Otzarot-Article

"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה.

הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל אִישׁ חֶסֶד הָיָה, וְנוֹדַע כְּרַב הָאֲסִירִים. פַּעַם אַחַת, בְּשַׁבָּת, הִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת הָאֲסִירִים וְדַרְכּוֹ נֶחְסְמָה. הַשּׁוֹטֵר הַבְּרִיטִי לֹא הִנִּיחוֹ לְהִכָּנֵס. עֲמִיתוֹ הַיְּהוּדִי טָעַן שֶׁבִּידֵי הָרַב רִשְׁיוֹן כְּנִיסָה, אַךְ הָאַנְגְלִי הֵשִׁיב שֶׁהָרִשְׁיוֹן תָּקֵף רַק בִּזְמַנִּים כְּתִקּוּנָם. עַתָּה הוּטַל עֹצֶר וְתֹקֶף הָרִשְׁיוֹן פָּג.

טָעַן הַשּׁוֹטֵר הַיְּהוּדִי: "מַדּוּעַ תַּפְרִיעַ לִיהוּדִי קָשִׁישׁ הַמִּתְנַדֵּב לַעֲזֹר לָאֲסִירִים הַכְּלוּאִים?"

עָנָהוּ הַבְּרִיטִי: "לָבֶטַח מְקַבֵּל הוּא שָׂכָר, שֶׁיֵּלֵךְ וִיחַפֵּשׂ לוֹ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת!"...

כְּשֶׁרָאָה רַבִּי אַרְיֵה שֶׁדַּרְכּוֹ נֶחְסְמָה, הָלַךְ סָבִיב וְחִפֵּשׂ פִּרְצָה, מָצָא וְנִכְנַס. מוּבָן שֶׁנִּתְפַּס, וְהוּבָא לִפְנֵי הַשּׁוֹמֵר הַבְּרִיטִי, אַךְ כָּעֵת הוֹדָה הַשּׁוֹטֵר אָמַר: "עַכְשָׁו מַאֲמִין אֲנִי שֶׁאָכֵן מִתְנַדֵּב הוּא. אִלּוּ עָבַד בַּעֲבוּר מַשְׂכֹּרֶת, שָׂמֵחַ הָיָה לַסֵּרוּב לְהַכְנִיסוֹ, שֶׁהֲרֵי אֶת שֶׁלּוֹ עָשָׂה, וְהָיָה שָׁב לְבֵיתוֹ לָנוּחַ. אִם טָרַח לְחַפֵּשׂ פִּרְצָה וּלְנַסּוֹת לַחְדֹּר פְּנִימָה, מֵעִיד הַדָּבָר שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הוּא, וְהַחֶסֶד מְדַרְבְּנוֹ, רַשַּׁאי הוּא לְהִכָּנֵס וּלְבַקֵּר אֶת הָאֲסִירִים".

בְּסִפּוּר זֶה יוּבַן, מַדּוּעַ לְאַחַר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְאָךְ לָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהוֹרָה לָחוּס עַל יִצְחָק וְלֹא לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד, נֶעְלַם הַמַּלְאָךְ וְלֹא בֵּרְכוֹ. רַק לְאַחַר שֶׁהִקְרִיב אֶת הָאַיִל בָּא הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית וּבֵרְכוֹ בְּשֵׁם ה': "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ... שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ... גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי".

וְהָעִנְיָן, שֶׁעֶצֶם מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה אֵינוֹ מוֹכִיחַ בִּשְׁלֵמוּת אֶת גֹּדֶל צִדְקַת אַבְרָהָם אָבִינוּ. יִתָּכֵן שֶׁמֵּרֹב פַּחַד עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, שֶׁהָיָה יָרֵא לְנַפְשׁוֹ שֶׁאִם יַמְרֶה אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא – הֲרֵי בְּיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, וְיוּכַל לִגְזֹר מִיתָה עָלָיו וְעַל בְּנוֹ יַחְדָּיו.

בְּרַם, אִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה מִתּוֹךְ פַּחַד וְיִרְאָה גְּרֵידָא, אֲזַי בְּשָׁמְעוֹ אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּלְאָךְ "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" שָׂמֵחַ הָיָה לְהִפָּטֵר מֵהַנִּסָּיוֹן, מַתִּיר הָיָה אֶת אִסּוּרֵי בְּנוֹ וּמְמַהֵר לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. אֲבָל הוּא לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא טָרַח לְחַפֵּשׂ אַיִל לְהַקְרִיבוֹ, שֶׁלֹּא לָרֶדֶת מִן הָהָר לְלֹא קָרְבָּן. וְהָאַיִל נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וְאַבְרָהָם אָבִינוּ טָרַח לְהַבְקִיעַ אֵלָיו דֶּרֶךְ וּלְשַׁחְרְרוֹ, לְהַשִּׂיגוֹ לְהַקְרִיבוֹ. הָיְתָה זוֹ הוֹכָחָה נִצַּחַת שֶׁלֹּא עָבַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶלָּא מֵרֹב אַהֲבָה וְכָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הִתְגַּלָּה אֵלָיו הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעַל.

מִכָּאן לָמַדְנוּ מַהִי הַדֶּרֶךְ הַמַּבְטִיחָה בְּרָכוֹת עַד בְּלִי דַּי: לְקַיֵּם מִצְווֹת מִתּוֹךְ רָצוֹן וְאַהֲבָה. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּדְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא: "הַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית" (שַׁבָּת קכז:). הַהֲלִיכָה וְהַתְּפִלָּה לְבַד עֲדַיִן אֵינָם מַקְנִים בְּרָכָה זוֹ, אֲבָל הַהַשְׁכָּמָה וְהַזְּרִיזוּת מוֹרוֹת עַל הַתְּשׁוּקָה לְקַיֵּם מִצְווֹת, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא. וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ "דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, כִּי תַרְחִיב לִבִּי", הַלֵּב וְהָרָצוֹן מִתְבַּטְּאִים בָּרִיצָה לִקְרַאת הַמִּצְוָה.

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? רוֹפֵא הַבּוֹדֵק אִם אָדָם בָּרִיא, אֵינוֹ שׁוֹאֵל הַאִם הוּא אוֹכֵל – בְּוַדַּאי אָכַל, שֶׁאִלּוּ לֹא אָכַל הָיָה מֵת. שׁוֹאֵל הוּא הַאִם הוּא אוֹכֵל בְּתֵאָבוֹן, שֶׁהַתֵּאָבוֹן מֵעִיד עַל בְּרִיאוּת וָחֹסֶן גּוּפָנִיִּים. וְהַתְּשׁוּקָה לְקִיּוּם מִצְווֹת – הַ"תֵּאָבוֹן" לָהֶם – מוֹכִיחָה שֶׁהָאָדָם בָּרִיא וְחָסוֹן מִבְּחִינָה רוּחָנִית. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וישב תשע"ב
	שלא נהיה שבויי העברה
	"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה "וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה. הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל אִישׁ חֶסֶד הָיָה, וְנוֹדַע כְּרַב הָאֲסִירִים. פַּעַם אַחַת, בְּשַׁבָּת, הִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת הָאֲסִירִים וְדַרְכּוֹ נֶחְסְמָה. הַשּׁוֹטֵר הַבְּרִיטִי לֹא הִנִּיחוֹ לְהִכָּנֵס. עֲמִיתוֹ הַיְּהוּדִי טָעַן שֶׁבִּידֵי הָרַב רִשְׁיוֹן כְּנִיסָה, אַךְ הָאַנְגְלִי הֵשִׁיב שֶׁהָרִשְׁיוֹן תָּקֵף רַק בִּזְמַנִּים כְּתִקּוּנָם. עַתָּה הוּטַל עֹצֶר וְתֹקֶף הָרִשְׁיוֹן פָּג. טָעַן הַשּׁוֹטֵר הַיְּהוּדִי: "מַדּוּעַ תַּפְרִיעַ לִיהוּדִי קָשִׁישׁ הַמִּתְנַדֵּב לַעֲזֹר לָאֲסִירִים הַכְּלוּאִים?" עָנָהוּ הַבְּרִיטִי: "לָבֶטַח מְקַבֵּל הוּא שָׂכָר, שֶׁיֵּלֵךְ וִיחַפֵּשׂ לוֹ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת!"... כְּשֶׁרָאָה רַבִּי אַרְיֵה שֶׁדַּרְכּוֹ נֶחְסְמָה, הָלַךְ סָבִיב וְחִפֵּשׂ פִּרְצָה, מָצָא וְנִכְנַס. מוּבָן שֶׁנִּתְפַּס, וְהוּבָא לִפְנֵי הַשּׁוֹמֵר הַבְּרִיטִי, אַךְ כָּעֵת הוֹדָה הַשּׁוֹטֵר אָמַר: "עַכְשָׁו מַאֲמִין אֲנִי שֶׁאָכֵן מִתְנַדֵּב הוּא. אִלּוּ עָבַד בַּעֲבוּר מַשְׂכֹּרֶת, שָׂמֵחַ הָיָה לַסֵּרוּב לְהַכְנִיסוֹ, שֶׁהֲרֵי אֶת שֶׁלּוֹ עָשָׂה, וְהָיָה שָׁב לְבֵיתוֹ לָנוּחַ. אִם טָרַח לְחַפֵּשׂ פִּרְצָה וּלְנַסּוֹת לַחְדֹּר פְּנִימָה, מֵעִיד הַדָּבָר שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הוּא, וְהַחֶסֶד מְדַרְבְּנוֹ, רַשַּׁאי הוּא לְהִכָּנֵס וּלְבַקֵּר אֶת הָאֲסִירִים". בְּסִפּוּר זֶה יוּבַן, מַדּוּעַ לְאַחַר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְאָךְ לָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהוֹרָה לָחוּס עַל יִצְחָק וְלֹא לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד, נֶעְלַם הַמַּלְאָךְ וְלֹא בֵּרְכוֹ. רַק לְאַחַר שֶׁהִקְרִיב אֶת הָאַיִל בָּא הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית וּבֵרְכוֹ בְּשֵׁם ה': "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ... שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ... גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי". וְהָעִנְיָן, שֶׁעֶצֶם מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה אֵינוֹ מוֹכִיחַ בִּשְׁלֵמוּת אֶת גֹּדֶל צִדְקַת אַבְרָהָם אָבִינוּ. יִתָּכֵן שֶׁמֵּרֹב פַּחַד עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, שֶׁהָיָה יָרֵא לְנַפְשׁוֹ שֶׁאִם יַמְרֶה אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא – הֲרֵי בְּיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, וְיוּכַל לִגְזֹר מִיתָה עָלָיו וְעַל בְּנוֹ יַחְדָּיו. בְּרַם, אִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה מִתּוֹךְ פַּחַד וְיִרְאָה גְּרֵידָא, אֲזַי בְּשָׁמְעוֹ אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּלְאָךְ "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" שָׂמֵחַ הָיָה לְהִפָּטֵר מֵהַנִּסָּיוֹן, מַתִּיר הָיָה אֶת אִסּוּרֵי בְּנוֹ וּמְמַהֵר לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. אֲבָל הוּא לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא טָרַח לְחַפֵּשׂ אַיִל לְהַקְרִיבוֹ, שֶׁלֹּא לָרֶדֶת מִן הָהָר לְלֹא קָרְבָּן. וְהָאַיִל נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וְאַבְרָהָם אָבִינוּ טָרַח לְהַבְקִיעַ אֵלָיו דֶּרֶךְ וּלְשַׁחְרְרוֹ, לְהַשִּׂיגוֹ לְהַקְרִיבוֹ. הָיְתָה זוֹ הוֹכָחָה נִצַּחַת שֶׁלֹּא עָבַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶלָּא מֵרֹב אַהֲבָה וְכָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הִתְגַּלָּה אֵלָיו הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעַל. מִכָּאן לָמַדְנוּ מַהִי הַדֶּרֶךְ הַמַּבְטִיחָה בְּרָכוֹת עַד בְּלִי דַּי: לְקַיֵּם מִצְווֹת מִתּוֹךְ רָצוֹן וְאַהֲבָה. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּדְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא: "הַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית" (שַׁבָּת קכז:). הַהֲלִיכָה וְהַתְּפִלָּה לְבַד עֲדַיִן אֵינָם מַקְנִים בְּרָכָה זוֹ, אֲבָל הַהַשְׁכָּמָה וְהַזְּרִיזוּת מוֹרוֹת עַל הַתְּשׁוּקָה לְקַיֵּם מִצְווֹת, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא. וּכְמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ "דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, כִּי תַרְחִיב לִבִּי", הַלֵּב וְהָרָצוֹן מִתְבַּטְּאִים בָּרִיצָה לִקְרַאת הַמִּצְוָה. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? רוֹפֵא הַבּוֹדֵק אִם אָדָם בָּרִיא, אֵינוֹ שׁוֹאֵל הַאִם הוּא אוֹכֵל – בְּוַדַּאי אָכַל, שֶׁאִלּוּ לֹא אָכַל הָיָה מֵת. שׁוֹאֵל הוּא הַאִם הוּא אוֹכֵל בְּתֵאָבוֹן, שֶׁהַתֵּאָבוֹן מֵעִיד עַל בְּרִיאוּת וָחֹסֶן גּוּפָנִיִּים. וְהַתְּשׁוּקָה לְקִיּוּם מִצְווֹת – הַ"תֵּאָבוֹן" לָהֶם – מוֹכִיחָה שֶׁהָאָדָם בָּרִיא וְחָסוֹן מִבְּחִינָה רוּחָנִית. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)