Otzarot-Article

מִגְּדוֹלֵי גֶּ'רְבָּה הָיָה הַגָּאוֹן בַּעַל "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן" זַצַ"ל, וְזָכָה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת: תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. בֵּן יָחִיד הָיָה לְאָבִיו הַגְּבִיר רַבִּי שׁוּשַׁן זַ"ל, וְהוֹרִישׁ לוֹ חֲנוּת גְּדוֹלָה בְּשׁוּק הָעִיר לְמִמְכַּר דָּגָן, חִטָּה וּשְׂעוֹרָה. בְּהִתְקָרֵב חַג הַפֶּסַח מָכַר הַגָּאוֹן רַבִּי צִיּוֹן אֶת חֲמֵצוֹ לְגוֹי בִּשְׁטַר מְכִירָה כַּדִּין, וּלְיֶתֶר הִדּוּר הִפְקִיד בְּיָדָיו אֶת מַפְתֵּחַ הַחֲנוּת.

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הֶחָג בָּאוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, שֶׁהַגּוֹי פָּתַח אֶת הַחֲנוּת לִרְוָחָה וּמוֹכֵר בָּהּ אֶת הַסְּחוֹרָה. מִהֵר לִרְאוֹת, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. "כֵּיצַד מֵהִין אַתָּה לְכַלּוֹת אֶת מָמוֹנִי?" שָׁאַל הָרַב. וְהַגּוֹי הֵשִׁיב בְּעַזּוּת מֵצַח: "הֲלֹא הָרַב מָכַר לִי אֶת חֲמֵצוֹ, וְשֶׁלִּי אֲנִי מוֹכֵר".

מִהֵר הָרַב, וּתְבָעוֹ לְדִין לִפְנֵי הַקָּאדִי.

הִתְיַצֵּב הַגּוֹי וְחָזַר עַל טַעֲנָתוֹ. הָרַב מָכַר לוֹ כַּדִּין, וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ.

"וּמַה בְּפִיךָ?" שָׁאַל אֶת הָרַב.

אָמַר הָרַב: "אֶת הֶחָמֵץ מָכַרְתִּי לוֹ, אֲבָל גַּרְעִינֵי הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּת אֵינָם חָמֵץ. שֶׁהֲרֵי מִמַּה עֲשׂוּיוֹת מַצּוֹתֵינוּ בְּפֶסַח אִם לֹא מִגַּרְעִינֵי חִטָּה?! מָכַרְתִּי, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶם גַּרְגֵּרִים תְּפוּחִים וּמְבֻקָּעִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲשַׁשׁ חִמּוּץ, מִעוּט מְבֻטָּל הֵן. אִם בִּרְצוֹנוֹ, יִמְכְּרֵם. אֲבָל הַתְּבוּאָה, רֻבָּהּ כְּכֻלָּהּ, שֶׁלִּי הִיא!"

הֵבִין הַקָּאדִי, וְחִיֵּב אֶת הַגּוֹי לְשַׁלֵּם לָרַב דְּמֵי כָּל מַה שֶּׁמָּכַר עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְלֶקַח כֹּה נִפְלָא צָפוּן בּוֹ. לְדֻגְמָא, רַבִּים כָּל כָּךְ מִתְיָאֲשִׁים מֵרֹאשׁ מִשְּׁמִירַת הַלָּשׁוֹן. כֹּה רַבִּים וּמַקִּיפִים דִּינֵי לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת, עַד שֶׁכְּדֵי לְהִזָּהֵר מֵהֶם יֵשׁ לַחְסֹם אֶת הַפֶּה, אָסוּר לְדַבֵּר, מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּכָךְ?!

דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: אֲנָשִׁים שׁוֹמְעִים הַרְצָאָה בְּעִנְיַן הַתּוֹלָעִים, הָרְמָשִׂים וְהַחֲרָקִים, וְקוֹבְעִים, כִּי אָסוּר לֶאֱכֹל דָּבָר! וּמִכֵּיוָן שֶׁלֶּאֶכֹל צָרִיךְ, יֵשׁ לְהִתְעַלֵּם מִכָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ.

וְלֹא מְבִינִים שֶׁתְּבוּאָה אֵינָהּ חָמֵץ, וְיֵשׁ לְהִזָּהֵר רַק מִכַּמָּה גַּרְגֵּרִים; אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כַּמָּה שֶׁרוֹצִים, רַק לֹא בִּגְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם. לִפְעָמִים דַּי בְּאִי הַזְכָּרַת שְׁמוֹ, וּכְבָר מֻתָּר לְסַפֵּר אֶת כָּל הַסִּפּוּר. וְעַל כָּךְ יָדוּעַ, שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל בְּעַצְמוֹ הָיָה אִישׁ שִׂיחָה לְהִתְרוֹעֵעַ, מַעְיָן נוֹבֵעַ שֶׁל סִפּוּרִים וּמְאֹרָעוֹת, לְלֹא שֵׁמֶץ לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת;

כֵּן בְּעִנְיַן הַתּוֹלָעִים, לְכָל בְּעָיָה יֵשׁ פִּתְרוֹן, וְהוּא נָגִישׁ וְזָמִין. רְתִיעָה הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר, הַמַּחְשִׁיךְ אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְיָאֵשׁ וְלִקְטֹף אֶת הַפֵּרוֹת.

לֹא נַנִּיחַ לוֹ לִנְחֹל נִצָּחוֹן. (שַׁעֲרֵי צִיּוֹן)

	וישלח תשע"ב
	אל תשאל לשמי
	לֵיל הַסֵּדֶר הִנֵּה זֶה בָּא מִגְּדוֹלֵי גֶּ'רְבָּה הָיָה הַגָּאוֹן בַּעַל "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן" זַצַ"ל, וְזָכָה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת: תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. בֵּן יָחִיד הָיָה לְאָבִיו הַגְּבִיר רַבִּי שׁוּשַׁן זַ"ל, וְהוֹרִישׁ לוֹ חֲנוּת גְּדוֹלָה בְּשׁוּק הָעִיר לְמִמְכַּר דָּגָן, חִטָּה וּשְׂעוֹרָה. בְּהִתְקָרֵב חַג הַפֶּסַח מָכַר הַגָּאוֹן רַבִּי צִיּוֹן אֶת חֲמֵצוֹ לְגוֹי בִּשְׁטַר מְכִירָה כַּדִּין, וּלְיֶתֶר הִדּוּר הִפְקִיד בְּיָדָיו אֶת מַפְתֵּחַ הַחֲנוּת. בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הֶחָג בָּאוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, שֶׁהַגּוֹי פָּתַח אֶת הַחֲנוּת לִרְוָחָה וּמוֹכֵר בָּהּ אֶת הַסְּחוֹרָה. מִהֵר לִרְאוֹת, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. "כֵּיצַד מֵהִין אַתָּה לְכַלּוֹת אֶת מָמוֹנִי?" שָׁאַל הָרַב. וְהַגּוֹי הֵשִׁיב בְּעַזּוּת מֵצַח: "הֲלֹא הָרַב מָכַר לִי אֶת חֲמֵצוֹ, וְשֶׁלִּי אֲנִי מוֹכֵר". מִהֵר הָרַב, וּתְבָעוֹ לְדִין לִפְנֵי הַקָּאדִי. הִתְיַצֵּב הַגּוֹי וְחָזַר עַל טַעֲנָתוֹ. הָרַב מָכַר לוֹ כַּדִּין, וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ. "וּמַה בְּפִיךָ?" שָׁאַל אֶת הָרַב. אָמַר הָרַב: "אֶת הֶחָמֵץ מָכַרְתִּי לוֹ, אֲבָל גַּרְעִינֵי הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּת אֵינָם חָמֵץ. שֶׁהֲרֵי מִמַּה עֲשׂוּיוֹת מַצּוֹתֵינוּ בְּפֶסַח אִם לֹא מִגַּרְעִינֵי חִטָּה?! מָכַרְתִּי, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶם גַּרְגֵּרִים תְּפוּחִים וּמְבֻקָּעִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲשַׁשׁ חִמּוּץ, מִעוּט מְבֻטָּל הֵן. אִם בִּרְצוֹנוֹ, יִמְכְּרֵם. אֲבָל הַתְּבוּאָה, רֻבָּהּ כְּכֻלָּהּ, שֶׁלִּי הִיא!" הֵבִין הַקָּאדִי, וְחִיֵּב אֶת הַגּוֹי לְשַׁלֵּם לָרַב דְּמֵי כָּל מַה שֶּׁמָּכַר עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְלֶקַח כֹּה נִפְלָא צָפוּן בּוֹ. לְדֻגְמָא, רַבִּים כָּל כָּךְ מִתְיָאֲשִׁים מֵרֹאשׁ מִשְּׁמִירַת הַלָּשׁוֹן. כֹּה רַבִּים וּמַקִּיפִים דִּינֵי לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת, עַד שֶׁכְּדֵי לְהִזָּהֵר מֵהֶם יֵשׁ לַחְסֹם אֶת הַפֶּה, אָסוּר לְדַבֵּר, מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּכָךְ?! דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת: אֲנָשִׁים שׁוֹמְעִים הַרְצָאָה בְּעִנְיַן הַתּוֹלָעִים, הָרְמָשִׂים וְהַחֲרָקִים, וְקוֹבְעִים, כִּי אָסוּר לֶאֱכֹל דָּבָר! וּמִכֵּיוָן שֶׁלֶּאֶכֹל צָרִיךְ, יֵשׁ לְהִתְעַלֵּם מִכָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ. וְלֹא מְבִינִים שֶׁתְּבוּאָה אֵינָהּ חָמֵץ, וְיֵשׁ לְהִזָּהֵר רַק מִכַּמָּה גַּרְגֵּרִים; אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כַּמָּה שֶׁרוֹצִים, רַק לֹא בִּגְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם. לִפְעָמִים דַּי בְּאִי הַזְכָּרַת שְׁמוֹ, וּכְבָר מֻתָּר לְסַפֵּר אֶת כָּל הַסִּפּוּר. וְעַל כָּךְ יָדוּעַ, שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל בְּעַצְמוֹ הָיָה אִישׁ שִׂיחָה לְהִתְרוֹעֵעַ, מַעְיָן נוֹבֵעַ שֶׁל סִפּוּרִים וּמְאֹרָעוֹת, לְלֹא שֵׁמֶץ לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת; כֵּן בְּעִנְיַן הַתּוֹלָעִים, לְכָל בְּעָיָה יֵשׁ פִּתְרוֹן, וְהוּא נָגִישׁ וְזָמִין. רְתִיעָה הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר, הַמַּחְשִׁיךְ אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְיָאֵשׁ וְלִקְטֹף אֶת הַפֵּרוֹת. לֹא נַנִּיחַ לוֹ לִנְחֹל נִצָּחוֹן. (שַׁעֲרֵי צִיּוֹן)