Otzarot-Article

"וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (כט-י) יַעֲקֹב אָבִינוּ מַגִּיעַ לְחָרָן, וְרוֹאֶה שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן מְכַתְּרִים בְּאֵר מַיִם. הָרוֹעִים מְחַכִּים לְחַבְרֵיהֶם כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הָאֶבֶן הָעֲנָקִית הַחוֹסֶמֶת אֶת פִּי הַבְּאֵר, שְׁלֹשְׁתָּם גַּם יַחַד אֵין בְּכֹחָם לְהָסִירָהּ. כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת דּוֹדוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, נִגַּשׁ אֶל הַבְּאֵר וְהָדַף אֶת הָאֶבֶן בְּיָדוֹ הָאַחַת "כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי הַצְּלוֹחִית, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל".

הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא סֵפֶר לִמּוּד, הוֹרָאָה וְהַדְרָכָה. כָּאן בָּאָה "לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל". מַהוּ הַלֶּקַח שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ לְהָפִיק מִכָּךְ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ נֵחוֹן בְּכֹחַ רַב?

בְּרַם, בְּמִדְרַשׁ הַתֵּימָנִי "אוֹר הָאֲפֵלָה" כָּתְבוּ: כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא (יַעֲקֹב אָבִינוּ) גִּבּוֹר בְּהַשָּׂגָה. וְעוֹד אָמְרוּ: "וַיָּגֶל", לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כְּמוֹ "יָגֵל לִבִּי". כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת רָחֵל, שָׂמַח בְּלִבּוֹ, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן בְּקַל.

מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, וּמַהוּ לִקְחָם?

נְסַפֵּר סִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בַּסֵּפֶר "תּוֹלְדוֹת אָדָם", סֵפֶר תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַמֻּפְלָא רַבִּי זַלְמָן מִוִּילְנָא, אָחִיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל, מְסֻפָּר מִפִּי עֵד רְאִיָּה: פַּעַם בְּעֵת לִמּוּדוֹ הֻצְרַךְ הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן לְעַיֵּן בְּסֵפֶר מְסֻיָּם שֶׁהָיָה בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים. דָּא עָקָא, לִפְנֵי הָאָרוֹן עָמְדָה תֵּבָה גְּדוֹלָה וּגְדוּשָׁה, שֶׁשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם נִצְרְכוּ כְּדֵי לַהֲזִיזָהּ. מֶה עָשָׂה, הֵחֵל לָלֶכֶת בַּחֶדֶר אָנָה וְאָנָה כְּשֶׁהוּא מְשַׁנֵּן לְעַצְמוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת גּוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא (הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה), לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה" – שֶׁאִם הָיְתָה בַּשָּׁמַיִם הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲלוֹת וּלְהוֹרִידָהּ. "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ", שֶׁאִם הָיְתָה מֵעֵבֶר לַיָּם צָרִיךְ הָיִיתָ לְהַפְלִיג אַחֲרֶיהָ וּלְהַשִּׂיגָהּ (עֵרוּבִין נה.). "וְהָיָה מְשַׁנֵּן אֶת הַדְּבָרִים בְּאַהֲבָה עַזָּה יְתֵרָה, אֲשֶׁר אֵין כֹּחַ בַּדִּבּוּר לְסַפֵּר אוֹתָהּ, וּבְקוֹלוֹ הַנָּעִים וְהֶעָרֵב עַד מְאֹד, עַד שֶׁהִרְגִּישׁ בְּקִרְבּוֹ אֹמֶץ רוּחַ גְּבוּרָה, וְרָץ בְּכֹחוֹ הַזֶּה בְּחִפָּזוֹן רַב, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, אֶל הָאַרְגָּז, וְהִגְבִּיהַּ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ בְּלִי עֵזֶר וּמַשְׁעֵן, וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר. וַיְהִי לְנֵס וּלְפֶלֶא בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו".

חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה יָדוּעַ עָרַךְ אֶת הַתַּפְנִית דַּוְקָא בְּיַפָּן. לִמְּדוּהוּ שָׁם, שֶׁבְּכֹחַ הָאָדָם לְשַׁבֵּר סֶלַע בְּמַכַּת יָד. הֲכֵיצַד? אִם יְרַכֵּז כָּל מַעְיָנָיו וִיגַיֵּס כָּל מַשְׁאַבֵּי רוּחוֹ לַחֲבָטָה זוֹ. אִם כֵּן, חָלְפָה בּוֹ הַמַּחְשָׁבָה, לֹא הַכֹּחַ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הָרוּחַ. פָּנָה לְחַפֵּשׂ אֶת הָרוּחָנִיּוּת, וּמָצָא אֶת מַעְיְנוֹתֶיהָ הַבִּלְתִּי נִדְלִים בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל.

זֶה סוֹד גְּלִילַת הָאֶבֶן, וְזֶה סוֹד גַּדְלוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, גַּדְלוּת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְגַדְלוּת רַבּוֹתֵינוּ מִדּוֹר דּוֹר. זוֹ גַּם הַהַכְוָנָה לְגַבֵּינוּ, אִם נִרְצֶה לִטְעֹם טַעֲמָהּ שֶׁל גַּדְלוּת אֱמֶת: לְגַיֵּס אֶת כָּל הַמַּשְׁאַבִּים הָרוּחָנִיִּים, וּלְרַכֵּז אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת לַפְּעֻלָּה הָעוֹמֶדֶת לְפָנֵינוּ. לִשְׁכֹּחַ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, לְהִתְרַכֵּז בִּנְקֻדָּה אַחַת, וּלְהַבְקִיעָהּ. אִם זוֹ סֻגְיָא בִּגְמָרָא, אִם זוֹ תְּפִלָּה וּבְרָכָה. הָבָה נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ. הַאִם בֵּרַכְנוּ פַּעַם אַחַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּאֹפֶן כָּזֶה? הַאִם בֵּרַכְנוּ פַּעַם אַחַת בִּרְכַּת "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" בְּצוּרָה כָּזוֹ?

אֲבָל כָּךְ, בְּדִיּוּק, לִמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (שַׁבָּת פח.) עַל רַבָא שֶׁעִיֵּן בַּסֻּגְיָא, וּבְאוֹתָהּ עֵת נִמְעֲכוּ אֶצְבְּעוֹתָיו וְזָבוּ דָּם וְלֹא הִרְגִּישׁ מְאוּמָה. כָּךְ לָמַד אָמוֹרָא! כַּאֲשֶׁר תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הָרַעַם בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, נֶאֱסַר עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ, מִשּׁוּם 'כֵּיצַד יִתָּכֵן לִשְׁמוֹעַ רַעַם בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד???' - - -

כָּךְ בַּתּוֹרָה, וְכָךְ בִּתְפִלָּה. מְסַפְּרִים עַל חֲסִידִים עוֹבְדֵי ה', שֶׁשָּׂרֵי הַגּוֹיִים יָרוּ לְיַד אָזְנָם בְּעָמְדָם בִּתְפִלָּה, וְלֹא שָׁמְעוּ מְאוּמָה.

הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה מָרְדְּכַי מִלֶּעלוֹב זַצַ"ל הִתְפַּלֵּל לְיַד הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל תְּפִלָּתוֹ הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים וְהֵחֵל יוֹרֵד גֶשֶׁם זִלְעָפוֹת. מִהֲרוּ לְגוֹנֵן עָלָיו בְּמִטְרִיָּה. גְּשָׁמִים יָרְדוּ, בְּרָקִים בָּרְקוּ וּרְעָמִים הִרְעִימוּ, שֶׁבֶר עָנָן. הַגֶּשֶׁם שָׁכַךְ וְהַמִּטְרִיָּה קֻפְּלָה. הַצַּדִּיק סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת. הִבְחִין בַּשְּׁלוּלִיּוֹת שֶׁלְּרַגְלָיו וְתָמַהּ: מֵהֵיכָן הַמַּיִם?!

וְהַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵהוֹסִיאַטִין זַצַ"ל הִתְפַּלֵּל וּלְפֶתַע נִשְׁמְעָה אַזְעָקָה. מִהֲרוּ הַכֹּל לַמִּקְלָטִים. כֻּלָּם, מִלְּבַד הַצַּדִּיק הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה. מַטַּח פַּגָּזִים נָפַל בְּסָמוּךְ בְּרַעַם אַדִּיר, שִׁמְשׁוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ הִתְנַפְּצוּ, טִיחַ נָשַׁר מִן הַקִּירוֹת. לְבַסּוֹף נִשְׁמְעָה צְפִירַת הַהַרְגָּעָה, וְהַמִּתְפַּלְּלִים שָׁבוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. עוֹד הָיָה עֲלֵיהֶם לְהַמְתִּין עַד שֶׁהַצַּדִּיק יְסַיֵּם אֶת הַתְּפִלָּה. כְּשֶׁסִּיֵּם נָשָׂא רֹאשׁוֹ וְשָׁאַל בְּמוֹרַת רוּחַ: "מִי יָדָה אֲבָנִים בַּשְּׁמָשׁוֹת וּשְׁבָרָן?"

לֹא שָׁמַע אֶת הָאַזְעָקָה, לֹא אֶת הַפְּגָזִים וְלֹא אֶת צְפִירַת הַהַרְגָּעָה...

תְּפִלָּה כָּזוֹ, מֻבְטָח לָהּ שֶׁתִּפְעַל פְּעֻלָּתָהּ.

מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם הוּבָא אֶל הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִלֶּכוֹבִיץ זַצַ"ל יְהוּדִי שֶׁרַגְלוֹ נִשְׁבְּרָה וְהוּא נֶאֱנַק בְּמַכְאוֹבָיו. הוֹרָה הַצַּדִּיק שֶׁיַּשְׁכִּיבוּ אֶת הַחוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ וְצִוָּה עַל כֻּלָּם לָצֵאת מֵחַדְרוֹ. פָּנָה אֶל הַחוֹלֶה הַמִּתְיַסֵּר וְאָמַר לוֹ: "אֱמֹר אַחֲרַי 'מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ... סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים'... הַמַּאֲמִין אַתָּה בְּכָךְ?"

אָמַר: כֵּן, רַבִּי.

גָּעַר בּוֹ: מְשַׁקֵּר אַתָּה! חֲזוֹר אַחֲרַי שֵׁנִית: 'מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה... סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים' – הַמַּאֲמִין אַתָּה?

כֵּן, נֶאֱנַק הַחוֹלֶה. וְהַצַּדִּיק גּוֹעֵר בּוֹ: אֵין זֶה נָכוֹן, אֱמֹר שׁוּב! וְשׁוּב, וְשׁוּב, עַד שֶׁצָּעַק הַחוֹלֶה: "אֲנִי מַאֲמִין, אֲנִי מַאֲמִין!"

אִם כָּךְ, אָמַר הָרַבִּי, "קוּם וַעֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ!"

- וְקָם כְּאַחַד הָאָדָם.

כִּי זֶה כֹּחַ רִכּוּז הַכַּוָּנָה, זֶה כֹּחָהּ שֶׁל הָרוּחָנִיּוּת הַצְּרוּפָה הַגּוֹבֶרֶת עַל כָּל מִכְשׁוֹל, וְאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בְּפָנֶיהָ.

"פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ" הוּא הִפּוּכָהּ.

וּכְבָר אָמַר הֶחָסִיד בַּעַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת (בְּהַקְדָּמַת שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן): "הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	לך לך תשע"ב
	חטאים מאד
	"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (כט-י) יַעֲקֹב אָבִינוּ מַגִּיעַ לְחָרָן, וְרוֹאֶה שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן מְכַתְּרִים בְּאֵר מַיִם. הָרוֹעִים מְחַכִּים לְחַבְרֵיהֶם כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הָאֶבֶן הָעֲנָקִית הַחוֹסֶמֶת אֶת פִּי הַבְּאֵר, שְׁלֹשְׁתָּם גַּם יַחַד אֵין בְּכֹחָם לְהָסִירָהּ. כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת דּוֹדוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, נִגַּשׁ אֶל הַבְּאֵר וְהָדַף אֶת הָאֶבֶן בְּיָדוֹ הָאַחַת "כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי הַצְּלוֹחִית, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל". הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא סֵפֶר לִמּוּד, הוֹרָאָה וְהַדְרָכָה. כָּאן בָּאָה "לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל". מַהוּ הַלֶּקַח שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ לְהָפִיק מִכָּךְ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ נֵחוֹן בְּכֹחַ רַב? בְּרַם, בְּמִדְרַשׁ הַתֵּימָנִי "אוֹר הָאֲפֵלָה" כָּתְבוּ: כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא (יַעֲקֹב אָבִינוּ) גִּבּוֹר בְּהַשָּׂגָה. וְעוֹד אָמְרוּ: "וַיָּגֶל", לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כְּמוֹ "יָגֵל לִבִּי". כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת רָחֵל, שָׂמַח בְּלִבּוֹ, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן בְּקַל. מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, וּמַהוּ לִקְחָם? נְסַפֵּר סִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בַּסֵּפֶר "תּוֹלְדוֹת אָדָם", סֵפֶר תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַמֻּפְלָא רַבִּי זַלְמָן מִוִּילְנָא, אָחִיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל, מְסֻפָּר מִפִּי עֵד רְאִיָּה: פַּעַם בְּעֵת לִמּוּדוֹ הֻצְרַךְ הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן לְעַיֵּן בְּסֵפֶר מְסֻיָּם שֶׁהָיָה בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים. דָּא עָקָא, לִפְנֵי הָאָרוֹן עָמְדָה תֵּבָה גְּדוֹלָה וּגְדוּשָׁה, שֶׁשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם נִצְרְכוּ כְּדֵי לַהֲזִיזָהּ. מֶה עָשָׂה, הֵחֵל לָלֶכֶת בַּחֶדֶר אָנָה וְאָנָה כְּשֶׁהוּא מְשַׁנֵּן לְעַצְמוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת גּוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא (הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה), לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה" – שֶׁאִם הָיְתָה בַּשָּׁמַיִם הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲלוֹת וּלְהוֹרִידָהּ. "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ", שֶׁאִם הָיְתָה מֵעֵבֶר לַיָּם צָרִיךְ הָיִיתָ לְהַפְלִיג אַחֲרֶיהָ וּלְהַשִּׂיגָהּ (עֵרוּבִין נה.). "וְהָיָה מְשַׁנֵּן אֶת הַדְּבָרִים בְּאַהֲבָה עַזָּה יְתֵרָה, אֲשֶׁר אֵין כֹּחַ בַּדִּבּוּר לְסַפֵּר אוֹתָהּ, וּבְקוֹלוֹ הַנָּעִים וְהֶעָרֵב עַד מְאֹד, עַד שֶׁהִרְגִּישׁ בְּקִרְבּוֹ אֹמֶץ רוּחַ גְּבוּרָה, וְרָץ בְּכֹחוֹ הַזֶּה בְּחִפָּזוֹן רַב, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, אֶל הָאַרְגָּז, וְהִגְבִּיהַּ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ בְּלִי עֵזֶר וּמַשְׁעֵן, וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר. וַיְהִי לְנֵס וּלְפֶלֶא בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו". חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה יָדוּעַ עָרַךְ אֶת הַתַּפְנִית דַּוְקָא בְּיַפָּן. לִמְּדוּהוּ שָׁם, שֶׁבְּכֹחַ הָאָדָם לְשַׁבֵּר סֶלַע בְּמַכַּת יָד. הֲכֵיצַד? אִם יְרַכֵּז כָּל מַעְיָנָיו וִיגַיֵּס כָּל מַשְׁאַבֵּי רוּחוֹ לַחֲבָטָה זוֹ. אִם כֵּן, חָלְפָה בּוֹ הַמַּחְשָׁבָה, לֹא הַכֹּחַ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הָרוּחַ. פָּנָה לְחַפֵּשׂ אֶת הָרוּחָנִיּוּת, וּמָצָא אֶת מַעְיְנוֹתֶיהָ הַבִּלְתִּי נִדְלִים בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל. זֶה סוֹד גְּלִילַת הָאֶבֶן, וְזֶה סוֹד גַּדְלוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, גַּדְלוּת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְגַדְלוּת רַבּוֹתֵינוּ מִדּוֹר דּוֹר. זוֹ גַּם הַהַכְוָנָה לְגַבֵּינוּ, אִם נִרְצֶה לִטְעֹם טַעֲמָהּ שֶׁל גַּדְלוּת אֱמֶת: לְגַיֵּס אֶת כָּל הַמַּשְׁאַבִּים הָרוּחָנִיִּים, וּלְרַכֵּז אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת לַפְּעֻלָּה הָעוֹמֶדֶת לְפָנֵינוּ. לִשְׁכֹּחַ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, לְהִתְרַכֵּז בִּנְקֻדָּה אַחַת, וּלְהַבְקִיעָהּ. אִם זוֹ סֻגְיָא בִּגְמָרָא, אִם זוֹ תְּפִלָּה וּבְרָכָה. הָבָה נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ. הַאִם בֵּרַכְנוּ פַּעַם אַחַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּאֹפֶן כָּזֶה? הַאִם בֵּרַכְנוּ פַּעַם אַחַת בִּרְכַּת "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" בְּצוּרָה כָּזוֹ? אֲבָל כָּךְ, בְּדִיּוּק, לִמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (שַׁבָּת פח.) עַל רַבָא שֶׁעִיֵּן בַּסֻּגְיָא, וּבְאוֹתָהּ עֵת נִמְעֲכוּ אֶצְבְּעוֹתָיו וְזָבוּ דָּם וְלֹא הִרְגִּישׁ מְאוּמָה. כָּךְ לָמַד אָמוֹרָא! כַּאֲשֶׁר תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הָרַעַם בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, נֶאֱסַר עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ, מִשּׁוּם 'כֵּיצַד יִתָּכֵן לִשְׁמוֹעַ רַעַם בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד???' - - - כָּךְ בַּתּוֹרָה, וְכָךְ בִּתְפִלָּה. מְסַפְּרִים עַל חֲסִידִים עוֹבְדֵי ה', שֶׁשָּׂרֵי הַגּוֹיִים יָרוּ לְיַד אָזְנָם בְּעָמְדָם בִּתְפִלָּה, וְלֹא שָׁמְעוּ מְאוּמָה. הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה מָרְדְּכַי מִלֶּעלוֹב זַצַ"ל הִתְפַּלֵּל לְיַד הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל תְּפִלָּתוֹ הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים וְהֵחֵל יוֹרֵד גֶשֶׁם זִלְעָפוֹת. מִהֲרוּ לְגוֹנֵן עָלָיו בְּמִטְרִיָּה. גְּשָׁמִים יָרְדוּ, בְּרָקִים בָּרְקוּ וּרְעָמִים הִרְעִימוּ, שֶׁבֶר עָנָן. הַגֶּשֶׁם שָׁכַךְ וְהַמִּטְרִיָּה קֻפְּלָה. הַצַּדִּיק סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת. הִבְחִין בַּשְּׁלוּלִיּוֹת שֶׁלְּרַגְלָיו וְתָמַהּ: מֵהֵיכָן הַמַּיִם?! וְהַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵהוֹסִיאַטִין זַצַ"ל הִתְפַּלֵּל וּלְפֶתַע נִשְׁמְעָה אַזְעָקָה. מִהֲרוּ הַכֹּל לַמִּקְלָטִים. כֻּלָּם, מִלְּבַד הַצַּדִּיק הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה. מַטַּח פַּגָּזִים נָפַל בְּסָמוּךְ בְּרַעַם אַדִּיר, שִׁמְשׁוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ הִתְנַפְּצוּ, טִיחַ נָשַׁר מִן הַקִּירוֹת. לְבַסּוֹף נִשְׁמְעָה צְפִירַת הַהַרְגָּעָה, וְהַמִּתְפַּלְּלִים שָׁבוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. עוֹד הָיָה עֲלֵיהֶם לְהַמְתִּין עַד שֶׁהַצַּדִּיק יְסַיֵּם אֶת הַתְּפִלָּה. כְּשֶׁסִּיֵּם נָשָׂא רֹאשׁוֹ וְשָׁאַל בְּמוֹרַת רוּחַ: "מִי יָדָה אֲבָנִים בַּשְּׁמָשׁוֹת וּשְׁבָרָן?" לֹא שָׁמַע אֶת הָאַזְעָקָה, לֹא אֶת הַפְּגָזִים וְלֹא אֶת צְפִירַת הַהַרְגָּעָה... תְּפִלָּה כָּזוֹ, מֻבְטָח לָהּ שֶׁתִּפְעַל פְּעֻלָּתָהּ. מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם הוּבָא אֶל הַצַּדִּיק רַבִּי מָרְדְּכַי מִלֶּכוֹבִיץ זַצַ"ל יְהוּדִי שֶׁרַגְלוֹ נִשְׁבְּרָה וְהוּא נֶאֱנַק בְּמַכְאוֹבָיו. הוֹרָה הַצַּדִּיק שֶׁיַּשְׁכִּיבוּ אֶת הַחוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ וְצִוָּה עַל כֻּלָּם לָצֵאת מֵחַדְרוֹ. פָּנָה אֶל הַחוֹלֶה הַמִּתְיַסֵּר וְאָמַר לוֹ: "אֱמֹר אַחֲרַי 'מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ... סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים'... הַמַּאֲמִין אַתָּה בְּכָךְ?" אָמַר: כֵּן, רַבִּי. גָּעַר בּוֹ: מְשַׁקֵּר אַתָּה! חֲזוֹר אַחֲרַי שֵׁנִית: 'מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה... סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים' – הַמַּאֲמִין אַתָּה? כֵּן, נֶאֱנַק הַחוֹלֶה. וְהַצַּדִּיק גּוֹעֵר בּוֹ: אֵין זֶה נָכוֹן, אֱמֹר שׁוּב! וְשׁוּב, וְשׁוּב, עַד שֶׁצָּעַק הַחוֹלֶה: "אֲנִי מַאֲמִין, אֲנִי מַאֲמִין!" אִם כָּךְ, אָמַר הָרַבִּי, "קוּם וַעֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ!" - וְקָם כְּאַחַד הָאָדָם. כִּי זֶה כֹּחַ רִכּוּז הַכַּוָּנָה, זֶה כֹּחָהּ שֶׁל הָרוּחָנִיּוּת הַצְּרוּפָה הַגּוֹבֶרֶת עַל כָּל מִכְשׁוֹל, וְאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בְּפָנֶיהָ. "פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ" הוּא הִפּוּכָהּ. וּכְבָר אָמַר הֶחָסִיד בַּעַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת (בְּהַקְדָּמַת שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן): "הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)