Otzarot-Article

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" (כה-כז) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים, לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵק בָּהֶם מַה טִּיבָם, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פָּרַשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פָּרַשׁ לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים.

הַבֵּן אִישׁ חַי מַמְשִׁיל עַל כָּךְ מָשָׁל: מִקֵּן שֶׁל נְשָׁרִים נָפַל גּוֹזָל אֶחָד אָרְצָה, לְדִיר הָעִזִּים. גָּדֵל הַגּוֹזָל בְּחֶבְרַת הָעִזִּים, וְהִתְנַהֵג בְּדוֹמֶה לָהֶם, עַד... עַד אֲשֶׁר צָמְחוּ לוֹ כְּנָפַיִם וְהוּא הִתְרוֹמֵם וְעָף לַשָּׁמַיִם, לִמְקוֹמוֹ הַטִּבְעִי. לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים רָאָה אוֹתוֹ אַחַד הַתְּיָשִׁים אֲשֶׁר גָּדֵל אִתּוֹ, וְהִכִּיר אוֹתוֹ מֵעֵת הֱיוֹתוֹ גּוֹזָל רַךְ. אָמַר לוֹ הַתַּיִשׁ: "שָׁלוֹם לְךָ אָחִי הַנֶּשֶׁר, לְאָן בָּרַחְתָּ?! מַדּוּעַ זֶה שׁוּב אֵינְךָ עִמָּנוּ?!"

עָנָה לוֹ הַנֶּשֶׁר: "אָכֵן, כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים הִתְהַלַּכְנוּ יַחַד, וְלֹא הָיָה נִכָּר כִּמְעַט הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ. אֲבָל עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁגָּדַלְנוּ, וְכָל אֶחָד פִּתַּח אֶת הַסִּימָנִים הַמְּיֻחָדִים לוֹ, כְּבָר אֵינֶנּוּ דּוֹמִים כְּלָל וְעִקָּר".

כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב וְעֵשָׂו הָיוּ קְטַנִּים, גָּדְלוּ בַּ"חֶדֶר" אֵצֶל אֲבִיהֶם יִצְחָק וְלֹא נִכַּר כִּמְעַט הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם. אֲבָל "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" - עַכְשָׁו כְּבָר רוֹאִים אֶת הַהֶבְדֵּל הֶעָצוּם "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". (וּמָתוֹק הָאוֹר)

	חיי שרה תשע"ב
	מחזיק תורה ראוי לכבוד
	"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" (כה-כז) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים, לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵק בָּהֶם מַה טִּיבָם, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פָּרַשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פָּרַשׁ לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים. הַבֵּן אִישׁ חַי מַמְשִׁיל עַל כָּךְ מָשָׁל: מִקֵּן שֶׁל נְשָׁרִים נָפַל גּוֹזָל אֶחָד אָרְצָה, לְדִיר הָעִזִּים. גָּדֵל הַגּוֹזָל בְּחֶבְרַת הָעִזִּים, וְהִתְנַהֵג בְּדוֹמֶה לָהֶם, עַד... עַד אֲשֶׁר צָמְחוּ לוֹ כְּנָפַיִם וְהוּא הִתְרוֹמֵם וְעָף לַשָּׁמַיִם, לִמְקוֹמוֹ הַטִּבְעִי. לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים רָאָה אוֹתוֹ אַחַד הַתְּיָשִׁים אֲשֶׁר גָּדֵל אִתּוֹ, וְהִכִּיר אוֹתוֹ מֵעֵת הֱיוֹתוֹ גּוֹזָל רַךְ. אָמַר לוֹ הַתַּיִשׁ: "שָׁלוֹם לְךָ אָחִי הַנֶּשֶׁר, לְאָן בָּרַחְתָּ?! מַדּוּעַ זֶה שׁוּב אֵינְךָ עִמָּנוּ?!" עָנָה לוֹ הַנֶּשֶׁר: "אָכֵן, כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים הִתְהַלַּכְנוּ יַחַד, וְלֹא הָיָה נִכָּר כִּמְעַט הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ. אֲבָל עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁגָּדַלְנוּ, וְכָל אֶחָד פִּתַּח אֶת הַסִּימָנִים הַמְּיֻחָדִים לוֹ, כְּבָר אֵינֶנּוּ דּוֹמִים כְּלָל וְעִקָּר". כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב וְעֵשָׂו הָיוּ קְטַנִּים, גָּדְלוּ בַּ"חֶדֶר" אֵצֶל אֲבִיהֶם יִצְחָק וְלֹא נִכַּר כִּמְעַט הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם. אֲבָל "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" - עַכְשָׁו כְּבָר רוֹאִים אֶת הַהֶבְדֵּל הֶעָצוּם "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". (וּמָתוֹק הָאוֹר)