Otzarot-Article

"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (כ-יא) מַעֲשֶׂה הוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּנֵי דָּוִד לְמָרָן הַחִידָ"א) בְּאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַב וְהוֹדָה עַל רֹב חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו. הֶעֱמִיק שְׁאוֹלָה, מִתְבּוֹסֵס הוּא בַּתְהוֹם וְקָשָׁה הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. אַךְ נַפְשׁוֹ בִּשְׁאֵלָתוֹ: יִתֵּן לוֹ הָרַב תִּקּוּן אֶחָד; דָּבָר אֶחָד מוּכָן הוּא לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ. אֶחָד וְתוּ לֹא.

אָמַר לוֹ הָרַב: "נִיחָא, זֶה תִּקּוּנְךָ. קַבֵּל עַל עַצְמְךָ שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר לְעוֹלָם".

הִסְכִּים.

לָעֶרֶב, בָּאוּ בְּנֵי הַכְּנוּפְיָה לְקָרְאוֹ לָבוֹא עִמָּם לְשֹׁד וּגְנֵבָה.

נַעֲנָה לָהֶם.

וְאָז חָשַׁב: וּכְשֶׁיִּשְׁאָלוּנִי הֵיכָן הָיִיתִי, כְּלוּם נָטַלְתִּי חֵלֶק בַּפְּרִיצָה, מָה אֹמַר? הֵן לֹא אֲשַׁקֵּר!

נִמְנַע וְלֹא הָלַךְ. הֶחְרִימוּהוּ וְנִדּוּהוּ מֵחֲבוּרָתָם. וְכָךְ נִמְנַע מֵעוֹד וָעוֹד עֲווֹנוֹת, וְסוֹף דָּבָר שָׁב לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר אַךְ וְרַק בִּזְכוּת שְׁמִירָתוֹ עַל מִדַּת הָאֱמֶת.

עוֹד מָצִינוּ בַּחֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין צז.) עַל עִיר וּשְׁמָהּ קוּשְׁטָא (אֱמֶת, בַּאֲרָמִית), שֶׁהָיוּ דּוֹבְרִים בָּהּ רַק אֱמֶת, וְלֹא מֵת בָּהּ אָדָם קֹדֶם זְמַנּוֹ. בָּא אָדָם אֶחָד לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִנְהֹג כְּמוֹתָם. בָּאָה שְׁכֵנָה וְשָׁאֲלָה לְאִשְׁתּוֹ. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ סוֹרֶקֶת שְׂעָרָהּ, וְחָשַׁב שֶׁאֵין זֶה נָאֶה לוֹמַר זֹאת, וְאָמְנָם כֵּן הוּא, אֲבָל בִּמְקוֹם לִשְׁתֹּק וּלְהִתְחַמֵּק מִתְּשׁוּבָה, שִׁקֵּר וְאָמַר שֶׁאֵינֶנָּה. מִיַּד מֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. נִקְהֲלוּ עָלָיו בְּנֵי הָעִיר וּבִקְּשׁוּהוּ לַעֲזֹב אֶת עִירָם.

רוֹאִים אָנוּ, שֶׁשְּׁמִירָה עַל מִדַּת הָאֱמֶת גּוֹרֶמֶת לְאֹשֶר וּלְטוֹבָה, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת; הֵן לְחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵן לְחַיֵּי נֶצַח לָעוֹלָם הַבָּא.

וְהַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל חַיִּים דַּמָּרִי זַצַ"ל, מֵחַכְמֵי גָּאבֵּס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה, מָצָא בְּסִפְרוֹ "דִּבְרֵי חַיִּים" שֶׁהַדְּבָרִים רְמוּזִים בְּאֹפֶן נִפְלָא בְּפָסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". "אֹתָם" אוֹתִיּוֹת "אֱמֶת". וְעַל יָדָהּ יִזְכֶּה לִשְׁמֹר אֶת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְגַם "וָחַי בָּהֶם", יִזְכֶּה לְחַיִּים אֲרֻכִּים וְטוֹבִים.

וְנַסְמִיךְ לְכָךְ רְאָיוֹת –

בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל (חָכְמָה וּמוּסָר א-צ) הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ יוֹנָה זַצַ"ל (שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה ג-קפא) בְּעִנְיַן כַּת שַׁקְרָנִים שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת פְּנֵי שְׁכִינָה (סוֹטָה מב.), שֶׁבִּכְלָלָם "הַמְּשַׁקֵּר בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע, וּמַחְלִיף קְצָתָם בְּמִתְכַּוֵּן, וְאֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת בִּשְׁקָרָיו, וְלֹא הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ, אֲבָל כָּךְ מִנְהָגוֹ מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁקֶר. וְלִפְעָמִים בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה (מִשְׁלֵי ו-יט): יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר. פֵּרוּשׁ, אִם תִּרְאֶה אָדָם שֶׁיַּפְרִיחַ כְּזָבִים בְּשִׂיחָתוֹ, תֵּדַע שֶׁתְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזּוֹ לְהָעִיד שֶׁקֶר בְּאָחִיו וְלַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה מֵאַהֲבַת הַשֶּׁקֶר". הַשְׁפָּעַת כֹּחַ הַדִּבּוּר, אַף בְּלִי גְּרִימַת נֵזֶק וְכַוָּנָה רָעָה, "כִּי לְבַסּוֹף יָבִיא אוֹתוֹ הַהֶרְגֵּל מִבַּחוּץ, לְבִפְנִים".

אִם כֵּן - הֵסִיק - מִכֵּיוָן שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה פִּי חָמֵשׁ מֵאוֹת, הֲרֵי הָרָגִיל לוֹמַר דִּבְרֵי אֱמוּנָה אַף בְּלֹא כַּוָּנַת הַלֵּב, כַּמָּה יַשְׁפִּיעוּ! עַד כָּאן דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ.

וּכְבָר אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זח"א י-ב): "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר", כָּל מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל - מִדִּבּוּרָם; "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ". שֶׁבְּכֹחַ הַדִּבּוּר הַנָּאוֶה, דִּבּוּרֵי הָאֱמוּנָה וְהִתְחַזְּקוּת, לִפְעֹל שֶׁגַּם הָרֵיקָנִים יִהְיוּ מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן.

בִּישִׁיבַת "נַחֲלַת הַלְוִיִּים" שֶׁבְּחֵיפָה הָעֳסַק נַעַר חִלּוֹנִי בַּמִּטְבָּח. בָּחוּר טוֹב, אַךְ חַף מִכָּל זִיק לַדָּת וְלַמָּסֹרֶת. בָּא מִבַּיִת חִלּוֹנִי, מִחִנּוּךְ חִלּוֹנִי וּמֵחֶבְרָה חִלּוֹנִית. כְּשֶׁהָיָה הָרַב מַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, עָנָה בְּחִיּוּךְ; כְּשֶׁנִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמוֹ, עָנָה 'בְּסֵדֶר'; כְּשֶׁנִּשְׁאַל 'אוּלַי תַּנִּיחַ תְּפִלִּין?' - עָנָה 'לֹא תּוֹדָה', כְּאִלּוּ הִצִּיעוּ לוֹ סֻכָּרִיָּה אוֹ סִיגַרְיָה. לֹא בָּרֹאשׁ שֶׁלּוֹ.

וְדָבָר זֶה חָזַר עַל עַצְמוֹ מִדֵּי יוֹם בְּרוּחַ טוֹבָה.

יוֹם אֶחָד אָמַר לוֹ הָרַב: "אוּלַי תַּסְכִּים לַחְזֹר אַחֲרַי עַל מִשְׁפָּט אֶחָד?"

מִשְׁפָּט אֶחָד? - שֶׁיִּהְיֶה, מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת.

"אֱמֹר אַחֲרַי: הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת לָעֹמֶר".

הֵבִין הַבָּחוּר שֶׁאֵלֶּה דְּבָרִים דָּתִיִּים, קְדוֹשִׁים, הִנִּיחַ יָדוֹ עַל תַּלְתַּלָּיו וְאָמַר. וְשָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ.

לְמָחֳרָת נִשְׁאַל: "אוּלַי תַּסְכִּים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?"

הֵשִׁיב: "בְּוַדַּאי, לָמָּה לֹא"...

הַיּוֹם חוֹבֵשׁ הוּא כִּפָּה, וּדְבֵקוּתוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְדֻגְמָא.

מָה אֵרַע, מַה קָּרָה, מַה שָּׁבַר אֶת הַקֶּרַח? דִּבּוּר שֶׁל מִצְוָה.

וְאַף שֶׁלְּרֹב הַצְּדָדִים אֵין זוֹ אָכֵן מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ לִסְפֹּר יוֹם אֶחָד שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר מִן הָאֶמְצַע, וּבְכָל זֹאת - דִּבּוּר קֹדֶשׁ הוּא! מְחַלְחֵל וּמַשְׁפִּיעַ. וְהַשְׁפָּעָתוֹ מְחוֹלֶלֶת פְּלָאוֹת, מְמִיסָה אֶת מַעֲטֵה הָאֶבֶן וּמַגִּיעָה אֶל מַעְיַן הָאֱמוּנָה. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	וישב תשע"ב

	"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (כ-יא) מַעֲשֶׂה הוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּנֵי דָּוִד לְמָרָן הַחִידָ"א) בְּאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַב וְהוֹדָה עַל רֹב חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (כ-יא) מַעֲשֶׂה הוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּנֵי דָּוִד לְמָרָן הַחִידָ"א) בְּאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַב וְהוֹדָה עַל רֹב חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו. הֶעֱמִיק שְׁאוֹלָה, מִתְבּוֹסֵס הוּא בַּתְהוֹם וְקָשָׁה הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. אַךְ נַפְשׁוֹ בִּשְׁאֵלָתוֹ: יִתֵּן לוֹ הָרַב תִּקּוּן אֶחָד; דָּבָר אֶחָד מוּכָן הוּא לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ. אֶחָד וְתוּ לֹא. אָמַר לוֹ הָרַב: "נִיחָא, זֶה תִּקּוּנְךָ. קַבֵּל עַל עַצְמְךָ שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר לְעוֹלָם". הִסְכִּים. לָעֶרֶב, בָּאוּ בְּנֵי הַכְּנוּפְיָה לְקָרְאוֹ לָבוֹא עִמָּם לְשֹׁד וּגְנֵבָה. נַעֲנָה לָהֶם. וְאָז חָשַׁב: וּכְשֶׁיִּשְׁאָלוּנִי הֵיכָן הָיִיתִי, כְּלוּם נָטַלְתִּי חֵלֶק בַּפְּרִיצָה, מָה אֹמַר? הֵן לֹא אֲשַׁקֵּר! נִמְנַע וְלֹא הָלַךְ. הֶחְרִימוּהוּ וְנִדּוּהוּ מֵחֲבוּרָתָם. וְכָךְ נִמְנַע מֵעוֹד וָעוֹד עֲווֹנוֹת, וְסוֹף דָּבָר שָׁב לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר אַךְ וְרַק בִּזְכוּת שְׁמִירָתוֹ עַל מִדַּת הָאֱמֶת. עוֹד מָצִינוּ בַּחֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין צז.) עַל עִיר וּשְׁמָהּ קוּשְׁטָא (אֱמֶת, בַּאֲרָמִית), שֶׁהָיוּ דּוֹבְרִים בָּהּ רַק אֱמֶת, וְלֹא מֵת בָּהּ אָדָם קֹדֶם זְמַנּוֹ. בָּא אָדָם אֶחָד לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִנְהֹג כְּמוֹתָם. בָּאָה שְׁכֵנָה וְשָׁאֲלָה לְאִשְׁתּוֹ. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ סוֹרֶקֶת שְׂעָרָהּ, וְחָשַׁב שֶׁאֵין זֶה נָאֶה לוֹמַר זֹאת, וְאָמְנָם כֵּן הוּא, אֲבָל בִּמְקוֹם לִשְׁתֹּק וּלְהִתְחַמֵּק מִתְּשׁוּבָה, שִׁקֵּר וְאָמַר שֶׁאֵינֶנָּה. מִיַּד מֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. נִקְהֲלוּ עָלָיו בְּנֵי הָעִיר וּבִקְּשׁוּהוּ לַעֲזֹב אֶת עִירָם. רוֹאִים אָנוּ, שֶׁשְּׁמִירָה עַל מִדַּת הָאֱמֶת גּוֹרֶמֶת לְאֹשֶר וּלְטוֹבָה, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת; הֵן לְחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵן לְחַיֵּי נֶצַח לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל חַיִּים דַּמָּרִי זַצַ"ל, מֵחַכְמֵי גָּאבֵּס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה, מָצָא בְּסִפְרוֹ "דִּבְרֵי חַיִּים" שֶׁהַדְּבָרִים רְמוּזִים בְּאֹפֶן נִפְלָא בְּפָסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". "אֹתָם" אוֹתִיּוֹת "אֱמֶת". וְעַל יָדָהּ יִזְכֶּה לִשְׁמֹר אֶת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְגַם "וָחַי בָּהֶם", יִזְכֶּה לְחַיִּים אֲרֻכִּים וְטוֹבִים. וְנַסְמִיךְ לְכָךְ רְאָיוֹת – בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל (חָכְמָה וּמוּסָר א-צ) הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ יוֹנָה זַצַ"ל (שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה ג-קפא) בְּעִנְיַן כַּת שַׁקְרָנִים שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת פְּנֵי שְׁכִינָה (סוֹטָה מב.), שֶׁבִּכְלָלָם "הַמְּשַׁקֵּר בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע, וּמַחְלִיף קְצָתָם בְּמִתְכַּוֵּן, וְאֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת בִּשְׁקָרָיו, וְלֹא הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ, אֲבָל כָּךְ מִנְהָגוֹ מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁקֶר. וְלִפְעָמִים בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה (מִשְׁלֵי ו-יט): יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר. פֵּרוּשׁ, אִם תִּרְאֶה אָדָם שֶׁיַּפְרִיחַ כְּזָבִים בְּשִׂיחָתוֹ, תֵּדַע שֶׁתְּבִיאֵהוּ הַמִּדָּה הַזּוֹ לְהָעִיד שֶׁקֶר בְּאָחִיו וְלַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה מֵאַהֲבַת הַשֶּׁקֶר". הַשְׁפָּעַת כֹּחַ הַדִּבּוּר, אַף בְּלִי גְּרִימַת נֵזֶק וְכַוָּנָה רָעָה, "כִּי לְבַסּוֹף יָבִיא אוֹתוֹ הַהֶרְגֵּל מִבַּחוּץ, לְבִפְנִים". אִם כֵּן - הֵסִיק - מִכֵּיוָן שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה פִּי חָמֵשׁ מֵאוֹת, הֲרֵי הָרָגִיל לוֹמַר דִּבְרֵי אֱמוּנָה אַף בְּלֹא כַּוָּנַת הַלֵּב, כַּמָּה יַשְׁפִּיעוּ! עַד כָּאן דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ. וּכְבָר אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זח"א י-ב): "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר", כָּל מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל - מִדִּבּוּרָם; "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ". שֶׁבְּכֹחַ הַדִּבּוּר הַנָּאוֶה, דִּבּוּרֵי הָאֱמוּנָה וְהִתְחַזְּקוּת, לִפְעֹל שֶׁגַּם הָרֵיקָנִים יִהְיוּ מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. בִּישִׁיבַת "נַחֲלַת הַלְוִיִּים" שֶׁבְּחֵיפָה הָעֳסַק נַעַר חִלּוֹנִי בַּמִּטְבָּח. בָּחוּר טוֹב, אַךְ חַף מִכָּל זִיק לַדָּת וְלַמָּסֹרֶת. בָּא מִבַּיִת חִלּוֹנִי, מִחִנּוּךְ חִלּוֹנִי וּמֵחֶבְרָה חִלּוֹנִית. כְּשֶׁהָיָה הָרַב מַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, עָנָה בְּחִיּוּךְ; כְּשֶׁנִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמוֹ, עָנָה 'בְּסֵדֶר'; כְּשֶׁנִּשְׁאַל 'אוּלַי תַּנִּיחַ תְּפִלִּין?' - עָנָה 'לֹא תּוֹדָה', כְּאִלּוּ הִצִּיעוּ לוֹ סֻכָּרִיָּה אוֹ סִיגַרְיָה. לֹא בָּרֹאשׁ שֶׁלּוֹ. וְדָבָר זֶה חָזַר עַל עַצְמוֹ מִדֵּי יוֹם בְּרוּחַ טוֹבָה. יוֹם אֶחָד אָמַר לוֹ הָרַב: "אוּלַי תַּסְכִּים לַחְזֹר אַחֲרַי עַל מִשְׁפָּט אֶחָד?" מִשְׁפָּט אֶחָד? - שֶׁיִּהְיֶה, מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת. "אֱמֹר אַחֲרַי: הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת לָעֹמֶר". הֵבִין הַבָּחוּר שֶׁאֵלֶּה דְּבָרִים דָּתִיִּים, קְדוֹשִׁים, הִנִּיחַ יָדוֹ עַל תַּלְתַּלָּיו וְאָמַר. וְשָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ. לְמָחֳרָת נִשְׁאַל: "אוּלַי תַּסְכִּים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?" הֵשִׁיב: "בְּוַדַּאי, לָמָּה לֹא"... הַיּוֹם חוֹבֵשׁ הוּא כִּפָּה, וּדְבֵקוּתוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְדֻגְמָא. מָה אֵרַע, מַה קָּרָה, מַה שָּׁבַר אֶת הַקֶּרַח? דִּבּוּר שֶׁל מִצְוָה. וְאַף שֶׁלְּרֹב הַצְּדָדִים אֵין זוֹ אָכֵן מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ לִסְפֹּר יוֹם אֶחָד שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר מִן הָאֶמְצַע, וּבְכָל זֹאת - דִּבּוּר קֹדֶשׁ הוּא! מְחַלְחֵל וּמַשְׁפִּיעַ. וְהַשְׁפָּעָתוֹ מְחוֹלֶלֶת פְּלָאוֹת, מְמִיסָה אֶת מַעֲטֵה הָאֶבֶן וּמַגִּיעָה אֶל מַעְיַן הָאֱמוּנָה. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)