"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (לב-כו) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כַּיָּדוּעַ, עַל הַהוֹרִים יֵשׁ לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר תִּינוֹקָם מַגִּיעַ לְגִיל זְחִילָה. הַתִּינוֹקוֹת רוֹחֲשִׁים עַל הָאָרֶץ, וּבְכָל תְּזוּזָה מְגַלִּים עוֹלָם חָדָשׁ. מוֹצְאִים שֶׁקֶל, סוֹקְרִים, מַכְנִיסִים לַפֶּה - וּבוֹלְעִים. אִם זֶה יוֹרֵד לַמֵּעַיִם, לֹא נּוֹרָא. כְּבוֹלְעוֹ כֵּן פּוֹלְטוֹ. אֲבָל אִם זֶה נִשְׁאָף לָרֵאוֹת, ה' יְרַחֵם. פּוֹרֶצֶת בֶּהָלָה, נִכְנָסִים לְפָאנִיקָה, מַזְמִינִים מוֹנִית, מְמַהֲרִים לְבֵית הַחוֹלִים, לְמִיּוּן יְלָדִים. שִׁקּוּף רֶנְטְגֵן, וַחֲדַר נִתּוּחַ. מַה יֵּשׁ, מַה קָּרָה? יִהְיֶה שָׁוֶה בְּשֶׁקֶל יוֹתֵר... מָה אַתָּה מְדַבֵּר? זֶה גּוּף זָר, הוּא מְהַוֶּה סַכָּנָה, חַיָּבִים לְהוֹצִיאוֹ!

זֹאת מְבִינִים הַכֹּל.

וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תְּהִלִּים פא-י). מַהוּ "בְּךָ", הָיָה רָאוּי לִכְתֹּב "לְךָ". וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים (שַׁבָּת קה:) "אֵיזֶהוּ אֵל זֵר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה יֵצֶר הָרַע" -

הַיֵּצֶר הָרַע הוּא אֵפוֹא גּוּף זָר. מַדּוּעַ לֹא מְמַהֲרִים לְהוֹצִיאוֹ?!...

יַעֲקֹב אָבִינוּ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ וְנִזְדַּמֵּן לוֹ שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, נֶאֱבַק עִמּוֹ כָּל הַלַּיְלָה. הִתְגַּלָּה בְּפָנִים שׁוֹנוֹת: כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים נִדְמָה לוֹ וּכְתַלְמִיד חָכָם נִדְמָה לוֹ (חֻלִּין צא.) וּכְאַרְכִי-לִסְטִים נִדְמָה לוֹ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ג-ט). נִסָּה לִפְגֹעַ בִּשְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ... וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר". אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: וְכִי גַּנָּב אַתָּה אוֹ שׁוֹדֵד שֶׁמִּתְיָרֵא מִן הַשַּׁחַר?! אָמַר לוֹ: מַלְאָךְ אֲנִי, וּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי לֹא הִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה עַד עַכְשָׁו (חֻלִּין צא:).

וְיֵשׁ לְהָבִין, וְכִי מִכָּל הַזְּמַנִּים לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ אֶלָּא עַתָּה?!

אֶלָּא, מוּבָא כִּי שִׁירָתוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ הִיא בְּהַגְשִׁימוֹ יִעוּדוֹ. וּמַהוּ יִעוּדוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן, עֲבוּר מַה נִּבְרָא? לִכְאוֹרָה, כְּדֵי לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם. וְאֵין זֶה נָכוֹן. שֶׁכָּךְ אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב קסג.), מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָצָה לִבְחֹן אֶת נֶאֱמָנוּת בְּנוֹ, וְהוֹרָה לְאֶחָד מִשָּׂרָיו לְפַתּוֹתוֹ לִמְרֹד בְּאָבִיו. מָה רוֹצֶה הַמֶּלֶךְ? - שֶׁבְּנוֹ יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא יִשָּׁמַע לְאוֹתוֹ הַשָּׂר, אוֹ אָז יַכְפִּיל אַהֲבָתוֹ לִבְנוֹ וְיִגְמֹל עִם הַשָּׂר רֹב טוֹבָה. אֲבָל אִם הַשָּׂר אָכֵן יִגְרֹר אֶת הַבֵּן לִמְרִידָה, יִכְעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן וְיִתְמַרְמֵר עַל הַשָּׂר.

לְפִיכָךְ, מִימוֹת עוֹלָם נִסָּה הַשָּׂטָן, הוּא הַיֵּצֶר הָרַע (ב"ב טז.), לְהַחֲטִיא אֶת בְּנֵי הָאָדָם - וְהִצְלִיחַ, וְלֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לוֹמַר שִׁירָה, כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הִתְמַרְמֵר עַל הַצְלָחוֹתָיו. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ כָּל תְּפִיסָה בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, הֲרֵי הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לוֹמַר שִׁירָה!

וְנִמְצָא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָנוּ חוֹטְאִים, חָלִילָה, גּוֹרְמִים אָנוּ עַוְלָה לַיֵּצֶר הָרַע: הוּא רָצָה שֶׁנַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וּמַדּוּעַ שָׁמַעְנוּ בְּקוֹלוֹ?!

לָכֵן מִתְוַדִּים אָנוּ עַל הָעַוְלָה שֶׁגָּרַמְנוּ לוֹ בַּמִּלִּים "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֵצֶר הָרַע!"

אָמַרְתִּי פַּעַם בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ: חֲזַ"ל אוֹמְרִים, כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (סֻכָּה נב:), וּבֵאוּרוֹ: אִם שׁוֹאֲלִים אָדָם מַדּוּעַ אֵינוֹ לוֹמֵד, מִיַּד מוֹצֵא הוּא בְּמִי לִתְלוֹת אֶת הָאַשְׁמָה. 'אֵין לוֹ חַבְרוּתָא', 'בַּבַּיִת מַפְרִיעִים לוֹ, דּוֹרְשִׁים אֶת נוֹכְחוּתוֹ וְאֶת עֶזְרָתוֹ', 'לֹא מָצָא שִׁעוּר מַתְאִים'... הַכְּלָל הוא - הַחֶבְרָה אֲשֵׁמָה. בְּרַם, אִם אָכֵן מַצְלִיחַ הוּא בְּלִמּוּדוֹ, מִי יִדְמֶה וּמִי יִשְׁוֶה לוֹ. הָבוּ גֹּדֶל לַהֲבָנָתוֹ, לִשְׁקִידָתוֹ, לְכִשְׁרוֹנוֹתָיו, לְזִכְרוֹנוֹ הַמֻּפְלָג.

וְהָאֱמֶת - הֲפוּכָה! "כָּל הַגָּדוֹל", אִם גָּדֵל הוּא וּמַצְלִיחַ, הֲרֵי זֶה "מֵחֲבֵרוֹ", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ "הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְיוֹתֵר מֵהֶם מֵחֲבֵרַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם" (תַּעֲנִית ז.). אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד וְ"יִצְרוֹ גָּדוֹל" זֶה "מִמֶּנּוּ", בְּלִי תֵּרוּצִים! (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)