Otzarot-Article

"אֶת קָרְבָּנִי... תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ" (כח-ב) בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, קָרְבְּנוֹת הַתָּמִיד הַמֻּקְרָבִין בְּכָל יוֹם וּמוּסְפֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב לִפְרָטֵיהֶם. זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת הַנְּאוֹתָה לְשַׁנֵּן אֶת חֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה - הָעוֹמֶדֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם (בְּרָכוֹת ו:) וְנִתְקְנָה בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּנוֹת וּמוּסְפֵיהֶם (בְּרָכוֹת כו:). וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הוֹשֵׁעַ יד-ג) - מִי מְשַׁלֵּם אוֹתָם פָּרִים שֶׁהָיִינוּ מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ? שְׂפָתֵינוּ, בִּתְפִלָּה שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְפָנֶיךָ (פְּסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא כד-יט).

נָבִיא סִפּוּר מְאַלֵּף. לַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" מֵאַפְּטָא זַצַ"ל הָיָה כּוֹלֵל אַבְרֵכִים, מֻפְלָגִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהִסְתּוֹפְפוּ בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ וְהִתְעַלּוּ בִּמְחִצָּתוֹ - וְכָל מַחְסוֹרָם עָלָיו. רַבִּי צְבִי הָיָה אֶחָד מִמֻּבְחֲרֵי הַלּוֹמְדִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים הִגִּיעַ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה לַבַּקָּשָׁה עַל הַפַּרְנָסָה שֶׁיִּסֵּד הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ זיעַ"א, לְאָמְרָהּ בְּבִרְכַּת "שְׁמַע קוֹלֵנוּ". רָגִיל הָיָה רַבִּי צְבִי לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם, וּלְפֶתַע חָלְפָה בְּמוֹחוֹ הַמַּחְשָׁבָה: בַּקָּשָׁה זוֹ נִתְקְנָה בְּוַדַּאי לַסּוֹחֲרִים וּלְבַעֲלֵי מְלָאכָה, הַמְיַחֲלִים לְקוֹנִים וּמְבַקְּשִׁים הַצְלָחָה בְּמִסְחָרָם. אַךְ פַּרְנָסָתִי שֶׁלִּי קְצוּבָה מֵהָרַבִּי וּמֻבְטַחַת כְּסִדְרָהּ, וּמַה לִּי לְבַקֵּשׁ עַל הַפַּרְנָסָה?!

כַּעֲבֹר יָמִים סְפוּרִים, בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, פָּתַח הָרַבִּי אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ. הַלּוֹמְדִים עָבְרוּ לְפָנָיו בַּסַּךְ, וְכָל אֶחָד קִבֵּל מִידֵי קָדְשׁוֹ אֶת קִצְבָתוֹ. לְפֶתַע אָזְלוּ הַשְּׁטָרוֹת שֶׁבְּיַד הָרַבִּי, הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי צְבִי.

פָּנָה הָרַבִּי לְחַדְרוֹ וְשָׁב עִם שְׁטָרוֹת נוֹסָפִים, אַךְ הֵחֵל לְחַלְּקָם רַק מֵהָאַבְרֵךְ שֶׁעָמַד אַחֲרֵי רַבִּי צְבִי...

רַבִּי צְבִי עָמַד נִדְהַם, כְּאִלּוּ סָטַר הַצַּדִּיק עַל לֶחְיוֹ. הָרַבִּי סִיֵּם אֶת חֲלֻקַּת הַשְּׁטָרוֹת וּפָנָה לָשׁוּב לְחַדְרוֹ. אָזַר רַבִּי צְבִי עֹז וְקָרָא: "יִסְלַח לִי הָרַבִּי, לֹא קִבַּלְתִּי אֶת חֶלְקִי"...

נִפְנָה אֵלָיו הָרַבִּי, הִבִּיט בּוֹ בְּמַבָּט נוֹקֵב וְאָמַר: "הִכָּנֵס נָא לְחַדְרִי!"

הַכֹּל עָמְדוּ מִשְׁתּוֹמְמִים. הִכִּירוּ אֶת רַבִּי צְבִי כְּאַבְרֵךְ יְרֵא שָׁמַיִם, בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שַׁקְדָן וּמַעֲמִיק. כְּלוּם מָצָא בּוֹ הָרַבִּי עַוְלָה וְהֶחְלִיט לְהַרְחִיקוֹ מִקְּהַל הַלּוֹמְדִים, לְהַדִּיחוֹ מִקְּבוּצַת הַמְקֹרָבִים?

הַנָּבוֹךְ בְּיוֹתֵר הָיָה רַבִּי צְבִי עַצְמוֹ. מָה רָאָה הָרַבִּי בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ, וּמַדּוּעַ בִּזָּהוּ לְעֵין כֹּל?!

"שֵׁב נָא", אָמַר לוֹ הָרַבִּי בַּחֲבִיבוּת. הִבִּיט בּוֹ בְּחִבָּה.

רַבִּי צְבִי נִדְרַךְ, מַה קּוֹרֶה כָּאן. קֹדֶם הִתְעַלְּמוּת פּוֹגַעַת, וְעַכְשָׁו חִבָּה וְקִרְבָה.

"קְרָאתִיךָ כְּדֵי שֶׁתַּסְבִּיר לִי דְּבַר מָה", אָמַר לוֹ הָרַבִּי. "מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע, עַד עַתָּה, שֶׁהַשְּׁטָרוֹת שֶׁבְּיָדִי לֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲלֻקָּה. הַיּוֹם הָיָה זֶה לָרִאשׁוֹנָה. וּמֵעוֹלָם לֹא אֵרַע שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים - וְעוֹד מֵחֲשׁוּבֵי הַלּוֹמְדִים וּבְנֵי הָעֲלִיָּה. הַיּוֹם אֵרַע כֵּן לָרִאשׁוֹנָה. אוּלַי תּוּכַל לְהָאִיר אֶת עֵינַי, לְהַסְבִּיר מַה קָּרָה?"

מַה קָּרָה? הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה קָּרָה!

"חֲשֹׁב נָא", דָּחַק בּוֹ קוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי. "אֵרַע דְּבַר מָה שֶׁסָּתַם מִמְּךָ אֶת צִינוֹרוֹת הַפַּרְנָסָה".

וְאָז נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה שֶׁחָלְפָה בְּמוֹחוֹ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהַבַּקָּשָׁה עַל הַפַּרְנָסָה לֹא נוֹעֲדָה עֲבוּרוֹ כִּי מֻבְטָח הוּא בָּהּ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מטות תשע"א
	סַכָּנַת הָרְאִיָּה הָאֲסוּרָה
	"וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'" (ג-טז) סָח יְהוּדִי תּוֹשַׁב תֵּל אָבִיב: לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה רַבִּי אֶחָד הֲדוּר פָּנִים, הָרַבִּי מִוִּישֶׁוֶא זַצַ"ל, מְטַיֵּל בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל אָבִיב "אֶת קָרְבָּנִי... תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ" (כח-ב) בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, קָרְבְּנוֹת הַתָּמִיד הַמֻּקְרָבִין בְּכָל יוֹם וּמוּסְפֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב לִפְרָטֵיהֶם. זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת הַנְּאוֹתָה לְשַׁנֵּן אֶת חֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה - הָעוֹמֶדֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם (בְּרָכוֹת ו:) וְנִתְקְנָה בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּנוֹת וּמוּסְפֵיהֶם (בְּרָכוֹת כו:). וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הוֹשֵׁעַ יד-ג) - מִי מְשַׁלֵּם אוֹתָם פָּרִים שֶׁהָיִינוּ מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ? שְׂפָתֵינוּ, בִּתְפִלָּה שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְפָנֶיךָ (פְּסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא כד-יט). נָבִיא סִפּוּר מְאַלֵּף. לַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" מֵאַפְּטָא זַצַ"ל הָיָה כּוֹלֵל אַבְרֵכִים, מֻפְלָגִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהִסְתּוֹפְפוּ בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ וְהִתְעַלּוּ בִּמְחִצָּתוֹ - וְכָל מַחְסוֹרָם עָלָיו. רַבִּי צְבִי הָיָה אֶחָד מִמֻּבְחֲרֵי הַלּוֹמְדִים. בְּאַחַד הַיָּמִים הִגִּיעַ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה לַבַּקָּשָׁה עַל הַפַּרְנָסָה שֶׁיִּסֵּד הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ זיעַ"א, לְאָמְרָהּ בְּבִרְכַּת "שְׁמַע קוֹלֵנוּ". רָגִיל הָיָה רַבִּי צְבִי לְאָמְרָהּ בְּכָל יוֹם, וּלְפֶתַע חָלְפָה בְּמוֹחוֹ הַמַּחְשָׁבָה: בַּקָּשָׁה זוֹ נִתְקְנָה בְּוַדַּאי לַסּוֹחֲרִים וּלְבַעֲלֵי מְלָאכָה, הַמְיַחֲלִים לְקוֹנִים וּמְבַקְּשִׁים הַצְלָחָה בְּמִסְחָרָם. אַךְ פַּרְנָסָתִי שֶׁלִּי קְצוּבָה מֵהָרַבִּי וּמֻבְטַחַת כְּסִדְרָהּ, וּמַה לִּי לְבַקֵּשׁ עַל הַפַּרְנָסָה?! כַּעֲבֹר יָמִים סְפוּרִים, בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, פָּתַח הָרַבִּי אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ. הַלּוֹמְדִים עָבְרוּ לְפָנָיו בַּסַּךְ, וְכָל אֶחָד קִבֵּל מִידֵי קָדְשׁוֹ אֶת קִצְבָתוֹ. לְפֶתַע אָזְלוּ הַשְּׁטָרוֹת שֶׁבְּיַד הָרַבִּי, הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי צְבִי. פָּנָה הָרַבִּי לְחַדְרוֹ וְשָׁב עִם שְׁטָרוֹת נוֹסָפִים, אַךְ הֵחֵל לְחַלְּקָם רַק מֵהָאַבְרֵךְ שֶׁעָמַד אַחֲרֵי רַבִּי צְבִי... רַבִּי צְבִי עָמַד נִדְהַם, כְּאִלּוּ סָטַר הַצַּדִּיק עַל לֶחְיוֹ. הָרַבִּי סִיֵּם אֶת חֲלֻקַּת הַשְּׁטָרוֹת וּפָנָה לָשׁוּב לְחַדְרוֹ. אָזַר רַבִּי צְבִי עֹז וְקָרָא: "יִסְלַח לִי הָרַבִּי, לֹא קִבַּלְתִּי אֶת חֶלְקִי"... נִפְנָה אֵלָיו הָרַבִּי, הִבִּיט בּוֹ בְּמַבָּט נוֹקֵב וְאָמַר: "הִכָּנֵס נָא לְחַדְרִי!" הַכֹּל עָמְדוּ מִשְׁתּוֹמְמִים. הִכִּירוּ אֶת רַבִּי צְבִי כְּאַבְרֵךְ יְרֵא שָׁמַיִם, בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שַׁקְדָן וּמַעֲמִיק. כְּלוּם מָצָא בּוֹ הָרַבִּי עַוְלָה וְהֶחְלִיט לְהַרְחִיקוֹ מִקְּהַל הַלּוֹמְדִים, לְהַדִּיחוֹ מִקְּבוּצַת הַמְקֹרָבִים? הַנָּבוֹךְ בְּיוֹתֵר הָיָה רַבִּי צְבִי עַצְמוֹ. מָה רָאָה הָרַבִּי בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ, וּמַדּוּעַ בִּזָּהוּ לְעֵין כֹּל?! "שֵׁב נָא", אָמַר לוֹ הָרַבִּי בַּחֲבִיבוּת. הִבִּיט בּוֹ בְּחִבָּה. רַבִּי צְבִי נִדְרַךְ, מַה קּוֹרֶה כָּאן. קֹדֶם הִתְעַלְּמוּת פּוֹגַעַת, וְעַכְשָׁו חִבָּה וְקִרְבָה. "קְרָאתִיךָ כְּדֵי שֶׁתַּסְבִּיר לִי דְּבַר מָה", אָמַר לוֹ הָרַבִּי. "מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע, עַד עַתָּה, שֶׁהַשְּׁטָרוֹת שֶׁבְּיָדִי לֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲלֻקָּה. הַיּוֹם הָיָה זֶה לָרִאשׁוֹנָה. וּמֵעוֹלָם לֹא אֵרַע שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים - וְעוֹד מֵחֲשׁוּבֵי הַלּוֹמְדִים וּבְנֵי הָעֲלִיָּה. הַיּוֹם אֵרַע כֵּן לָרִאשׁוֹנָה. אוּלַי תּוּכַל לְהָאִיר אֶת עֵינַי, לְהַסְבִּיר מַה קָּרָה?" מַה קָּרָה? הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה קָּרָה! "חֲשֹׁב נָא", דָּחַק בּוֹ קוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי. "אֵרַע דְּבַר מָה שֶׁסָּתַם מִמְּךָ אֶת צִינוֹרוֹת הַפַּרְנָסָה". וְאָז נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה שֶׁחָלְפָה בְּמוֹחוֹ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה, הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהַבַּקָּשָׁה עַל הַפַּרְנָסָה לֹא נוֹעֲדָה עֲבוּרוֹ כִּי מֻבְטָח הוּא בָּהּ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)