Otzarot-Article

זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. סוֹחֵר עָמַד בְּתַחֲרוּת קָשָׁה, וְנֶאֱלַץ לְהוֹרִיד אֶת מְחִירָיו אֶל מִתַּחַת לִמְחִיר הַקֶּרֶן. מֶה עָשָׂה? קָנָה סְחוֹרָה מֻבְרַחַת בַּחֲצִי הַמְּחִיר וְיָכוֹל הָיָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִמְכֹּר לְלָקוֹחוֹתָיו.

נֶעֶרְכָה בִּקֹּרֶת פֶּתַע, וְהַסְּחוֹרָה הַמֻּבְרַחַת נִתְפְּסָה. הִיא הֻחְרְמָה וְהַסּוֹחֵר נִתְבַּע לְמִשְׁפָּט. הָיָה צָפוּי לְעֹנֶשׁ שְׁנוֹת מַאֲסָר רַבּוֹת, מִלְּבַד הַהַחְרָמָה וְהַקְּנָס. עוֹרְכֵי הַדִּין מָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם. אֵין מוֹצָא, אָמְרוּ. תֵּאָלֵץ לָשֵׂאת בָּעֹנֶשׁ. קוֹדֵר וּמְיֹאָשׁ פָּנָה אֶל הָרַבִּי מִצַּאנְז, הַצַּדִּיק בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" זַצַ"ל, שָׁאַל מַה לַּעֲשׂוֹת. אוּלַי יֵרֵד לַמַּחְתֶּרֶת, יְנַסֶּה לִבְרֹחַ מִן הַמְּדִינָה?

"לֹא וָלֹא", עָנָה הָרַבִּי. "הִתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט, וְתֵצֵא זַכַּאי!"

אֲבָל כֵּיצַד, הֲרֵי הַהוֹכָחוֹת מוּצָקוֹת, אַשְׁמָתוֹ בְּרוּרָה?!

הָרַבִּי חָזַר עַל הוֹרָאָתוֹ: "שׁוּב לְבֵיתְךָ, הִתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט, וְתֵצֵא זַכַּאי".

יוֹם הַמִּשְׁפָּט הִגִּיעַ. הַקַּטֵּגוֹר הִתְיַצֵּב בְּחִיּוּךְ בּוֹטֵחַ, הַסָּנֵגוֹר יָשַׁב כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד. הַנֶּאֱשָׁם עָמַד שָׁם, מְבֻלְבָּל.

הַשּׁוֹפֵט נָטַל אֶת הַתִּיק, הֵעִיף מַבָּט בַּשֵּׁם הַכָּתוּב עָלָיו וְשָׁאַל: "מַר קוֹן?"

"כֹּהֵן", תִּקֵּן הַנֶּאֱשָׁם.

הַשּׁוֹפֵט הִסְתַּכֵּל שׁוּב: "אַבְרָהָם קוֹן", אָמַר.

וְהַנֶּאֱשָׁם תִּקֵּן בְּהַכְנָעָה: "כֹּהֵן".

הַשּׁוֹפֵט אִבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ: "שִׁמְךָ הוּא כֹּהֵן? הַרְאֵה לִי אֶת תְּעוּדוֹתֶיךָ! אָכֵן, זֶה שִׁמְךָ, אִם כָּךְ, אֵין זֶה אַתָּה, מַדּוּעַ בָּאתָ? הַתִּיק הוּא נֶגֶד מַר קוֹן. שׁוּב לְבֵיתְךָ..."

זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

בְּיוֹם הַדִּין הַקָּרוֹב, כַּאֲשֶׁר עַל הַכַּף הַשְּׂמָאלִית יֶעָרְמוּ כֹּה הַרְבֵּה מַעֲשִׂים, וְהַכַּף הַיְמָנִית, מוּטָב שֶׁלֹּא נֹאמַר... כַּמָּה הָיִינוּ רוֹצִים שֶׁיִּתְרַחֵשׁ גַּם עִמָּנוּ נֵס כָּזֶה. וְהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי, בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת וְלִגְרֹם לוֹ.

כֵּיצַד? הֵן כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זַצַ"ל שֶׁפְּעֻלַּת הַתְּשׁוּבָה גּוֹרֶמֶת לְכָךְ, "לוֹמַר: אֲנִי אַחֵר, וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים". רַק הַמִּצְווֹת יִשְׁתַּיְכוּ לְאִישִׁיּוּתֵנוּ הַחֲדָשָׁה, וְהָעֲבֵרוֹת לֹא יִתְיַחֲסוּ אֵלֵינוּ כְּלָל - הֲיֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג בְּאֵיזוֹ שָׁנָה טוֹבָה נִזְכֶּה!!! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	וירא תשע"ב
	ההדרדרות אינה נעצרת באמצע
	"הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵ-ל" (לב-כא) "עָם פַלֶסְטִינִי זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. סוֹחֵר עָמַד בְּתַחֲרוּת קָשָׁה, וְנֶאֱלַץ לְהוֹרִיד אֶת מְחִירָיו אֶל מִתַּחַת לִמְחִיר הַקֶּרֶן. מֶה עָשָׂה? קָנָה סְחוֹרָה מֻבְרַחַת בַּחֲצִי הַמְּחִיר וְיָכוֹל הָיָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִמְכֹּר לְלָקוֹחוֹתָיו. נֶעֶרְכָה בִּקֹּרֶת פֶּתַע, וְהַסְּחוֹרָה הַמֻּבְרַחַת נִתְפְּסָה. הִיא הֻחְרְמָה וְהַסּוֹחֵר נִתְבַּע לְמִשְׁפָּט. הָיָה צָפוּי לְעֹנֶשׁ שְׁנוֹת מַאֲסָר רַבּוֹת, מִלְּבַד הַהַחְרָמָה וְהַקְּנָס. עוֹרְכֵי הַדִּין מָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם. אֵין מוֹצָא, אָמְרוּ. תֵּאָלֵץ לָשֵׂאת בָּעֹנֶשׁ. קוֹדֵר וּמְיֹאָשׁ פָּנָה אֶל הָרַבִּי מִצַּאנְז, הַצַּדִּיק בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" זַצַ"ל, שָׁאַל מַה לַּעֲשׂוֹת. אוּלַי יֵרֵד לַמַּחְתֶּרֶת, יְנַסֶּה לִבְרֹחַ מִן הַמְּדִינָה? "לֹא וָלֹא", עָנָה הָרַבִּי. "הִתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט, וְתֵצֵא זַכַּאי!" אֲבָל כֵּיצַד, הֲרֵי הַהוֹכָחוֹת מוּצָקוֹת, אַשְׁמָתוֹ בְּרוּרָה?! הָרַבִּי חָזַר עַל הוֹרָאָתוֹ: "שׁוּב לְבֵיתְךָ, הִתְיַצֵּב לַמִּשְׁפָּט, וְתֵצֵא זַכַּאי". יוֹם הַמִּשְׁפָּט הִגִּיעַ. הַקַּטֵּגוֹר הִתְיַצֵּב בְּחִיּוּךְ בּוֹטֵחַ, הַסָּנֵגוֹר יָשַׁב כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד. הַנֶּאֱשָׁם עָמַד שָׁם, מְבֻלְבָּל. הַשּׁוֹפֵט נָטַל אֶת הַתִּיק, הֵעִיף מַבָּט בַּשֵּׁם הַכָּתוּב עָלָיו וְשָׁאַל: "מַר קוֹן?" "כֹּהֵן", תִּקֵּן הַנֶּאֱשָׁם. הַשּׁוֹפֵט הִסְתַּכֵּל שׁוּב: "אַבְרָהָם קוֹן", אָמַר. וְהַנֶּאֱשָׁם תִּקֵּן בְּהַכְנָעָה: "כֹּהֵן". הַשּׁוֹפֵט אִבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ: "שִׁמְךָ הוּא כֹּהֵן? הַרְאֵה לִי אֶת תְּעוּדוֹתֶיךָ! אָכֵן, זֶה שִׁמְךָ, אִם כָּךְ, אֵין זֶה אַתָּה, מַדּוּעַ בָּאתָ? הַתִּיק הוּא נֶגֶד מַר קוֹן. שׁוּב לְבֵיתְךָ..." זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בְּיוֹם הַדִּין הַקָּרוֹב, כַּאֲשֶׁר עַל הַכַּף הַשְּׂמָאלִית יֶעָרְמוּ כֹּה הַרְבֵּה מַעֲשִׂים, וְהַכַּף הַיְמָנִית, מוּטָב שֶׁלֹּא נֹאמַר... כַּמָּה הָיִינוּ רוֹצִים שֶׁיִּתְרַחֵשׁ גַּם עִמָּנוּ נֵס כָּזֶה. וְהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי, בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת וְלִגְרֹם לוֹ. כֵּיצַד? הֵן כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זַצַ"ל שֶׁפְּעֻלַּת הַתְּשׁוּבָה גּוֹרֶמֶת לְכָךְ, "לוֹמַר: אֲנִי אַחֵר, וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים". רַק הַמִּצְווֹת יִשְׁתַּיְכוּ לְאִישִׁיּוּתֵנוּ הַחֲדָשָׁה, וְהָעֲבֵרוֹת לֹא יִתְיַחֲסוּ אֵלֵינוּ כְּלָל - הֲיֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג בְּאֵיזוֹ שָׁנָה טוֹבָה נִזְכֶּה!!! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)