Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי" (תְּהִלִּים קיט-ק). רוֹצֶה אֲנִי לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ, לְהֵיטִיב מַעֲשַׂי. וְתוֹהֶה: הַאוּכַל, הַאִם יֵשׁ בְּכֹחִי, הַאִם תִּהְיֶה קַבָּלָתִי קַבָּלָה וְהַחְלָטָתִי הַחְלָטָה. מַדּוּעַ לְנַחֵשׁ וּלְשַׁעֵר? "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן", נַעֲקֹב וְנִרְאֶה.

אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְשָׁקְעוּ בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. נִדְרְשׁוּ לִשְׁתֵּי מִצְווֹת, פֶּסַח וּמִילָה, וְיָצְאוּ בְּיַד רָמָה. אַךְ הִנֵּה הִגִּיעוּ לְהַר סִינַי וְהִתְחַיְּבוּ לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹעַ, לְקַיֵּם כָּל הַתַּרְיַ"ג. הַאֻמְנָם הִתְחַיְּבוּת זוֹ בְּכֹחָם, הֲיֵשׁ לָהּ תֹּקֶף אֵיתָן? הַאֵין הִיא גְּדוֹלָה מִמִּידָתָם, קָשָׁה מִכְּפִי יְכָלְתָּם?

הָבָה נִרְאֶה מָה אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה. "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שְׁמוֹת יט-ה) אִם תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם עַתָּה, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (רַשִׁ"י). זֶה קָשֶׁה, אַךְ רַק בְּרֶגַע הַהַחְלָטָה. אִם נְחוּשָׁה הִיא, "יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ". מִכָּאן, הַיְנוּ מִיַּד וְעַכְשָׁו!

לַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדוֹק זַצַ"ל הָיָה עַל כָּךְ מָשָׁל מִן הַחַיִּים. נוֹקֵב כָּל כָּךְ וּמְצַעֵר כָּל כָּךְ! בְּאוֹתָהּ עֵת, לֹא הָיָה חַשְׁמַל. הַחֲדָרִים הוּאֲרוּ בַּעֲשָׁשִׁיּוֹת נֵפְטְ: מֵיכָל עָגֹל שֶׁבְּרֹאשׁוֹ פְּתִילָה, וְהִיא מֻקֶּפֶת בְּכַדּוּר זְכוּכִית שֶׁצּוּרָתוֹ כְּאַגָּס וּמִסְתַּיֵּם בִּכְעֵין שְׁפוֹפֶרֶת צָרָה וּפְתוּחָה, לְהַכְנִיס אֶת הָאֲוִיר הַדָּרוּשׁ לַבְּעֵרָה.

אֶל הַחֶדֶר נִקְלְעוּ זְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים, יַבְחוּשִׁים וְאַף פַּרְפָּרִים, אֵלֶּה נִמְשְׁכוּ אֶל הָאוֹר וְחָדְרוּ בְּעַד צִנּוֹר הַזְּכוּכִית. יָרְדוּ לְבוּעַת הַכַּדּוּר, וְהַחֹם הָיָה עֲבוּרָם לִבְלִי נְשׂא. אֵיךְ יוֹצְאִים מִכָּאן? כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ, יַעֲלוּ בְּמַעֲלֵה הַצִּנּוֹר. אַךְ דָּא עָקָא, הָאֵשׁ הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדּוֹ, וְכָל הַחֹם נִפְלַט בַּעֲדוֹ, וְהָאֲוִיר יָקַד שָׁם בְּחֹם עָז. בְּעַד הַזְּכוּכִית הַשְּׁקוּפָה רָאוּ אֶת הָאֻמְלָלִים מְנַסִּים, מִתְקָרְבִים וּנְסוֹגִים. אֲבָל הַחֹם שֶׁבַּבּוּעָה הִכְרִיעָם, וְנִכְנְעוּ לְגוֹרָלָם. נִשְׂרְפוּ חַיִּים.

וּמַדּוּעַ? כִּי נִרְתְּעוּ מֵהַחֹם הַיּוֹקֵד שֶׁבַּצִּינוֹר.

אֲבָל חֹם זֶה הָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם אַךְ רֶגַע קָט, עַד שֶׁיַּעֲלוּ בְּעֶזְרַת זֶרֶם הָאֲוִיר הַלּוֹהֵט וְיִפָּלְטוּ הַחוּצָה, אֶל אֲוִיר הַחֶדֶר וְהַמֶּרְחָבִים שֶׁבַּחוּץ.

לֹא סָבְלוּ רֶגַע קָט, וְאִבְּדוּ אֶת חַיֵּיהֶם עַל הַמּוֹקֵד!

כַּמָּה נוֹקְבִים בְּעִנְיַן זֶה דִּבְרֵי בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה י'): "וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִרְצוֹן בּוֹרְאוֹ, יִכָּנֵס מִן הַפֶּתַח הַצַּר שֶׁיִּכָּנְסוּ מִמֶּנּוּ הַחֲסִידִים הַסּוֹבְלִים". וְאָנוּ אוֹמְרִים, מִי שֶׁיִּרְצֶה לָשׁוּב לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא, יִמָּלֵט מֵעֵמֶק הַבָּכָא בַּפֶּתַח הַצַּר שֶׁיְּבִיאֵהוּ לַמֶּרְחָב, בִּבְחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָ-ה, עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָ-ה"!

בְּבִיאַלִיסְטוֹק הָיָה מְשֻׁגָּע וּשְׁמוֹ מִיכָאֵל. הַסְּטַיְפְּלֵר זָכַר אוֹתוֹ. הוּא הֶחְלִיט שֶׁהוּא הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל, לֹא פָּחוֹת. כְּשֶׁהָיוּ מְלַגְלְגִים, הָיָה מִתְקוֹמֵם: אַתֶּם כּוֹפְרִים בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים! הָיָה פּוֹתֵחַ סֵפֶר דָּנִיֵּאל וּמַרְאֶה, כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שֶׁמִּיכָאֵל הוּא מַלְאָךְ חָשׁוּב, "הַשָּׂר הַגָּדוֹל"... (דָּנִיֵּאל י-יג)

בְּוַדַּאי, עָנוּ לוֹ, אֲבָל זֶה לֹא אַתָּה...

כְּלַפֵּי מַה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּלַפֵּי הָאֲדִישׁוּת בְּיוֹם הַדִּין. וְהִיא מוּבֶנֶת. אֲנָשִׁים עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט, מִשְׁוָאָה הֶגְיוֹנִית: מִישֶׁהוּ הֲרֵי יִזְכֶּה בַּדִּין, וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, נִמְצָא שֶׁאֶזְכֶּה בַּדִּין. הִגָּיוֹן בָּרִיא שֶׁל מִיכָאֵל, הַמְשֻׁגָּע מִבִּיאַלִיסְטוֹק.

לְמִיכָאֵל זֶה הָיָה תַּחְבִּיב. הוּא אָסַף גְּרוּטָאוֹת. זֶה לֹא הָיָה שִׁגָּעוֹן בְּעֵינָיו, זֶה עוֹד יְשַׁמֵּשׁ לְתוֹעֶלֶת הָיָה אוֹמֵר. גַּם כָּאן, הָיְתָה לוֹ מִשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת: "אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם" (אָבוֹת ד-ג).

בְּכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיִיתִי בַּיְּשִׁיבָה לֹא זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁעָה שֶׁל מִיכָאֵל, אֲבָל לֹא הָיָה וְלוּ בֶּן יְשִׁיבָה אֶחָד שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁל הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁלּוֹ. הוּא הִתְמַקֵּם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהַגְּרוּטָאוֹת גָּדְשׁוּ כָּל פִּנָּה. מִסְגֶּרֶת מִתְפּוֹרֶרֶת שֶׁל חַלּוֹן, שְׁלִיבוֹת עֲקוּרוֹת שֶׁל תְּרִיסִים, סְחָבוֹת וּסְמַרְטוּטִים.

יוֹם אֶחָד אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים, וּמִיכָאֵל בַּפֶּתַח. הַזֵּעָה נִגֶּרֶת מִמֶּנּוּ פְּלָגִים פְּלָגִים, וְעֵינָיו קוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר. עַל גַּבּוֹ נָשָׂא שִׁדָּה שְׁבוּרָה שֶׁהֻשְׁלְכָה לָרְחוֹב. אוֹצָר, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לוֹ לְבֵית אוֹצָרוֹת. נִסָּה לְהִכָּנֵס עִם הַמַּשָּׂא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְנִתְקַע. הַשִּׁדָּה הָיְתָה אֲרֻכָּה מֵרֹחַב הַפֶּתַח וְלֹא עָבְרָה. פָּסַע לַאֲחוֹרָיו, וְהִסְתַּעֵר קָדִימָה. בּוּם, כָּל הַלּוֹמְדִים נָשְׂאוּ רֹאשָׁם. וְשׁוּב, כְּשׁוֹר נַגָּח. שׁוֹטֶה, כָּךְ אַל תִּכָּנֵס, הוֹרֵד אֶת הַשִּׁדָּה, פְּרֹק אוֹתָהּ, הַשְׁאֵר אוֹתָהּ בַּחוּץ, וְתִכָּנֵס כְּמוֹ מֶלֶךְ. אֲבָל לֵךְ וְתַדְרִיךְ מְשֻׁגָּע... מִי אַתָּה שֶׁתְּלַמֵּד אוֹתוֹ דָּבָר!

וַאֲבוֹי, כֹּה הַרְבֵּה מִיכָאֵלִ'ים רוֹצִים לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְיוֹם הַדִּין עִם שִׁידַת הַגְּרוּטָאוֹת וְאַמְתַּחַת הַהֲבָלִים. הֵם מִתְקַשִּׁים לְהִפָּרֵד מֵהֶם, זֶה אוֹצָרָם הֶחָבִיב, יָקָר לָהֶם כָּל כָּךְ, נְשׂוּא גַּאֲוָתָם. וְאָנוּ מְבִינִים לְנַפְשָׁם, צַר לָהֶם לְהַשְׁלִיךְ, אֲבָל אָז יִהְיוּ לַאֲנָשִׁים חָפְשִׁיִּים, יִכָּנְסוּ קוֹמְמִיּוּת לְהֵיכַל הָאוֹרָה. "מִכָּאן וְאֵילָךְ יֶעֱרַב לָכֶם, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת!" (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	שמיני עצרת ושמחת תורה תשע"ב
	הלימוד בהתרגשות הוא המשפיע
	דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי" (תְּהִלִּים קיט-ק) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי" (תְּהִלִּים קיט-ק). רוֹצֶה אֲנִי לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ, לְהֵיטִיב מַעֲשַׂי. וְתוֹהֶה: הַאוּכַל, הַאִם יֵשׁ בְּכֹחִי, הַאִם תִּהְיֶה קַבָּלָתִי קַבָּלָה וְהַחְלָטָתִי הַחְלָטָה. מַדּוּעַ לְנַחֵשׁ וּלְשַׁעֵר? "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן", נַעֲקֹב וְנִרְאֶה. אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְשָׁקְעוּ בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. נִדְרְשׁוּ לִשְׁתֵּי מִצְווֹת, פֶּסַח וּמִילָה, וְיָצְאוּ בְּיַד רָמָה. אַךְ הִנֵּה הִגִּיעוּ לְהַר סִינַי וְהִתְחַיְּבוּ לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹעַ, לְקַיֵּם כָּל הַתַּרְיַ"ג. הַאֻמְנָם הִתְחַיְּבוּת זוֹ בְּכֹחָם, הֲיֵשׁ לָהּ תֹּקֶף אֵיתָן? הַאֵין הִיא גְּדוֹלָה מִמִּידָתָם, קָשָׁה מִכְּפִי יְכָלְתָּם? הָבָה נִרְאֶה מָה אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה. "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שְׁמוֹת יט-ה) אִם תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם עַתָּה, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (רַשִׁ"י). זֶה קָשֶׁה, אַךְ רַק בְּרֶגַע הַהַחְלָטָה. אִם נְחוּשָׁה הִיא, "יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ". מִכָּאן, הַיְנוּ מִיַּד וְעַכְשָׁו! לַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדוֹק זַצַ"ל הָיָה עַל כָּךְ מָשָׁל מִן הַחַיִּים. נוֹקֵב כָּל כָּךְ וּמְצַעֵר כָּל כָּךְ! בְּאוֹתָהּ עֵת, לֹא הָיָה חַשְׁמַל. הַחֲדָרִים הוּאֲרוּ בַּעֲשָׁשִׁיּוֹת נֵפְטְ: מֵיכָל עָגֹל שֶׁבְּרֹאשׁוֹ פְּתִילָה, וְהִיא מֻקֶּפֶת בְּכַדּוּר זְכוּכִית שֶׁצּוּרָתוֹ כְּאַגָּס וּמִסְתַּיֵּם בִּכְעֵין שְׁפוֹפֶרֶת צָרָה וּפְתוּחָה, לְהַכְנִיס אֶת הָאֲוִיר הַדָּרוּשׁ לַבְּעֵרָה. אֶל הַחֶדֶר נִקְלְעוּ זְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים, יַבְחוּשִׁים וְאַף פַּרְפָּרִים, אֵלֶּה נִמְשְׁכוּ אֶל הָאוֹר וְחָדְרוּ בְּעַד צִנּוֹר הַזְּכוּכִית. יָרְדוּ לְבוּעַת הַכַּדּוּר, וְהַחֹם הָיָה עֲבוּרָם לִבְלִי נְשׂא. אֵיךְ יוֹצְאִים מִכָּאן? כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ, יַעֲלוּ בְּמַעֲלֵה הַצִּנּוֹר. אַךְ דָּא עָקָא, הָאֵשׁ הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדּוֹ, וְכָל הַחֹם נִפְלַט בַּעֲדוֹ, וְהָאֲוִיר יָקַד שָׁם בְּחֹם עָז. בְּעַד הַזְּכוּכִית הַשְּׁקוּפָה רָאוּ אֶת הָאֻמְלָלִים מְנַסִּים, מִתְקָרְבִים וּנְסוֹגִים. אֲבָל הַחֹם שֶׁבַּבּוּעָה הִכְרִיעָם, וְנִכְנְעוּ לְגוֹרָלָם. נִשְׂרְפוּ חַיִּים. וּמַדּוּעַ? כִּי נִרְתְּעוּ מֵהַחֹם הַיּוֹקֵד שֶׁבַּצִּינוֹר. אֲבָל חֹם זֶה הָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם אַךְ רֶגַע קָט, עַד שֶׁיַּעֲלוּ בְּעֶזְרַת זֶרֶם הָאֲוִיר הַלּוֹהֵט וְיִפָּלְטוּ הַחוּצָה, אֶל אֲוִיר הַחֶדֶר וְהַמֶּרְחָבִים שֶׁבַּחוּץ. לֹא סָבְלוּ רֶגַע קָט, וְאִבְּדוּ אֶת חַיֵּיהֶם עַל הַמּוֹקֵד! כַּמָּה נוֹקְבִים בְּעִנְיַן זֶה דִּבְרֵי בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה י'): "וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִרְצוֹן בּוֹרְאוֹ, יִכָּנֵס מִן הַפֶּתַח הַצַּר שֶׁיִּכָּנְסוּ מִמֶּנּוּ הַחֲסִידִים הַסּוֹבְלִים". וְאָנוּ אוֹמְרִים, מִי שֶׁיִּרְצֶה לָשׁוּב לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא, יִמָּלֵט מֵעֵמֶק הַבָּכָא בַּפֶּתַח הַצַּר שֶׁיְּבִיאֵהוּ לַמֶּרְחָב, בִּבְחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָ-ה, עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָ-ה"! בְּבִיאַלִיסְטוֹק הָיָה מְשֻׁגָּע וּשְׁמוֹ מִיכָאֵל. הַסְּטַיְפְּלֵר זָכַר אוֹתוֹ. הוּא הֶחְלִיט שֶׁהוּא הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל, לֹא פָּחוֹת. כְּשֶׁהָיוּ מְלַגְלְגִים, הָיָה מִתְקוֹמֵם: אַתֶּם כּוֹפְרִים בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים! הָיָה פּוֹתֵחַ סֵפֶר דָּנִיֵּאל וּמַרְאֶה, כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שֶׁמִּיכָאֵל הוּא מַלְאָךְ חָשׁוּב, "הַשָּׂר הַגָּדוֹל"... (דָּנִיֵּאל י-יג) בְּוַדַּאי, עָנוּ לוֹ, אֲבָל זֶה לֹא אַתָּה... כְּלַפֵּי מַה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּלַפֵּי הָאֲדִישׁוּת בְּיוֹם הַדִּין. וְהִיא מוּבֶנֶת. אֲנָשִׁים עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט, מִשְׁוָאָה הֶגְיוֹנִית: מִישֶׁהוּ הֲרֵי יִזְכֶּה בַּדִּין, וַאֲנִי מִישֶׁהוּ, נִמְצָא שֶׁאֶזְכֶּה בַּדִּין. הִגָּיוֹן בָּרִיא שֶׁל מִיכָאֵל, הַמְשֻׁגָּע מִבִּיאַלִיסְטוֹק. לְמִיכָאֵל זֶה הָיָה תַּחְבִּיב. הוּא אָסַף גְּרוּטָאוֹת. זֶה לֹא הָיָה שִׁגָּעוֹן בְּעֵינָיו, זֶה עוֹד יְשַׁמֵּשׁ לְתוֹעֶלֶת הָיָה אוֹמֵר. גַּם כָּאן, הָיְתָה לוֹ מִשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת: "אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם" (אָבוֹת ד-ג). בְּכָל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיִיתִי בַּיְּשִׁיבָה לֹא זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁעָה שֶׁל מִיכָאֵל, אֲבָל לֹא הָיָה וְלוּ בֶּן יְשִׁיבָה אֶחָד שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁל הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁלּוֹ. הוּא הִתְמַקֵּם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהַגְּרוּטָאוֹת גָּדְשׁוּ כָּל פִּנָּה. מִסְגֶּרֶת מִתְפּוֹרֶרֶת שֶׁל חַלּוֹן, שְׁלִיבוֹת עֲקוּרוֹת שֶׁל תְּרִיסִים, סְחָבוֹת וּסְמַרְטוּטִים. יוֹם אֶחָד אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים, וּמִיכָאֵל בַּפֶּתַח. הַזֵּעָה נִגֶּרֶת מִמֶּנּוּ פְּלָגִים פְּלָגִים, וְעֵינָיו קוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר. עַל גַּבּוֹ נָשָׂא שִׁדָּה שְׁבוּרָה שֶׁהֻשְׁלְכָה לָרְחוֹב. אוֹצָר, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לוֹ לְבֵית אוֹצָרוֹת. נִסָּה לְהִכָּנֵס עִם הַמַּשָּׂא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְנִתְקַע. הַשִּׁדָּה הָיְתָה אֲרֻכָּה מֵרֹחַב הַפֶּתַח וְלֹא עָבְרָה. פָּסַע לַאֲחוֹרָיו, וְהִסְתַּעֵר קָדִימָה. בּוּם, כָּל הַלּוֹמְדִים נָשְׂאוּ רֹאשָׁם. וְשׁוּב, כְּשׁוֹר נַגָּח. שׁוֹטֶה, כָּךְ אַל תִּכָּנֵס, הוֹרֵד אֶת הַשִּׁדָּה, פְּרֹק אוֹתָהּ, הַשְׁאֵר אוֹתָהּ בַּחוּץ, וְתִכָּנֵס כְּמוֹ מֶלֶךְ. אֲבָל לֵךְ וְתַדְרִיךְ מְשֻׁגָּע... מִי אַתָּה שֶׁתְּלַמֵּד אוֹתוֹ דָּבָר! וַאֲבוֹי, כֹּה הַרְבֵּה מִיכָאֵלִ'ים רוֹצִים לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְיוֹם הַדִּין עִם שִׁידַת הַגְּרוּטָאוֹת וְאַמְתַּחַת הַהֲבָלִים. הֵם מִתְקַשִּׁים לְהִפָּרֵד מֵהֶם, זֶה אוֹצָרָם הֶחָבִיב, יָקָר לָהֶם כָּל כָּךְ, נְשׂוּא גַּאֲוָתָם. וְאָנוּ מְבִינִים לְנַפְשָׁם, צַר לָהֶם לְהַשְׁלִיךְ, אֲבָל אָז יִהְיוּ לַאֲנָשִׁים חָפְשִׁיִּים, יִכָּנְסוּ קוֹמְמִיּוּת לְהֵיכַל הָאוֹרָה. "מִכָּאן וְאֵילָךְ יֶעֱרַב לָכֶם, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת!" (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)