Otzarot-Article

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" (כה-יא) אָמְרוּ חֲזַ"ל (בַּמִּדְבָּר רַבָּה כא-א): "בְּדִין הוּא שֶׁיִּטּוֹל שְׂכָרוֹ". וְהִקְשָׁה הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף גַּבַּאי זַצַ"ל שֶׁחַי בְּבוּזָ'אד שֶׁבְּמָרוֹקוֹ לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה: הֲלֹא חֲזַ"ל אָמְרוּ (קִדּוּשִׁין מ.) "שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא, לֵיכָּא", שֶׁאֵין שְׂכַר מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא רַק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם", וּלְמָחָר, לָעוֹלָם הַבָּא, לְקַבֵּל שְׂכָרָם. וְכֵיצַד קִבֵּל פִּנְחָס אֶת שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְדִין?

וְהֵשִׁיב עַל פִּי דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֲשֶׁר מָנוּ שׁוּרָה שֶׁל מִצְווֹת שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא (פֵּאָה א-א). וְהַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָאג זַצַ"ל בֵּאֵר, שֶׁבְּכָל אֵלּוּ יֵשׁ טוֹבָה וַהֲנָאָה לָעוֹלָם וְלַבְּרִיּוֹת. וּמֵעַתָּה, אִם הָאָדָם מֵיטִיב בְּמִצְווֹתָיו לְעַצְמוֹ וּלְנַפְשׁוֹ - שְׂכָרוֹ מַמְתִּין לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא. אֲבָל אִם הוּא מֵיטִיב לַבְּרִיּוֹת, כָּאן וְעַכְשָׁו, גַּם שְׂכָרוֹ נִתָּן כָּאן וְעַכְשָׁו.

וּמִכֵּיוָן שֶׁפִּנְחָס עָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה בָּעָם, וְהֵשִׁיב אֶת חֲמַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעַל עַמּוֹ, זָכָה לֶאֱכֹל אֶת פֵּרוֹת מַעֲשָׂיו גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְדִין הוּא שֶׁיִּטּוֹל לִבְרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם. (גְּבוּרוֹת הַשֵּׁם)

	ואתחנן תשע"א
	תּוֹצְאוֹת הַמִּצְווֹת מוֹרוֹת עַל מַעֲלוֹתֵיהֶן
	"וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'" (ג-טז) סָח יְהוּדִי תּוֹשַׁב תֵּל אָבִיב: לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה רַבִּי אֶחָד הֲדוּר פָּנִים, הָרַבִּי מִוִּישֶׁוֶא זַצַ"ל, מְטַיֵּל בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל אָבִיב "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" (כה-יא) אָמְרוּ חֲזַ"ל (בַּמִּדְבָּר רַבָּה כא-א): "בְּדִין הוּא שֶׁיִּטּוֹל שְׂכָרוֹ". וְהִקְשָׁה הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף גַּבַּאי זַצַ"ל שֶׁחַי בְּבוּזָ'אד שֶׁבְּמָרוֹקוֹ לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה: הֲלֹא חֲזַ"ל אָמְרוּ (קִדּוּשִׁין מ.) "שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא, לֵיכָּא", שֶׁאֵין שְׂכַר מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא רַק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם", וּלְמָחָר, לָעוֹלָם הַבָּא, לְקַבֵּל שְׂכָרָם. וְכֵיצַד קִבֵּל פִּנְחָס אֶת שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְדִין? וְהֵשִׁיב עַל פִּי דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֲשֶׁר מָנוּ שׁוּרָה שֶׁל מִצְווֹת שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא (פֵּאָה א-א). וְהַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָאג זַצַ"ל בֵּאֵר, שֶׁבְּכָל אֵלּוּ יֵשׁ טוֹבָה וַהֲנָאָה לָעוֹלָם וְלַבְּרִיּוֹת. וּמֵעַתָּה, אִם הָאָדָם מֵיטִיב בְּמִצְווֹתָיו לְעַצְמוֹ וּלְנַפְשׁוֹ - שְׂכָרוֹ מַמְתִּין לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא. אֲבָל אִם הוּא מֵיטִיב לַבְּרִיּוֹת, כָּאן וְעַכְשָׁו, גַּם שְׂכָרוֹ נִתָּן כָּאן וְעַכְשָׁו. וּמִכֵּיוָן שֶׁפִּנְחָס עָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה בָּעָם, וְהֵשִׁיב אֶת חֲמַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעַל עַמּוֹ, זָכָה לֶאֱכֹל אֶת פֵּרוֹת מַעֲשָׂיו גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְדִין הוּא שֶׁיִּטּוֹל לִבְרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם. (גְּבוּרוֹת הַשֵּׁם)