Otzarot-Article

"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (ו-יג) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל חָמָס, שֶׁהֲרֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָבְרוּ עַל הַכֹּל וְלֹא נֶחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם עַד שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֶזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם...' (סַנְהֶדְרִין קח.)

מַה בֶּאֱמֶת הָיָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל? מַה קָּרָה שָׁם?

לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ שֶׁפַע וְהַצְלָחָה לֹא מְצִיאוּתִיִּים, לֹא לְפִי מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים הַיּוֹם.

לְדֻגְמָא, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לִזְרֹעַ אֶת אַדְמָתָם רַק פַּעַם בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי כְּשֶׁזָּרְעוּ, הָאָרֶץ הָיְתָה נוֹתֶנֶת פֵּרוֹתֶיהָ בְּשֶׁפַע כֹּה גָּדוֹל, עַד שֶׁאַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא הָיָה צֹרֶךְ לִזְרֹעַ שׁוּב.

וּבְכֵן, אָדָם שֶׁבְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה מִסְתּוֹבֵב חֲסַר תַּעֲסוּקָה, כֵּיצַד בְּכָל אֹפֶן יַעֲסִיק אֶת עַצְמוֹ? יַעֲשֶׂה שְׁטֻיּוֹת, יַעֲבוֹר עֲבֵרוֹת. מַדּוּעַ? כִּי יֵשׁ שֶׁפַע.

לְפִי דֵּעָה אַחַת, זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהַמַּבּוּל הָיָה אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁכֵּן פַּעַם בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה הֵם זָרְעוּ אֶת אַדְמָתָם, וּמֵחֲמָת כָּךְ עָבְרוּ עֲבֵרוֹת – לָכֵן, בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה קִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם אַרְבָּעִים יוֹם.

זֹאת וְעוֹד, חֲזַ"ל מְתָאֲרִים אֵיזֶה כּוֹחַ הָיָה לָהֶם. תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד, מִיַּד הָיָה מַתְחִיל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו.

חֲזַ"ל מְסַפְּרִים, שֶׁהָיָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁנּוֹלַד בַּלַּיְלָה, וְאִמּוֹ בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת לְהָבִיא מִסְפָּרַיִם כְּדֵי לַחְתֹּךְ אֶת חֶבֶל הַטַּבּוּר. הַתִּינוֹק הָלַךְ, וּבַדֶּרֶךְ פָּגַע בּוֹ הַשָּׂר שֶׁל הַשֵּׁדִים, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וְהִתְפַּתַּח בֵּינֵיהֶם מַאֲבָק אַלִּים.

הַמַּאֲבָק נִמְשַׁךְ כָּל הַלַּיְלָה. לִפְנוֹת בֹּקֶר רָצָה אוֹתוֹ שֵׁד לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ. פָּנָה לַתִּינוֹק וְאָמַר: "לְךָ לְאִמְּךָ וֶאֱמֹר לָהּ שֶׁקָּרָה לְךָ נֵס, שֶׁאִם לֹא הָיִיתִי חַיָּב לָלֶכֶת, הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ".

הַתִּינוֹק לֹא נִבְהַל וְעָנָה לְשַׂר הַשֵּׁדִים: "סַפֵּר אַתָּה לְאִמְּךָ שֶׁקָּרָה לְךָ נֵס, שֶׁאִם לֹא הָיִיתִי מְחֻבָּר עִם חֶבֶל הַטַּבּוּר מִזְּמַן הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ".

זֶה הָיָה הַמַּצָּב לִפְנֵי הַמַּבּוּל, שֶׁפַע שֶׁל הַצְלָחָה. אֲפִילוּ קַיִץ וָחֹרֶף לֹא הָיוּ לִפְנֵי הַמַּבּוּל, כַּדּוּר הָאָרֶץ עָמַד יַצִּיב עַל צִירוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָיוּ רַק יוֹם וָלַיְלָה. רַק מִימֵי הַמַּבּוּל וָאֵילָךְ הִתְחִיל לִהְיוֹת קַיִץ וָחֹרֶף. לִפְנֵי כֵן שָׂרַר כָּל הַזְּמַן מֶזֶג אֲוִיר נָעִים, וְאֶת כָּל זֶה הֵם נִצְּלוּ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת.

אִם כָּל כָּךְ טוֹב לְךָ וְיֵשׁ כָּזֶה שֶׁפַע, לָמָּה לִגְזֹל?! לָכֵן, לֹא נֶחְתַּם דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל. (מָתוֹק הָאוֹר)

	נשא תשע"א
	הכל בידי שמים
	מָרָן הָאֲבִי עֶזְרִי זַצַ"ל עָמַד וְתָמַהּ: מִשְׁלָחוֹת שֶׁל אַרְכִיאוֹלוֹגִים חוֹפְרִים בְּתֵל עָפָר, חוֹפְרִים וְחוֹפְרִים וּמְגַלִּים עִיר עַתִּיקָה הַקְּבוּרָה מִתַּחַת לְגִבְעַת הַחוֹל הָעֲצוּמָה "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (ו-יג) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל חָמָס, שֶׁהֲרֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָבְרוּ עַל הַכֹּל וְלֹא נֶחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם עַד שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֶזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם...' (סַנְהֶדְרִין קח.) מַה בֶּאֱמֶת הָיָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל? מַה קָּרָה שָׁם? לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ שֶׁפַע וְהַצְלָחָה לֹא מְצִיאוּתִיִּים, לֹא לְפִי מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים הַיּוֹם. לְדֻגְמָא, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לִזְרֹעַ אֶת אַדְמָתָם רַק פַּעַם בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי כְּשֶׁזָּרְעוּ, הָאָרֶץ הָיְתָה נוֹתֶנֶת פֵּרוֹתֶיהָ בְּשֶׁפַע כֹּה גָּדוֹל, עַד שֶׁאַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא הָיָה צֹרֶךְ לִזְרֹעַ שׁוּב. וּבְכֵן, אָדָם שֶׁבְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה מִסְתּוֹבֵב חֲסַר תַּעֲסוּקָה, כֵּיצַד בְּכָל אֹפֶן יַעֲסִיק אֶת עַצְמוֹ? יַעֲשֶׂה שְׁטֻיּוֹת, יַעֲבוֹר עֲבֵרוֹת. מַדּוּעַ? כִּי יֵשׁ שֶׁפַע. לְפִי דֵּעָה אַחַת, זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהַמַּבּוּל הָיָה אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁכֵּן פַּעַם בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה הֵם זָרְעוּ אֶת אַדְמָתָם, וּמֵחֲמָת כָּךְ עָבְרוּ עֲבֵרוֹת – לָכֵן, בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה קִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם אַרְבָּעִים יוֹם. זֹאת וְעוֹד, חֲזַ"ל מְתָאֲרִים אֵיזֶה כּוֹחַ הָיָה לָהֶם. תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד, מִיַּד הָיָה מַתְחִיל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו. חֲזַ"ל מְסַפְּרִים, שֶׁהָיָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁנּוֹלַד בַּלַּיְלָה, וְאִמּוֹ בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת לְהָבִיא מִסְפָּרַיִם כְּדֵי לַחְתֹּךְ אֶת חֶבֶל הַטַּבּוּר. הַתִּינוֹק הָלַךְ, וּבַדֶּרֶךְ פָּגַע בּוֹ הַשָּׂר שֶׁל הַשֵּׁדִים, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וְהִתְפַּתַּח בֵּינֵיהֶם מַאֲבָק אַלִּים. הַמַּאֲבָק נִמְשַׁךְ כָּל הַלַּיְלָה. לִפְנוֹת בֹּקֶר רָצָה אוֹתוֹ שֵׁד לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ. פָּנָה לַתִּינוֹק וְאָמַר: "לְךָ לְאִמְּךָ וֶאֱמֹר לָהּ שֶׁקָּרָה לְךָ נֵס, שֶׁאִם לֹא הָיִיתִי חַיָּב לָלֶכֶת, הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ". הַתִּינוֹק לֹא נִבְהַל וְעָנָה לְשַׂר הַשֵּׁדִים: "סַפֵּר אַתָּה לְאִמְּךָ שֶׁקָּרָה לְךָ נֵס, שֶׁאִם לֹא הָיִיתִי מְחֻבָּר עִם חֶבֶל הַטַּבּוּר מִזְּמַן הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ". זֶה הָיָה הַמַּצָּב לִפְנֵי הַמַּבּוּל, שֶׁפַע שֶׁל הַצְלָחָה. אֲפִילוּ קַיִץ וָחֹרֶף לֹא הָיוּ לִפְנֵי הַמַּבּוּל, כַּדּוּר הָאָרֶץ עָמַד יַצִּיב עַל צִירוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָיוּ רַק יוֹם וָלַיְלָה. רַק מִימֵי הַמַּבּוּל וָאֵילָךְ הִתְחִיל לִהְיוֹת קַיִץ וָחֹרֶף. לִפְנֵי כֵן שָׂרַר כָּל הַזְּמַן מֶזֶג אֲוִיר נָעִים, וְאֶת כָּל זֶה הֵם נִצְּלוּ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת. אִם כָּל כָּךְ טוֹב לְךָ וְיֵשׁ כָּזֶה שֶׁפַע, לָמָּה לִגְזֹל?! לָכֵן, לֹא נֶחְתַּם דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל. (מָתוֹק הָאוֹר)