Otzarot-Article

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ" (כט-יב) עַד לְגִיל שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ - כְּמַחֲצִית מִשְּׁנוֹת חַיָּיו - הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹשֵׁב אֹהָלִים, סָפוּן בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, לֹא מָשׁ מֵאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּלְפֶתַע, מִתְגַּלֶּה פָּן חָדָשׁ בְּאָפְיוֹ. הוּא נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת הַמַּגִּיעוֹת לוֹ כַּדִּין(!) מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל אָחִיו הָרָשָׁע, הַמִּתְיַמֵּר לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה שֶׁנִּמְכְּרָה וּבֻזְּתָה. הוּא נִצַּל מֵאֱלִיפָז שֶׁנִּשְׁלַח לְהָרְגוֹ, וּמִתְעַמֵּת בְּהַצְלָחָה עִם לָבָן, הָרַמַּאי הָעַרְמוּמִי. שֶׁכָּךְ אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, הַנִּבְחָר שֶׁבָּאָבוֹת, לְרָחֵל: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא". מַה הִגִּיד לָהּ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אָמְרָה לוֹ: אַבָּא רַמַּאי הוּא, וְלֹא תּוּכַל לוֹ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לוֹ: הַאִם מֻתָּר לַצַּדִּיקִים לִנְהֹג כָּךְ? אָמַר לָהּ: כֵּן, "עִם נָבָר תִּתָּבָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל".

אִם כֵּן, לֹא נֹאמַר שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה תָּם, אֶלָּא נֹאמַר שֶׁהָיָה "אִישׁ תָּם", כְּלוֹמַר, בְּעָלִים עַל הַתְּמִימוּת. יָדַע מָתַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמָתַי לִנְקֹט בְּצַעַד עַרְמוּמִי כְּדֵי לְהָגֵן עַל זְכֻיּוֹתָיו, וְלֹא לִהְיוֹת לְאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת!"

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (סֻכָּה נב.) שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת לְיֵצֶר הָרַע. בִּשְׁבִיל מַה צָּרִיךְ מִישֶׁהוּ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת. שִׁבְעָה שֵׁמוֹת, פֵּרוּשָׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁבְעָה דַּרְכּוֹנִים שׁוֹנִים. אִם הָיוּ תּוֹפְסִים אוֹתִי עִם שְׁנַיִם, הָיִיתִי דּוֹרֵשׁ עַכְשָׁו בְּמָקוֹם אַחֵר. מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים?

אֹמַר לָכֶם. הַיֵּצֶר הָרַע, כְּמוֹ הַיֵּצֶר הַטּוֹב, הוּא יוֹעֵץ הַשְׁקָעוֹת. יֵשׁ לָנוּ מַה לְהַשְׁקִיעַ: זְמַן, כִּשְׁרוֹנוֹת, כְּסָפִים.

בָּא הַיֵּצֶר הַטּוֹב, מְכֻבָּד וּמְהֻגָּן, כֻּלּוֹ כֹּבֶד רֹאשׁ וּזְהִירוּת מֻפְלֶגֶת. "רְאֵה", הוּא אוֹמֵר, "אִם תַּשְׁקִיעַ אֶצְלִי, זֶה חִסָּכוֹן לִטְוָח אָרֹךְ. אַתָּה מַשְׁקִיעַ אֶצְלִי אֶת כָּל הַהַכְנָסוֹת שֶׁלְּךָ. אֲנִי מַשְׁקִיעַ בַּהַשְׁקָעָה הַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר, מְשַׁחְרֵר לְךָ דַּי וְהוֹתֵר כְּדֵי לִחְיוֹת בְּטוֹב וּבְאֹשֶׁר, וּבְתֹם תְּקוּפַת הַחִסָּכוֹן, כַּעֲבוֹר מֵאָה וְעֶשְׂרִים, אַתָּה מְקַבֵּל נֶצַח זוֹהֵר וּמֵאִיר".

הוּא לֹא דּוֹחֵק לַעֲנוֹת לוֹ מִיַּד. מַשְׁאִיר כַּרְטִיס בִּקּוּר. תַּחְשֹׁב וְתַחְלִיט.

אַךְ יָצוֹא יָצָא, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא. תְּזָזִיתִי, זָרִיז, שׁוֹפֵעַ חִיּוּכִים: "חֲבֵרִי כְּבָר הָיָה פֹּה, הָא?! מְקֻבָּע, מַה הִצִּיעַ? לָבֶטַח הִצִּיעַ הַשְׁקָעָה סוֹלִידִית לִטְוָח אָרוֹךְ, בְּמַסְלוּל אֶחָד בִּלְבַד. נָכוֹן? עֲזֹב, תַּשְׁקִיעַ אֶצְלִי לְיוֹם אֶחָד וּלְמָחֳרָתוֹ תְּקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּאָה!"

"רֶגַע, עִם מִי יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד?"

"אָה!" שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לְכִיס הַמִּקְטֹרֶן הַצִּבְעוֹנִי, שׁוֹלֶה חֲפִיסַת כַּרְטִיסֵי בִּקּוּר. פּוֹרֵשׂ כִּמְנִיפָה, בּוֹחֵר אֶחָד וּמַגִּישׁ: "צְפוּנִי, הַשְׁקָעוֹת". שׁוֹטֵחַ פְּרוֹסְפֶּקְט, עָלוֹן צִבְעוֹנִי. "זוֹ הַהַשְׁקָעָה, וְאֵלּוּ פֵּרוֹתֶיהָ! - מִתְלַהֵב - אַתָּה יוֹדֵעַ מָה, צֵ'ק מוּל צֵ'ק. אַתָּה נוֹתֵן צֵ'ק לְהַיּוֹם, וּמְקַבֵּל צֵ'ק בִּסְכוּם כָּפוּל לַתַּאֲרִיךְ שֶׁל מָחָר". זֶה נִשְׁמַע טוֹב מִכְּדֵי לִהְיוֹת אֲמִתִּי, אֲבָל אַתָּה מֵבִין, הוּא רוֹצֶה לִרְכֹּשׁ אֶת אֱמוּנְךָ, אָז מָה אִכְפַּת לְךָ. מָחָר תַּעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, וְתִבְחַן אֶת הַהַצָּעָה הַבָּאָה.

לַמָּחֳרָת אַתָּה הוֹלֵךְ לַבַּנְק, וְרוֹאֶה אוֹתוֹ מְשׂוֹחֵחַ עִם אֶחָד. מְנַפְנֵף לְךָ לְשָׁלוֹם. מְחַכֶּה שֶׁתֵּצֵא עִם הָרֶוַח, לְהַצִּיעַ אֶת הַהַצָּעָה הַבָּאָה. נִשְׁמַע, נִשְׁקֹל, לֹא נְמַהֵר.

אַתָּה נִכְנָס זָחוּחַ וּמַצִּיג אֶת הַהַמְחָאָה. הַפָּקִיד מִסְתַּכֵּל, הוֹפֵךְ וּמַפְטִיר: "כְּדַאי שֶׁתִּגַּשׁ לַמְּנַהֵל". אַתָּה מֵבִין, סְכוּם כָּזֶה מַצְרִיךְ אִשּׁוּר. הַמְּנַהֵל מֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ: "צָפוּי, כֵּן. אֵינְךָ הָרִאשׁוֹן".

"כְּלוֹמַר?!" אַתָּה מְסָרֵב לְהַאֲמִין.

"חֲלַקְלַק כִּצְלוֹפַח. פָּשַׁט אֶת הָרֶגֶל, בְּתַהֲלִיךְ כִּנּוּס נְכָסִים, וְעוֹד מְפַזֵּר צֵ'קִים"...

אַתָּה קָם נִסְעָר, מִסְתַּעֵר הַחוּצָה, מוֹצֵא אוֹתוֹ מְפַזֵּר חִיּוּכִים. מְנַפְנֵף מוּלוֹ עִם הַצֵּ'ק. חִיּוּכוֹ נִמְחֶה, עֵינָיו מִתְעַגְּלוֹת: "כֵּן?! מַה הָעִנְיָנִים?!

"אַתָּה בָּא אִתִּי, מְכַבֵּד אֶת הַצֵּ'ק. כָּעֵת!"

"סְלִיחָה, אֲדוֹנִי", אֵדֵי קֶרַח בְּקוֹלוֹ, "אַתָּה מַחְלִיף בֵּינִי לְאַחֵר!"

"אַתָּה... אֵינְךָ מַר צְפוּנִי?!"

יָדוֹ נִשְׁלֶפֶת בִּתְנוּפָה מֻכֶּרֶת לַכִּיס הַפְּנִימִי, שׁוֹלֶפֶת מְנִיפַת כַּרְטִיסִים. שׁוֹלֵף אֶחָד וּמַגִּישׁ: "אֶבֶן, הַשְׁקָעוֹת".

הֶלֶם, וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע: "אִם יֵשׁ לְךָ אֶמְצָעִים, יֵשׁ לִי עֵסֶק נִפְלָא לְהַצִּיעַ. אַתָּה מַשְׁקִיעַ הַיּוֹם, וְקוֹטֵף מָחָר. אֵינְךָ מְסַכֵּן כְּלוּם, צֵ'ק מוּל צֵ'ק". וּכְבָר נִפְרָשׁ פְּרוֹסְפֶּקְט, מֵיזָם חָדָשׁ.

וְאַתָּה מַשְׁקִיעַ. חֲבָל לְהַחְמִיץ כָּזוֹ הִזְדַּמְּנוּת. וּבִכְלָל, הָרְוָחִים יְכַסּוּ אֶת הֶפְסֵדֵי הַהַשְׁקָעָה הַקּוֹדֶמֶת. וְהוּא אָמִין, לֹא בּוֹרֵחַ. יִהְיֶה פֹּה גַּם מָחָר, בְּזֶהוּת חֲדָשָׁה. וְגַם אַתָּה, עִם הַשְׁקָעָה חֲדָשָׁה.

וּמַה שֶּׁעָצוּב, שֶׁעוֹמְדִים אֶצְלוֹ בַּתּוֹר. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	בראשית תשע"ב
	הבה נחזור לגן עדן בעודנו חיים
	"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ" (כט-יב) עַד לְגִיל שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ - כְּמַחֲצִית מִשְּׁנוֹת חַיָּיו - הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹשֵׁב אֹהָלִים, סָפוּן בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, לֹא מָשׁ מֵאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּלְפֶתַע, מִתְגַּלֶּה פָּן חָדָשׁ בְּאָפְיוֹ. הוּא נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת הַמַּגִּיעוֹת לוֹ כַּדִּין(!) מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל אָחִיו הָרָשָׁע, הַמִּתְיַמֵּר לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה שֶׁנִּמְכְּרָה וּבֻזְּתָה. הוּא נִצַּל מֵאֱלִיפָז שֶׁנִּשְׁלַח לְהָרְגוֹ, וּמִתְעַמֵּת בְּהַצְלָחָה עִם לָבָן, הָרַמַּאי הָעַרְמוּמִי. שֶׁכָּךְ אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, הַנִּבְחָר שֶׁבָּאָבוֹת, לְרָחֵל: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא". מַה הִגִּיד לָהּ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אָמְרָה לוֹ: אַבָּא רַמַּאי הוּא, וְלֹא תּוּכַל לוֹ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לוֹ: הַאִם מֻתָּר לַצַּדִּיקִים לִנְהֹג כָּךְ? אָמַר לָהּ: כֵּן, "עִם נָבָר תִּתָּבָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל". אִם כֵּן, לֹא נֹאמַר שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה תָּם, אֶלָּא נֹאמַר שֶׁהָיָה "אִישׁ תָּם", כְּלוֹמַר, בְּעָלִים עַל הַתְּמִימוּת. יָדַע מָתַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמָתַי לִנְקֹט בְּצַעַד עַרְמוּמִי כְּדֵי לְהָגֵן עַל זְכֻיּוֹתָיו, וְלֹא לִהְיוֹת לְאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת!" דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (סֻכָּה נב.) שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת לְיֵצֶר הָרַע. בִּשְׁבִיל מַה צָּרִיךְ מִישֶׁהוּ שִׁבְעָה שֵׁמוֹת. שִׁבְעָה שֵׁמוֹת, פֵּרוּשָׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁבְעָה דַּרְכּוֹנִים שׁוֹנִים. אִם הָיוּ תּוֹפְסִים אוֹתִי עִם שְׁנַיִם, הָיִיתִי דּוֹרֵשׁ עַכְשָׁו בְּמָקוֹם אַחֵר. מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים? אֹמַר לָכֶם. הַיֵּצֶר הָרַע, כְּמוֹ הַיֵּצֶר הַטּוֹב, הוּא יוֹעֵץ הַשְׁקָעוֹת. יֵשׁ לָנוּ מַה לְהַשְׁקִיעַ: זְמַן, כִּשְׁרוֹנוֹת, כְּסָפִים. בָּא הַיֵּצֶר הַטּוֹב, מְכֻבָּד וּמְהֻגָּן, כֻּלּוֹ כֹּבֶד רֹאשׁ וּזְהִירוּת מֻפְלֶגֶת. "רְאֵה", הוּא אוֹמֵר, "אִם תַּשְׁקִיעַ אֶצְלִי, זֶה חִסָּכוֹן לִטְוָח אָרֹךְ. אַתָּה מַשְׁקִיעַ אֶצְלִי אֶת כָּל הַהַכְנָסוֹת שֶׁלְּךָ. אֲנִי מַשְׁקִיעַ בַּהַשְׁקָעָה הַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר, מְשַׁחְרֵר לְךָ דַּי וְהוֹתֵר כְּדֵי לִחְיוֹת בְּטוֹב וּבְאֹשֶׁר, וּבְתֹם תְּקוּפַת הַחִסָּכוֹן, כַּעֲבוֹר מֵאָה וְעֶשְׂרִים, אַתָּה מְקַבֵּל נֶצַח זוֹהֵר וּמֵאִיר". הוּא לֹא דּוֹחֵק לַעֲנוֹת לוֹ מִיַּד. מַשְׁאִיר כַּרְטִיס בִּקּוּר. תַּחְשֹׁב וְתַחְלִיט. אַךְ יָצוֹא יָצָא, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא. תְּזָזִיתִי, זָרִיז, שׁוֹפֵעַ חִיּוּכִים: "חֲבֵרִי כְּבָר הָיָה פֹּה, הָא?! מְקֻבָּע, מַה הִצִּיעַ? לָבֶטַח הִצִּיעַ הַשְׁקָעָה סוֹלִידִית לִטְוָח אָרוֹךְ, בְּמַסְלוּל אֶחָד בִּלְבַד. נָכוֹן? עֲזֹב, תַּשְׁקִיעַ אֶצְלִי לְיוֹם אֶחָד וּלְמָחֳרָתוֹ תְּקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּאָה!" "רֶגַע, עִם מִי יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד?" "אָה!" שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לְכִיס הַמִּקְטֹרֶן הַצִּבְעוֹנִי, שׁוֹלֶה חֲפִיסַת כַּרְטִיסֵי בִּקּוּר. פּוֹרֵשׂ כִּמְנִיפָה, בּוֹחֵר אֶחָד וּמַגִּישׁ: "צְפוּנִי, הַשְׁקָעוֹת". שׁוֹטֵחַ פְּרוֹסְפֶּקְט, עָלוֹן צִבְעוֹנִי. "זוֹ הַהַשְׁקָעָה, וְאֵלּוּ פֵּרוֹתֶיהָ! - מִתְלַהֵב - אַתָּה יוֹדֵעַ מָה, צֵ'ק מוּל צֵ'ק. אַתָּה נוֹתֵן צֵ'ק לְהַיּוֹם, וּמְקַבֵּל צֵ'ק בִּסְכוּם כָּפוּל לַתַּאֲרִיךְ שֶׁל מָחָר". זֶה נִשְׁמַע טוֹב מִכְּדֵי לִהְיוֹת אֲמִתִּי, אֲבָל אַתָּה מֵבִין, הוּא רוֹצֶה לִרְכֹּשׁ אֶת אֱמוּנְךָ, אָז מָה אִכְפַּת לְךָ. מָחָר תַּעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, וְתִבְחַן אֶת הַהַצָּעָה הַבָּאָה. לַמָּחֳרָת אַתָּה הוֹלֵךְ לַבַּנְק, וְרוֹאֶה אוֹתוֹ מְשׂוֹחֵחַ עִם אֶחָד. מְנַפְנֵף לְךָ לְשָׁלוֹם. מְחַכֶּה שֶׁתֵּצֵא עִם הָרֶוַח, לְהַצִּיעַ אֶת הַהַצָּעָה הַבָּאָה. נִשְׁמַע, נִשְׁקֹל, לֹא נְמַהֵר. אַתָּה נִכְנָס זָחוּחַ וּמַצִּיג אֶת הַהַמְחָאָה. הַפָּקִיד מִסְתַּכֵּל, הוֹפֵךְ וּמַפְטִיר: "כְּדַאי שֶׁתִּגַּשׁ לַמְּנַהֵל". אַתָּה מֵבִין, סְכוּם כָּזֶה מַצְרִיךְ אִשּׁוּר. הַמְּנַהֵל מֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ: "צָפוּי, כֵּן. אֵינְךָ הָרִאשׁוֹן". "כְּלוֹמַר?!" אַתָּה מְסָרֵב לְהַאֲמִין. "חֲלַקְלַק כִּצְלוֹפַח. פָּשַׁט אֶת הָרֶגֶל, בְּתַהֲלִיךְ כִּנּוּס נְכָסִים, וְעוֹד מְפַזֵּר צֵ'קִים"... אַתָּה קָם נִסְעָר, מִסְתַּעֵר הַחוּצָה, מוֹצֵא אוֹתוֹ מְפַזֵּר חִיּוּכִים. מְנַפְנֵף מוּלוֹ עִם הַצֵּ'ק. חִיּוּכוֹ נִמְחֶה, עֵינָיו מִתְעַגְּלוֹת: "כֵּן?! מַה הָעִנְיָנִים?! "אַתָּה בָּא אִתִּי, מְכַבֵּד אֶת הַצֵּ'ק. כָּעֵת!" "סְלִיחָה, אֲדוֹנִי", אֵדֵי קֶרַח בְּקוֹלוֹ, "אַתָּה מַחְלִיף בֵּינִי לְאַחֵר!" "אַתָּה... אֵינְךָ מַר צְפוּנִי?!" יָדוֹ נִשְׁלֶפֶת בִּתְנוּפָה מֻכֶּרֶת לַכִּיס הַפְּנִימִי, שׁוֹלֶפֶת מְנִיפַת כַּרְטִיסִים. שׁוֹלֵף אֶחָד וּמַגִּישׁ: "אֶבֶן, הַשְׁקָעוֹת". הֶלֶם, וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע: "אִם יֵשׁ לְךָ אֶמְצָעִים, יֵשׁ לִי עֵסֶק נִפְלָא לְהַצִּיעַ. אַתָּה מַשְׁקִיעַ הַיּוֹם, וְקוֹטֵף מָחָר. אֵינְךָ מְסַכֵּן כְּלוּם, צֵ'ק מוּל צֵ'ק". וּכְבָר נִפְרָשׁ פְּרוֹסְפֶּקְט, מֵיזָם חָדָשׁ. וְאַתָּה מַשְׁקִיעַ. חֲבָל לְהַחְמִיץ כָּזוֹ הִזְדַּמְּנוּת. וּבִכְלָל, הָרְוָחִים יְכַסּוּ אֶת הֶפְסֵדֵי הַהַשְׁקָעָה הַקּוֹדֶמֶת. וְהוּא אָמִין, לֹא בּוֹרֵחַ. יִהְיֶה פֹּה גַּם מָחָר, בְּזֶהוּת חֲדָשָׁה. וְגַם אַתָּה, עִם הַשְׁקָעָה חֲדָשָׁה. וּמַה שֶּׁעָצוּב, שֶׁעוֹמְדִים אֶצְלוֹ בַּתּוֹר. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)