Otzarot-Article

"וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (יט-כ) שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ.... נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ... עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי... לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ" (מִשְׁלֵי ו, א-ג). "הִתְרַפֵּס", הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ לְפָנָיו; "וּרְהַב רֵעֶיךָ", הַגְדֵּל אֶת כְּבוֹדוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה לְךָ (מַלְבִּי"ם).

וְרַבּוֹתֵינוּ (מִדְרַשׁ מִשְׁלֵי ו) דְּרָשׁוּהוּ עַל מַתַּן תּוֹרָה: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אִם אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם תּוֹרָתִי, מְקַיְּמִין אַתֶּם אוֹתָהּ?"

אָמְרוּ לוֹ: "הֵן". אָמַר לָהֶם: "עֲרֵבִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם".

אָמְרוּ לוֹ: "שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִהְיוּ עֲרֵבִים עָלֵינוּ".

אָמַר לָהֶם: דָּבָר שֶׁמִּתְבַּטֵּל הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (יְשַׁעְיָה נא-ו). אֲבָל יֵשׁ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים - בְּנֵיכֶם. אִם מְקַיְּמִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, אֲנִי מְקַיֵּם בְּנֵיכֶם. וְאִם לָאו, אֲנִי גוֹזְלָם מִכֶּם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹקֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי" (הוֹשֵׁעַ ד-ו).

אוֹתָהּ שָׁעָה קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ בְּנֵיהֶם עֲרֵבִים. שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שְׁמוֹת ד-כב). עַד כָּאן דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם יְדוּעִים מְאֹד.

וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ: מַה חָטְאוּ הַבָּנִים שֶׁיִּגָּזְלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם בַּעֲווֹן אִי שְׁמִירַת הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁבָּנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אֲבוֹתָם, אֶלָּא אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמַת (דְּבָרִים כא-טז). וּבִכְלָל, הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמְּבִיאִים עָרֵב בְּלֹא הַסְכָּמָתוֹ וּבְלֹא לִשְׁאֹל אֶת פִּיו. וְכִי זֶה חוֹטֵא וְזֶה מְשַׁלֵּם? וְעָלָה בְּדַעְתִּי פֵּרוּשׁ מַרְעִישׁ הַזּוֹרֵק אֲלוּמַת אוֹר עַל תְּקוּפָתֵנוּ וּמַסְבִּיר אֶת אַחַת הַתּוֹפָעוֹת הַמְּזַעְזְעוֹת וְהַמְּדַכְדְּכוֹת בְּדוֹרֵנוּ, וְדוֹמַנִּי שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ:

כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ לְהָבִיא אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כַּעֲרֵבִים, מָה אָמְרוּ בְּכָךְ. הַאִם בִּקְּשׁוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם יִקְרְסוּ וְהָאָרֶץ תֹּאבַד מִפְּנֵי חֲטָאֵיהֶם? וַדַּאי שֶׁלֹּא. בְּלֹא סָפֵק הִצִּיעוּ, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ, יַעַצְרוּ הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִתְּנוּ מָטָר וְהָאָרֶץ לֹא תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. כְּלוֹמַר, שֶׁהָעָם לֹא יְקַבְּלוּ טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וִינֻתָּק הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם.

וּכְשֶׁהִצִּיעַ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַבָּנִים, לֹא הִצִּיעַ שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ יְאַבְּדָם אוֹ יְיַסְּרָם, חָלִילָה. כִּי מָה אֲשֵׁמִים הַיְלָדִים הַטְּהוֹרִים בַּחֲטָאֵי הוֹרֵיהֶם. אֶלָּא מַה הִצִּיעַ?

שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ הַהוֹרִים טוֹבָה, נַחַת וְשִׂמְחָה מִיַּלְדֵיהֶם, וְיִתְנַתֵּק הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם.

פֵּרוּשׁ זֶה אֲמִתִּי הוּא, שֶׁכֵּן מִתְמַמֵּשׁ הוּא לְעֵינֵינוּ יוֹם יוֹם.

כְּכָל שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה חִלּוֹנִית יוֹתֵר, כְּכָל שֶׁעוֹבֶרֶת הִיא יוֹתֵר עַל הִתְחַיְּבֻיּוֹתֶיהָ הַנּוֹבְעוֹת מִן הַהַכְרָזָה "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" וְעַל צִוּוּיֵי מַעֲמַד הַר סִינַי, כָּךְ אֻמְלָלִים יוֹתֵר חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה וּמְנֻכָּרִים יוֹתֵר יַחֲסֵי אֲבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְצֶאֱצָאִים. וְכֵן לְהֵפֶךְ: כְּכָל שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה תּוֹרָנִית יוֹתֵר, מַאֲמִינָה יוֹתֵר וּמַקְפִּידָה עַל אָרְחוֹת חַיִּים שֶׁל מוֹרֶשֶׁת מְאִירָה, כָּךְ הָדוּק יוֹתֵר הַקֶּשֶׁר בֵּין הָאָבוֹת לַבָּנִים וּבֵין הָאִמָּהוֹת לַצֶּאֱצָאִים. הַהוֹרִים רוֹאִים נַחַת וְשִׂמְחָה, וְהַבָּנִים שׁוֹמְעִים לְקוֹלָם, מְכַבְּדִים אוֹתָם, מְצַיְּתִים לָהֶם, קְשׁוּרִים אֲלֵיהֶם.

זוֹ עֻבְדָּה מוּכַחַת. הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב וּרְאוּ. וְכָעֵת, יוֹדְעִים אָנוּ גַּם אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ. וְכָל הוֹרֶה הַמְּבַקֵּשׁ לְהַדֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ לְבֵין צֶאֱצָאָיו, יֵדַע מֵעַתָּה מַה הִיא הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה: יוֹתֵר הַקְפָּדָה בְּמִצְווֹת, יוֹתֵר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה, וְהַבּוֹרֵא יִקְשֹׁר בֵּינוֹ לְבֵין בָּנָיו. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וארא תשע"ב
	איזהו העשיר - השמח בחלקו
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (יט-כ) שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ.... נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ... עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי... לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ" (מִשְׁלֵי ו, א-ג). "הִתְרַפֵּס", הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ לְפָנָיו; "וּרְהַב רֵעֶיךָ", הַגְדֵּל אֶת כְּבוֹדוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה לְךָ (מַלְבִּי"ם). וְרַבּוֹתֵינוּ (מִדְרַשׁ מִשְׁלֵי ו) דְּרָשׁוּהוּ עַל מַתַּן תּוֹרָה: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אִם אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם תּוֹרָתִי, מְקַיְּמִין אַתֶּם אוֹתָהּ?" אָמְרוּ לוֹ: "הֵן". אָמַר לָהֶם: "עֲרֵבִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם". אָמְרוּ לוֹ: "שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִהְיוּ עֲרֵבִים עָלֵינוּ". אָמַר לָהֶם: דָּבָר שֶׁמִּתְבַּטֵּל הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (יְשַׁעְיָה נא-ו). אֲבָל יֵשׁ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים - בְּנֵיכֶם. אִם מְקַיְּמִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, אֲנִי מְקַיֵּם בְּנֵיכֶם. וְאִם לָאו, אֲנִי גוֹזְלָם מִכֶּם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹקֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי" (הוֹשֵׁעַ ד-ו). אוֹתָהּ שָׁעָה קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ בְּנֵיהֶם עֲרֵבִים. שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שְׁמוֹת ד-כב). עַד כָּאן דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם יְדוּעִים מְאֹד. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ: מַה חָטְאוּ הַבָּנִים שֶׁיִּגָּזְלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם בַּעֲווֹן אִי שְׁמִירַת הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁבָּנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אֲבוֹתָם, אֶלָּא אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמַת (דְּבָרִים כא-טז). וּבִכְלָל, הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמְּבִיאִים עָרֵב בְּלֹא הַסְכָּמָתוֹ וּבְלֹא לִשְׁאֹל אֶת פִּיו. וְכִי זֶה חוֹטֵא וְזֶה מְשַׁלֵּם? וְעָלָה בְּדַעְתִּי פֵּרוּשׁ מַרְעִישׁ הַזּוֹרֵק אֲלוּמַת אוֹר עַל תְּקוּפָתֵנוּ וּמַסְבִּיר אֶת אַחַת הַתּוֹפָעוֹת הַמְּזַעְזְעוֹת וְהַמְּדַכְדְּכוֹת בְּדוֹרֵנוּ, וְדוֹמַנִּי שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ: כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ לְהָבִיא אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כַּעֲרֵבִים, מָה אָמְרוּ בְּכָךְ. הַאִם בִּקְּשׁוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם יִקְרְסוּ וְהָאָרֶץ תֹּאבַד מִפְּנֵי חֲטָאֵיהֶם? וַדַּאי שֶׁלֹּא. בְּלֹא סָפֵק הִצִּיעוּ, שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ, יַעַצְרוּ הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִתְּנוּ מָטָר וְהָאָרֶץ לֹא תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. כְּלוֹמַר, שֶׁהָעָם לֹא יְקַבְּלוּ טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וִינֻתָּק הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם. וּכְשֶׁהִצִּיעַ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַבָּנִים, לֹא הִצִּיעַ שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ יְאַבְּדָם אוֹ יְיַסְּרָם, חָלִילָה. כִּי מָה אֲשֵׁמִים הַיְלָדִים הַטְּהוֹרִים בַּחֲטָאֵי הוֹרֵיהֶם. אֶלָּא מַה הִצִּיעַ? שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ הַהוֹרִים טוֹבָה, נַחַת וְשִׂמְחָה מִיַּלְדֵיהֶם, וְיִתְנַתֵּק הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם. פֵּרוּשׁ זֶה אֲמִתִּי הוּא, שֶׁכֵּן מִתְמַמֵּשׁ הוּא לְעֵינֵינוּ יוֹם יוֹם. כְּכָל שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה חִלּוֹנִית יוֹתֵר, כְּכָל שֶׁעוֹבֶרֶת הִיא יוֹתֵר עַל הִתְחַיְּבֻיּוֹתֶיהָ הַנּוֹבְעוֹת מִן הַהַכְרָזָה "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" וְעַל צִוּוּיֵי מַעֲמַד הַר סִינַי, כָּךְ אֻמְלָלִים יוֹתֵר חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה וּמְנֻכָּרִים יוֹתֵר יַחֲסֵי אֲבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְצֶאֱצָאִים. וְכֵן לְהֵפֶךְ: כְּכָל שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה תּוֹרָנִית יוֹתֵר, מַאֲמִינָה יוֹתֵר וּמַקְפִּידָה עַל אָרְחוֹת חַיִּים שֶׁל מוֹרֶשֶׁת מְאִירָה, כָּךְ הָדוּק יוֹתֵר הַקֶּשֶׁר בֵּין הָאָבוֹת לַבָּנִים וּבֵין הָאִמָּהוֹת לַצֶּאֱצָאִים. הַהוֹרִים רוֹאִים נַחַת וְשִׂמְחָה, וְהַבָּנִים שׁוֹמְעִים לְקוֹלָם, מְכַבְּדִים אוֹתָם, מְצַיְּתִים לָהֶם, קְשׁוּרִים אֲלֵיהֶם. זוֹ עֻבְדָּה מוּכַחַת. הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב וּרְאוּ. וְכָעֵת, יוֹדְעִים אָנוּ גַּם אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ. וְכָל הוֹרֶה הַמְּבַקֵּשׁ לְהַדֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ לְבֵין צֶאֱצָאָיו, יֵדַע מֵעַתָּה מַה הִיא הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה: יוֹתֵר הַקְפָּדָה בְּמִצְווֹת, יוֹתֵר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה, וְהַבּוֹרֵא יִקְשֹׁר בֵּינוֹ לְבֵין בָּנָיו. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)