Otzarot-Article

"כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (לב-ה) הַמֶּסֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁאוֹתוֹ בּוֹחֵר יַעֲקֹב לְהַעֲבִיר לְעֵשָׂו לִקְרַאת הַמִּפְגָּשׁ הַצָּפוּי בֵּינֵיהֶם הוּא "עִם לָבָן גַּרְתִּי". בְּשׁוֹנֶה מִפֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ"י הַכּוֹתֵב, שֶׁיַּעֲקֹב רָמַז בִּדְבָרָיו עַל שְׁמִירַת תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת בְּבֵית לָבָן מִבְּלִי לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, מְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּרָשָׁה פֵּרוּשׁ אַחֵר אוֹדוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ.

לָבָן הָאֲרַמִּי הָיָה הַמְּכַשֵּׁף הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם וּגְדוֹל הַקּוֹסְמִים בַּהִסְטוֹרְיָה כֻּלָּהּ. הוּא הָיָה אָבִיו שֶׁל בְּעוֹר, שֶׁהָיָה אָבִיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, כְּדִכְתִיב: "בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם", וְהִתְעַלָּה מֵעַל כֻּלָּם בִּקְסָמָיו וּבִכְשָׁפָיו עַד שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם מַצְלִיחַ לְהִנָּצֵל מִפָּנָיו.

כָּל יְדִיעוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם שְׁאוּבוֹת הָיוּ מִלָּבָן סָבוֹ, וְאִם עַל בִּלְעָם אָמַר בָּלָק "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (בַּמִּדְבָּר כב-ו) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלָּבָן יָדַע לְקַלֵּל, וְאַף הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּידִיעוֹתָיו הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.

לָבָן הָיָה מְהַלֵּךְ אֵימִים עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַכֹּל הָיוּ מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ וּמִכְּשָׁפָיו, בְּיָדְעָם בִּידִיעָה גְּמוּרָה שֶׁהוּא רֹאשׁ הַחֲכָמִים לְהָרַע.

וְהִנֵּה, בַּהִתְמוֹדְדוּת מוּל יַעֲקֹב, נִכְשַׁל. וְלַמְרוֹת שֶׁחִבֵּל תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת וְנִסָּה לְאַבְּדוֹ בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים, לֹא הִצְלִיחַ לִפְגֹעַ בּוֹ.

אֶת זֹאת בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְהַעֲבִיר לְעֵשָׂו בְּאָמְרוֹ: דַּע לְךָ שֶׁ"עִם לָבָן גַּרְתִּי", תְּקוּפַת מְגוּרַי בִּמְחִצָּתוֹ לֹא נִמְשְׁכָה שָׁעָה, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה, כִּי אִם עֶשְׂרִים שָׁנָה! וְאַף לְאַחַר מִכֵּן לֹא עָזַבְתִּי בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, אֶלָּא "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה", יָצָאתִי מִמֶּנּוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. עִם לָבָן הִסְתַּדַּרְתִּי מְצֻיָּן, עַל כֵּן, אַל תַּעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ שֶׁתַּצְלִיחַ אַתָּה בְּמַאֲבָקְךָ אִתִּי...

וְאָכֵן, דְּבָרִים אֵלּוּ עוֹרְרוּ רֹשֶׁם רַב, וּפַחַד גָּדוֹל נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִפְּנֵי אָחִיו יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הִצְלִיחַ לָגוּר עִם לָבָן מִבְּלִי שֶׁיֶּאֱרַע לוֹ כָּל נֵזֶק. וּמִכָּאן וָאֵילָךְ נִזְהַר בִּכְבוֹד אָחִיו יַעֲקֹב. (וּמָתוֹק הָאוֹר)

	ויחי תשע"ב
	קבלת על התורה באהבה
	"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (לב-כו) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כַּיָּדוּעַ, עַל הַהוֹרִים יֵשׁ לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר תִּינוֹקָם מַגִּיעַ לְגִיל זְחִילָה "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (לב-ה) הַמֶּסֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁאוֹתוֹ בּוֹחֵר יַעֲקֹב לְהַעֲבִיר לְעֵשָׂו לִקְרַאת הַמִּפְגָּשׁ הַצָּפוּי בֵּינֵיהֶם הוּא "עִם לָבָן גַּרְתִּי". בְּשׁוֹנֶה מִפֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ"י הַכּוֹתֵב, שֶׁיַּעֲקֹב רָמַז בִּדְבָרָיו עַל שְׁמִירַת תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת בְּבֵית לָבָן מִבְּלִי לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, מְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל הַפָּרָשָׁה פֵּרוּשׁ אַחֵר אוֹדוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ. לָבָן הָאֲרַמִּי הָיָה הַמְּכַשֵּׁף הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם וּגְדוֹל הַקּוֹסְמִים בַּהִסְטוֹרְיָה כֻּלָּהּ. הוּא הָיָה אָבִיו שֶׁל בְּעוֹר, שֶׁהָיָה אָבִיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, כְּדִכְתִיב: "בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם", וְהִתְעַלָּה מֵעַל כֻּלָּם בִּקְסָמָיו וּבִכְשָׁפָיו עַד שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם מַצְלִיחַ לְהִנָּצֵל מִפָּנָיו. כָּל יְדִיעוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם שְׁאוּבוֹת הָיוּ מִלָּבָן סָבוֹ, וְאִם עַל בִּלְעָם אָמַר בָּלָק "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (בַּמִּדְבָּר כב-ו) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלָּבָן יָדַע לְקַלֵּל, וְאַף הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּידִיעוֹתָיו הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. לָבָן הָיָה מְהַלֵּךְ אֵימִים עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהַכֹּל הָיוּ מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ וּמִכְּשָׁפָיו, בְּיָדְעָם בִּידִיעָה גְּמוּרָה שֶׁהוּא רֹאשׁ הַחֲכָמִים לְהָרַע. וְהִנֵּה, בַּהִתְמוֹדְדוּת מוּל יַעֲקֹב, נִכְשַׁל. וְלַמְרוֹת שֶׁחִבֵּל תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת וְנִסָּה לְאַבְּדוֹ בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים, לֹא הִצְלִיחַ לִפְגֹעַ בּוֹ. אֶת זֹאת בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְהַעֲבִיר לְעֵשָׂו בְּאָמְרוֹ: דַּע לְךָ שֶׁ"עִם לָבָן גַּרְתִּי", תְּקוּפַת מְגוּרַי בִּמְחִצָּתוֹ לֹא נִמְשְׁכָה שָׁעָה, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה, כִּי אִם עֶשְׂרִים שָׁנָה! וְאַף לְאַחַר מִכֵּן לֹא עָזַבְתִּי בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, אֶלָּא "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה", יָצָאתִי מִמֶּנּוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. עִם לָבָן הִסְתַּדַּרְתִּי מְצֻיָּן, עַל כֵּן, אַל תַּעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ שֶׁתַּצְלִיחַ אַתָּה בְּמַאֲבָקְךָ אִתִּי... וְאָכֵן, דְּבָרִים אֵלּוּ עוֹרְרוּ רֹשֶׁם רַב, וּפַחַד גָּדוֹל נִכְנַס בְּלִבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִפְּנֵי אָחִיו יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הִצְלִיחַ לָגוּר עִם לָבָן מִבְּלִי שֶׁיֶּאֱרַע לוֹ כָּל נֵזֶק. וּמִכָּאן וָאֵילָךְ נִזְהַר בִּכְבוֹד אָחִיו יַעֲקֹב. (וּמָתוֹק הָאוֹר)