Otzarot-Article

"וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת..." (מד-יב) סִפֵּר הָרַב יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: רַבִּי אַבְרָהָם יַעֲקֹב פָּאם זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת 'תּוֹרָה וָדָעַת' בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, הֻזְמַן פַּעַם לְסַדֵּר קִדּוּשִׁין. לִפְנֵי הַחֻפָּה פָּרַץ הֶחָתָן בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב.

קָרָא לוֹ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הַצִּדָּה וְשָׁאַל בַּעֲדִינוּת עַל מַה וְּלָמָּה הַבְּכִי הַנּוֹרָא.

פָּתַח הֶחָתָן וְסִפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: בִּהְיוֹתוֹ בֵּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, עֵת לָמַד בִּישִׁיבָה קְטַנָּה, גָּנַב מֵאֶחָד מֵחֲבֵרָיו צַעֲצוּעַ מְיֻחָד. הַיֶּלֶד הִתְלוֹנֵן עַל הַגְּנֵבָה בְּאָזְנֵי הָרַב וְהָרַב הֶחְלִיט לַעֲרֹךְ חִפּוּשׂ בֵּין יַלְדֵי הַכִּתָּה בַּחֶדֶר הַסָּגוּר. הֶחָתָן דְּנַן, שֶׁהָיָה בַּעַל יָדַיִם זְרִיזוֹת, רָאָה שֶׁעוֹד מְעַט יַגִּיעַ אֵלָיו הָרַב וְיִמְצָא אֶצְלוֹ אֶת הַצַּעֲצוּעַ. מֶה עָשָׂה? בִּזְרִיזוּת וּבְשֶׁקֶט הִכְנִיס אֶת הַצַּעֲצוּעַ לְכִיסוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הָעוֹמֵד לְיָדוֹ, בְּלִי שֶׁהַלָּה יַרְגִּישׁ.

כַּצָּפוּי, מָצָא הָרַב אֶת הַצַּעֲצוּעַ אֵצֶל הֶחָבֵר וְהִכְרִיז עַל הַיֶּלֶד הַחַף מִפֶּשַׁע: "זֶה הַגַּנָּב שֶׁל כִּתָּתֵנוּ!" הוּא בִּיֵּשׁ אוֹתוֹ מְאֹד וְגַם צִלְצֵל לְהוֹרָיו לְבַשֵּׂר לָהֶם שֶׁבְּנָם גָּנַב.

הַהוֹרִים הִתְרַגְּזוּ מְאֹד וְצָעֲקוּ עַל בְּנָם: "אֵיךְ מֵעֵז אַתָּה לִגְנֹב וּלְהַכְפִּישׁ אֶת שְׁמֵנוּ?!"

"לֹא גָּנַבְתִּי!" זָעַק הַיֶּלֶד מִנַּהֲמַת לִבּוֹ, אוּלָם הַהוֹרִים לֹא אָבוּ לְהַאֲמִין לוֹ. "וְכִי יֵשׁ לַחֵפֶץ רַגְלַיִם שֶׁנִּכְנַס לְכִיסְךָ מֵעַצְמוֹ?!"

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר קִבֵּל הַיֶּלֶד עֹנֶשׁ חָמוּר מֵהַהוֹרִים וְגַם מֵהָרַב, וְהַתּוֹצָאוֹת הַקָּשׁוֹת לֹא אֵחֲרוּ לָבוֹא. אוֹתוֹ מִסְכֵּן, חַף מִפֶּשַׁע, פָּרָשׁ מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְעָזַב לִצְמִיתוּת אֶת כָּתְלֵי הַיְּשִׁיבָה.

"וְהַיּוֹם" - סִיֵּם הֶחָתָן אֶת סִפּוּרוֹ - "בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לְהָקִים בַּיִת עִם בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה, הוּא מִתְחַתֵּן עִם גּוֹיָה, וּבַכֹּל אֲנִי אָשֵׁם!"

עַל כָּךְ בָּכָה הֶחָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִצְעֹד אֶל הַחֻפָּה עִם כָּזוֹ מוּעָקָה עַל הַלֵּב.

נַעֲנָה רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְאָמַר לוֹ כָּךְ: "בָּרוּר כִּי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ הִנֵּהוּ מַעֲשֶׂה חָמוּר, אוּלָם אֵינְךָ הָאָשֵׁם הָעִקָּרִי בְּהִתְדַּרְדְּרוּת הַנַּעַר. עִקַּר הָאַשְׁמָה נְעוּצָה בְּרַבּוֹ וְכֵן בְּהוֹרָיו שֶׁל הַנַּעַר, שֶׁחָשְׁדוּ בּוֹ וְלֹא אָבוּ לְהַקְשִׁיב לִדְבָרָיו הַכֵּנִים שֶׁלֹּא גָּנַב".

כֵּיצַד בֶּאֱמֶת עָלֵינוּ לִנְהֹג כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֵר חֲשָׁד עַל אָדָם שֶּׁגָּנַב?

לְהוֹצִיא כֶּסֶף עַל פִּי אוּמְדָנָא אִי אֶפְשָׁר, וַאֲפִילוּ אִם יָדוּעַ שֶׁכְּבָר גָּנַב בֶּעָבָר. כָּךְ מוּבָא בַּטּוּר בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה (סִימָן שמח): "שָׁאֲלוּ לְרַבֵּנוּ הָאי גָּאוֹן: מִי שֶׁנֶּחְשַׁד בִּגְנֵבָה וְאֵין עָלָיו עֵדִים, וְיֵשׁ עָלָיו עֵדִים עַל גְּנֵבָה אַחֶרֶת קֹדֶם לָכֵן, מַה דִּין יֵשׁ עָלָיו? תְּשׁוּבָה: כָּךְ רָאִינוּ שֶׁאֵין עָלָיו לֹא דִּין וְלֹא מַלְקוֹת שֶׁלֹּא צִוְּתָה תּוֹרָה מַלְקוֹת אֶלָּא בִּשְׁנֵי עֵדִים, אֶלָּא גּוֹזְרִין עָלָיו בִּגְזֵרָה בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּבְשׁוֹפָרוֹת, וְכֵן הִלְכְתָא".

כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֵר חֲשָׁד עַל אָדָם שֶׁגָּנַב, מֻתָּר לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לִפְתֹּחַ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת וּלְקַלֵּל אֶת הַגַּנָּב.

סָבִי סִפֵּר לִי מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בְּעִיר הֻלַדְתּוֹ: יְהוּדִי שֶׁעָמַד לְחַתֵּן אֶת בִּתּוֹ וְשָׁמַר אֶת כָּל כֶּסֶף הַנְּדוּנְיָה בְּכִיס מְעִילוֹ. הִגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, פָּשַׁט אֶת הַמְּעִיל וְתָלָה אוֹתוֹ עַל הַקּוֹלָב. הוּא שָׁכַח שֶׁכָּל כַּסְפּוֹ נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמְּעִיל.

אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁיָּצָא הַחוּצָה, גִּלָּה שֶׁהַכֶּסֶף לֹא נִמְצָא. הוּא הִתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם. מְדֻבָּר הָיָה עַל הוֹן עָתֵק, מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר!

הִתְעוֹרְרָה מְהוּמָה, אֲנָשִׁים שָׁפְכוּ עָלָיו מַיִם, הִזְעִיקוּ עֶזְרָה רִאשׁוֹנָה וּבְקֹשִׁי הִצְלִיחוֹ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ מֵעֶלְפוֹנוֹ.

רַב הַמָּקוֹם שָׁמַע אֶת הַמְצוּקָה הַנּוֹרָאָה וּמִיַּד גָּזַר עַל כֻּלָּם כִּי חַיָּבִים הֵם לְהִתְיַצֵּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב.

הָיָה זֶה מַעֲמָד מַרְטִיט כְּמוֹ בְּלֵיל "כָּל נִדְרֵי".

אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ נִפְתַּח לִרְוָחָה, הָרַב עָלָה עַל הַבִּימָה, תָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהִכְרִיז: עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, עַל דַּעַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל דַּעַת כָּל הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית, הִנֵּנִי מְקַלֵּל אֶת הַגַּנָּב בִּקְלָלָה נִמְרֶצֶת שֶׁלֹּא יַשְׁלִים אֶת שְׁנָתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף לִבְעָלָיו.

וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה זֹאת?

חָקְקוּ חוֹר בַּקִּיר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וְתָלוּ מֵאֲחוֹרָיו קֻפָּה סְגוּרָה, וְשָׁם, כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה, יָכוֹל הַגַּנָּב לָבוֹא וּלְהַחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף.

לַמָּחֳרָת הוּשַׁב כָּל הַכֶּסֶף עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. כִּי הַגַּנָּבִים שֶׁל פַּעַם פָּחֲדוּ, הָיְתָה בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם...

זוֹ הַהַנְהָגָה הָרְאוּיָה כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר חֲשָׁד שֶׁל גְּנֵבָה. (וּמָתוֹק הָאוֹר)

	וישב תשע"ב
	על הנזיר להתרחק מהכרם
	"וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְר "וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת..." (מד-יב) סִפֵּר הָרַב יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: רַבִּי אַבְרָהָם יַעֲקֹב פָּאם זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת 'תּוֹרָה וָדָעַת' בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, הֻזְמַן פַּעַם לְסַדֵּר קִדּוּשִׁין. לִפְנֵי הַחֻפָּה פָּרַץ הֶחָתָן בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב. קָרָא לוֹ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הַצִּדָּה וְשָׁאַל בַּעֲדִינוּת עַל מַה וְּלָמָּה הַבְּכִי הַנּוֹרָא. פָּתַח הֶחָתָן וְסִפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: בִּהְיוֹתוֹ בֵּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, עֵת לָמַד בִּישִׁיבָה קְטַנָּה, גָּנַב מֵאֶחָד מֵחֲבֵרָיו צַעֲצוּעַ מְיֻחָד. הַיֶּלֶד הִתְלוֹנֵן עַל הַגְּנֵבָה בְּאָזְנֵי הָרַב וְהָרַב הֶחְלִיט לַעֲרֹךְ חִפּוּשׂ בֵּין יַלְדֵי הַכִּתָּה בַּחֶדֶר הַסָּגוּר. הֶחָתָן דְּנַן, שֶׁהָיָה בַּעַל יָדַיִם זְרִיזוֹת, רָאָה שֶׁעוֹד מְעַט יַגִּיעַ אֵלָיו הָרַב וְיִמְצָא אֶצְלוֹ אֶת הַצַּעֲצוּעַ. מֶה עָשָׂה? בִּזְרִיזוּת וּבְשֶׁקֶט הִכְנִיס אֶת הַצַּעֲצוּעַ לְכִיסוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הָעוֹמֵד לְיָדוֹ, בְּלִי שֶׁהַלָּה יַרְגִּישׁ. כַּצָּפוּי, מָצָא הָרַב אֶת הַצַּעֲצוּעַ אֵצֶל הֶחָבֵר וְהִכְרִיז עַל הַיֶּלֶד הַחַף מִפֶּשַׁע: "זֶה הַגַּנָּב שֶׁל כִּתָּתֵנוּ!" הוּא בִּיֵּשׁ אוֹתוֹ מְאֹד וְגַם צִלְצֵל לְהוֹרָיו לְבַשֵּׂר לָהֶם שֶׁבְּנָם גָּנַב. הַהוֹרִים הִתְרַגְּזוּ מְאֹד וְצָעֲקוּ עַל בְּנָם: "אֵיךְ מֵעֵז אַתָּה לִגְנֹב וּלְהַכְפִּישׁ אֶת שְׁמֵנוּ?!" "לֹא גָּנַבְתִּי!" זָעַק הַיֶּלֶד מִנַּהֲמַת לִבּוֹ, אוּלָם הַהוֹרִים לֹא אָבוּ לְהַאֲמִין לוֹ. "וְכִי יֵשׁ לַחֵפֶץ רַגְלַיִם שֶׁנִּכְנַס לְכִיסְךָ מֵעַצְמוֹ?!" בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר קִבֵּל הַיֶּלֶד עֹנֶשׁ חָמוּר מֵהַהוֹרִים וְגַם מֵהָרַב, וְהַתּוֹצָאוֹת הַקָּשׁוֹת לֹא אֵחֲרוּ לָבוֹא. אוֹתוֹ מִסְכֵּן, חַף מִפֶּשַׁע, פָּרָשׁ מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְעָזַב לִצְמִיתוּת אֶת כָּתְלֵי הַיְּשִׁיבָה. "וְהַיּוֹם" - סִיֵּם הֶחָתָן אֶת סִפּוּרוֹ - "בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לְהָקִים בַּיִת עִם בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה, הוּא מִתְחַתֵּן עִם גּוֹיָה, וּבַכֹּל אֲנִי אָשֵׁם!" עַל כָּךְ בָּכָה הֶחָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִצְעֹד אֶל הַחֻפָּה עִם כָּזוֹ מוּעָקָה עַל הַלֵּב. נַעֲנָה רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְאָמַר לוֹ כָּךְ: "בָּרוּר כִּי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ הִנֵּהוּ מַעֲשֶׂה חָמוּר, אוּלָם אֵינְךָ הָאָשֵׁם הָעִקָּרִי בְּהִתְדַּרְדְּרוּת הַנַּעַר. עִקַּר הָאַשְׁמָה נְעוּצָה בְּרַבּוֹ וְכֵן בְּהוֹרָיו שֶׁל הַנַּעַר, שֶׁחָשְׁדוּ בּוֹ וְלֹא אָבוּ לְהַקְשִׁיב לִדְבָרָיו הַכֵּנִים שֶׁלֹּא גָּנַב". כֵּיצַד בֶּאֱמֶת עָלֵינוּ לִנְהֹג כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֵר חֲשָׁד עַל אָדָם שֶּׁגָּנַב? לְהוֹצִיא כֶּסֶף עַל פִּי אוּמְדָנָא אִי אֶפְשָׁר, וַאֲפִילוּ אִם יָדוּעַ שֶׁכְּבָר גָּנַב בֶּעָבָר. כָּךְ מוּבָא בַּטּוּר בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה (סִימָן שמח): "שָׁאֲלוּ לְרַבֵּנוּ הָאי גָּאוֹן: מִי שֶׁנֶּחְשַׁד בִּגְנֵבָה וְאֵין עָלָיו עֵדִים, וְיֵשׁ עָלָיו עֵדִים עַל גְּנֵבָה אַחֶרֶת קֹדֶם לָכֵן, מַה דִּין יֵשׁ עָלָיו? תְּשׁוּבָה: כָּךְ רָאִינוּ שֶׁאֵין עָלָיו לֹא דִּין וְלֹא מַלְקוֹת שֶׁלֹּא צִוְּתָה תּוֹרָה מַלְקוֹת אֶלָּא בִּשְׁנֵי עֵדִים, אֶלָּא גּוֹזְרִין עָלָיו בִּגְזֵרָה בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּבְשׁוֹפָרוֹת, וְכֵן הִלְכְתָא". כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֵר חֲשָׁד עַל אָדָם שֶׁגָּנַב, מֻתָּר לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לִפְתֹּחַ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת וּלְקַלֵּל אֶת הַגַּנָּב. סָבִי סִפֵּר לִי מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בְּעִיר הֻלַדְתּוֹ: יְהוּדִי שֶׁעָמַד לְחַתֵּן אֶת בִּתּוֹ וְשָׁמַר אֶת כָּל כֶּסֶף הַנְּדוּנְיָה בְּכִיס מְעִילוֹ. הִגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, פָּשַׁט אֶת הַמְּעִיל וְתָלָה אוֹתוֹ עַל הַקּוֹלָב. הוּא שָׁכַח שֶׁכָּל כַּסְפּוֹ נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמְּעִיל. אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁיָּצָא הַחוּצָה, גִּלָּה שֶׁהַכֶּסֶף לֹא נִמְצָא. הוּא הִתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם. מְדֻבָּר הָיָה עַל הוֹן עָתֵק, מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר! הִתְעוֹרְרָה מְהוּמָה, אֲנָשִׁים שָׁפְכוּ עָלָיו מַיִם, הִזְעִיקוּ עֶזְרָה רִאשׁוֹנָה וּבְקֹשִׁי הִצְלִיחוֹ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ מֵעֶלְפוֹנוֹ. רַב הַמָּקוֹם שָׁמַע אֶת הַמְצוּקָה הַנּוֹרָאָה וּמִיַּד גָּזַר עַל כֻּלָּם כִּי חַיָּבִים הֵם לְהִתְיַצֵּב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב. הָיָה זֶה מַעֲמָד מַרְטִיט כְּמוֹ בְּלֵיל "כָּל נִדְרֵי". אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ נִפְתַּח לִרְוָחָה, הָרַב עָלָה עַל הַבִּימָה, תָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהִכְרִיז: עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, עַל דַּעַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל דַּעַת כָּל הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית, הִנֵּנִי מְקַלֵּל אֶת הַגַּנָּב בִּקְלָלָה נִמְרֶצֶת שֶׁלֹּא יַשְׁלִים אֶת שְׁנָתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף לִבְעָלָיו. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה זֹאת? חָקְקוּ חוֹר בַּקִּיר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וְתָלוּ מֵאֲחוֹרָיו קֻפָּה סְגוּרָה, וְשָׁם, כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה, יָכוֹל הַגַּנָּב לָבוֹא וּלְהַחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף. לַמָּחֳרָת הוּשַׁב כָּל הַכֶּסֶף עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. כִּי הַגַּנָּבִים שֶׁל פַּעַם פָּחֲדוּ, הָיְתָה בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם... זוֹ הַהַנְהָגָה הָרְאוּיָה כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר חֲשָׁד שֶׁל גְּנֵבָה. (וּמָתוֹק הָאוֹר)