Otzarot-Article

"מַה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (יב-כו) הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם דַּיָּן זַצַ"ל מֵאֲרָם צוֹבָא פָּתַח בְּמָשָׁל. שְׁנֵי נְעָרִים בִּקְּשׁוּ לָצֵאת מִכְּפָרָם וְלָלֶכֶת רַגְלִי לָעִיר הַגְּדוֹלָה לְבַקֵּשׁ אֶת מַזָּלָם. נוֹעֲצוּ בִּזְקַן הַכְּפָר, בַּעַל הַנִּסָּיוֹן. סִפֵּר לָהֶם עַל מְהוּמַת הַחַיִּים וְהַתַּחֲרוּת הַפְּרוּעָה, הַטֹּרַח וְהֶעָמָל שֶׁבְּחַיֵּי הָעִיר. שָׁמַע הָאֶחָד, וְיָדָיו רָפוּ. נוֹחַ לוֹ בְּחַיֵּי הַכְּפָר. וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הִתְעַנְיֵן לְסוּגֵי הַמִּסְחָר, לְמִי יֵשׁ לִפְנוֹת וְאֵיךְ לְהַתְחִיל. יָדַע זְקַן הַכְּפָר - הוּא יֵלֵךְ, וְיַצְלִיחַ.

הַבֵּן הָרָשָׁע שׁוֹאֵל בְּיֵאוּשׁ: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", כְּבָר הֶחְלִיט שֶׁקָּשָׁה הִיא, עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת, וּמָשַׁךְ יָדָיו מֵרֹאשׁ. אֲבָל הֶחָכָם חוֹקֵר לִפְרָטֶיהָ. "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים", הוּא יִפְעַל וְיַצְלִיחַ.

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: מַה בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע? אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, כְּאִלּוּ שָׁאַלְנוּ מַה בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין מָתוֹק לְמָר. אֲבָל הַשְּׁאֵלָה הִיא, מַה הֵבִיא אֶת הָאֶחָד לִהְיוֹת צַדִּיק וְאֶת הָאַחֵר לִהְיוֹת רָשָׁע. שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת. יוֹדְעִים הָרְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לְמִיתָה (שַׁבָּת לא:), וְהֵם מְלֵאִים חֲרָטוֹת כְּרִמּוֹן. מַדּוּעַ אֵפוֹא דָּבֵק הוּא בְּרִשְׁעוּתוֹ?

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָנָה עַל כָּךְ בַּמִּזְמוֹר הָרִאשׁוֹן בְּסִפְרוֹ. הַצַּדִּיק הוּא "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם... לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי... כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (תְּהִלִּים א-ג). הַצַּדִּיק שָׁתוּל כְּעֵץ עֲמֹק שָׁרָשִׁים. הַחְלָטָה שֶׁלּוֹ אֵיתָנָהּ וּמֻצָּקָה, דָּבָר לֹא יְעַרְעֲרָהּ. וְהָרָשָׁע, כְּקַשׁ נִדָּף, כָּל רוּחַ מְעִיפָה אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. רוֹצֶה הוּא לִהְיוֹת טוֹב, רוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְווֹת, אֲבָל הַמִּדּוֹת סוֹחֲפוֹת, וְהַחֶבְרָה גּוֹרֶפֶת, וְהוּא מִתְעַרְבֵּל...

"גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל..." (תְּהִלִּים קג-כ). כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, נִדְרֶשֶׁת גְּבוּרָה אִישִׁית. וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר - הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אָבוֹת ד-א).

הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר סִפּוּר: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁרָאָה אֶת הָאֲרִי וְאָמַר לוֹ: "אִי לְךָ, מֶלֶךְ חַלָּשׁ. כְּלוּם לֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?"

מִיַּד בָּרַח.

רָץ אַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ שֶׁקְּרָאתִיךָ חַלָּשׁ וּמִי שֶׁבְּרָאֲךָ קְרָאֲךָ גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ל-ל) "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל!" (תַּנְחוּמָא וַיִּגַּשׁ ג).

מַה נֹּאמַר כָּאן. מִלְּכַתְּחִלָּה מַה סָּבַר, וְלָמָּה קְרָאוֹ חַלָּשׁ, וּבַסּוֹף מַה סָּבַר.

וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁרַבִּי חֲנִינָא הִשְׁבִּיעַ אֶת הָאֲרִי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה, הִגִּיעַ! מַדּוּעַ, מַה אֵרַע? רָעֵב הָיָה וּמְשַׁחֵר לְטֶרֶף.

אֲבָל נִשְׁבַּע?! נָכוֹן, אַךְ הָרָעָב דּוֹחֵק. אָז תִּתְגַּבֵּר! אֵינוֹ יָכוֹל. מַדּוּעַ? כִּי חַלָּשׁ הוּא.

הַגִּבּוֹר, כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. וְהוּא, אֵינוֹ גִּבּוֹר. בְּצֶדֶק הִרְוִיחַ אֶת כִּנּוּיוֹ "מֶלֶךְ חַלָּשׁ".

גָּעַר בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא, וְהָאַרְיֵה קִבֵּל תּוֹכֵחָה.

לֹא הִתְמַרְמֵר, לֹא הִזְכִּיר שֶׁבּוֹרְאוֹ קְרָאוֹ גִּבּוֹר, לֹא הִתְנַצֵּל שֶׁהוּא רָעֵב. אֶלָּא הִסְתּוֹבֵב וּבָרַח. אִם מְקַבֵּל הוּא תּוֹכֵחָה וּמְשַׁנֶּה דֶּרֶךְ, אֲזַי גִּבּוֹר הוּא. רָץ אַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא וּבִקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ.

עוֹרְכִים אָנוּ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהַלֵּב דַּוָּי. עַל הָעֲבֵרוֹת, נָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל סִבָּתָן כָּזוֹ קַלּוּת רֹאשׁ; קַלִּים מִסֻּבִּין, כְּמוֹץ נִדָּף; כָּזוֹ חֻלְשָׁה. שׁוּם עֹגֶן, שׁוּם הַשְׁרָשָׁה!

אֲבָל אִם נִפְנֶה לְאָחוֹר, אִם נְשַׁנֶּה דֶּרֶךְ, אִם נְקַבֵּל תּוֹכֵחָה, נַפְגִּין גְּבוּרָה! (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)

	וישלח תשע"ב
	המחנך בניו כראוי זכאי לברכה
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "מַה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (יב-כו) הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם דַּיָּן זַצַ"ל מֵאֲרָם צוֹבָא פָּתַח בְּמָשָׁל. שְׁנֵי נְעָרִים בִּקְּשׁוּ לָצֵאת מִכְּפָרָם וְלָלֶכֶת רַגְלִי לָעִיר הַגְּדוֹלָה לְבַקֵּשׁ אֶת מַזָּלָם. נוֹעֲצוּ בִּזְקַן הַכְּפָר, בַּעַל הַנִּסָּיוֹן. סִפֵּר לָהֶם עַל מְהוּמַת הַחַיִּים וְהַתַּחֲרוּת הַפְּרוּעָה, הַטֹּרַח וְהֶעָמָל שֶׁבְּחַיֵּי הָעִיר. שָׁמַע הָאֶחָד, וְיָדָיו רָפוּ. נוֹחַ לוֹ בְּחַיֵּי הַכְּפָר. וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הִתְעַנְיֵן לְסוּגֵי הַמִּסְחָר, לְמִי יֵשׁ לִפְנוֹת וְאֵיךְ לְהַתְחִיל. יָדַע זְקַן הַכְּפָר - הוּא יֵלֵךְ, וְיַצְלִיחַ. הַבֵּן הָרָשָׁע שׁוֹאֵל בְּיֵאוּשׁ: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", כְּבָר הֶחְלִיט שֶׁקָּשָׁה הִיא, עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת, וּמָשַׁךְ יָדָיו מֵרֹאשׁ. אֲבָל הֶחָכָם חוֹקֵר לִפְרָטֶיהָ. "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים", הוּא יִפְעַל וְיַצְלִיחַ. דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: מַה בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע? אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, כְּאִלּוּ שָׁאַלְנוּ מַה בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין מָתוֹק לְמָר. אֲבָל הַשְּׁאֵלָה הִיא, מַה הֵבִיא אֶת הָאֶחָד לִהְיוֹת צַדִּיק וְאֶת הָאַחֵר לִהְיוֹת רָשָׁע. שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת. יוֹדְעִים הָרְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לְמִיתָה (שַׁבָּת לא:), וְהֵם מְלֵאִים חֲרָטוֹת כְּרִמּוֹן. מַדּוּעַ אֵפוֹא דָּבֵק הוּא בְּרִשְׁעוּתוֹ? דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָנָה עַל כָּךְ בַּמִּזְמוֹר הָרִאשׁוֹן בְּסִפְרוֹ. הַצַּדִּיק הוּא "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם... לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי... כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (תְּהִלִּים א-ג). הַצַּדִּיק שָׁתוּל כְּעֵץ עֲמֹק שָׁרָשִׁים. הַחְלָטָה שֶׁלּוֹ אֵיתָנָהּ וּמֻצָּקָה, דָּבָר לֹא יְעַרְעֲרָהּ. וְהָרָשָׁע, כְּקַשׁ נִדָּף, כָּל רוּחַ מְעִיפָה אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. רוֹצֶה הוּא לִהְיוֹת טוֹב, רוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְווֹת, אֲבָל הַמִּדּוֹת סוֹחֲפוֹת, וְהַחֶבְרָה גּוֹרֶפֶת, וְהוּא מִתְעַרְבֵּל... "גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל..." (תְּהִלִּים קג-כ). כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, נִדְרֶשֶׁת גְּבוּרָה אִישִׁית. וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר - הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אָבוֹת ד-א). הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר סִפּוּר: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁרָאָה אֶת הָאֲרִי וְאָמַר לוֹ: "אִי לְךָ, מֶלֶךְ חַלָּשׁ. כְּלוּם לֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?" מִיַּד בָּרַח. רָץ אַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ שֶׁקְּרָאתִיךָ חַלָּשׁ וּמִי שֶׁבְּרָאֲךָ קְרָאֲךָ גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ל-ל) "לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל!" (תַּנְחוּמָא וַיִּגַּשׁ ג). מַה נֹּאמַר כָּאן. מִלְּכַתְּחִלָּה מַה סָּבַר, וְלָמָּה קְרָאוֹ חַלָּשׁ, וּבַסּוֹף מַה סָּבַר. וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁרַבִּי חֲנִינָא הִשְׁבִּיעַ אֶת הָאֲרִי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה, הִגִּיעַ! מַדּוּעַ, מַה אֵרַע? רָעֵב הָיָה וּמְשַׁחֵר לְטֶרֶף. אֲבָל נִשְׁבַּע?! נָכוֹן, אַךְ הָרָעָב דּוֹחֵק. אָז תִּתְגַּבֵּר! אֵינוֹ יָכוֹל. מַדּוּעַ? כִּי חַלָּשׁ הוּא. הַגִּבּוֹר, כּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. וְהוּא, אֵינוֹ גִּבּוֹר. בְּצֶדֶק הִרְוִיחַ אֶת כִּנּוּיוֹ "מֶלֶךְ חַלָּשׁ". גָּעַר בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא, וְהָאַרְיֵה קִבֵּל תּוֹכֵחָה. לֹא הִתְמַרְמֵר, לֹא הִזְכִּיר שֶׁבּוֹרְאוֹ קְרָאוֹ גִּבּוֹר, לֹא הִתְנַצֵּל שֶׁהוּא רָעֵב. אֶלָּא הִסְתּוֹבֵב וּבָרַח. אִם מְקַבֵּל הוּא תּוֹכֵחָה וּמְשַׁנֶּה דֶּרֶךְ, אֲזַי גִּבּוֹר הוּא. רָץ אַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא וּבִקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ. עוֹרְכִים אָנוּ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהַלֵּב דַּוָּי. עַל הָעֲבֵרוֹת, נָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל סִבָּתָן כָּזוֹ קַלּוּת רֹאשׁ; קַלִּים מִסֻּבִּין, כְּמוֹץ נִדָּף; כָּזוֹ חֻלְשָׁה. שׁוּם עֹגֶן, שׁוּם הַשְׁרָשָׁה! אֲבָל אִם נִפְנֶה לְאָחוֹר, אִם נְשַׁנֶּה דֶּרֶךְ, אִם נְקַבֵּל תּוֹכֵחָה, נַפְגִּין גְּבוּרָה! (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)