Otzarot-Article

"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (טז-יח) יֵשׁ מִשְׁפַּט צֶדֶק וְיֵשׁ מִשְׁפָּט שֶׁאֵינוֹ צֶדֶק. דִּין תּוֹרָה הוּא מִשְׁפַּט צֶדֶק הֵן מִשּׁוּם שֶׁ"מִשְׁפְּטֵי ה' צָדְקוּ יַחְדָּו" וְהֵן מִשּׁוּם שֶׁהַדַּיָּנִים, חַכְמֵי הַתּוֹרָה, מִתְבַּטְּלִים כָּל כֻּלָּם בִּפְנֵי דִּינֵי הַתּוֹרָה וּרְצוֹן הַבּוֹרֵא. כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם הֵם (תְּהִלִּים א-ג), וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה. שֶׁלֹּא כִּמְחוֹקְקִים חִלּוֹנִיִּים וְשׁוֹפְטֵי עַרְכָּאוֹת שֶׁהֵם כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ - רוּחַ דַּעַת הַקָּהָל, רוּחַ הֲסָתַת הַתִּקְשֹׁרֶת, רוּחַ הַשָּׂר הַמְּמֻנֶּה, רוּחַ הַפִּרְסוּם וְגַבְהוּת הָרוּחַ.

זֶה קַל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת פּוֹפּוֹלָרִי, חֲבִיב הַקָּהָל, נַעֲרַץ הַתִּקְשֹׁרֶת. נִקַּח לְדֻגְמָא אֶת הַמִּקְרֶה שֶׁל חַיָּל גּוֹי, בֵּן לְאֵם נָכְרִיָּה, שֶׁנֶּהֱרַג בְּפִגּוּעַ חַבְּלָנִי לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים. אֵין סָפֵק, שֶׁשְּׂכָרוֹ בַּשָּׁמַיִם נַעֲלֶה מִכָּל דִּמְיוֹן: חֲכָמִים מְסַפְּרִים עַל גּוֹיִים שֶׁהֻבְטְחוּ בָּעוֹלָם הַבָּא עַל הַצָּלַת יְהוּדִים (ע"ז י.) מֵאִידָךְ גִּיסָא, הוּא נִשְׁאַר גּוֹי וְהַמָּוֶת אֵינוֹ מְגַיֵּר, כְּפִי שֶׁאָמַר רַבָּהּ הַמָּנוֹחַ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג מַהִי "הַמְּנוּחָה הַנְּכוֹנָה" שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת, אֲבָל חֲכָמִים הוֹרוּנוּ שֶׁלִּיהוּדִים יֵשׁ מְנוּחָה נְכוֹנָה כְּשֶׁהֵם נָחִים בְּקֶרֶב יְהוּדִים, בֵּין יְהוּדִים.

אֲבָל הַתִּקְשֹׁרֶת חָגְגָה, הַמַּסִּיתִים שִׁסּוּ, וְקַל הָיָה מְאֹד לְרַצּוֹתָם. עָמַד רַק "מִכְשׁוֹל" אֶחָד: הַתּוֹרָה אֵינָהּ שֶׁל הָרַב, הָרַב הוּא שֶׁכָּפוּף לַתּוֹרָה.

וְזֶה מַזְכִּיר לָנוּ סִפּוּר: יֶלֶד חָלָה, לֹא עָלֵינוּ. בֵּן יָחִיד וְיָקָר כְּבָבַת עַיִן. הַמַּחֲלָה הָלְכָה וְהִתְגַּבְּרָה וְהִגִּיעָה עַד מַשְׁבֵּר. הָרוֹפֵא קָרָא לָאָב וְאָמַר: "הַלַּיְלָה יֻכְרַע גּוֹרָלוֹ שֶׁל בִּנְךָ. אוֹ שֶׁהוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲלָה וְיָחוּל מִפְנֶה לְטוֹבָה, אוֹ חָלִילָה... אָנוּ עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, כָּעֵת הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם. תִּתְפַּלֵּל".

אֲבָל הָאָב לֹא יָדַע לְהִתְפַּלֵּל. הוּא חִפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל וְהִפְנוּ אוֹתוֹ לַעֲיָרָה רָאדִין, אֶל הַצַּדִּיק בַּעַל הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל. נָסַע לְרָאדִין, בָּא לִפְנֵי הֶחָפֵץ חַיִּים וְהִתְיַפַּח: "אָנָּא, רַבִּי, הַצֵּל אֶת בְּנִי. הוּא חוֹלֶה אָנוּשׁ. וְהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁהַלַּיְלָה"...

"עַד הַלַּיְלָה יֵשׁ עוֹד זְמַן", אָמַר הַצַּדִּיק, "וְאִישׁ לֹא נָתַן רְשׁוּת לָרוֹפְאִים לְיָאֵשׁ".

"לֹא, רַבִּי, הֵם לֹא יֵאֲשׁוּ. הֵם אָמְרוּ שֶׁבְּרָכָה תּוֹעִיל, תְּפִלָּה. הוּא יָכוֹל לָצֵאת מִזֶּה, בְּרַחֲמֵי שָׁמַיִם".

הַצַּדִּיק שָׁמַע וְשָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת. לְאַחַר מִכֵּן הִתְחִיל לַחְקֹר אֶת הָאָב לִמְקוֹם מְגוּרָיו וּלְעִסּוּקוֹ. הִתְבָּרֵר שֶׁהוּא גָּר בָּעִיר הַגְּדוֹלָה וּמְנַהֵל שָׁם בֵּית מִסְחָר עֲנָק. הוּא עָשִׁיר מֻפְלָג. מוּכָן לָתֵת כַּמָּה שֶׁיִּדָּרֵשׁ וּבִלְבַד שֶׁבְּנוֹ יִנָּצֵל. אַךְ לֹא, הַצַּדִּיק לֹא הִתְעַנְיֵן כְּלָל בַּכֶּסֶף, אֲבָל מַה עִם שַׁבָּת?

הָאִישׁ חָשׁ שֶׁלֹּא בְּנֹחַ. הוֹדָה שֶׁבֵּית הַמִּסְחָר פּוֹעֵל שִׁשָּׁה יָמִים בְּשָׁבוּעַ. כְּלוֹמַר, פְּרָט לְיוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם הַשַּׁבָּתוֹן שֶׁל הַגּוֹיִים. הָרַבִּי מֵבִין, בְּשַׁבָּת הַמְּכִירָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. עֶרֶב הַשַּׁבָּתוֹן שֶׁלָּהֶם.

הַצַּדִּיק נָתַן בּוֹ אֶת עֵינָיו הַקְּדוֹשׁוֹת וְיָם שֶׁל עֶצֶב וְיָגוֹן נִשְׁקַף מֵהֵן. "אֵינִי מֵבִין אוֹתְךָ", אָמַר, " בָּאתָ לְכָאן מִיָּזְמַתְךָ. לֹא קָרָאתִי לְךָ, לֹא הִזְעַקְתִּי אוֹתְךָ, אַךְ הֲלֹא תָּבִין - אֵינִי מוֹכִיחַ אוֹתְךָ. בָּאתָ מִשּׁוּם שֶׁבִּנְךָ חוֹלֶה. אֲבָל אֲנִי אֵינִי רוֹפֵא, וְגַם לוּ הָיִיתִי רוֹפֵא, הֲרֵי הָרוֹפְאִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲזֹר...

בָּאתָ לְכָאן כִּי אַתָּה מַאֲמִין שֶׁבִּיכָלְתִּי לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרְךָ וּלְבָרֵךְ אֶת בִּנְךָ. וּבְכֵן, מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁאֲנִי קוֹסֵם וְיֵשׁ בְּפִי לַחַשׁ פְּלָאִים?! לֹא. אַתָּה סָבוּר שֶׁתְּפִלָּתִי נִשְׁמַעַת בַּמָּרוֹם מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת וְקָרוֹב לַבּוֹרֵא. הֲלֹא כֵן?

וּבְכֵן, בָּאתָ לְכָאן מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם, וְשֶׁהוּא צִוָּה לְקַיֵּם מִצְווֹת וְהוּא עוֹזֵר וְשׁוֹמֵעַ לִמְקַיְּמֵי מִצְווֹתָיו. אָז מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵד בְּשַׁבָּת? הֲרֵי הוּא צִוָּה לִשְׁבּוֹת בְּיוֹם הַמְּנוּחָה. כֵּיצַד תּוּכַל לִטְעֹן שֶׁבְּשַׁבָּת הִנְּךָ מַרְוִיחַ הֲכִי הַרְבֵּה, אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַגְּמֵל אֶת הַשּׁוֹמְעִים לְקוֹלוֹ, אַף מַעֲנִישׁ אֶת הָעוֹבְרִים עַל דְּבָרָיו. הֲרֵי בָּרוּר גַּם לְךָ, מֵעֶצֶם בּוֹאֲךָ אֵלַי, כִּי הַשַּׁבָּת הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה עֲבוּר שׁוֹמְרֵי הַשַּׁבָּת, וְאִלּוּ הַמְחַלְּלִים אוֹתָהּ יַפְסִידוּ בְּאֶלֶף דְּרָכִים!"...

הָאִישׁ שָׁמַע וְהִשְׁתַּכְנַע. הוּא לֹא יַעֲשֶׂה שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹ: "רַבִּי, אַתֶּם תִּתְפַּלְּלוּ עַל בְּנִי וַאֲנִי מַתְחִיל לִשְׁמֹר שַׁבָּת!"

נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, וַעֲבוּר זֶה בִּלְבַד כְּדָאִית הַבְטָחָה.

"אִם כֵּן, יַעֲזֹר ה' וּבִנְךָ יַבְרִיא!"

"אָמֵן, רַבִּי!" עָנָה בְּרֶגֶשׁ עַז. אַךְ הָיְתָה לוֹ בַּקָּשָׁה: "אֲבָל יָבִין, הָרַבִּי, לֹא יִתָּכֵן שֶׁכָּל הַקּוֹנִים הַנֶּאֱמָנִים יָבוֹאוּ מָחָר וְיִמְצְאוּ חֲנוּת סְגוּרָה. תֵּן לִי אָרְכָּה - שָׁבוּעַ, שֶׁאוּכַל לְהוֹדִיעַ לָהֶם עַל הַהַחְלָטָה".

אֶפְשָׁר לְהָבִין לִמְצוּקָתוֹ.

אָחַז הֶחָפֵץ חַיִּים בְּיָדָיו וְקָרָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "בְּנִי, בְּנִי, הַאֲמֵן לִי, לוּ הָיְתָה הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי הָיִיתִי מַרְשֶׁה לְךָ בְּחֵפֶץ לֵב לְהִתְכּוֹנֵן לִשְׁמִירָתָהּ שָׁבוּעַ, אֲבָל הִיא לֹא שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלְּךָ הִיא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַבְּעָלִים עָלֶיהָ".

הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".

אֵין בְּאֶפְשָׁרוּת אָדָם "לְכוֹפֵף" אֶת חֻקֵּי הַתּוֹרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	נשא תשע"א
	מי שנותן חיים קוצב מזונות
	"כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל-ג) יְהוּדִי מִתְפַּלֵּל, וְהַמִּלִּים שֶׁבַּסִּדּוּר מַמָּשׁ מְבַקְּשׁוֹת שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח וּמַעְיַן הַדְּמָעוֹת יִפְרֹץ: "שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטָהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְךָ בֶּ "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (טז-יח) יֵשׁ מִשְׁפַּט צֶדֶק וְיֵשׁ מִשְׁפָּט שֶׁאֵינוֹ צֶדֶק. דִּין תּוֹרָה הוּא מִשְׁפַּט צֶדֶק הֵן מִשּׁוּם שֶׁ"מִשְׁפְּטֵי ה' צָדְקוּ יַחְדָּו" וְהֵן מִשּׁוּם שֶׁהַדַּיָּנִים, חַכְמֵי הַתּוֹרָה, מִתְבַּטְּלִים כָּל כֻּלָּם בִּפְנֵי דִּינֵי הַתּוֹרָה וּרְצוֹן הַבּוֹרֵא. כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם הֵם (תְּהִלִּים א-ג), וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה. שֶׁלֹּא כִּמְחוֹקְקִים חִלּוֹנִיִּים וְשׁוֹפְטֵי עַרְכָּאוֹת שֶׁהֵם כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ - רוּחַ דַּעַת הַקָּהָל, רוּחַ הֲסָתַת הַתִּקְשֹׁרֶת, רוּחַ הַשָּׂר הַמְּמֻנֶּה, רוּחַ הַפִּרְסוּם וְגַבְהוּת הָרוּחַ. זֶה קַל כָּל כָּךְ לִהְיוֹת פּוֹפּוֹלָרִי, חֲבִיב הַקָּהָל, נַעֲרַץ הַתִּקְשֹׁרֶת. נִקַּח לְדֻגְמָא אֶת הַמִּקְרֶה שֶׁל חַיָּל גּוֹי, בֵּן לְאֵם נָכְרִיָּה, שֶׁנֶּהֱרַג בְּפִגּוּעַ חַבְּלָנִי לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים. אֵין סָפֵק, שֶׁשְּׂכָרוֹ בַּשָּׁמַיִם נַעֲלֶה מִכָּל דִּמְיוֹן: חֲכָמִים מְסַפְּרִים עַל גּוֹיִים שֶׁהֻבְטְחוּ בָּעוֹלָם הַבָּא עַל הַצָּלַת יְהוּדִים (ע"ז י.) מֵאִידָךְ גִּיסָא, הוּא נִשְׁאַר גּוֹי וְהַמָּוֶת אֵינוֹ מְגַיֵּר, כְּפִי שֶׁאָמַר רַבָּהּ הַמָּנוֹחַ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג מַהִי "הַמְּנוּחָה הַנְּכוֹנָה" שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת, אֲבָל חֲכָמִים הוֹרוּנוּ שֶׁלִּיהוּדִים יֵשׁ מְנוּחָה נְכוֹנָה כְּשֶׁהֵם נָחִים בְּקֶרֶב יְהוּדִים, בֵּין יְהוּדִים. אֲבָל הַתִּקְשֹׁרֶת חָגְגָה, הַמַּסִּיתִים שִׁסּוּ, וְקַל הָיָה מְאֹד לְרַצּוֹתָם. עָמַד רַק "מִכְשׁוֹל" אֶחָד: הַתּוֹרָה אֵינָהּ שֶׁל הָרַב, הָרַב הוּא שֶׁכָּפוּף לַתּוֹרָה. וְזֶה מַזְכִּיר לָנוּ סִפּוּר: יֶלֶד חָלָה, לֹא עָלֵינוּ. בֵּן יָחִיד וְיָקָר כְּבָבַת עַיִן. הַמַּחֲלָה הָלְכָה וְהִתְגַּבְּרָה וְהִגִּיעָה עַד מַשְׁבֵּר. הָרוֹפֵא קָרָא לָאָב וְאָמַר: "הַלַּיְלָה יֻכְרַע גּוֹרָלוֹ שֶׁל בִּנְךָ. אוֹ שֶׁהוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲלָה וְיָחוּל מִפְנֶה לְטוֹבָה, אוֹ חָלִילָה... אָנוּ עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, כָּעֵת הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם. תִּתְפַּלֵּל". אֲבָל הָאָב לֹא יָדַע לְהִתְפַּלֵּל. הוּא חִפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל וְהִפְנוּ אוֹתוֹ לַעֲיָרָה רָאדִין, אֶל הַצַּדִּיק בַּעַל הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל. נָסַע לְרָאדִין, בָּא לִפְנֵי הֶחָפֵץ חַיִּים וְהִתְיַפַּח: "אָנָּא, רַבִּי, הַצֵּל אֶת בְּנִי. הוּא חוֹלֶה אָנוּשׁ. וְהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁהַלַּיְלָה"... "עַד הַלַּיְלָה יֵשׁ עוֹד זְמַן", אָמַר הַצַּדִּיק, "וְאִישׁ לֹא נָתַן רְשׁוּת לָרוֹפְאִים לְיָאֵשׁ". "לֹא, רַבִּי, הֵם לֹא יֵאֲשׁוּ. הֵם אָמְרוּ שֶׁבְּרָכָה תּוֹעִיל, תְּפִלָּה. הוּא יָכוֹל לָצֵאת מִזֶּה, בְּרַחֲמֵי שָׁמַיִם". הַצַּדִּיק שָׁמַע וְשָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת. לְאַחַר מִכֵּן הִתְחִיל לַחְקֹר אֶת הָאָב לִמְקוֹם מְגוּרָיו וּלְעִסּוּקוֹ. הִתְבָּרֵר שֶׁהוּא גָּר בָּעִיר הַגְּדוֹלָה וּמְנַהֵל שָׁם בֵּית מִסְחָר עֲנָק. הוּא עָשִׁיר מֻפְלָג. מוּכָן לָתֵת כַּמָּה שֶׁיִּדָּרֵשׁ וּבִלְבַד שֶׁבְּנוֹ יִנָּצֵל. אַךְ לֹא, הַצַּדִּיק לֹא הִתְעַנְיֵן כְּלָל בַּכֶּסֶף, אֲבָל מַה עִם שַׁבָּת? הָאִישׁ חָשׁ שֶׁלֹּא בְּנֹחַ. הוֹדָה שֶׁבֵּית הַמִּסְחָר פּוֹעֵל שִׁשָּׁה יָמִים בְּשָׁבוּעַ. כְּלוֹמַר, פְּרָט לְיוֹם רִאשׁוֹן, יוֹם הַשַּׁבָּתוֹן שֶׁל הַגּוֹיִים. הָרַבִּי מֵבִין, בְּשַׁבָּת הַמְּכִירָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. עֶרֶב הַשַּׁבָּתוֹן שֶׁלָּהֶם. הַצַּדִּיק נָתַן בּוֹ אֶת עֵינָיו הַקְּדוֹשׁוֹת וְיָם שֶׁל עֶצֶב וְיָגוֹן נִשְׁקַף מֵהֵן. "אֵינִי מֵבִין אוֹתְךָ", אָמַר, " בָּאתָ לְכָאן מִיָּזְמַתְךָ. לֹא קָרָאתִי לְךָ, לֹא הִזְעַקְתִּי אוֹתְךָ, אַךְ הֲלֹא תָּבִין - אֵינִי מוֹכִיחַ אוֹתְךָ. בָּאתָ מִשּׁוּם שֶׁבִּנְךָ חוֹלֶה. אֲבָל אֲנִי אֵינִי רוֹפֵא, וְגַם לוּ הָיִיתִי רוֹפֵא, הֲרֵי הָרוֹפְאִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲזֹר... בָּאתָ לְכָאן כִּי אַתָּה מַאֲמִין שֶׁבִּיכָלְתִּי לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרְךָ וּלְבָרֵךְ אֶת בִּנְךָ. וּבְכֵן, מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁאֲנִי קוֹסֵם וְיֵשׁ בְּפִי לַחַשׁ פְּלָאִים?! לֹא. אַתָּה סָבוּר שֶׁתְּפִלָּתִי נִשְׁמַעַת בַּמָּרוֹם מִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת וְקָרוֹב לַבּוֹרֵא. הֲלֹא כֵן? וּבְכֵן, בָּאתָ לְכָאן מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם, וְשֶׁהוּא צִוָּה לְקַיֵּם מִצְווֹת וְהוּא עוֹזֵר וְשׁוֹמֵעַ לִמְקַיְּמֵי מִצְווֹתָיו. אָז מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵד בְּשַׁבָּת? הֲרֵי הוּא צִוָּה לִשְׁבּוֹת בְּיוֹם הַמְּנוּחָה. כֵּיצַד תּוּכַל לִטְעֹן שֶׁבְּשַׁבָּת הִנְּךָ מַרְוִיחַ הֲכִי הַרְבֵּה, אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַגְּמֵל אֶת הַשּׁוֹמְעִים לְקוֹלוֹ, אַף מַעֲנִישׁ אֶת הָעוֹבְרִים עַל דְּבָרָיו. הֲרֵי בָּרוּר גַּם לְךָ, מֵעֶצֶם בּוֹאֲךָ אֵלַי, כִּי הַשַּׁבָּת הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה עֲבוּר שׁוֹמְרֵי הַשַּׁבָּת, וְאִלּוּ הַמְחַלְּלִים אוֹתָהּ יַפְסִידוּ בְּאֶלֶף דְּרָכִים!"... הָאִישׁ שָׁמַע וְהִשְׁתַּכְנַע. הוּא לֹא יַעֲשֶׂה שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹ: "רַבִּי, אַתֶּם תִּתְפַּלְּלוּ עַל בְּנִי וַאֲנִי מַתְחִיל לִשְׁמֹר שַׁבָּת!" נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, וַעֲבוּר זֶה בִּלְבַד כְּדָאִית הַבְטָחָה. "אִם כֵּן, יַעֲזֹר ה' וּבִנְךָ יַבְרִיא!" "אָמֵן, רַבִּי!" עָנָה בְּרֶגֶשׁ עַז. אַךְ הָיְתָה לוֹ בַּקָּשָׁה: "אֲבָל יָבִין, הָרַבִּי, לֹא יִתָּכֵן שֶׁכָּל הַקּוֹנִים הַנֶּאֱמָנִים יָבוֹאוּ מָחָר וְיִמְצְאוּ חֲנוּת סְגוּרָה. תֵּן לִי אָרְכָּה - שָׁבוּעַ, שֶׁאוּכַל לְהוֹדִיעַ לָהֶם עַל הַהַחְלָטָה". אֶפְשָׁר לְהָבִין לִמְצוּקָתוֹ. אָחַז הֶחָפֵץ חַיִּים בְּיָדָיו וְקָרָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "בְּנִי, בְּנִי, הַאֲמֵן לִי, לוּ הָיְתָה הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי הָיִיתִי מַרְשֶׁה לְךָ בְּחֵפֶץ לֵב לְהִתְכּוֹנֵן לִשְׁמִירָתָהּ שָׁבוּעַ, אֲבָל הִיא לֹא שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלְּךָ הִיא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הַבְּעָלִים עָלֶיהָ". הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". אֵין בְּאֶפְשָׁרוּת אָדָם "לְכוֹפֵף" אֶת חֻקֵּי הַתּוֹרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)