Otzarot-Article

"וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (לב-ט) הַחוֹטְאִים בְּחֵטְא הָעֵגֶל לֹא הִתְכַּוְּנוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, כָּתַב הַכּוּזָרִי. אָז עַל מַה הָיְתָה הַתְּבִיעָה? עַל קַשְׁיוּת הָעֹרֶף. נִקְרָא לָזֶה קִבָּעוֹן מַחְשַׁבְתִּי, עֲצִימַת עֵינַיִם רְצוֹנִית. שֶׁהֲרֵי בְּמוֹ עֵינֵיהֶם רָאוּ שֶׁהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא חוֹפֶפֶת עֲלֵיהֶם. שֶׁעוֹדֶנּוּ עִמָּם. הֲרֵי בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הָעֵגֶל עוֹד בָּעַר הָהָר בָּאֵשׁ; הֲרֵי בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר יָרַד לָהֶם מָן; הֲרֵי הֶאֱכִילוּ אֶת הָעֵגֶל בַּמָּן שֶׁיָּרַד לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם אוֹתוֹ יוֹם. הֲכֵיצַד אֵפוֹא יִתָּכֵן שֶׁרוֹאִים אֶת הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא הַמְּלַוָּה בְּאַהֲבָה, וּמַפְנִים לוֹ אֶת הַגָּב, פּוֹנִים לַעֲשׂוֹת עֵגֶל וּמְנַסִּים לִדְאֹג לְעַצְמָם לְבַד?!

עַל זֶה הָיָה הַקֶּצֶף, עַל כָּךְ בָּא הַכַּעַס.

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל אָמַר (חָכְמָה וּמוּסָר א-טו), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת הָעָם בַּעֲווֹן חֵטְא הָעֵגֶל בִּגְלַל קַשְׁיוּת עָרְפּוֹ. בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רַחֲמִים וַה' נֶעְתַּר לוֹ. אֲבָל הוֹדִיעַ שֶׁיִּשְׁלַח עִמָּם מַלְאָךְ, "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה". שָׁמַע הָעָם וְהִתְאַבֵּל. שָׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְמֹשֶׁה: "אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף". וְאֵינוֹ מוּבָן. הֲלֹא כְּבָר מָסְרוּ אֶת הָעֵגֶל לִכְתִיתָה וְאֶת עַצְמָם לַהֲרִיגָה, וְהוֹסִיפוּ וְהִתְאַבְּלוּ. וַהֲלֹא שָׁבוּ!

וְרוֹאִים, שֶׁעִנְיָן קַשְׁיוּת הָעֹרֶף אֵינוֹ קָשׁוּר לִתְשׁוּבָה. יָכוֹל אָדָם לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלִנְהֹג כַּשּׁוּרָה, וּבְכָל זֹאת לְהַפְנוֹת אֶת עָרְפּוֹ לַבּוֹרֵא, אֵינוֹ מַחְזִיר אֶת פָּנָיו. גַּבּוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מְסֻפָּר עַל אַבְרֵךְ שֶׁהִגִּיעַ לַכּוֹלֵל וְסִפֵּר לַחַבְרוּתָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "תָּאֵר לְךָ! הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!"

הֶחָבֵר לֹא הִתְפַּעֵל בִּכְלָל. אָמַר: "הֲלֹא שָׁנִינוּ שֶׁאֵין מַרְאִין לְאָדָם בַּחֲלוֹמוֹ אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ (בְּרָכוֹת נה:). בְּוַדַּאי הִרְהַרְתָּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְחָלַמְתָּ אוֹדוֹתָיו".

אַךְ הָאַבְרֵךְ לֹא נָתַן שֶׁיְּקַלְקְלוּ לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה: "מָה אַתָּה מְדַבֵּר, מָתַי יֵשׁ לִי זְמַן לַחְשֹׁב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?! בַּבֹּקֶר אֲנִי מִתְפַּלֵּל, בְּוַדַּאי אֵינִי חוֹשֵׁב עָלָיו; אַחַר כָּךְ אֲרוּחַת בֹּקֶר וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, גַּם לֹא; אֲנִי מְמַהֵר לַכּוֹלֵל וְלוֹמֵד, וְאַחַר כָּךְ תְּפִילַת מִנְחָה, וַאֲרוּחַת צָהֳרָיִם וּמְנוּחָה קְצָרָה וְשׁוּב לִמּוּדִים, וְסֵדֶר מוּסָר וּתְפִלַּת עַרְבִית וְכוֹלֵל עֶרֶב" - - -

אַיְי - "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף"! עָמַדְנוּ לְפָנֶיךָ וְסוֹבַבְנוּ אֶת הַגֵּו.

סָבַלְתִּי מִכְּאֵב גַּב, לֹא עֲלֵיכֶם, וְהִמְלִיצוּ לִי עַל רוֹפֵא מֻמְחֶה הַיּוֹשֵׁב בְּפֶתַח תִּקְוָה. נָסַעְתִּי וְהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵינוּ שִׂיחָה. הוּא סִפֵּר שֶׁאֶת הִתְמַחוּתוֹ עָשָׂה אֵצֶל מֻמְחֶה נוֹדַע בְּיוֹהַנֶסְבּוּרְג, בִּדְרוֹם אַפְרִיקָה. הָיָה זֶה רוֹפֵא דָּגוּל, גּוֹי וְחוֹבֵב תַּנַ"ך. כְּשֶׁגָּמְלָה בְּלֵב הָרוֹפֵא הַהַחְלָטָה לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּא לְהִפָּרֵד מִמּוֹרוֹ.

שָׂמַח הַלָּה לִשְׁמֹעַ עַל הַחְלָטָתוֹ וְאָמַר: "זֶה רַעְיוֹן טוֹב, אֶרֶץ הַיְהוּדִים - זֶה הַמָּקוֹם, שָׁם תִּהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע!"

אָמְנָם גַּם הָרוֹפֵא חָשַׁב שֶׁהָרַעְיוֹן טוֹב, אַךְ לֹא הָבִין מַדּוּעַ סָבוּר הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶׁבְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ מֻבְטַחַת לוֹ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע.

"אָה", הִסְבִּיר הַפְּרוֹפֶסוֹר, "מִשּׁוּם שֶׁבַּתַּנַ"ך כָּתוּב שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם קְשֵׁי עֹרֶף. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהַצַּוָּאר שֶׁלָּהֶם תָּפוּס וְהֵם יַעַמְדוּ בַּתּוֹר כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ..."

הוּא סִפֵּר לִי זֹאת, וְחִיֵּךְ. הַשָּׂגָה שֶׁל גּוֹי בַּמֻּשָּׂג "קַשְׁיוּת עֹרֶף".

נַעֲנֵיתִי וְאָמַרְתִּי: "אוֹתִי זֶה לֹא מַצְחִיק. הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה אַחַת: אֶת הַצַּוָּאר הַתָּפוּס שֶׁלָּנוּ לֹא אֲחֵרִים יְשַׁחְרְרוּ, זֶה תָּלוּי רַק בָּנוּ עַצְמֵנוּ". (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)

	ויצא תשע"ב
	איך מרויחים מעברה
	"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ" (כא-כו) אִם עָשָׂה הָעֶבֶד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כְּדַעַת רַבּוֹ וּבְשֶׁל כָּךְ פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה, וּכְתוֹצָאָה מִן הַמְּרִיבָה הוֹצִיא הָאָדוֹן אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵינוֹ, הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה זֶה חָל "וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (לב-ט) הַחוֹטְאִים בְּחֵטְא הָעֵגֶל לֹא הִתְכַּוְּנוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, כָּתַב הַכּוּזָרִי. אָז עַל מַה הָיְתָה הַתְּבִיעָה? עַל קַשְׁיוּת הָעֹרֶף. נִקְרָא לָזֶה קִבָּעוֹן מַחְשַׁבְתִּי, עֲצִימַת עֵינַיִם רְצוֹנִית. שֶׁהֲרֵי בְּמוֹ עֵינֵיהֶם רָאוּ שֶׁהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא חוֹפֶפֶת עֲלֵיהֶם. שֶׁעוֹדֶנּוּ עִמָּם. הֲרֵי בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הָעֵגֶל עוֹד בָּעַר הָהָר בָּאֵשׁ; הֲרֵי בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר יָרַד לָהֶם מָן; הֲרֵי הֶאֱכִילוּ אֶת הָעֵגֶל בַּמָּן שֶׁיָּרַד לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם אוֹתוֹ יוֹם. הֲכֵיצַד אֵפוֹא יִתָּכֵן שֶׁרוֹאִים אֶת הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא הַמְּלַוָּה בְּאַהֲבָה, וּמַפְנִים לוֹ אֶת הַגָּב, פּוֹנִים לַעֲשׂוֹת עֵגֶל וּמְנַסִּים לִדְאֹג לְעַצְמָם לְבַד?! עַל זֶה הָיָה הַקֶּצֶף, עַל כָּךְ בָּא הַכַּעַס. דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל אָמַר (חָכְמָה וּמוּסָר א-טו), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת הָעָם בַּעֲווֹן חֵטְא הָעֵגֶל בִּגְלַל קַשְׁיוּת עָרְפּוֹ. בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רַחֲמִים וַה' נֶעְתַּר לוֹ. אֲבָל הוֹדִיעַ שֶׁיִּשְׁלַח עִמָּם מַלְאָךְ, "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה". שָׁמַע הָעָם וְהִתְאַבֵּל. שָׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְמֹשֶׁה: "אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף". וְאֵינוֹ מוּבָן. הֲלֹא כְּבָר מָסְרוּ אֶת הָעֵגֶל לִכְתִיתָה וְאֶת עַצְמָם לַהֲרִיגָה, וְהוֹסִיפוּ וְהִתְאַבְּלוּ. וַהֲלֹא שָׁבוּ! וְרוֹאִים, שֶׁעִנְיָן קַשְׁיוּת הָעֹרֶף אֵינוֹ קָשׁוּר לִתְשׁוּבָה. יָכוֹל אָדָם לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלִנְהֹג כַּשּׁוּרָה, וּבְכָל זֹאת לְהַפְנוֹת אֶת עָרְפּוֹ לַבּוֹרֵא, אֵינוֹ מַחְזִיר אֶת פָּנָיו. גַּבּוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מְסֻפָּר עַל אַבְרֵךְ שֶׁהִגִּיעַ לַכּוֹלֵל וְסִפֵּר לַחַבְרוּתָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "תָּאֵר לְךָ! הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!" הֶחָבֵר לֹא הִתְפַּעֵל בִּכְלָל. אָמַר: "הֲלֹא שָׁנִינוּ שֶׁאֵין מַרְאִין לְאָדָם בַּחֲלוֹמוֹ אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ (בְּרָכוֹת נה:). בְּוַדַּאי הִרְהַרְתָּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְחָלַמְתָּ אוֹדוֹתָיו". אַךְ הָאַבְרֵךְ לֹא נָתַן שֶׁיְּקַלְקְלוּ לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה: "מָה אַתָּה מְדַבֵּר, מָתַי יֵשׁ לִי זְמַן לַחְשֹׁב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?! בַּבֹּקֶר אֲנִי מִתְפַּלֵּל, בְּוַדַּאי אֵינִי חוֹשֵׁב עָלָיו; אַחַר כָּךְ אֲרוּחַת בֹּקֶר וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, גַּם לֹא; אֲנִי מְמַהֵר לַכּוֹלֵל וְלוֹמֵד, וְאַחַר כָּךְ תְּפִילַת מִנְחָה, וַאֲרוּחַת צָהֳרָיִם וּמְנוּחָה קְצָרָה וְשׁוּב לִמּוּדִים, וְסֵדֶר מוּסָר וּתְפִלַּת עַרְבִית וְכוֹלֵל עֶרֶב" - - - אַיְי - "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף"! עָמַדְנוּ לְפָנֶיךָ וְסוֹבַבְנוּ אֶת הַגֵּו. סָבַלְתִּי מִכְּאֵב גַּב, לֹא עֲלֵיכֶם, וְהִמְלִיצוּ לִי עַל רוֹפֵא מֻמְחֶה הַיּוֹשֵׁב בְּפֶתַח תִּקְוָה. נָסַעְתִּי וְהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵינוּ שִׂיחָה. הוּא סִפֵּר שֶׁאֶת הִתְמַחוּתוֹ עָשָׂה אֵצֶל מֻמְחֶה נוֹדַע בְּיוֹהַנֶסְבּוּרְג, בִּדְרוֹם אַפְרִיקָה. הָיָה זֶה רוֹפֵא דָּגוּל, גּוֹי וְחוֹבֵב תַּנַ"ך. כְּשֶׁגָּמְלָה בְּלֵב הָרוֹפֵא הַהַחְלָטָה לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּא לְהִפָּרֵד מִמּוֹרוֹ. שָׂמַח הַלָּה לִשְׁמֹעַ עַל הַחְלָטָתוֹ וְאָמַר: "זֶה רַעְיוֹן טוֹב, אֶרֶץ הַיְהוּדִים - זֶה הַמָּקוֹם, שָׁם תִּהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע!" אָמְנָם גַּם הָרוֹפֵא חָשַׁב שֶׁהָרַעְיוֹן טוֹב, אַךְ לֹא הָבִין מַדּוּעַ סָבוּר הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶׁבְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ מֻבְטַחַת לוֹ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע. "אָה", הִסְבִּיר הַפְּרוֹפֶסוֹר, "מִשּׁוּם שֶׁבַּתַּנַ"ך כָּתוּב שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם קְשֵׁי עֹרֶף. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהַצַּוָּאר שֶׁלָּהֶם תָּפוּס וְהֵם יַעַמְדוּ בַּתּוֹר כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ..." הוּא סִפֵּר לִי זֹאת, וְחִיֵּךְ. הַשָּׂגָה שֶׁל גּוֹי בַּמֻּשָּׂג "קַשְׁיוּת עֹרֶף". נַעֲנֵיתִי וְאָמַרְתִּי: "אוֹתִי זֶה לֹא מַצְחִיק. הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה אַחַת: אֶת הַצַּוָּאר הַתָּפוּס שֶׁלָּנוּ לֹא אֲחֵרִים יְשַׁחְרְרוּ, זֶה תָּלוּי רַק בָּנוּ עַצְמֵנוּ". (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)