Otzarot-Article

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם (מט-יד) כַּיָּדוּעַ, עָסְקוּ בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר בַּתּוֹרָה, כַּכָּתוּב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים, לָדַעַת מַה יַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל". וּמַדּוּעַ נִמְשַׁל לַחֲמוֹר גָּרֶם, הַשְׁוָאָה שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית מַחְמִיאָה?

רַבֵּנוּ יִצְחָק עַרְאָמָה זַצַ"ל הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַחֲמוֹר הוּא שְׁפַל רוּחַ, וּכְכָל שֶׁמַּעֲמִיס עָלָיו אֲדוֹנָיו, אֵינוֹ בּוֹעֵט בּוֹ. וְזוֹ הַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה הַנִּדְרֶשֶׁת מִן הֶחָכָם, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּתְיַהֵר, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר כְּאֶחָד. וּבָרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי, שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם עֻלּוֹ בְּאַהֲבָה.

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שָׁנִינוּ (סַנְהֶדְרִין צ.) שֶׁהָאֶפִּיקוֹרְסִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְחָקְרוּ בִּגְמָרָא, מִיהוּ אֶפִּיקוֹרוֹס. וְעָנוּ: אוֹתָם הָאוֹמְרִים, מַאי אָהֲנוּ לָן רַבָּנָן, בְּמַה הוֹעִילוּנוּ הַחֲכָמִים, מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּ לָנוּ עוֹרֵב וְלֹא אָסְרוּ לָנוּ יוֹנָה.

פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: לֹא אָמְרוּ לָנוּ שׁוּם חִדּוּשׁ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּתּוֹרָה.

אֲנִי, מֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי בְּשַׂר עוֹרֵב, עוֹף טָמֵא הוּא. אֲבָל גַּם הַגּוֹיִים לֹא אוֹכְלִים אוֹתוֹ. מַשְׁמַע שֶׁאֵינוֹ טָעִים, קָשֶׁה כְּסוּלְיָה וְטַעֲמוֹ כָּמוֹהָ. וְהַיּוֹנָה, בְּשָׂרָהּ מַעֲדָן אַף לַגּוֹיִים. אִילּוּ הָיוּ הַחֲכָמִים אוֹסְרִים יוֹנָה וּמַתִּירִים עוֹרֵב, הָיָה מָקוֹם לְהִתְלוֹנֵן וּלְהַקְפִּיד. אֲבָל נַנִּיחַ שֶׁבְּשַׂר שְׁנֵיהֶם טָעִים כְּשָׁוֶה, אָז מַה הַבִּקֹּרֶת עַל שֶׁלֹּא אָסְרוּ יוֹנָה וְהִתִּירוּ עוֹרֵב? מֶה הָיוּ מַרְוִיחִים, בִּתְחִלָּה הָיָה הָאֶחָד מֻתָּר וְהַשֵּׁנִי אָסוּר, וְעַכְשָׁו הַשֵּׁנִי מֻתָּר וְהָרִאשׁוֹן אָסוּר, וּמַה הִרְוִיחוּ??

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, עָשִׁיר הִזְמִין שְׁנֵי עֲנִיִּים לְהִתְאָרֵחַ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת. הִגִּישׁוּ אֶת הַדָּגִים, מָנָה אַחַת גְּדוֹלָה וְהַשְּׁנִיָּה קְטַנָּה. נָטַל הָרִאשׁוֹן אֶת הַגְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ לַשֵּׁנִי אֶת הַקְּטַנָּה.

הִתְמַרְמֵר הַלָּהּ: "וְכִי כָּךְ עוֹשִׂים?! אֵין זֶה הוֹגֵן לָקַחַת אֶת הַגָּדוֹל וּלְהַשְׁאִיר אֶת הַקָּטָן לַשֵּׁנִי!"

הִתְעַנְיֵן הָרִאשׁוֹן: "כָּךְ?! וְאַתָּה, כֵּיצַד הָיִיתָ נוֹהֵג?!"

עָנָה נֶחְרָצוֹת: "הָיִיתִי לוֹקֵחַ אֶת הַקָּטָן לְעַצְמִי וּמַשְׁאִיר לְךָ אֶת הַגָּדוֹל".

"נוּ, אָז זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, וּמַה טַּעֲנָתְךָ כְּלַפַּי?!"

אַף כָּאן: אִילּוּ הָיִינוּ מַשְׁאִירִים אֶת הַבְּחִירָה בְּיָדָם, הֲלֹא הָיוּ אוֹכְלִים בֶּן יוֹנָה, וְלֹא עוֹרֵב. מָה רְצוֹנָם אֵפוֹא וְעַל מַה הֵם מִתְמַרְמְרִים?!

אֶלָּא זוֹ בְּדִיּוּק הַנְּקֻדָּה: הַהִתְמַרְמְרוּת עַל כָּךְ שֶׁחֲכָמִים קִבְּלוּ עַל עַצְמָם עֹל הַתּוֹרָה, "לֹא אָמְרוּ שׁוּם חִדּוּשׁ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּתּוֹרָה". וְהֵם, בִּפְרִיקַת עֹל חָשְׁקָה נַפְשָׁם, בְּלִי שׁוּם רֶוַח. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	בראשית תשע"ב
	היצר הרע מתאושש ממכות האדם...
	"וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְר יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם (מט-יד) כַּיָּדוּעַ, עָסְקוּ בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר בַּתּוֹרָה, כַּכָּתוּב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים, לָדַעַת מַה יַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל". וּמַדּוּעַ נִמְשַׁל לַחֲמוֹר גָּרֶם, הַשְׁוָאָה שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית מַחְמִיאָה? רַבֵּנוּ יִצְחָק עַרְאָמָה זַצַ"ל הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַחֲמוֹר הוּא שְׁפַל רוּחַ, וּכְכָל שֶׁמַּעֲמִיס עָלָיו אֲדוֹנָיו, אֵינוֹ בּוֹעֵט בּוֹ. וְזוֹ הַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה הַנִּדְרֶשֶׁת מִן הֶחָכָם, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּתְיַהֵר, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר כְּאֶחָד. וּבָרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי, שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם עֻלּוֹ בְּאַהֲבָה. דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שָׁנִינוּ (סַנְהֶדְרִין צ.) שֶׁהָאֶפִּיקוֹרְסִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְחָקְרוּ בִּגְמָרָא, מִיהוּ אֶפִּיקוֹרוֹס. וְעָנוּ: אוֹתָם הָאוֹמְרִים, מַאי אָהֲנוּ לָן רַבָּנָן, בְּמַה הוֹעִילוּנוּ הַחֲכָמִים, מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּ לָנוּ עוֹרֵב וְלֹא אָסְרוּ לָנוּ יוֹנָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: לֹא אָמְרוּ לָנוּ שׁוּם חִדּוּשׁ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּתּוֹרָה. אֲנִי, מֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי בְּשַׂר עוֹרֵב, עוֹף טָמֵא הוּא. אֲבָל גַּם הַגּוֹיִים לֹא אוֹכְלִים אוֹתוֹ. מַשְׁמַע שֶׁאֵינוֹ טָעִים, קָשֶׁה כְּסוּלְיָה וְטַעֲמוֹ כָּמוֹהָ. וְהַיּוֹנָה, בְּשָׂרָהּ מַעֲדָן אַף לַגּוֹיִים. אִילּוּ הָיוּ הַחֲכָמִים אוֹסְרִים יוֹנָה וּמַתִּירִים עוֹרֵב, הָיָה מָקוֹם לְהִתְלוֹנֵן וּלְהַקְפִּיד. אֲבָל נַנִּיחַ שֶׁבְּשַׂר שְׁנֵיהֶם טָעִים כְּשָׁוֶה, אָז מַה הַבִּקֹּרֶת עַל שֶׁלֹּא אָסְרוּ יוֹנָה וְהִתִּירוּ עוֹרֵב? מֶה הָיוּ מַרְוִיחִים, בִּתְחִלָּה הָיָה הָאֶחָד מֻתָּר וְהַשֵּׁנִי אָסוּר, וְעַכְשָׁו הַשֵּׁנִי מֻתָּר וְהָרִאשׁוֹן אָסוּר, וּמַה הִרְוִיחוּ?? מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, עָשִׁיר הִזְמִין שְׁנֵי עֲנִיִּים לְהִתְאָרֵחַ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת. הִגִּישׁוּ אֶת הַדָּגִים, מָנָה אַחַת גְּדוֹלָה וְהַשְּׁנִיָּה קְטַנָּה. נָטַל הָרִאשׁוֹן אֶת הַגְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ לַשֵּׁנִי אֶת הַקְּטַנָּה. הִתְמַרְמֵר הַלָּהּ: "וְכִי כָּךְ עוֹשִׂים?! אֵין זֶה הוֹגֵן לָקַחַת אֶת הַגָּדוֹל וּלְהַשְׁאִיר אֶת הַקָּטָן לַשֵּׁנִי!" הִתְעַנְיֵן הָרִאשׁוֹן: "כָּךְ?! וְאַתָּה, כֵּיצַד הָיִיתָ נוֹהֵג?!" עָנָה נֶחְרָצוֹת: "הָיִיתִי לוֹקֵחַ אֶת הַקָּטָן לְעַצְמִי וּמַשְׁאִיר לְךָ אֶת הַגָּדוֹל". "נוּ, אָז זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, וּמַה טַּעֲנָתְךָ כְּלַפַּי?!" אַף כָּאן: אִילּוּ הָיִינוּ מַשְׁאִירִים אֶת הַבְּחִירָה בְּיָדָם, הֲלֹא הָיוּ אוֹכְלִים בֶּן יוֹנָה, וְלֹא עוֹרֵב. מָה רְצוֹנָם אֵפוֹא וְעַל מַה הֵם מִתְמַרְמְרִים?! אֶלָּא זוֹ בְּדִיּוּק הַנְּקֻדָּה: הַהִתְמַרְמְרוּת עַל כָּךְ שֶׁחֲכָמִים קִבְּלוּ עַל עַצְמָם עֹל הַתּוֹרָה, "לֹא אָמְרוּ שׁוּם חִדּוּשׁ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּתּוֹרָה". וְהֵם, בִּפְרִיקַת עֹל חָשְׁקָה נַפְשָׁם, בְּלִי שׁוּם רֶוַח. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)