Otzarot-Article

"וְעָשִׂיתָ... מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת" (כח-לא) הָאֵפוֹד, אָמְרוּ חֲזַ"ל, הָיָה מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע, פְּגַם הַלָּשׁוֹן. וְרַבֵּנוּ אֶפְרַיִם זַצַ"ל מָצָא לְכָךְ רֶמֶז, "אֵפוֹד" בְּגִימַטְרִיָּא "הַפֶּה". וְכָתַב רַבֵּנוּ הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, שֶׁלְּפִיכָךְ הָיָה הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת, כֻּלּוֹ כְּצֶבַע הַשָּׁמַיִם. לִרְמֹז שֶׁעִקַּר דִּבּוּרוֹ שֶׁל הָאָדָם יִהְיֶה בִּדְבָרִים רוּחָנִיִּים, עִנְיְנֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ", שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים וְלֹא יִהְיֶה דִּבּוּרוֹ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הִנֵּה דֻּגְמָה לְ"עַל חֵטְא" הַשַּׁיָּךְ לַפֶּה שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְגַבֵּינוּ – "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּשְׁבוּעַת שָׁוְא". נִזְהָרִים אָנוּ אֲפִילוּ מִשְּׁבוּעַת אֱמֶת, וּמִכֹּל שֶׁכֵּן מִשְּׁבוּעַת שָׁוְא. בְּרַם, הֲזוֹכְרִים אָנוּ שֶׁלִּפְנֵי בּוֹאֵנוּ לָעוֹלָם הִשְׁבִּיעוּנוּ: "תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע". (נִדָּה ל:) הַאִם עָמַדְנוּ בְּהַבְטָחָתֵנוּ, הַאִם קִיַּמְנוּ אֶת שְׁבוּעָתֵנוּ?

וּבְכֵן, לֹא לְהִסָּחֵף. מַחֲצִיתָהּ, בְּוַדַּאי קִיַּמְנוּ. שֶׁהֲרֵי "אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע" (כְּתֻבּוֹת יח:) אֵינֶנּוּ רְשָׁעִים. וּמַה נִּשְׁאָר? הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן, נוּ, "אֵין אָנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ". עֲדִינוּת נַפְשֵׁנוּ מוֹנַעַת בַּעֲדֵנוּ מִלּוֹמַר שֶׁקִּיַּמְנוּ אֶת הַשְּׁבוּעָה בִּמְלֹאָהּ. אֲבָל בַּשָּׁמַיִם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים'...

נוֹתְרָה רַק שְׁאֵלָה אַחַת. זֶה שֶׁאֲנִי אֵינִי מֵשִׂים עַצְמִי רָשָׁע, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי אִישׁ אֱמֶת. אֲבָל חֲזַ"ל אָמְרוּ זֹאת כִּכְלָל גַּם לְגַבֵּי אֲחֵרִים. וְזֶה כְּבָר בֶּאֱמֶת לֹא מוּבָן.

אָז נַסְבִּיר אֵיךְ פּוֹעֵל הַמַּנְגָּנוֹן. וְנַבְהִיר זֹאת בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה.

יְהוּדִי גִּלָּה אֶת הַטַּעַם הַמָּתוֹק שֶׁל הַטִּפָּה הַמָּרָה, הִתְמַכֵּר לַשְּׁתִיָּה עַד אָבְדַּן חוּשִׁים וְאִבּוּד הַהַכָּרָה. עַד שֶׁכָּרַע רָבַץ וְהִתְגּוֹלֵל בְּקִיאוֹ. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לְהִגָּמֵל מִשִּׁכְרוּתוֹ, אֲבָל לְפָחוֹת יַבְטִיחַ שֶׁיִּשְׁתֶּה תַּחַת פִּקּוּחַ. שֶׁיִּהְיֶה מִישֶׁהוּ לְיָדוֹ, וְיַנְחֵהוּ לְבֵיתוֹ. תָּקַע כַּפּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה לְבַדּוֹ.

יוֹם אֶחָד יָשַׁב לְבַדּוֹ, וְכָמַהּ לִשְׁתּוֹת. הִבִּיט בַּחַלּוֹן, וְהַכֹּל חוֹפְזִים לִמְלַאכְתָּם, אִישׁ אֵינוֹ פָּנוּי לִגְמֹל חֶסֶד, לְאָרֵחַ לוֹ לִשְׁתִיָּה.

מַה יִּהְיֶה, עַד מָתַי יִתְיַבֵּשׁ? הִזְדַּהָה כָּל כָּךְ עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, הַיּוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל וּמְחַכֶּה לְאוֹרְחִים...

קָצְרָה רוּחוֹ. קָם וְהֵבִיא אֶת הַבַּקְבּוּק, וּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת. שֶׁאִם יָבוֹא אוֹרֵחַ, לֹא יֵאָלֵץ לְהִתְמַהְמֵהַּ.

הִמְתִּין עַד בּוֹשׁ, וְהִתְקַדֵּם שָׁלָב: מָזַג לִשְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת, גְּדָשָׁן עַד שְׂפָתָן בְּעַיִן יָפָה. שֶׁאִם יָבוֹא אוֹרֵחַ הַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה - - -

אֵדֵי הַמַּשְׁקֶה הִטְרִיפוּ דַּעְתּוֹ, אֲבָל הַבְטָחָה הִיא הַבְטָחָה.

לְפֶתַע הִבְחִין בִּזְבוּב הַמְזַמְזֵם בַּחֶדֶר, חַג מֵעַל. אוֹרוּ עֵינָיו: "בָּרוּךְ הַבָּא!"

הַזְּבוּב נָחַת עַל שְׂפַת הַכּוֹס וְחִכֵּךְ כַּפּוֹתָיו. "טַעַם טוֹב לְךָ", הֶחְמִיא לוֹ. סוֹף סוֹף יֵשׁ לוֹ שֻׁתָּף לַשְּׁתִיָּה. "לְחַיִּים", אָמַר לַזְּבוּב וְהִגִּיר לְקִרְבּוֹ אֶת הַכּוֹס בִּגְמִיעָה.

הַזְּבוּב פָּרַשׂ כְּנָפַיִם.

"חַכֵּה, אַל תֵּלֵךְ", קָרָא לְעֶבְרוֹ, וְשָׁתָה גַּם אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה. חֹם נָעִים הִתְפַּשֵּׁט בְּקִרְבּוֹ, הָיָה כְּדַאי לְחַכּוֹת.

וְאִם זְבוּב הוּא שֻׁתָּף לִשְׁתִיָּה, אָז גַּם מִלְמוּל שְׂפָתַיִם הוּא תְּפִלָּה, וּפִטְפּוּט נִנּוֹחַ הוּא לִמּוּד, וְהַלְבָּנַת פָּנִים הִיא הֲלָצָה, וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, וְתוֹהִים אָנוּ לְמִי תִּקְּנוּ אֶת הַוִּדּוּי עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)

	וארא תשע"ב
	הצרה מבשרת ישועה
	"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ" (כא-כו) אִם עָשָׂה הָעֶבֶד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כְּדַעַת רַבּוֹ וּבְשֶׁל כָּךְ פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה, וּכְתוֹצָאָה מִן הַמְּרִיבָה הוֹצִיא הָאָדוֹן אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵינוֹ, הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה זֶה חָל "וְעָשִׂיתָ... מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת" (כח-לא) הָאֵפוֹד, אָמְרוּ חֲזַ"ל, הָיָה מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע, פְּגַם הַלָּשׁוֹן. וְרַבֵּנוּ אֶפְרַיִם זַצַ"ל מָצָא לְכָךְ רֶמֶז, "אֵפוֹד" בְּגִימַטְרִיָּא "הַפֶּה". וְכָתַב רַבֵּנוּ הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, שֶׁלְּפִיכָךְ הָיָה הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת, כֻּלּוֹ כְּצֶבַע הַשָּׁמַיִם. לִרְמֹז שֶׁעִקַּר דִּבּוּרוֹ שֶׁל הָאָדָם יִהְיֶה בִּדְבָרִים רוּחָנִיִּים, עִנְיְנֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ", שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים וְלֹא יִהְיֶה דִּבּוּרוֹ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הִנֵּה דֻּגְמָה לְ"עַל חֵטְא" הַשַּׁיָּךְ לַפֶּה שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְגַבֵּינוּ – "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּשְׁבוּעַת שָׁוְא". נִזְהָרִים אָנוּ אֲפִילוּ מִשְּׁבוּעַת אֱמֶת, וּמִכֹּל שֶׁכֵּן מִשְּׁבוּעַת שָׁוְא. בְּרַם, הֲזוֹכְרִים אָנוּ שֶׁלִּפְנֵי בּוֹאֵנוּ לָעוֹלָם הִשְׁבִּיעוּנוּ: "תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע". (נִדָּה ל:) הַאִם עָמַדְנוּ בְּהַבְטָחָתֵנוּ, הַאִם קִיַּמְנוּ אֶת שְׁבוּעָתֵנוּ? וּבְכֵן, לֹא לְהִסָּחֵף. מַחֲצִיתָהּ, בְּוַדַּאי קִיַּמְנוּ. שֶׁהֲרֵי "אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע" (כְּתֻבּוֹת יח:) אֵינֶנּוּ רְשָׁעִים. וּמַה נִּשְׁאָר? הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן, נוּ, "אֵין אָנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ". עֲדִינוּת נַפְשֵׁנוּ מוֹנַעַת בַּעֲדֵנוּ מִלּוֹמַר שֶׁקִּיַּמְנוּ אֶת הַשְּׁבוּעָה בִּמְלֹאָהּ. אֲבָל בַּשָּׁמַיִם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים'... נוֹתְרָה רַק שְׁאֵלָה אַחַת. זֶה שֶׁאֲנִי אֵינִי מֵשִׂים עַצְמִי רָשָׁע, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי אִישׁ אֱמֶת. אֲבָל חֲזַ"ל אָמְרוּ זֹאת כִּכְלָל גַּם לְגַבֵּי אֲחֵרִים. וְזֶה כְּבָר בֶּאֱמֶת לֹא מוּבָן. אָז נַסְבִּיר אֵיךְ פּוֹעֵל הַמַּנְגָּנוֹן. וְנַבְהִיר זֹאת בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה. יְהוּדִי גִּלָּה אֶת הַטַּעַם הַמָּתוֹק שֶׁל הַטִּפָּה הַמָּרָה, הִתְמַכֵּר לַשְּׁתִיָּה עַד אָבְדַּן חוּשִׁים וְאִבּוּד הַהַכָּרָה. עַד שֶׁכָּרַע רָבַץ וְהִתְגּוֹלֵל בְּקִיאוֹ. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לְהִגָּמֵל מִשִּׁכְרוּתוֹ, אֲבָל לְפָחוֹת יַבְטִיחַ שֶׁיִּשְׁתֶּה תַּחַת פִּקּוּחַ. שֶׁיִּהְיֶה מִישֶׁהוּ לְיָדוֹ, וְיַנְחֵהוּ לְבֵיתוֹ. תָּקַע כַּפּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה לְבַדּוֹ. יוֹם אֶחָד יָשַׁב לְבַדּוֹ, וְכָמַהּ לִשְׁתּוֹת. הִבִּיט בַּחַלּוֹן, וְהַכֹּל חוֹפְזִים לִמְלַאכְתָּם, אִישׁ אֵינוֹ פָּנוּי לִגְמֹל חֶסֶד, לְאָרֵחַ לוֹ לִשְׁתִיָּה. מַה יִּהְיֶה, עַד מָתַי יִתְיַבֵּשׁ? הִזְדַּהָה כָּל כָּךְ עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, הַיּוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל וּמְחַכֶּה לְאוֹרְחִים... קָצְרָה רוּחוֹ. קָם וְהֵבִיא אֶת הַבַּקְבּוּק, וּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת. שֶׁאִם יָבוֹא אוֹרֵחַ, לֹא יֵאָלֵץ לְהִתְמַהְמֵהַּ. הִמְתִּין עַד בּוֹשׁ, וְהִתְקַדֵּם שָׁלָב: מָזַג לִשְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת, גְּדָשָׁן עַד שְׂפָתָן בְּעַיִן יָפָה. שֶׁאִם יָבוֹא אוֹרֵחַ הַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה - - - אֵדֵי הַמַּשְׁקֶה הִטְרִיפוּ דַּעְתּוֹ, אֲבָל הַבְטָחָה הִיא הַבְטָחָה. לְפֶתַע הִבְחִין בִּזְבוּב הַמְזַמְזֵם בַּחֶדֶר, חַג מֵעַל. אוֹרוּ עֵינָיו: "בָּרוּךְ הַבָּא!" הַזְּבוּב נָחַת עַל שְׂפַת הַכּוֹס וְחִכֵּךְ כַּפּוֹתָיו. "טַעַם טוֹב לְךָ", הֶחְמִיא לוֹ. סוֹף סוֹף יֵשׁ לוֹ שֻׁתָּף לַשְּׁתִיָּה. "לְחַיִּים", אָמַר לַזְּבוּב וְהִגִּיר לְקִרְבּוֹ אֶת הַכּוֹס בִּגְמִיעָה. הַזְּבוּב פָּרַשׂ כְּנָפַיִם. "חַכֵּה, אַל תֵּלֵךְ", קָרָא לְעֶבְרוֹ, וְשָׁתָה גַּם אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה. חֹם נָעִים הִתְפַּשֵּׁט בְּקִרְבּוֹ, הָיָה כְּדַאי לְחַכּוֹת. וְאִם זְבוּב הוּא שֻׁתָּף לִשְׁתִיָּה, אָז גַּם מִלְמוּל שְׂפָתַיִם הוּא תְּפִלָּה, וּפִטְפּוּט נִנּוֹחַ הוּא לִמּוּד, וְהַלְבָּנַת פָּנִים הִיא הֲלָצָה, וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, וְתוֹהִים אָנוּ לְמִי תִּקְּנוּ אֶת הַוִּדּוּי עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)