Otzarot-Article

"לֹא תַחְמֹד" (כ-יג) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי, כִּי יָרַד יוֹם אֶחָד לַ"כְּבִישׁ הַשָּׁחוֹר" (כְּבִישׁ זַ'בּוֹטִינְסְקִי) עַל מְנָת לִנְסֹעַ לַיְּשִׁיבָה בַּחֲדֵרָה. לְיַד אַחַת הַתַּחֲנוֹת יֵשׁ מִזְנוֹן, וְאֶחָד מִמְּקַבְּצֵי הַנְּדָבוֹת שָׁקַד שָׁם עַל מִצְוַת 'אַרְבַּע כּוֹסוֹת דֶּרֶךְ חֵרוּת', כּוֹסוֹת עָרָאק גְּדוּשׁוֹת.

עָבַר שָׁם אָדָם וְהִפְטִיר: "תַּגִּיד, בִּשְׁבִיל זֶה אַתָּה אוֹסֵף כָּל הַיּוֹם?!"

נָתַן בּוֹ הַשִּׁכּוֹר עֵינַיִם חַכְלִילִיּוֹת מִיַּיִן, וְרָטַן: "רְאוּ נָא, רְאוּ! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לִי כְּבָר שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁאַל מָה אֲנִי עוֹשֶׂה עִם הַכֶּסֶף. וְאַתָּה נוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל וּכְבָר דּוֹרֵשׁ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?!"

רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ הִתְפַּלֵּא (יַעֲרוֹת דְּבָשׁ א-ה): קַצָּב אֶחָד עָלָה אֵלָיו לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה. רָכַשׁ שׁוֹר בְּכֶסֶף מָלֵא, וְהִנֵּה סִרְכָה בָּרֵאָה. עִיֵּן וְלֹא מָצָא מָקוֹם לְהַתִּיר. קִבֵּל הַקַּצָּב אֶת הַדִּין. הִפְסִיד חֲמֵשׁ מֵאוֹת גִּלְדָּן עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר, וְיִמְכֹּר אֶת הַבָּשָׂר לְגוֹי בִּמְחִיר אַפְסִי.

לַמָּחֳרָת הִגִּיעַ הַקַּצָּב לְדִין תּוֹרָה בִּפְנֵי הָרַב. הִסְתַּכְסֵךְ עִם פְּלוֹנִי בִּסְכוּם שֶׁל עֶשְׂרִים גִּלְדָּן. שָׁמַע הָרַב טַעֲנוֹת הַצְּדָדִים וְהִכְרִיעַ לְטוֹבַת הַשֵּׁנִי. עַל הַקַּצָב לְשַׁלֵּם.

וְאָז פָּעַר פֶּה, תְּצִלֶּינָה הָאָזְנַיִם. אַחַת מִן הַשְּׁתַּיִם, אוֹ שֶׁהָרַב בּוּר וְעַם הָאָרֶץ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִפְסֹק וְטוֹעֶה בִּדְבַר מִשְׁנָה, אוֹ שֶׁמְּשֻׁחָד הוּא וּמַטֵּה אֶת הַדִּין. אֶת כָּל הָעִיר יַבְעִיר, אֶת כָּל הַקָּהָל יְקוֹמֵם!

וְהָרַב עוֹמֵד וְתוֹהֶה: אֶמֶשׁ הוֹדִיעוֹ שֶׁהִפְסִיד חֲמֵשׁ מֵאוֹת גִּלְדָּן, סָבַר וְקִבֵּל. וְהַיּוֹם, בִּשְׁבִיל עֶשְׂרִים, הוֹפֵךְ עוֹלָמוֹת?!

וְהֵבִין: לֹא עַל הֶפְסֵד הַכֶּסֶף מִזְדַּעֵק. הֵן יְהוּדִי מַאֲמִין הוּא וּמְצַיֵּת לְדִין תּוֹרָה, אֲבָל חוֹרֶה לוֹ שֶׁהַשֵּׁנִי מַרְוִיחַ...

הַקִּנְאָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה מֵהַדְּבָרִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם (אָבוֹת ד-כא) וְנַסְבִּיר. הַכָּתוּב אוֹמֵר: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ... וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם בַּסּוֹף כָּלַל הַכָּתוּב "וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ", מַדּוּעַ פֵּרֵט בַּתְּחִלָּה אֶת בֵּיתוֹ וְאִשְׁתּוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ?!

אָדָם מִתְגּוֹרֵר עִם אִשְׁתּוֹ וַעֲשֶׂרֶת יְלָדָיו בִּשְׁלֹשָׁה חֲדָרִים, צָפוּף עַד מַחֲנָק. עוֹבֵר לְיַד וִילָה, רוֹאֶה מִדְשָׁאוֹת, רוֹאֶה בַּיִת עֲנָק; זוּג הוֹרִים וּשְׁנֵי יְלָדִים בַּעֲשָׂרָה חֲדָרִים – וְהָעֵינַיִם יוֹצְאוֹת...

רֶגַע, הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁלוֹם הַבַּיִת שָׁם מְעֻרְעָר וְהוּא חוֹוֶה גֵּיהִנּוֹם?

לֹא יָדַעְתִּי, מִי סִפֵּר לְךָ?

גַּם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל אוּלַי.. וְאֵין מַה לְּקַנֵּא בּוֹ...

הָיִיתָ רוֹצֶה לְהִתְחַלֵּף אִתּוֹ, כּוֹלֵל הָאוּלְקוּס וְהָאֲבָנִים בַּכְּלָיוֹת?

וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְסֻבָּךְ בַּשּׁוּק הֶאָפֹר?

אָז מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּדַאי לְקַנֵּא בּוֹ? שֶׁיֵּשׁ בְּמַה?!

אַל תִּלְטֹשׁ עַיִן רַק לַבַּיִת, לַחֲמוֹר וְלָרֶכֶב, לָאִשָּׁה אוֹ לְעוֹזְרוֹת הַבַּיִת. זֶה הוֹלֵךְ רַק קוֹמְפְּלֶט, עִסְקַת חֲבִילָה, "וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ", וְיֵשׁ הַפְתָּעוֹת. אַתָּה מוּכָן?

לֹא, מוּטָב שֶׁאֶשָּׁאֵר בְּשֶׁלִּי...

מְסֻפָּר עַל אָדָם שֶׁהִמְתִּין לְתוֹרוֹ לְהִכָּנֵס לַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַצַ"ל. שָׂם לֵב לְתוֹפָעָה מְקוֹמֶמֶת: הָעֲנִיִּים נִכְנָסִים, מַגִּישִׁים אֶת הַפִּתְקָה בְּצֵרוּף פְּרוּטוֹתֵיהֶם, מִתְבָּרְכִים וְיוֹצְאִים מִיַּד. וְאִלּוּ הָעֲשִׁירִים שֶׁנִּכְנָסִים עִם סְכוּמִים נִכְבָּדִים - מְעֻכָּבִים זְמַן רַב, וְהָרַבִּי מְשׂוֹחֵחַ עִמָּם בַּאֲרִיכוּת.

חָרָה לוֹ: הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. מֵבִין הוּא שֶׁכָּךְ נוֹהֲגִים הָרוֹפְאִים וְכָזֶה הַיַּחַס בַּבַּנְק. אֲבָל פֹּה, אֵצֶל הָרַבִּי, לֹא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּזֶה מַשּׂוֹא פָּנִים.

לֹא כָּלָא אֶת תְּמִיהָתוֹ, וּבְהַגִּיעַ תּוֹרוֹ הִבִּיעָהּ לִפְנֵי הָרַבִּי.

וְהָרַבִּי לֹא הִקְפִּיד, לְהֵפֶךְ. חִיֵּךְ וְעָנָה: "הַאֲמֵן לִי, זְמַנִּי יָקָר. יֵשׁ לִי מַה לַּעֲשׂוֹת. יֵשׁ עוֹד כֹּה הַרְבֵּה לִלְמֹד וּלְהִתְעַלּוֹת. אֲבָל מַקְדִּישׁ אֲנִי אֶת זְמַנִּי כְּדֵי לַעֲזֹר לִיהוּדִים, לְיַעֵץ, לְבָרֵךְ, וּלְהוֹשִׁיעַ כְּמִדַּת יְכָלְתִּי.

מַגִּיעַ עָנִי וְשׁוֹטֵחַ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. יוֹדֵעַ אֲנִי מִיַּד מֶה חָסֵר לוֹ וּמַה מְּבֻקָּשׁוֹ, יוֹעֵץ וּמְבָרְכוֹ עַל אֲתָר. נִכְנָס עָשִׁיר, וְהוּא מְחַיֵּךְ וְזָחוּחַ. אֲנִי שׁוֹאֵל 'מַה נִּשְׁמַע' וְהוּא עוֹנֶה 'בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכֹּל בְּסֵדֶר'. לֹא חָסֵר, וְלֹא יֶחְסַר. אֲנִי מַתְחִיל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ וּמְגַלֶּה שֶׁהַכֹּל כְּסוּת מְזֻיֶּפֶת. אַתָּה מֵרִים אֶת הַשָּׁטִיחַ, וְכָל הַחֲרָקִים מִתְגַּלִּים. שְׁלוֹם הַבַּיִת מְעֻרְעָר, הַצֶּאֱצָאִים מְסִבִּים כְּאֵב לֵב, הָעֲסָקִים בְּסִכּוּן, הַנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. אִם כֵּן, כֹּה רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְיַעֵץ, לְכַוֵּן, לְבָרֵךְ.

אֲבָל, תָּבִין, לוֹקֵחַ זְמַן עַד שֶׁמְּגַלִּים שֶׁגַּם הֶעָשִׁיר הוּא עָנִי...

אָז יֵשׁ בְּמִי לְקַנֵּא?! (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)

	בשלח תשע"ב
	רפואה שלמה, כיצד
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "לֹא תַחְמֹד" (כ-יג) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי, כִּי יָרַד יוֹם אֶחָד לַ"כְּבִישׁ הַשָּׁחוֹר" (כְּבִישׁ זַ'בּוֹטִינְסְקִי) עַל מְנָת לִנְסֹעַ לַיְּשִׁיבָה בַּחֲדֵרָה. לְיַד אַחַת הַתַּחֲנוֹת יֵשׁ מִזְנוֹן, וְאֶחָד מִמְּקַבְּצֵי הַנְּדָבוֹת שָׁקַד שָׁם עַל מִצְוַת 'אַרְבַּע כּוֹסוֹת דֶּרֶךְ חֵרוּת', כּוֹסוֹת עָרָאק גְּדוּשׁוֹת. עָבַר שָׁם אָדָם וְהִפְטִיר: "תַּגִּיד, בִּשְׁבִיל זֶה אַתָּה אוֹסֵף כָּל הַיּוֹם?!" נָתַן בּוֹ הַשִּׁכּוֹר עֵינַיִם חַכְלִילִיּוֹת מִיַּיִן, וְרָטַן: "רְאוּ נָא, רְאוּ! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לִי כְּבָר שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁאַל מָה אֲנִי עוֹשֶׂה עִם הַכֶּסֶף. וְאַתָּה נוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל וּכְבָר דּוֹרֵשׁ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?!" רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ הִתְפַּלֵּא (יַעֲרוֹת דְּבָשׁ א-ה): קַצָּב אֶחָד עָלָה אֵלָיו לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה. רָכַשׁ שׁוֹר בְּכֶסֶף מָלֵא, וְהִנֵּה סִרְכָה בָּרֵאָה. עִיֵּן וְלֹא מָצָא מָקוֹם לְהַתִּיר. קִבֵּל הַקַּצָּב אֶת הַדִּין. הִפְסִיד חֲמֵשׁ מֵאוֹת גִּלְדָּן עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר, וְיִמְכֹּר אֶת הַבָּשָׂר לְגוֹי בִּמְחִיר אַפְסִי. לַמָּחֳרָת הִגִּיעַ הַקַּצָּב לְדִין תּוֹרָה בִּפְנֵי הָרַב. הִסְתַּכְסֵךְ עִם פְּלוֹנִי בִּסְכוּם שֶׁל עֶשְׂרִים גִּלְדָּן. שָׁמַע הָרַב טַעֲנוֹת הַצְּדָדִים וְהִכְרִיעַ לְטוֹבַת הַשֵּׁנִי. עַל הַקַּצָב לְשַׁלֵּם. וְאָז פָּעַר פֶּה, תְּצִלֶּינָה הָאָזְנַיִם. אַחַת מִן הַשְּׁתַּיִם, אוֹ שֶׁהָרַב בּוּר וְעַם הָאָרֶץ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִפְסֹק וְטוֹעֶה בִּדְבַר מִשְׁנָה, אוֹ שֶׁמְּשֻׁחָד הוּא וּמַטֵּה אֶת הַדִּין. אֶת כָּל הָעִיר יַבְעִיר, אֶת כָּל הַקָּהָל יְקוֹמֵם! וְהָרַב עוֹמֵד וְתוֹהֶה: אֶמֶשׁ הוֹדִיעוֹ שֶׁהִפְסִיד חֲמֵשׁ מֵאוֹת גִּלְדָּן, סָבַר וְקִבֵּל. וְהַיּוֹם, בִּשְׁבִיל עֶשְׂרִים, הוֹפֵךְ עוֹלָמוֹת?! וְהֵבִין: לֹא עַל הֶפְסֵד הַכֶּסֶף מִזְדַּעֵק. הֵן יְהוּדִי מַאֲמִין הוּא וּמְצַיֵּת לְדִין תּוֹרָה, אֲבָל חוֹרֶה לוֹ שֶׁהַשֵּׁנִי מַרְוִיחַ... הַקִּנְאָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה מֵהַדְּבָרִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם (אָבוֹת ד-כא) וְנַסְבִּיר. הַכָּתוּב אוֹמֵר: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ... וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, אִם בַּסּוֹף כָּלַל הַכָּתוּב "וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ", מַדּוּעַ פֵּרֵט בַּתְּחִלָּה אֶת בֵּיתוֹ וְאִשְׁתּוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ?! אָדָם מִתְגּוֹרֵר עִם אִשְׁתּוֹ וַעֲשֶׂרֶת יְלָדָיו בִּשְׁלֹשָׁה חֲדָרִים, צָפוּף עַד מַחֲנָק. עוֹבֵר לְיַד וִילָה, רוֹאֶה מִדְשָׁאוֹת, רוֹאֶה בַּיִת עֲנָק; זוּג הוֹרִים וּשְׁנֵי יְלָדִים בַּעֲשָׂרָה חֲדָרִים – וְהָעֵינַיִם יוֹצְאוֹת... רֶגַע, הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁלוֹם הַבַּיִת שָׁם מְעֻרְעָר וְהוּא חוֹוֶה גֵּיהִנּוֹם? לֹא יָדַעְתִּי, מִי סִפֵּר לְךָ? גַּם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל אוּלַי.. וְאֵין מַה לְּקַנֵּא בּוֹ... הָיִיתָ רוֹצֶה לְהִתְחַלֵּף אִתּוֹ, כּוֹלֵל הָאוּלְקוּס וְהָאֲבָנִים בַּכְּלָיוֹת? וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְסֻבָּךְ בַּשּׁוּק הֶאָפֹר? אָז מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּדַאי לְקַנֵּא בּוֹ? שֶׁיֵּשׁ בְּמַה?! אַל תִּלְטֹשׁ עַיִן רַק לַבַּיִת, לַחֲמוֹר וְלָרֶכֶב, לָאִשָּׁה אוֹ לְעוֹזְרוֹת הַבַּיִת. זֶה הוֹלֵךְ רַק קוֹמְפְּלֶט, עִסְקַת חֲבִילָה, "וְכָל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ", וְיֵשׁ הַפְתָּעוֹת. אַתָּה מוּכָן? לֹא, מוּטָב שֶׁאֶשָּׁאֵר בְּשֶׁלִּי... מְסֻפָּר עַל אָדָם שֶׁהִמְתִּין לְתוֹרוֹ לְהִכָּנֵס לַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַצַ"ל. שָׂם לֵב לְתוֹפָעָה מְקוֹמֶמֶת: הָעֲנִיִּים נִכְנָסִים, מַגִּישִׁים אֶת הַפִּתְקָה בְּצֵרוּף פְּרוּטוֹתֵיהֶם, מִתְבָּרְכִים וְיוֹצְאִים מִיַּד. וְאִלּוּ הָעֲשִׁירִים שֶׁנִּכְנָסִים עִם סְכוּמִים נִכְבָּדִים - מְעֻכָּבִים זְמַן רַב, וְהָרַבִּי מְשׂוֹחֵחַ עִמָּם בַּאֲרִיכוּת. חָרָה לוֹ: הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. מֵבִין הוּא שֶׁכָּךְ נוֹהֲגִים הָרוֹפְאִים וְכָזֶה הַיַּחַס בַּבַּנְק. אֲבָל פֹּה, אֵצֶל הָרַבִּי, לֹא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּזֶה מַשּׂוֹא פָּנִים. לֹא כָּלָא אֶת תְּמִיהָתוֹ, וּבְהַגִּיעַ תּוֹרוֹ הִבִּיעָהּ לִפְנֵי הָרַבִּי. וְהָרַבִּי לֹא הִקְפִּיד, לְהֵפֶךְ. חִיֵּךְ וְעָנָה: "הַאֲמֵן לִי, זְמַנִּי יָקָר. יֵשׁ לִי מַה לַּעֲשׂוֹת. יֵשׁ עוֹד כֹּה הַרְבֵּה לִלְמֹד וּלְהִתְעַלּוֹת. אֲבָל מַקְדִּישׁ אֲנִי אֶת זְמַנִּי כְּדֵי לַעֲזֹר לִיהוּדִים, לְיַעֵץ, לְבָרֵךְ, וּלְהוֹשִׁיעַ כְּמִדַּת יְכָלְתִּי. מַגִּיעַ עָנִי וְשׁוֹטֵחַ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. יוֹדֵעַ אֲנִי מִיַּד מֶה חָסֵר לוֹ וּמַה מְּבֻקָּשׁוֹ, יוֹעֵץ וּמְבָרְכוֹ עַל אֲתָר. נִכְנָס עָשִׁיר, וְהוּא מְחַיֵּךְ וְזָחוּחַ. אֲנִי שׁוֹאֵל 'מַה נִּשְׁמַע' וְהוּא עוֹנֶה 'בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכֹּל בְּסֵדֶר'. לֹא חָסֵר, וְלֹא יֶחְסַר. אֲנִי מַתְחִיל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ וּמְגַלֶּה שֶׁהַכֹּל כְּסוּת מְזֻיֶּפֶת. אַתָּה מֵרִים אֶת הַשָּׁטִיחַ, וְכָל הַחֲרָקִים מִתְגַּלִּים. שְׁלוֹם הַבַּיִת מְעֻרְעָר, הַצֶּאֱצָאִים מְסִבִּים כְּאֵב לֵב, הָעֲסָקִים בְּסִכּוּן, הַנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. אִם כֵּן, כֹּה רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְיַעֵץ, לְכַוֵּן, לְבָרֵךְ. אֲבָל, תָּבִין, לוֹקֵחַ זְמַן עַד שֶׁמְּגַלִּים שֶׁגַּם הֶעָשִׁיר הוּא עָנִי... אָז יֵשׁ בְּמִי לְקַנֵּא?! (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)