתַקֵּן אֶת עִוּוּת הַבֹּקֶר בֵּין הָעַרְבַּיִם! רוֹאֶה אַתָּה, בְּנִי, כַּמָּה יֵשׁ לְהִזָּהֵר, וְאָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּפְסֹק לְעַצְמוֹ הֲלָכוֹת מִבְּלִי לִשְׁאֹל רַב שֶׁיּוֹרֶה לוֹ אֶת הַדִּין!"

הוֹדָה הַמִּתְפַּלֵּל לָרַב - הֵן עַל פְּסַק הַהֲלָכָה וְהֵן עַל הַיְדִיעוֹת שֶׁהִתְחַדְּשׁוּ לוֹ.

הוֹסִיף הָרַב וְאָמַר: "דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם - מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם" (עֵרוּבִין נד:) הִנֵּה, שְׁתֵּי הֲלָכוֹת אֵלּוּ, לֶקַח כֹּה רַב צָפוּן בָּהֶן. הַהֲלָכָה הָאַחַת מוֹרָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מְאֻחָר, הִפְסַדְתָּ שָׁלָב אֶחָד - אַל תִּתְיָאֵשׁ, הַתְחֵל עַתָּה. וְכָתוּב מְפֹרָשׁ הוּא "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ" (קֹהֶלֶת יא-ו), וְהַגְּמָרָא (יְבָמוֹת סב:) מְסַפֶּרֶת עַל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים, מִגָּבָת עַד אַנְטִיפְּרַס, וְכֻלָּם מֵתוּ בְּפֶרֶק זְמַן אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם שׁוֹמֵם. לֹא הִתְיָאֵשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מֵהַחֻרְבָּן וּמֵהָאָסוֹן הַנּוֹרָא, וְהָלַךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וְהִנְחִילָם אֶת תּוֹרָתוֹ: לְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוֹעַ, וְהֵם הֵם שֶׁהֶעֱמִידוּ תּוֹרָה. וּמַסְמִיכָה הַגְּמָרָא אֶת הַסִּפּוּר עַל פָּסוּק זֶה, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְיָאֵשׁ וְלוֹמַר שֶׁכְּבָר מְאֻחָר, וְאִם נָהַג עַד עַתָּה כָּךְ יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַשְּׁגוּיָה. לֹא וָלֹא, לְעוֹלָם לֹא מְאֻחָר.

וְהַדִּין הַשֵּׁנִי, לִקְחוֹ נוֹקֵב עוֹד יוֹתֵר. הַגְּמָרָא (עֵרוּבִין סה.) אוֹמֶרֶת, שֶׁרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רָגִיל הָיָה לוֹמַר, 'אָנוּ פּוֹעֲלִים יוֹמִיִּים'. הוּא הִתְכַּוֵּן לַפִּתְגָּם הַיָּדוּעַ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפֵר דַּפִּים אֶלָּא מוֹנֶה שָׁעוֹת. אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּנַצֵּל אֶת יוֹמוֹ כִּדְבָעֵי וְנִתָּן יִהְיֶה לוֹמַר עָלָיו כִּי הוּא "בָּא בַּיָּמִים"; שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ אֶת כָּל יָמָיו כְּשֶׁהֵם מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת. עִם זֹאת, מוֹסִיפָה הַגְּמָרָא וּמְצַיֶּנֶת, כִּי רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב הָיָה "לוֹוֶה וּפוֹרֵעַ". פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, "הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ לִשְׁנוֹת כָּךְ וְכָךְ פְּרָקִים בְּיוֹם, וְהָיָה רָגִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם. וּפְעָמִים שֶׁהָיָה טָרוּד בְּהַשָּׂגַת מְזוֹנוֹתָיו בַּיּוֹם וּפָרַע קְבִיעוּת עִתּוֹ בַּלַּיְלָה". אָמְנָם יָכוֹל הָיָה לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מוֹנֶה דַּפִּים אֶלָּא שָׁעוֹת, וּשְׁעוֹתָיו לֹא עָבְרוּ לְבַטָּלָה. עוֹסֵק בַּמִּצְוָה הָיִיתִי, טָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי, חַיָּב הָיִיתִי לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתִי. אֲבָל הוּא לָמַד אֶת לֶקַח הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת: מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר בַּבֹּקֶר - יַקְטִיר בֵּין הָעַרְבַּיִם אֶת שְׁתֵּי הַמָּנוֹת. וּמִי שֶׁלֹּא לָמַד אֶת שִׁעוּרָיו בַּבֹּקֶר - יַשְׁלִימֵם לָעֶרֶב, וְלֹא יִשָּׁאֵר חַיָּב לְעַצְמוֹ וּלְבוֹרְאוֹ. רְאֵה אֵלּוּ לְקָחִים נִפְלָאִים צְפוּנִים בְּדִינֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאַשְׁרֵי הַמֵּפִיק אֶת לִקְחָם!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בשלח תשע"ב
	עמלק לחלץ לעצור את החרדים
	"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ" (כא-כו) אִם עָשָׂה הָעֶבֶד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כְּדַעַת רַבּוֹ וּבְשֶׁל כָּךְ פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה, וּכְתוֹצָאָה מִן הַמְּרִיבָה הוֹצִיא הָאָדוֹן אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵינוֹ, הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה זֶה חָל "וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת" (ל-לה) מַעֲשֶׂה שֶׁהִתְכַּנֵּס הַקָּהָל לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה וְהֵחֵלּוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת, וְהִנֵּה מַבְחִין הָרַב שֶׁאַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים אֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִמָּם. הֵרִים גַּבּוֹתָיו בִּתְמִיהָה וְהִצְבִּיעַ עַל הַסִּדּוּר, וְהַלָּה גָּחַן וְהִצְטַדֵּק חֵרֵשׁ לֵאמֹר: "בַּבֹּקֶר אֵחַרְתִּי מְעַט לַתְּפִלָּה וְלֹא אָמַרְתִּי פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת. וְאֵיךְ אֹמַר עַתָּה אֶת קָרְבָּן הַתָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּקְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כַּאֲשֶׁר הִשְׁמַטְתִּי אֶת חֶצְיָם הָרִאשׁוֹן?!" עָנָהוּ הָרַב לֵאמֹר: " בְּכָל אֹפֶן, אֱמֹר עַתָּה עִמָּנוּ אֶת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה אַסְבִּיר לְךָ מַדוּעַ". לְאַחַר הַתְּפִלָּה נִגַּשׁ אוֹתוֹ אָדָם אֶל הָרַב, וְהָרַב אָמַר: "לְגַבֵּי קָרְבָּן הַתָּמִיד, הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא, 'טָעוּ אוֹ שָׁגְגוּ וַאֲפִילוּ הֵזִידוּ וְלֹא הִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, יַקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם', כָּךְ שֶׁאֵין כָּל קֶשֶׁר בֵּין הַשְּׁנַיִם. אֲבָל לְגַבֵּי הַקְּטֹרֶת מָצִינוּ חִדּוּשׁ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר: אִם לֹא הִקְטִירוּ בַּבֹּקֶר - מַקְטִירִים בֵּין הָעַרְבַּיִם אֶת שִׁעוּר הַקְּטֹרֶת שֶׁל שַׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם גַּם יַחַד, כָּךְ שֶׁנִּתָּן לְתַקֵּן אֶת עִוּוּת הַבֹּקֶר בֵּין הָעַרְבַּיִם! רוֹאֶה אַתָּה, בְּנִי, כַּמָּה יֵשׁ לְהִזָּהֵר, וְאָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּפְסֹק לְעַצְמוֹ הֲלָכוֹת מִבְּלִי לִשְׁאֹל רַב שֶׁיּוֹרֶה לוֹ אֶת הַדִּין!" הוֹדָה הַמִּתְפַּלֵּל לָרַב - הֵן עַל פְּסַק הַהֲלָכָה וְהֵן עַל הַיְדִיעוֹת שֶׁהִתְחַדְּשׁוּ לוֹ. הוֹסִיף הָרַב וְאָמַר: "דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם - מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם" (עֵרוּבִין נד:) הִנֵּה, שְׁתֵּי הֲלָכוֹת אֵלּוּ, לֶקַח כֹּה רַב צָפוּן בָּהֶן. הַהֲלָכָה הָאַחַת מוֹרָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מְאֻחָר, הִפְסַדְתָּ שָׁלָב אֶחָד - אַל תִּתְיָאֵשׁ, הַתְחֵל עַתָּה. וְכָתוּב מְפֹרָשׁ הוּא "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ" (קֹהֶלֶת יא-ו), וְהַגְּמָרָא (יְבָמוֹת סב:) מְסַפֶּרֶת עַל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים, מִגָּבָת עַד אַנְטִיפְּרַס, וְכֻלָּם מֵתוּ בְּפֶרֶק זְמַן אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם שׁוֹמֵם. לֹא הִתְיָאֵשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מֵהַחֻרְבָּן וּמֵהָאָסוֹן הַנּוֹרָא, וְהָלַךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וְהִנְחִילָם אֶת תּוֹרָתוֹ: לְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוֹעַ, וְהֵם הֵם שֶׁהֶעֱמִידוּ תּוֹרָה. וּמַסְמִיכָה הַגְּמָרָא אֶת הַסִּפּוּר עַל פָּסוּק זֶה, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְיָאֵשׁ וְלוֹמַר שֶׁכְּבָר מְאֻחָר, וְאִם נָהַג עַד עַתָּה כָּךְ יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ הַשְּׁגוּיָה. לֹא וָלֹא, לְעוֹלָם לֹא מְאֻחָר. וְהַדִּין הַשֵּׁנִי, לִקְחוֹ נוֹקֵב עוֹד יוֹתֵר. הַגְּמָרָא (עֵרוּבִין סה.) אוֹמֶרֶת, שֶׁרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רָגִיל הָיָה לוֹמַר, 'אָנוּ פּוֹעֲלִים יוֹמִיִּים'. הוּא הִתְכַּוֵּן לַפִּתְגָּם הַיָּדוּעַ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפֵר דַּפִּים אֶלָּא מוֹנֶה שָׁעוֹת. אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּנַצֵּל אֶת יוֹמוֹ כִּדְבָעֵי וְנִתָּן יִהְיֶה לוֹמַר עָלָיו כִּי הוּא "בָּא בַּיָּמִים"; שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ אֶת כָּל יָמָיו כְּשֶׁהֵם מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת. עִם זֹאת, מוֹסִיפָה הַגְּמָרָא וּמְצַיֶּנֶת, כִּי רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב הָיָה "לוֹוֶה וּפוֹרֵעַ". פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, "הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ לִשְׁנוֹת כָּךְ וְכָךְ פְּרָקִים בְּיוֹם, וְהָיָה רָגִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם. וּפְעָמִים שֶׁהָיָה טָרוּד בְּהַשָּׂגַת מְזוֹנוֹתָיו בַּיּוֹם וּפָרַע קְבִיעוּת עִתּוֹ בַּלַּיְלָה". אָמְנָם יָכוֹל הָיָה לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מוֹנֶה דַּפִּים אֶלָּא שָׁעוֹת, וּשְׁעוֹתָיו לֹא עָבְרוּ לְבַטָּלָה. עוֹסֵק בַּמִּצְוָה הָיִיתִי, טָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי, חַיָּב הָיִיתִי לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתִי. אֲבָל הוּא לָמַד אֶת לֶקַח הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת: מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר בַּבֹּקֶר - יַקְטִיר בֵּין הָעַרְבַּיִם אֶת שְׁתֵּי הַמָּנוֹת. וּמִי שֶׁלֹּא לָמַד אֶת שִׁעוּרָיו בַּבֹּקֶר - יַשְׁלִימֵם לָעֶרֶב, וְלֹא יִשָּׁאֵר חַיָּב לְעַצְמוֹ וּלְבוֹרְאוֹ. רְאֵה אֵלּוּ לְקָחִים נִפְלָאִים צְפוּנִים בְּדִינֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאַשְׁרֵי הַמֵּפִיק אֶת לִקְחָם!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)