Otzarot-Article

"וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (לט-יב) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: מִי יַסְבִּיר לִי בַּקָּשָׁה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד"? הֲרֵי זֶה כְּאוֹתוֹ מַשְׁגִּיחַ שֶׁשּׂוֹחַח עִם בָּחוּר שִׂיחָה נוֹקֶבֶת: כָּךְ זֶה לֹא יוּכַל לְהִמָּשֵׁךְ. הַתְּפִלָּה הִיא מִסִּדְרֵי הַיְּשִׁיבָה, וּבֶן יְשִׁיבָה חַיָּב לְקַבֵּל אַחֲרָיוּת עַל סֵדֶר יוֹמוֹ. לָלֶכֶת לִישׁוֹן בַּזְּמַן וְלָקוּם בַּזְּמַן, וְלָבוֹא לַתְּפִלָּה בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָהּ. אִם אֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁיְּחַפֵּשׂ יְשִׁיבָה אַחֶרֶת... נֻסָּח מֻכָּר מִדּוֹר דּוֹר.

הַבָּחוּר מַאֲזִין, כַּנָּהוּג, וְהַמַּשְׁגִּיחַ מְסַיֵּם, כַּנָּהוּג: "נוּ, אָז מִמָּחָר רוֹאִים אוֹתְךָ בַּתְּפִלָּה?" וְהַבָּחוּר עוֹנֶה, כַּנָּהוּג: "אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם".

וְכֻלָּם יוֹדְעִים אֵיךְ הַמַּשְׁגִּיחַ מְסַיֵּם: "הַשֵּׁם רוֹצֶה, כָּעֵת צָרִיךְ אַתָּה לִרְצוֹת!"

מֻכָּר? בְּוַדַּאי.

אָז מַהוּ "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד?" הֲרֵי ה' בְּוַדַּאי רוֹצֶה, אָנוּ הֵם אֵלֶּה הַצְּרִיכִים לִרְצוֹת.

אֶת הַתְּשׁוּבָה שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֵלֶ'ה לוּפְּיָאן זַצַ"ל בְּבֵאוּר הַבַּקָּשָׁה "וְאַל תְבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָווֹן". "יָד" פֵּרוּשָׁהּ רָשׁוּת [כְּמוֹ "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (בַּמִּדְבָּר כא-כו)]. הַבַּקָּשָׁה הִיא שֶׁלֹּא נִלָּכֵד בִּרְשׁוּתָהּ שֶׁל הָעֲבֵרָה, כִּי אָז לֹא נוּכַל לְהֵחָלֵץ. וְלָכֵן הֻזְהַרְנוּ לִבְרֹחַ מִן הָעֲבֵרָה (אָבוֹת ד-ח). וְהַיְנוּ, לֹא רַק שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מִלְּהִלָּכֵד בָּהּ, וְאִם כְּבָר נִלְכַּדְנוּ, שֶׁנְּמַהֵר לָנוּס בְּטֶרֶם תִּשְׁתַּלֵּט עָלֵינוּ וּתְשַׁעְבְּדֵנוּ וְלֹא נוּכַל לְהִמָּלֵט! וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס... הַחוּצָה".

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְנָכֶה הַמְּשֻׁתָּק בְּרַגְלָיו וּלְפֶתַע מֵרִיחַ הוּא אִבְכַת עָשָׁן. אֲרוֹן הַחַשְׁמַל הִתְלַקַּח וְהַדִּירָה עוֹלָה בְּלֶהָבוֹת. הַחֹם לְלֹא נְשֹׂא, הֶעָשָׁן מַדְמִיעַ וּמְשַׁנֵּק, הַלֶּהָבוֹת פּוֹרְצוֹת בְּעַד הַפֶּתַח, מְכַלּוֹת אֶת הַשִּׁידָה, אֶת הָאָרוֹן, אֶת הַשָּׁטִיחַ, מְלַחֲכוֹת אֶת רַגְלֵי הַמִּטָּה.

לָמָּה אֵינוֹ בּוֹרֵחַ, לָמָּה אֵינוֹ נִמְלָט?

כִּי הוּא מְשֻׁתָּק...

מָחָר יִמְצְאוּ אֶת עַצְמוֹתָיו הַמְפֻיָּחוֹת.

"יוֹדְעִים הָרְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לְמִיתָה" (שַׁבָּת לא:). אִם יוֹדְעִים, מַדּוּעַ אֵינָם חוֹזְרִים? "אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶב עַל כִּסְלָם", שִׁכְבַת בִּדּוּד, שִׁתּוּק.

"הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לד-י), שְׁבוּיִים בְּיַד יִצְרָם.

נִתְבּוֹנֵן בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (יוֹמָא לה:): עָנִי עוֹלֶה לַמָּרוֹם וְנִשְׁאָל מַדּוּעַ לֹא עָסַק בַּתּוֹרָה, עוֹנֶה: "עָנִי הָיִיתִי וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי". נִיחָא. אָמְנָם עוֹנִים לוֹ: כְּלוּם עָנִי הָיִיתָ יוֹתֵר מֵהִלֵּל? - יֵשׁ לוֹ "מְחַיֵּב". אֲבָל הִתְנַצְּלוּתוֹ מוּבֶנֶת, שֶׁכֵּן הָעֲנִיּוּת מַעֲבִירָה אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ (עֵרוּבִין מא:).

עָשִׁיר נִשְׁאָל וְעוֹנֶה: "עָשִׁיר הָיִיתִי וְטָרוּד בִּנְכָסַי". מוּבָן. לַמְרוֹת שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָשִׁיר הָיִיתָ יוֹתֵר מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם שֶׁלֹּא הֻפְרַע מִלִּמּוּדוֹ עַל יְדֵי עָשְׁרוֹ, אֲבָל הֲרֵי מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה (אָבוֹת ב-ז). הִתְנַצְּלוּתוֹ מוּבֶנֶת, גַּם אִם אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת.

אֲבָל הָרָשָׁע נִשְׁאָל וְעוֹנֶה: נָאֶה הָיִיתִי וְטָרוּד בְּיִצְרִי.

וְזֶה, לֹא מוּבָן. כַּמָּה זְמַן בְּיוֹם חוֹטְאִים?! מֵילָא הָעֲנִיּוּת, מְלַפֶּפֶת כָּל הַיּוֹם. הָעֹשֶׁר, מַטְרִיד כָּל הַיּוֹם. אֲבָל הָעֲבֵרוֹת, מַדּוּעַ יַפְרִיעוּהוּ מִלִּלְמֹד כִּיכָלְתּוֹ?

וְהַתְּשׁוּבָה: שֶׁכְּבָר נִלְכַּד בִּרְשׁוּת הַיֵּצֶר, הוּא מָסוּר בִּידֵי הָעֲבֵרָה, וּמְלַפַּפְתּוֹ לִפְנֵי וְאַחֲרֵי וּבִשְׁעַת.

וַאֲנִי נִזְכָּר... נָסַעְנוּ בְּרַכֶּבֶת בְּרוּסְיָה, וְהַמֶּרְחַקִּים שָׁם עֲצוּמִים. נוֹסְעִים יָמִים, וּבֵין תַּחֲנָה לְתַחֲנָה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. הָיוּ בָּרַכֶּבֶת דַּרְגְּשֵׁי שֵׁינָה בְּשָׁלֹשׁ קוֹמוֹת, בַּדַּרְגָּשׁ הָעֶלְיוֹן רָבַץ גּוֹי מְגֻשָּׁם שֶׁקּוֹנֵן כָּל הַזְּמַן: "אֲנִי צָמֵא, אֲנִי צָמֵא! כַּמָּה שֶׁאֲנִי צָמֵא, הוֹי כַּמָּה שֶׁאֲנִי צָמֵא!"

חוֹר בָּרֹאשׁ. הָרַכֶּבֶת עָצְרָה בַּתַּחֲנָה וְהוּא רוֹבֵץ וּמְקוֹנֵן. אָמַרְתִּי לוֹ: "אַנְדְרֵיי, הַב אֶת קַנְקַנְךָ!"

מִהַרְתִּי וְיָרַדְתִּי לָרָצִיף וְהֵבֵאתִי לוֹ קַנְקַן מָלֵא בְּמַיִם.

רוֹקְנוֹ בִּלְגִימָה אַחַת.

רַצְתִּי שׁוּב וּמִלֵּאתִי בַּשֵּׁנִית. עַכְשָׁו, יִהְיֶה מְעַט שֶׁקֶט.

הָרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה בִּנְסִיעָה וּלְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַבַּכְיָנִי: "אוֹי, כַּמָּה שֶׁהָיִיתִי צָמֵא, אֵין לָכֶם מֻשָּׂג כַּמָּה הָיִיתִי צָמֵא"...

כָּךְ הָעֲבַרְיָן שֶׁנִּלְכַּד בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר. כּוֹסֵף לַעֲבֵרָה לְפָנֶיהָ, וּמִתְרַפֵּק עָלֶיהָ אַחֲרֶיהָ, וְסוֹף דָּבָר "טָרוּד בְּיִצְרוֹ", רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְאַף אָנוּ בְּמַצַּב זֶה.

נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ. רוֹצִים אָנוּ לְהִשְׁתַּנּוֹת, רוֹצִים לְהִשְׁתַּפֵּר. לְכַוֵּן בִּתְפִלָּה, לְהַתְמִיד בְּלִמּוּד, לִשְׁמֹר אֶת הַלָּשׁוֹן, אֶת הָעֵינַיִם, אֶת הַמַּחְשָׁבָה -

יוֹדְעִים שֶׁהַשְּׂרֵפָה מְלַפֶּפֶת, אֲבָל שְׁבוּיִים, מְשֻׁתָּקִים.

אֵיךְ לָנוּ אֶלָּא לְבַקֵּשׁ: אָנָּא, הַחְזֵר לָנוּ אֶת יְכֹלֶת הַתְּנוּעָה, אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִנָּצֵל, אֶת הַכֹּחַ לִבְרֹחַ.

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד!" (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	נח תשע"ב
	זועקי חמס היו חומסים אחרים
	"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (לב-כו) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כַּיָּדוּעַ, עַל הַהוֹרִים יֵשׁ לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר תִּינוֹקָם מַגִּיעַ לְגִיל זְחִילָה "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (לט-יב) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: מִי יַסְבִּיר לִי בַּקָּשָׁה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד"? הֲרֵי זֶה כְּאוֹתוֹ מַשְׁגִּיחַ שֶׁשּׂוֹחַח עִם בָּחוּר שִׂיחָה נוֹקֶבֶת: כָּךְ זֶה לֹא יוּכַל לְהִמָּשֵׁךְ. הַתְּפִלָּה הִיא מִסִּדְרֵי הַיְּשִׁיבָה, וּבֶן יְשִׁיבָה חַיָּב לְקַבֵּל אַחֲרָיוּת עַל סֵדֶר יוֹמוֹ. לָלֶכֶת לִישׁוֹן בַּזְּמַן וְלָקוּם בַּזְּמַן, וְלָבוֹא לַתְּפִלָּה בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָהּ. אִם אֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁיְּחַפֵּשׂ יְשִׁיבָה אַחֶרֶת... נֻסָּח מֻכָּר מִדּוֹר דּוֹר. הַבָּחוּר מַאֲזִין, כַּנָּהוּג, וְהַמַּשְׁגִּיחַ מְסַיֵּם, כַּנָּהוּג: "נוּ, אָז מִמָּחָר רוֹאִים אוֹתְךָ בַּתְּפִלָּה?" וְהַבָּחוּר עוֹנֶה, כַּנָּהוּג: "אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם". וְכֻלָּם יוֹדְעִים אֵיךְ הַמַּשְׁגִּיחַ מְסַיֵּם: "הַשֵּׁם רוֹצֶה, כָּעֵת צָרִיךְ אַתָּה לִרְצוֹת!" מֻכָּר? בְּוַדַּאי. אָז מַהוּ "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד?" הֲרֵי ה' בְּוַדַּאי רוֹצֶה, אָנוּ הֵם אֵלֶּה הַצְּרִיכִים לִרְצוֹת. אֶת הַתְּשׁוּבָה שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֵלֶ'ה לוּפְּיָאן זַצַ"ל בְּבֵאוּר הַבַּקָּשָׁה "וְאַל תְבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָווֹן". "יָד" פֵּרוּשָׁהּ רָשׁוּת [כְּמוֹ "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (בַּמִּדְבָּר כא-כו)]. הַבַּקָּשָׁה הִיא שֶׁלֹּא נִלָּכֵד בִּרְשׁוּתָהּ שֶׁל הָעֲבֵרָה, כִּי אָז לֹא נוּכַל לְהֵחָלֵץ. וְלָכֵן הֻזְהַרְנוּ לִבְרֹחַ מִן הָעֲבֵרָה (אָבוֹת ד-ח). וְהַיְנוּ, לֹא רַק שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מִלְּהִלָּכֵד בָּהּ, וְאִם כְּבָר נִלְכַּדְנוּ, שֶׁנְּמַהֵר לָנוּס בְּטֶרֶם תִּשְׁתַּלֵּט עָלֵינוּ וּתְשַׁעְבְּדֵנוּ וְלֹא נוּכַל לְהִמָּלֵט! וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס... הַחוּצָה". מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְנָכֶה הַמְּשֻׁתָּק בְּרַגְלָיו וּלְפֶתַע מֵרִיחַ הוּא אִבְכַת עָשָׁן. אֲרוֹן הַחַשְׁמַל הִתְלַקַּח וְהַדִּירָה עוֹלָה בְּלֶהָבוֹת. הַחֹם לְלֹא נְשֹׂא, הֶעָשָׁן מַדְמִיעַ וּמְשַׁנֵּק, הַלֶּהָבוֹת פּוֹרְצוֹת בְּעַד הַפֶּתַח, מְכַלּוֹת אֶת הַשִּׁידָה, אֶת הָאָרוֹן, אֶת הַשָּׁטִיחַ, מְלַחֲכוֹת אֶת רַגְלֵי הַמִּטָּה. לָמָּה אֵינוֹ בּוֹרֵחַ, לָמָּה אֵינוֹ נִמְלָט? כִּי הוּא מְשֻׁתָּק... מָחָר יִמְצְאוּ אֶת עַצְמוֹתָיו הַמְפֻיָּחוֹת. "יוֹדְעִים הָרְשָׁעִים שֶׁדַּרְכָּם לְמִיתָה" (שַׁבָּת לא:). אִם יוֹדְעִים, מַדּוּעַ אֵינָם חוֹזְרִים? "אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶב עַל כִּסְלָם", שִׁכְבַת בִּדּוּד, שִׁתּוּק. "הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לד-י), שְׁבוּיִים בְּיַד יִצְרָם. נִתְבּוֹנֵן בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (יוֹמָא לה:): עָנִי עוֹלֶה לַמָּרוֹם וְנִשְׁאָל מַדּוּעַ לֹא עָסַק בַּתּוֹרָה, עוֹנֶה: "עָנִי הָיִיתִי וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי". נִיחָא. אָמְנָם עוֹנִים לוֹ: כְּלוּם עָנִי הָיִיתָ יוֹתֵר מֵהִלֵּל? - יֵשׁ לוֹ "מְחַיֵּב". אֲבָל הִתְנַצְּלוּתוֹ מוּבֶנֶת, שֶׁכֵּן הָעֲנִיּוּת מַעֲבִירָה אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ (עֵרוּבִין מא:). עָשִׁיר נִשְׁאָל וְעוֹנֶה: "עָשִׁיר הָיִיתִי וְטָרוּד בִּנְכָסַי". מוּבָן. לַמְרוֹת שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָשִׁיר הָיִיתָ יוֹתֵר מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם שֶׁלֹּא הֻפְרַע מִלִּמּוּדוֹ עַל יְדֵי עָשְׁרוֹ, אֲבָל הֲרֵי מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה (אָבוֹת ב-ז). הִתְנַצְּלוּתוֹ מוּבֶנֶת, גַּם אִם אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת. אֲבָל הָרָשָׁע נִשְׁאָל וְעוֹנֶה: נָאֶה הָיִיתִי וְטָרוּד בְּיִצְרִי. וְזֶה, לֹא מוּבָן. כַּמָּה זְמַן בְּיוֹם חוֹטְאִים?! מֵילָא הָעֲנִיּוּת, מְלַפֶּפֶת כָּל הַיּוֹם. הָעֹשֶׁר, מַטְרִיד כָּל הַיּוֹם. אֲבָל הָעֲבֵרוֹת, מַדּוּעַ יַפְרִיעוּהוּ מִלִּלְמֹד כִּיכָלְתּוֹ? וְהַתְּשׁוּבָה: שֶׁכְּבָר נִלְכַּד בִּרְשׁוּת הַיֵּצֶר, הוּא מָסוּר בִּידֵי הָעֲבֵרָה, וּמְלַפַּפְתּוֹ לִפְנֵי וְאַחֲרֵי וּבִשְׁעַת. וַאֲנִי נִזְכָּר... נָסַעְנוּ בְּרַכֶּבֶת בְּרוּסְיָה, וְהַמֶּרְחַקִּים שָׁם עֲצוּמִים. נוֹסְעִים יָמִים, וּבֵין תַּחֲנָה לְתַחֲנָה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. הָיוּ בָּרַכֶּבֶת דַּרְגְּשֵׁי שֵׁינָה בְּשָׁלֹשׁ קוֹמוֹת, בַּדַּרְגָּשׁ הָעֶלְיוֹן רָבַץ גּוֹי מְגֻשָּׁם שֶׁקּוֹנֵן כָּל הַזְּמַן: "אֲנִי צָמֵא, אֲנִי צָמֵא! כַּמָּה שֶׁאֲנִי צָמֵא, הוֹי כַּמָּה שֶׁאֲנִי צָמֵא!" חוֹר בָּרֹאשׁ. הָרַכֶּבֶת עָצְרָה בַּתַּחֲנָה וְהוּא רוֹבֵץ וּמְקוֹנֵן. אָמַרְתִּי לוֹ: "אַנְדְרֵיי, הַב אֶת קַנְקַנְךָ!" מִהַרְתִּי וְיָרַדְתִּי לָרָצִיף וְהֵבֵאתִי לוֹ קַנְקַן מָלֵא בְּמַיִם. רוֹקְנוֹ בִּלְגִימָה אַחַת. רַצְתִּי שׁוּב וּמִלֵּאתִי בַּשֵּׁנִית. עַכְשָׁו, יִהְיֶה מְעַט שֶׁקֶט. הָרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה בִּנְסִיעָה וּלְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַבַּכְיָנִי: "אוֹי, כַּמָּה שֶׁהָיִיתִי צָמֵא, אֵין לָכֶם מֻשָּׂג כַּמָּה הָיִיתִי צָמֵא"... כָּךְ הָעֲבַרְיָן שֶׁנִּלְכַּד בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר. כּוֹסֵף לַעֲבֵרָה לְפָנֶיהָ, וּמִתְרַפֵּק עָלֶיהָ אַחֲרֶיהָ, וְסוֹף דָּבָר "טָרוּד בְּיִצְרוֹ", רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְאַף אָנוּ בְּמַצַּב זֶה. נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ. רוֹצִים אָנוּ לְהִשְׁתַּנּוֹת, רוֹצִים לְהִשְׁתַּפֵּר. לְכַוֵּן בִּתְפִלָּה, לְהַתְמִיד בְּלִמּוּד, לִשְׁמֹר אֶת הַלָּשׁוֹן, אֶת הָעֵינַיִם, אֶת הַמַּחְשָׁבָה - יוֹדְעִים שֶׁהַשְּׂרֵפָה מְלַפֶּפֶת, אֲבָל שְׁבוּיִים, מְשֻׁתָּקִים. אֵיךְ לָנוּ אֶלָּא לְבַקֵּשׁ: אָנָּא, הַחְזֵר לָנוּ אֶת יְכֹלֶת הַתְּנוּעָה, אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִנָּצֵל, אֶת הַכֹּחַ לִבְרֹחַ. "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד!" (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)