Otzarot-Article

"וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת" (כה-כא) אֵין בָּעוֹלָם חֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ הַנַּעֲלֶה מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מִלּוּחוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבִים בְּיַד ה' יִתְבָּרַךְ. הַלּוּחוֹת הֵן הַתּוֹרָה, וַאֲרוֹן הַבְּרִית רוֹמֵז לְלוֹמֵד הַתּוֹרָה. אֵין לְךָ יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד תּוֹרָה - מֵאָדָם הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְעַד לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר הַמְּמִיתִים עַצְמָם בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹמָם וָלֵיל. וְכָתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, שֶׁהָיָה בַּאֲרוֹן הַבְּרִית צִוּוּי מְיֻחָד: הָחֵל מֵהָרֶגַע בּוֹ הוּשְׂמוּ הַלּוּחוֹת, לֹא הוּצְאוּ עוֹד מִתּוֹכָם, לְעוֹלָם.

מַה בָּאָה הוֹרָאָה זוֹ לוֹמַר לָנוּ?

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה, אַף מֻשְׁפָּעִים וּמִתְעַלִּים. הַלּוּחוֹת מוּשָׂמִים בְּלִבָּם, וְהֵם הוֹפְכִים – כָּל אֶחָד בְּדַרְגָּתוֹ – לַאֲרוֹן בְּרִית. וְאָז יוֹצְאִים לְסוֹף שָׁבוּעַ, לְחֻפְשָׁה, אוֹ סְתָם כָּךְ מוֹצִיאִים לְשָׁעָה אֶת "הַלּוּחוֹת". מִתְעַלְּמִים מִמַּה שֶׁלָּמְדוּ, מַדְחִיקִים אֶת מַה שֶּׁיּוֹדְעִים, נִסְחָפִים לְשָׁעָה שֶׁל "הִתְפָּרְקוּת", שֶׁל בִּלּוּי שֶׁאֵינוֹ כֹּה הוֹלֵם. בְּאֹפֶן אֲרָעִי, זְמַנִּי, לְשָׁעָה. לֹא נּוֹרָא, אַחַר כָּךְ נַחְזֹר אֶל הָאֲוִירָה הַטּוֹבָה, הַנַּעֲלָה, הַמְרוֹמֶמֶת, הַזַּכָּה; נָשִׁיב אֶת הַלּוּחוֹת לִמְקוֹמָם, וּנְסַכֵּךְ עֲלֵיהֶם בִּכְנָפֵינוּ...

וְהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: לֹא! הַקַּבָּ"ה מוֹרֶה, 'אַל תַּעֲשׂוּ כֵּן!' אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁהִכְנַסְתֶּם אֶת הַלּוּחוֹת, אַל תּוֹצִיאוּם עוֹד!

סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שָׁמְעוּ קִדּוּשׁ וְקָמוּ לִטּוֹל יָדַיִם. עֲקֶרֶת הַבַּיִת חָלְצָה אֶת הַטַּבַּעַת וְהִנִּיחֲתָהּ לְיַד הַצַּלַּחַת. לְאַחַר הָאֲרוּחָה צָרְרוּ אֶת הַמַּפָּה עַל כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּל לָאַשְׁפָּה. כּוֹלֵל הַטַּבַּעַת, כַּנָּהוּג.

אָה, הָיְתָה זוֹ שְׁעָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל. הִדֵּס עַל עֲרֵמַת הָאַשְׁפָּה וְנִקֵּר שְׁאֵרִיּוֹת חַלָּה וּבוּלְבּוּסִין, בַּרְבּוּרִים שְׂלָו וְדָגִים. הֶעֱלָה בִּמְקוֹרוֹ טַבַּעַת זָהָב וּבָהּ יַהֲלוֹם זוֹהֵר. נָגַס אַחַת וּשְׁתַּיִם, נֻקְשָׁה וְחַסְרַת טַעַם, אֵין בָּהּ עִנְיָן. שְׁמָטָהּ וּמָצָא אוֹצָר, קִטְנִית בְּשֵׁלָה וּתְפוּחָה.

וְהוּא צוֹדֵק לְפִי 'תַּרְנְגוֹלוּתוֹ'.

וְאָנוּ נִזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא, גַּם מוּמָר, אִם מוּמָר לְתֵאָבוֹן הוּא, "לֹא שָׁבִיק הֶתֵּרָא וְאָכִיל אִסּוּרָא". אִם יֵשׁ לְפָנָיו הֶתֵּר וְאִסּוּר, לֹא יַעֲזוֹב אֶת הַהֶתֵּר וְיִבְחַר בָּאִסּוּר. שֶׁאִם כֵּן יַעֲשֶׂה, הֲרֵי הוּא מוּמָר לְהַכְעִיס! (חֻלִּין ד.) וְאָנוּ, כְּשֶׁלְּפָנֵינוּ סִפְרֵי קֹדֶשׁ, אָרוֹן מָלֵא - וְעִתּוֹן. בְּמַה נִבְחַר?!

לֹא, לֹא. אֵינֶנּוּ מוּמָרִים לְהַכְעִיס, חָלִילָה, אֶלָּא רַק תַּרְנְגוֹלִים. זֶה אָמְנָם יַהֲלוֹם, אֲבָל אָנוּ מִתְמוֹגְגִים מִבּוּלְבּוּסִין.

וְזֶהוּ "וְלֹא שָׁוָה לָנוּ!" שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּוִּדּוּי.

אֵין מַה לְּהַשְׁווֹת אֶת הַיַּהֲלוֹם לְקִטְנִית. (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)

	ויגש תשע"ב
	תרבותנו האחת
	"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ" (כא-כו) אִם עָשָׂה הָעֶבֶד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כְּדַעַת רַבּוֹ וּבְשֶׁל כָּךְ פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה, וּכְתוֹצָאָה מִן הַמְּרִיבָה הוֹצִיא הָאָדוֹן אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵינוֹ, הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה זֶה חָל "וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת" (כה-כא) אֵין בָּעוֹלָם חֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ הַנַּעֲלֶה מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מִלּוּחוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבִים בְּיַד ה' יִתְבָּרַךְ. הַלּוּחוֹת הֵן הַתּוֹרָה, וַאֲרוֹן הַבְּרִית רוֹמֵז לְלוֹמֵד הַתּוֹרָה. אֵין לְךָ יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד תּוֹרָה - מֵאָדָם הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְעַד לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר הַמְּמִיתִים עַצְמָם בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹמָם וָלֵיל. וְכָתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל, שֶׁהָיָה בַּאֲרוֹן הַבְּרִית צִוּוּי מְיֻחָד: הָחֵל מֵהָרֶגַע בּוֹ הוּשְׂמוּ הַלּוּחוֹת, לֹא הוּצְאוּ עוֹד מִתּוֹכָם, לְעוֹלָם. מַה בָּאָה הוֹרָאָה זוֹ לוֹמַר לָנוּ? יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה, אַף מֻשְׁפָּעִים וּמִתְעַלִּים. הַלּוּחוֹת מוּשָׂמִים בְּלִבָּם, וְהֵם הוֹפְכִים – כָּל אֶחָד בְּדַרְגָּתוֹ – לַאֲרוֹן בְּרִית. וְאָז יוֹצְאִים לְסוֹף שָׁבוּעַ, לְחֻפְשָׁה, אוֹ סְתָם כָּךְ מוֹצִיאִים לְשָׁעָה אֶת "הַלּוּחוֹת". מִתְעַלְּמִים מִמַּה שֶׁלָּמְדוּ, מַדְחִיקִים אֶת מַה שֶּׁיּוֹדְעִים, נִסְחָפִים לְשָׁעָה שֶׁל "הִתְפָּרְקוּת", שֶׁל בִּלּוּי שֶׁאֵינוֹ כֹּה הוֹלֵם. בְּאֹפֶן אֲרָעִי, זְמַנִּי, לְשָׁעָה. לֹא נּוֹרָא, אַחַר כָּךְ נַחְזֹר אֶל הָאֲוִירָה הַטּוֹבָה, הַנַּעֲלָה, הַמְרוֹמֶמֶת, הַזַּכָּה; נָשִׁיב אֶת הַלּוּחוֹת לִמְקוֹמָם, וּנְסַכֵּךְ עֲלֵיהֶם בִּכְנָפֵינוּ... וְהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: לֹא! הַקַּבָּ"ה מוֹרֶה, 'אַל תַּעֲשׂוּ כֵּן!' אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁהִכְנַסְתֶּם אֶת הַלּוּחוֹת, אַל תּוֹצִיאוּם עוֹד! סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שָׁמְעוּ קִדּוּשׁ וְקָמוּ לִטּוֹל יָדַיִם. עֲקֶרֶת הַבַּיִת חָלְצָה אֶת הַטַּבַּעַת וְהִנִּיחֲתָהּ לְיַד הַצַּלַּחַת. לְאַחַר הָאֲרוּחָה צָרְרוּ אֶת הַמַּפָּה עַל כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּל לָאַשְׁפָּה. כּוֹלֵל הַטַּבַּעַת, כַּנָּהוּג. אָה, הָיְתָה זוֹ שְׁעָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל. הִדֵּס עַל עֲרֵמַת הָאַשְׁפָּה וְנִקֵּר שְׁאֵרִיּוֹת חַלָּה וּבוּלְבּוּסִין, בַּרְבּוּרִים שְׂלָו וְדָגִים. הֶעֱלָה בִּמְקוֹרוֹ טַבַּעַת זָהָב וּבָהּ יַהֲלוֹם זוֹהֵר. נָגַס אַחַת וּשְׁתַּיִם, נֻקְשָׁה וְחַסְרַת טַעַם, אֵין בָּהּ עִנְיָן. שְׁמָטָהּ וּמָצָא אוֹצָר, קִטְנִית בְּשֵׁלָה וּתְפוּחָה. וְהוּא צוֹדֵק לְפִי 'תַּרְנְגוֹלוּתוֹ'. וְאָנוּ נִזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא, גַּם מוּמָר, אִם מוּמָר לְתֵאָבוֹן הוּא, "לֹא שָׁבִיק הֶתֵּרָא וְאָכִיל אִסּוּרָא". אִם יֵשׁ לְפָנָיו הֶתֵּר וְאִסּוּר, לֹא יַעֲזוֹב אֶת הַהֶתֵּר וְיִבְחַר בָּאִסּוּר. שֶׁאִם כֵּן יַעֲשֶׂה, הֲרֵי הוּא מוּמָר לְהַכְעִיס! (חֻלִּין ד.) וְאָנוּ, כְּשֶׁלְּפָנֵינוּ סִפְרֵי קֹדֶשׁ, אָרוֹן מָלֵא - וְעִתּוֹן. בְּמַה נִבְחַר?! לֹא, לֹא. אֵינֶנּוּ מוּמָרִים לְהַכְעִיס, חָלִילָה, אֶלָּא רַק תַּרְנְגוֹלִים. זֶה אָמְנָם יַהֲלוֹם, אֲבָל אָנוּ מִתְמוֹגְגִים מִבּוּלְבּוּסִין. וְזֶהוּ "וְלֹא שָׁוָה לָנוּ!" שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בָּוִּדּוּי. אֵין מַה לְּהַשְׁווֹת אֶת הַיַּהֲלוֹם לְקִטְנִית. (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)