Otzarot-Article

"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד" (ה-כא) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: "תְּשׂוּמֶת יָד", שֶׁשָּׂם בְּיָדוֹ מִלְוֶה. כְּלוֹמַר, כִּחֵשׁ בְּהַלְוָאָה שֶׁקִּבֵּל. כַּיָּדוּעַ, "פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב, מִצְוָה" (ב"ב קעד.), וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוָה קָרוּי רָשָׁע, שֶׁכֵּן בְּמִקְרֶה זֶה הַכָּתוּב קוֹרְאוֹ (תְּהִלִּים לז-כא): "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם?"

וְהַתְּשׁוּבָה, הֲלֹא הַמַּלְוֶה הֵיטִיב עִמְּךָ כְּשֶׁנָּתַן לְךָ הַלְוָאָה, וּבְאִי הַחְזָרָתָהּ יֵשׁ מִשּׁוּם כְּפִיּוּת טוֹבָה. וְכַיָּדוּעַ, מִדָּה זוֹ הִיא פֶּתַח לְכָל רִשְׁעוּת, כְּאָמְרָם: כָּל הַכּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לְבַסּוֹף כּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּפַרְעֹה, שֶׁהִתְחִיל בַּ"אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", וְסִיֵּם בְּ"לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (שְׁמוֹת רַבָּה א-ח).

וְעָלוּל אָדָם לְהִקָּרֵא רָשָׁע מִשּׁוּם כְּפִיּוּת טוֹבָה גַּם בְּמִקְרִים אֲחֵרִים.

סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: "אֲנִי מְנַהֵל גְּמַ"ח קָטָן (לֹא לְהִדָּחֵק - - - גַּם אֵין טַעַם לְהֵרָשֵׁם, יֵשׁ תּוֹר אָרוֹךְ שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמַּמְתִּינִים שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כֶּסֶף... כְּשֶׁיַּתְחִילוּ לְהַחְזִיר)... בֶּעָבָר עוֹד הָיִיתִי מֵרִים טֶלֶפוֹנִים לְהַזְכִּיר לַמַּלְוִים לְהַחְזִיר, אַךְ מַהֵר מְאֹד הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה בְּגֶדֶר שֶׁל "לָקְתָה בְּכִפְלַיִם"...

נַזְכִּיר גְּמָרָא (ב"ב צח.): "כָּתוּב בַּסֵּפֶר סִירָא, הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם וְלֹא מָצָאתִי קַל מְסֻבִּין", וְאֵינִי מֵבִין בְּמַה מְּדֻבָּר. אִם בְּפָרִיט אֶחָד של סֻבִּין, הֲרֵי גַּרְגֵּר אָבָק קַל יוֹתֵר. וְאִם בְּנֶפַח, הֲרֵי פְּלוּמוֹת פּוּךְ קַלּוֹת יוֹתֵר. וּבְמִשְׁקָל, הֲרֵי קִילוֹ סֻבִּין וְקִילוֹ בַּרְזֶל שׁוֹקְלִים אוֹתוֹ דָּבָר. לְמַה אֵפוֹא הִתְכַּוֵּן בֶּן סִירָא?

בֵּאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א, וַאֲנִי אַסְבִּיר אֶת דְּבָרָיו. דּוֹפְקִים בְּדַלְתִּי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה. אֲנִי פּוֹתֵחַ וִיהוּדִי נִכְנָס. בָּהוּל, לָחוּץ. "אוּלַי יֵשׁ לְךָ אַלְפַּיִם שֶׁקֶל לְהַלְווֹת?" הוּא חַיָּב לְהַחְזִיר חוֹב, הִבְטִיחַ עַד הָעֶרֶב בַּחֲצוֹת. מָצָא חֵן בְּעֵינַי! סוֹף סוֹף יְהוּדִי שֶׁטָּרוּד מֵחוֹב... אָמַרְתִּי לוֹ: בַּגְמַ"ח אֵין כֶּסֶף, לֹא כֻּלָּם כָּמוֹךָ. אֲבָל אַלְוֶה לְךָ מִכַּסְפִּי הָאִישִׁי לְחֹדֶשׁ יָמִים. כַּמָּה שָׂמַח. מִשֶּׁהִגִּיעַ מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן, טִלְפַּנְתִּי אֵלָיו לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן לְהַזְכִּיר לוֹ אֶת הַדָּבָר. כֵּן. הוּא זוֹכֵר. לֹא יוּכַל לָבוֹא בְּעַצְמוֹ אֲבָל יִשְׁלַח אֶת הַיְלָדִים. הוֹדֵיתִי אַךְ תָּמַהְתִּי, כַּמָּה יְלָדִים צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ כְּדֵי לְהַחְזִיר אַלְפַּיִם שְׁקָלִים?!

לַמָּחֳרָת הֵבַנְתִּי. יֵשׁ לוֹ תִּשְׁעָה בְּלִי עַיִן הָרַע. דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת, וּבְקֹשִׁי נִכְנְסוּ. כָּל אֶחָד סוֹחֵב שַׂק עֲנָק, תָּפוּחַ, הִנִּיחוֹ בַּסָּלוֹן.

"מַה זֶּה?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

"סֻבִּין", עָנוּ.

בְּוַדַּאי, גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת הִיא (ב"ק ז.) "יָשִׁיב" לְרַבּוֹת שְׁוֵה כֶּסֶף, וַאֲפִילוּ סֻבִּין. שִׁבְעָה שַׂקִּים עֲנָקִיִּים סְבִיב הַשֻׁלְחָן וּשְׁנַיִם עָלָיו.

זֶהוּ, הוּא הֶחְזִיר אֶת הַהַלְוָאָה, וּבַזְּמַן. אֵינוֹ בְּגֶדֶר "לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם", חָלִילָה.

כָּעֵת זֶה תָּלוּי רַק בִּי.

אִם דַּוְקָא אֶרְצֶה, אִם אֶתְעַקֵּשׁ, אֲנִי יָכוֹל לְבָרֵר עַל סוֹחֵר סֻבִּין כָּלְשֶׁהוּ וּלְהַזְמִין מַשָּׂאִית וּלְהוֹרִיד אֶת הַשַּׂקִּים וּלְהַעֲמִיס וְלִנְסֹעַ - וְלִמְכֹּר לוֹ. אֲבָל אִם אֶרְצֶה אוּכַל, כַּמּוּבָן, לְהַשְׁאִירָם בַּסָּלוֹן, לְתִצְרֹכֶת אִישִׁית. אוֹמְרִים שֶׁכַּפִּית סֻבִּין בִּגְבִיעַ לֶבֶּן מוֹעִיל לַבְּרִיאוּת.

הוּא לֹא רָשָׁע, חָלִילָה, הוּא רַק קַל שֶׁבַּקַּלִּים, בְּסַךְ הַכֹּל לֹא בֶּן אָדָם... עָשִׂיתִי לְךָ טוֹבָה, עָמַדְתִּי לְךָ בְּעֵת דָחְקְךָ, וְכָךְ אַתָּה מֵשִׁיב לִי?! - - -

וְזֶה לֹא רַק בְּהַלְוָאָה, וְלֹא רַק בְּסֻבִּין. גַּם בֵּין חֲבֵרִים, גַּם בֵּין בְּנֵי זוּג, גַּם בֵּין יְלָדִים לְהוֹרִים.

גַּם כְּשֶׁעוֹשִׂים, גַּם כְּשֶׁנּוֹתְנִים, כַּמָּה פְּעָמִים נוֹתְנִים "סֻבִּין"?! (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	וירא תשע"ב
	אדם נבחן בתשוקתו למצוה
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד" (ה-כא) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: "תְּשׂוּמֶת יָד", שֶׁשָּׂם בְּיָדוֹ מִלְוֶה. כְּלוֹמַר, כִּחֵשׁ בְּהַלְוָאָה שֶׁקִּבֵּל. כַּיָּדוּעַ, "פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב, מִצְוָה" (ב"ב קעד.), וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוָה קָרוּי רָשָׁע, שֶׁכֵּן בְּמִקְרֶה זֶה הַכָּתוּב קוֹרְאוֹ (תְּהִלִּים לז-כא): "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם?" וְהַתְּשׁוּבָה, הֲלֹא הַמַּלְוֶה הֵיטִיב עִמְּךָ כְּשֶׁנָּתַן לְךָ הַלְוָאָה, וּבְאִי הַחְזָרָתָהּ יֵשׁ מִשּׁוּם כְּפִיּוּת טוֹבָה. וְכַיָּדוּעַ, מִדָּה זוֹ הִיא פֶּתַח לְכָל רִשְׁעוּת, כְּאָמְרָם: כָּל הַכּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לְבַסּוֹף כּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּפַרְעֹה, שֶׁהִתְחִיל בַּ"אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף", וְסִיֵּם בְּ"לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (שְׁמוֹת רַבָּה א-ח). וְעָלוּל אָדָם לְהִקָּרֵא רָשָׁע מִשּׁוּם כְּפִיּוּת טוֹבָה גַּם בְּמִקְרִים אֲחֵרִים. סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: "אֲנִי מְנַהֵל גְּמַ"ח קָטָן (לֹא לְהִדָּחֵק - - - גַּם אֵין טַעַם לְהֵרָשֵׁם, יֵשׁ תּוֹר אָרוֹךְ שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמַּמְתִּינִים שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כֶּסֶף... כְּשֶׁיַּתְחִילוּ לְהַחְזִיר)... בֶּעָבָר עוֹד הָיִיתִי מֵרִים טֶלֶפוֹנִים לְהַזְכִּיר לַמַּלְוִים לְהַחְזִיר, אַךְ מַהֵר מְאֹד הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה בְּגֶדֶר שֶׁל "לָקְתָה בְּכִפְלַיִם"... נַזְכִּיר גְּמָרָא (ב"ב צח.): "כָּתוּב בַּסֵּפֶר סִירָא, הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם וְלֹא מָצָאתִי קַל מְסֻבִּין", וְאֵינִי מֵבִין בְּמַה מְּדֻבָּר. אִם בְּפָרִיט אֶחָד של סֻבִּין, הֲרֵי גַּרְגֵּר אָבָק קַל יוֹתֵר. וְאִם בְּנֶפַח, הֲרֵי פְּלוּמוֹת פּוּךְ קַלּוֹת יוֹתֵר. וּבְמִשְׁקָל, הֲרֵי קִילוֹ סֻבִּין וְקִילוֹ בַּרְזֶל שׁוֹקְלִים אוֹתוֹ דָּבָר. לְמַה אֵפוֹא הִתְכַּוֵּן בֶּן סִירָא? בֵּאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א, וַאֲנִי אַסְבִּיר אֶת דְּבָרָיו. דּוֹפְקִים בְּדַלְתִּי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה. אֲנִי פּוֹתֵחַ וִיהוּדִי נִכְנָס. בָּהוּל, לָחוּץ. "אוּלַי יֵשׁ לְךָ אַלְפַּיִם שֶׁקֶל לְהַלְווֹת?" הוּא חַיָּב לְהַחְזִיר חוֹב, הִבְטִיחַ עַד הָעֶרֶב בַּחֲצוֹת. מָצָא חֵן בְּעֵינַי! סוֹף סוֹף יְהוּדִי שֶׁטָּרוּד מֵחוֹב... אָמַרְתִּי לוֹ: בַּגְמַ"ח אֵין כֶּסֶף, לֹא כֻּלָּם כָּמוֹךָ. אֲבָל אַלְוֶה לְךָ מִכַּסְפִּי הָאִישִׁי לְחֹדֶשׁ יָמִים. כַּמָּה שָׂמַח. מִשֶּׁהִגִּיעַ מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן, טִלְפַּנְתִּי אֵלָיו לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן לְהַזְכִּיר לוֹ אֶת הַדָּבָר. כֵּן. הוּא זוֹכֵר. לֹא יוּכַל לָבוֹא בְּעַצְמוֹ אֲבָל יִשְׁלַח אֶת הַיְלָדִים. הוֹדֵיתִי אַךְ תָּמַהְתִּי, כַּמָּה יְלָדִים צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ כְּדֵי לְהַחְזִיר אַלְפַּיִם שְׁקָלִים?! לַמָּחֳרָת הֵבַנְתִּי. יֵשׁ לוֹ תִּשְׁעָה בְּלִי עַיִן הָרַע. דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת, וּבְקֹשִׁי נִכְנְסוּ. כָּל אֶחָד סוֹחֵב שַׂק עֲנָק, תָּפוּחַ, הִנִּיחוֹ בַּסָּלוֹן. "מַה זֶּה?" אֲנִי שׁוֹאֵל. "סֻבִּין", עָנוּ. בְּוַדַּאי, גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת הִיא (ב"ק ז.) "יָשִׁיב" לְרַבּוֹת שְׁוֵה כֶּסֶף, וַאֲפִילוּ סֻבִּין. שִׁבְעָה שַׂקִּים עֲנָקִיִּים סְבִיב הַשֻׁלְחָן וּשְׁנַיִם עָלָיו. זֶהוּ, הוּא הֶחְזִיר אֶת הַהַלְוָאָה, וּבַזְּמַן. אֵינוֹ בְּגֶדֶר "לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם", חָלִילָה. כָּעֵת זֶה תָּלוּי רַק בִּי. אִם דַּוְקָא אֶרְצֶה, אִם אֶתְעַקֵּשׁ, אֲנִי יָכוֹל לְבָרֵר עַל סוֹחֵר סֻבִּין כָּלְשֶׁהוּ וּלְהַזְמִין מַשָּׂאִית וּלְהוֹרִיד אֶת הַשַּׂקִּים וּלְהַעֲמִיס וְלִנְסֹעַ - וְלִמְכֹּר לוֹ. אֲבָל אִם אֶרְצֶה אוּכַל, כַּמּוּבָן, לְהַשְׁאִירָם בַּסָּלוֹן, לְתִצְרֹכֶת אִישִׁית. אוֹמְרִים שֶׁכַּפִּית סֻבִּין בִּגְבִיעַ לֶבֶּן מוֹעִיל לַבְּרִיאוּת. הוּא לֹא רָשָׁע, חָלִילָה, הוּא רַק קַל שֶׁבַּקַּלִּים, בְּסַךְ הַכֹּל לֹא בֶּן אָדָם... עָשִׂיתִי לְךָ טוֹבָה, עָמַדְתִּי לְךָ בְּעֵת דָחְקְךָ, וְכָךְ אַתָּה מֵשִׁיב לִי?! - - - וְזֶה לֹא רַק בְּהַלְוָאָה, וְלֹא רַק בְּסֻבִּין. גַּם בֵּין חֲבֵרִים, גַּם בֵּין בְּנֵי זוּג, גַּם בֵּין יְלָדִים לְהוֹרִים. גַּם כְּשֶׁעוֹשִׂים, גַּם כְּשֶׁנּוֹתְנִים, כַּמָּה פְּעָמִים נוֹתְנִים "סֻבִּין"?! (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)