Otzarot-Article

"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים.

הַמַּעֲשֶׂה הִתְרַחֵשׁ בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי דָּוִד מִלֶּעלוֹב. הָיוּ שָׁם שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים שֶׁיָּדוֹ שֶׁל הָאֶחָד לֹא זָזָה מִיָּדוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי. וְהִנֵּה, בֹּקֶר אֶחָד מָצָא הַשָּׂטָן מָקוֹם לִשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם וְהַשְּׁנַיִם הָפְכוּ לְשׂוֹנְאִים מֻשְׁבָּעִים.

הָאֶחָד, שֶׁהָיָה חֲסִידוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד מִלֶּעלוֹב, בָּא לִפְנֵי רַבּוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֵצָה וִישׁוּעָה כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מֵהַצָּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִתְרַגְּשָׁה עָלָיו, כַּאֲשֶׁר חֲבֵרוֹ לְשֶׁעָבַר אֵינוֹ מֵנִיחַ לוֹ לְרֶגַע וְרוֹדֵף אוֹתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: לוּ לַעֲצָתִי תִּשְׁמַע, קַבֵּל עַל עַצְמְךָ לִהְיוֹת מֵהַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, וּבִזְכוּת שֶׁתִּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ וְלֹא תַּגִּיב, תִּוָּשַׁע.

קִבֵּל הֶחָסִיד אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹ וּבְכָל פַּעַם שֶׁחֲבֵרוֹ נִסָּה לְהַעֲלִיבוֹ וְלִפְגֹּעַ בּוֹ, שָׁתַק וְלֹא הֵגִיב בִּכְלָל. הַנִּסָּיוֹן הָיָה קָשֶׁה, אֲבָל הוּא עָמַד בּוֹ בְּהַצְלָחָה.

יוֹם אֶחָד נֶאֱלַץ הֶחָסִיד - שֶׁהָיָה מְטֻפָּל בִּילָדִים רַבִּים וּפַרְנָסַת בֵּיתוֹ הָיְתָה דְּחוּקָה - לָצֵאת לָעִיר וִינָה עַל מְנָת לֶאֱסֹף כֶּסֶף לְבֵיתוֹ, לַחֲתֻנַּת יְלָדָיו. הוּא נָטַל עִמּוֹ הַמְלָצוֹת מֵרַבָּנִים וּגְדוֹלֵי תּוֹרָה וּבָהֵן הָיָה כָּתוּב עַל מְצוּקָתוֹ הַכַּלְכָּלִית.

הַמִּנְהָג הָיָה, כִּי כְּשֶׁבָּא אָדָם לִמְדִינָה אַחֶרֶת לֶאֱסֹף כֶּסֶף וּבְיָדָיו הַמְלָצוֹת, מְנַסִּים לְבָרֵר עָלָיו וְלִשְׁמֹעַ מִבְּנֵי עִירוֹ אִם הוּא בֶּאֱמֶת נִצְרָךְ.

נִגַּשׁ הֶחָסִיד אֶל הָרַבִּי וְשָׁטַח לְפָנָיו אֶת חֲשָׁשׁוֹ: הֲרֵי אִם הַמְבָרְרִים אוֹדוֹתַי יַגִּיעוּ לַחֲבֵרִי לְשֶׁעָבַר וְיַעַרְכוּ אֶצְלוֹ בֵּרוּר עַל מַצָּבִי הַכַּלְכָּלִי, בְּוַדַּאי יִשְׂמַח עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְנַכֵּל לִי, וְיַעֲנֶה כִּי הִנֵּנִי עָשִׁיר גָּדוֹל הַמִּתְחַזֶּה לֶעָנִי וְלֹא כְּדַאי לָתֵת לִי אֲגוֹרָה שְׁחוּקָה... אִם כָּךְ נִמְצֵאת כָּל נְסִיעָתִי לַשָּׁוְא.

אַךְ הָרַבִּי חָזַר שׁוּב עַל דְּבָרָיו וְהִצִּיעַ לוֹ שוּב לְהִתְחַזֵּק בְּעִנְיַן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין. "רַק בְּצוּרָה זוֹ תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ!" שָׁב וְשִׁנֵּן לֶחָסִיד. שָׁמַע הֶחָסִיד וְקִבֵּל.

וְהִנֵּה, בְּבוֹאוֹ לְוִינָה בָּחַר בְּאַחַד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן וְהִשְׁתַּכֵּן שָׁם. הָיָה זֶה מָלוֹן שֶׁלֹּא שָׁהוּ בּוֹ יְהוּדִים בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וּמִשָּׁמַיִם זִמְּנוּ לוֹ שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בְּמִסְדְּרוֹן הַמָּלוֹן מָצָא לְפֶתַע סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְכֵיוָן שֶׁלְּפִי הַהֲלָכָה לֹא הָיָה חַיָּב לְהַכְרִיז עַל הַמְּצִיאָה, לָקַח אֶת הַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ.

בְּתִיקוֹ כְּבָר הָיוּ סְכוּמֵי כֶּסֶף שֶׁהִצְלִיחַ לֶאֱסֹף קֹדֶם לָכֵן, וַאֲלֵיהֶם הוּא צֵרֵף אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף הֶחָדָשׁ שֶׁמָּצָא.

אַךְ הִנֵּה שֹׁד וָשֶׁבֶר. בְּפֶתַח הַמָּלוֹן מַמְתִּינִים שׁוֹטְרִים וּמְבַקְּשִׁים לִבְדֹּק אֶת מִזְוְדוֹתָיו. מִתְבָּרֵר, כִּי מְאַבֵּד הַכֶּסֶף שֶׁיָּדַע שֶׁכַּסְפּוֹ אָבַד בַּמָּלוֹן, הִזְעִיק אֶת הַמִּשְׁטָרָה לַמָּקוֹם עַל מְנָת שֶׁתִּבְדֹּק אֶת כָּל הַיּוֹצְאִים, שֶׁמָּא הַכֶּסֶף בְּיָדָם.

מִשֶּׁגִּלּוּ הַשּׁוֹטְרִים בְּתִיקָיו שֶׁל הֶחָסִיד סְכוּמֵי כֶּסֶף גְּדוֹלִים, מִיַּד הִתְעוֹרֵר חֲשָׁדָם. הֶחָסִיד טָעַן לַהֲגָנָתוֹ שֶׁהוּא עַסְקָן גָּדוֹל וְאִישׁ עָשִׁיר, וְתָמִיד מָצוּי בְּיָדָיו סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל כְּמוֹ זֶה שֶׁהֵם רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם.

כֵּיוָן שֶׁכֶּסֶף הַמְּצִיאָה הָיָה מְעֻרְבָּב עִם הַכֶּסֶף שֶׁכְּבָר אָסַף, לֹא תָּאַם הַסְּכוּם הַכְּלָלִי אֶת דִּוּוּחֵי הַמְּאַבֵּד וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָם שֶׁל הַשּׁוֹטְרִים לִקְבֹּעַ בְּוַדָּאוּת שֶׁהַיְּהוּדִי הוּא אָכֵן הַגַּנָּב.

מֶה עָשׂוּ? בִּקְּשׁוּ מֵהֶחָסִיד אֶת שֵׁם עִיר מְגוּרָיו, וְהִתְקַשְּׁרוּ לְאֵי מִי מִבְּנֵי עִירוֹ כְּדֵי לְבָרֵר עַל מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי וּלְאַמֵּת אֶת דְּבָרָיו.

וּמִי הָיָה הָאִישׁ שֶׁאֶצְלוֹ בֵּרְרוּ? כַּמּוּבָן, הֶחָבֵר לְשֶׁעָבַר...

מִשֶּׁשָּׁמַע אוֹתוֹ אָדָם שֶׁמְּבַקְּשִׁים לְבָרֵר אֶצְלוֹ עַל אוֹדוֹת מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי שֶׁל חֲבֵרוֹ לְשֶׁעָבַר, הֵבִין שֶׁהַלָּה נָסַע לֶאֱסֹף כֶּסֶף וְהִצִּיג עַצְמוֹ כְּעָנִי וַחֲסַר כֹּל.

תְּגוּבָתוֹ הַצְּפוּיָה לֹא אִחֲרָה לָבוֹא: "הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל... יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף רַב וְאַל תִּתְּנוּ לוֹ מְאוּמָה".

לְמוֹתָר לְצַיֵּן שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹטְרִים הַמְבָרְרִים שָׁמְעוּ שֶׁהֶחָסִיד אָכֵן עָשִׁיר גָּדוֹל, קִבְּלוּ אֶת הַצְהָרָתוֹ וְהִנִּיחוּ לוֹ וּלְכַסְפּוֹ.

כָּךְ הִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הָרַבִּי וְכָךְ הִצְלִיחַ הֶחָסִיד לָשׁוּב בְּשָׁלוֹם עִם אַמְתַּחַת מְלֵאָה כֶּסֶף לְבֵיתוֹ... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	חיי שרה תשע"ב
	לבן ואנחנו
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים. הַמַּעֲשֶׂה הִתְרַחֵשׁ בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי דָּוִד מִלֶּעלוֹב. הָיוּ שָׁם שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים שֶׁיָּדוֹ שֶׁל הָאֶחָד לֹא זָזָה מִיָּדוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי. וְהִנֵּה, בֹּקֶר אֶחָד מָצָא הַשָּׂטָן מָקוֹם לִשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם וְהַשְּׁנַיִם הָפְכוּ לְשׂוֹנְאִים מֻשְׁבָּעִים. הָאֶחָד, שֶׁהָיָה חֲסִידוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד מִלֶּעלוֹב, בָּא לִפְנֵי רַבּוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֵצָה וִישׁוּעָה כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מֵהַצָּרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִתְרַגְּשָׁה עָלָיו, כַּאֲשֶׁר חֲבֵרוֹ לְשֶׁעָבַר אֵינוֹ מֵנִיחַ לוֹ לְרֶגַע וְרוֹדֵף אוֹתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: לוּ לַעֲצָתִי תִּשְׁמַע, קַבֵּל עַל עַצְמְךָ לִהְיוֹת מֵהַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, וּבִזְכוּת שֶׁתִּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ וְלֹא תַּגִּיב, תִּוָּשַׁע. קִבֵּל הֶחָסִיד אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹ וּבְכָל פַּעַם שֶׁחֲבֵרוֹ נִסָּה לְהַעֲלִיבוֹ וְלִפְגֹּעַ בּוֹ, שָׁתַק וְלֹא הֵגִיב בִּכְלָל. הַנִּסָּיוֹן הָיָה קָשֶׁה, אֲבָל הוּא עָמַד בּוֹ בְּהַצְלָחָה. יוֹם אֶחָד נֶאֱלַץ הֶחָסִיד - שֶׁהָיָה מְטֻפָּל בִּילָדִים רַבִּים וּפַרְנָסַת בֵּיתוֹ הָיְתָה דְּחוּקָה - לָצֵאת לָעִיר וִינָה עַל מְנָת לֶאֱסֹף כֶּסֶף לְבֵיתוֹ, לַחֲתֻנַּת יְלָדָיו. הוּא נָטַל עִמּוֹ הַמְלָצוֹת מֵרַבָּנִים וּגְדוֹלֵי תּוֹרָה וּבָהֵן הָיָה כָּתוּב עַל מְצוּקָתוֹ הַכַּלְכָּלִית. הַמִּנְהָג הָיָה, כִּי כְּשֶׁבָּא אָדָם לִמְדִינָה אַחֶרֶת לֶאֱסֹף כֶּסֶף וּבְיָדָיו הַמְלָצוֹת, מְנַסִּים לְבָרֵר עָלָיו וְלִשְׁמֹעַ מִבְּנֵי עִירוֹ אִם הוּא בֶּאֱמֶת נִצְרָךְ. נִגַּשׁ הֶחָסִיד אֶל הָרַבִּי וְשָׁטַח לְפָנָיו אֶת חֲשָׁשׁוֹ: הֲרֵי אִם הַמְבָרְרִים אוֹדוֹתַי יַגִּיעוּ לַחֲבֵרִי לְשֶׁעָבַר וְיַעַרְכוּ אֶצְלוֹ בֵּרוּר עַל מַצָּבִי הַכַּלְכָּלִי, בְּוַדַּאי יִשְׂמַח עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְנַכֵּל לִי, וְיַעֲנֶה כִּי הִנֵּנִי עָשִׁיר גָּדוֹל הַמִּתְחַזֶּה לֶעָנִי וְלֹא כְּדַאי לָתֵת לִי אֲגוֹרָה שְׁחוּקָה... אִם כָּךְ נִמְצֵאת כָּל נְסִיעָתִי לַשָּׁוְא. אַךְ הָרַבִּי חָזַר שׁוּב עַל דְּבָרָיו וְהִצִּיעַ לוֹ שוּב לְהִתְחַזֵּק בְּעִנְיַן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין. "רַק בְּצוּרָה זוֹ תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ!" שָׁב וְשִׁנֵּן לֶחָסִיד. שָׁמַע הֶחָסִיד וְקִבֵּל. וְהִנֵּה, בְּבוֹאוֹ לְוִינָה בָּחַר בְּאַחַד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן וְהִשְׁתַּכֵּן שָׁם. הָיָה זֶה מָלוֹן שֶׁלֹּא שָׁהוּ בּוֹ יְהוּדִים בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וּמִשָּׁמַיִם זִמְּנוּ לוֹ שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בְּמִסְדְּרוֹן הַמָּלוֹן מָצָא לְפֶתַע סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְכֵיוָן שֶׁלְּפִי הַהֲלָכָה לֹא הָיָה חַיָּב לְהַכְרִיז עַל הַמְּצִיאָה, לָקַח אֶת הַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ. בְּתִיקוֹ כְּבָר הָיוּ סְכוּמֵי כֶּסֶף שֶׁהִצְלִיחַ לֶאֱסֹף קֹדֶם לָכֵן, וַאֲלֵיהֶם הוּא צֵרֵף אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף הֶחָדָשׁ שֶׁמָּצָא. אַךְ הִנֵּה שֹׁד וָשֶׁבֶר. בְּפֶתַח הַמָּלוֹן מַמְתִּינִים שׁוֹטְרִים וּמְבַקְּשִׁים לִבְדֹּק אֶת מִזְוְדוֹתָיו. מִתְבָּרֵר, כִּי מְאַבֵּד הַכֶּסֶף שֶׁיָּדַע שֶׁכַּסְפּוֹ אָבַד בַּמָּלוֹן, הִזְעִיק אֶת הַמִּשְׁטָרָה לַמָּקוֹם עַל מְנָת שֶׁתִּבְדֹּק אֶת כָּל הַיּוֹצְאִים, שֶׁמָּא הַכֶּסֶף בְּיָדָם. מִשֶּׁגִּלּוּ הַשּׁוֹטְרִים בְּתִיקָיו שֶׁל הֶחָסִיד סְכוּמֵי כֶּסֶף גְּדוֹלִים, מִיַּד הִתְעוֹרֵר חֲשָׁדָם. הֶחָסִיד טָעַן לַהֲגָנָתוֹ שֶׁהוּא עַסְקָן גָּדוֹל וְאִישׁ עָשִׁיר, וְתָמִיד מָצוּי בְּיָדָיו סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל כְּמוֹ זֶה שֶׁהֵם רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁכֶּסֶף הַמְּצִיאָה הָיָה מְעֻרְבָּב עִם הַכֶּסֶף שֶׁכְּבָר אָסַף, לֹא תָּאַם הַסְּכוּם הַכְּלָלִי אֶת דִּוּוּחֵי הַמְּאַבֵּד וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָם שֶׁל הַשּׁוֹטְרִים לִקְבֹּעַ בְּוַדָּאוּת שֶׁהַיְּהוּדִי הוּא אָכֵן הַגַּנָּב. מֶה עָשׂוּ? בִּקְּשׁוּ מֵהֶחָסִיד אֶת שֵׁם עִיר מְגוּרָיו, וְהִתְקַשְּׁרוּ לְאֵי מִי מִבְּנֵי עִירוֹ כְּדֵי לְבָרֵר עַל מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי וּלְאַמֵּת אֶת דְּבָרָיו. וּמִי הָיָה הָאִישׁ שֶׁאֶצְלוֹ בֵּרְרוּ? כַּמּוּבָן, הֶחָבֵר לְשֶׁעָבַר... מִשֶּׁשָּׁמַע אוֹתוֹ אָדָם שֶׁמְּבַקְּשִׁים לְבָרֵר אֶצְלוֹ עַל אוֹדוֹת מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי שֶׁל חֲבֵרוֹ לְשֶׁעָבַר, הֵבִין שֶׁהַלָּה נָסַע לֶאֱסֹף כֶּסֶף וְהִצִּיג עַצְמוֹ כְּעָנִי וַחֲסַר כֹּל. תְּגוּבָתוֹ הַצְּפוּיָה לֹא אִחֲרָה לָבוֹא: "הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל... יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף רַב וְאַל תִּתְּנוּ לוֹ מְאוּמָה". לְמוֹתָר לְצַיֵּן שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹטְרִים הַמְבָרְרִים שָׁמְעוּ שֶׁהֶחָסִיד אָכֵן עָשִׁיר גָּדוֹל, קִבְּלוּ אֶת הַצְהָרָתוֹ וְהִנִּיחוּ לוֹ וּלְכַסְפּוֹ. כָּךְ הִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הָרַבִּי וְכָךְ הִצְלִיחַ הֶחָסִיד לָשׁוּב בְּשָׁלוֹם עִם אַמְתַּחַת מְלֵאָה כֶּסֶף לְבֵיתוֹ... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)