Otzarot-Article

מַשֶּׁהוּ מוּזָר קָרָה לַאֲבוֹתֵינוּ לִפְנֵי כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת הִתְנַהֲלוּ חַיֵּיהֶם בְּמַסְלוּל שִׁגְרָה: עַבְדוּת מַתִּישָׁה, וְעִמָּהּ דָּגָה, קִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים חִנָּם (בַּמִּדְבָּר יא-ה). דְּפוּס הִתְנַהֲלוּת קָבוּעַ וּמַשְׁמִים. וּלְפֶתַע, כְּאִלּוּ נִכְנְסָה בַּשִּׁגְרָה רוּחַ תְּזָזִית: הָאֵרוּעִים רוֹדְפִים זֶה אֶת זֶה, הַתְרָאוֹת וּמַכּוֹת, הַסְכָּמָה וְסֵרוּב, תִּקְוָה וְיֵאוּשׁ, יִחוּל וּמַפַּח נֶפֶשׁ. וְעַד לְקָרְבַּן הַפֶּסַח וְלַיְּצִיאָה, לַמִּרְדָּף וְלִקְרִיעַת הַיָּם, רְפִידִים וּמָרָה, מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּמַתַּן תּוֹרָה.

וְזֶה מַזְכִּיר כָּל כָּךְ אֶת תְּקוּפָתֵנוּ. דּוֹרוֹת כֹּה רַבִּים הִתְנַהֲלוּ הַחַיִּים בְּמַסְלוּל שִׁגְרָה. מְלַבֵּב מִבְּחִינָה רוּחָנִית, מֵעִיק מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית. וְהִנֵּה טַלְטֵלָה, מַהְפָּךְ. גָּלֻיּוֹת נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן, בָּאוּ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, לַמְּכוֹרָה חֶמְדַּת הָאָבוֹת. וְכָאן, רוֹדְפִים הַמְּאֹרָעוֹת זֶה אֶת זֶה, אֵין יוֹם שֶׁל שִׁגְרָה, שֶׁל מְנוּחָה, שֶׁל רְגִיעָה. מַה קּוֹרֶה כָּאן? מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר?

נִזְכַּרְתִּי בְּסִפּוּר שֶׁסִּפֵּר יְהוּדִי קָשִׁישׁ, יוֹצֵא רוּסְיָה. בְּיַלְדוּתוֹ, חִבְּרוּ אֶת כְּפָרוֹ לְרֶשֶׁת הַחַשְׁמַל. הָיָה שָׁם בֵּית קוֹלְנֹעַ, וְהַמַּסְרֵטָה הָיְתָה יַדָּנִית. הַמַּפְעִיל יָשַׁב בְּתָּאוֹ וְסוֹבֵב אֶת הַיַּדִּית בְּקֶצֶב אִיטִי. יוֹם אֶחָד הִתְקַבְּצוּ בְּנֵי הַכְּפָר בְּבֵית הַקּוֹלְנֹעַ, הִתְמַקְּמוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, הָאוּלָם הֻחְשַׁךְ, וְהַהַקְרָנָה הֵחֵלָה. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים, עַד שֶׁלְּפֶתַע קָפְאָה הַתְּמוּנָה עַל הַמָּסָךְ.

הִתְבָּרֵר שֶׁהַמַּפְעִיל נִרְדַּם.

הִמְתִּינוּ, חִכּוּ, דַּקָּה וּשְׁתַּיִם, הֵחֵלּוּ לִמְחוֹת, לְהַרְעִישׁ, לִצְעֹק וְלַשָּׁוְא. סָגוּר הָיָה הָאַחֲרַאי בְּתָּאוֹ, וְיָשֵׁן שְׁנַת יְשָׁרִים... בְּאֵין בְּרֵירָה חִכּוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר. לֹא הָיָה דָּבָר טוֹב יוֹתֵר לַעֲשׂוֹתוֹ, וּבָהוּ בַּתְּמוּנָה הָאִלֶּמֶת, הַקְּפוּאָה, שֶׁנִּבְּטָה מִן הַמָּסָךְ.

הַסֶּרֶט אָמוּר הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ שְׁעָתַיִם. בָּרֶבַע שָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה צָפוּ בַּהַקְרָנָה הַתַּקִּינָה, שָׁעָה וַחֲצִי בָּהוּ בַּתְּמוּנָה הַקְּפוּאָה, וְאָז הֵקִיץ הַמַּקְרִין מְבֹהָל וְהִבִּיט בִּשְׁעוֹנוֹ: אֲבוֹי, הַסֶּרֶט בִּתְחִלָּתוֹ – וְעוֹד רֶבַע שָׁעָה עָלָיו לְהִסְתַּיֵּם. לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִשָּׁאֵר דַּקָּה נוֹסֶפֶת, וְהֵחֵל לְסוֹבֵב אֶת הַיַּדִּית בְּכָל הַמְּהִירוּת... וְכָךְ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה וַחֲצִי רָאוּ תְּמוּנָה אַחַת דּוֹמֶמֶת, וְאַחַר כָּךְ הֵחֵלּוּ הַתְּמוּנוֹת לִקְפֹּץ כְּבִתְזַזִּית, לָרוּץ כְּעִוְעִים, רָדְפוּ זוֹ אֶת זוֹ בְּסִחְרוּר - וְהַצּוֹפִים יָצְאוּ נִדְהָמִים.

אֵין מָנוֹס מֵהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁזֶּה מַה שֶּׁקָּרָה בְּמִצְרַיִם וְזֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה הַיּוֹם. בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת הָיְתָה הַתְּמוּנָה קְפוּאָה. הָעוֹלָם שָׁקַט עַל שְׁמָרָיו וְאָנוּ שָׁקַטְנוּ עַל שְׁמָרֵינוּ. וּלְפֶתַע, קְרֵבָה הַגְּאֻלָּה לָבוֹא וְיֵשׁ לְמַהֵר וּלְזָרֵז תַּהֲלִיכִים, לְסַכֵּם חֶשְׁבּוֹנוֹת, לְסַיֵּם מַהֲלָכִים. אֵין פְּנַאי וְהַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת, הַמָּשִׁיחַ כְּבָר מַמְתִּין.

אִם כָּךְ, וּלְאוֹר זֹאת – מָה אִתָּנוּ, הַאִם אָנוּ מוּכָנִים? אֵינִי מְדַבֵּר עַל הַצִּבּוּר, עַל הַכְּלָל. קָטֹנְתִּי. אֲבָל מַה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד... יַעֲרֹךְ אִישׁ חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ: מָשִׁיחַ יָבוֹא, הַאִם מוּכָן אֲנִי לִקְרָאתוֹ, בַּאֲוִירַת הַבַּיִת, בְּכַשְׁרוּת הַמִּטְבָּח, בְּטָהֳרָה, בְּדִבּוּר, בְּמַחְשָׁבָה, בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, בְּחִנּוּךְ תּוֹרָנִי, בִּתְשׁוּבָה וַהֲטָבַת דֶּרֶךְ?!

כִּי כְּכָל שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהוּא קָרוֹב הוּא עוֹד יַפְתִּיעַ, "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים" (מַלְאָכִי ג-א), כְּהַקְדָּמַת הַפְטָרַת שַׁבָּת הַגָּדוֹל. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	במדבר תשע"א
	סנגוריה על ישראל
	לֵיל הַסֵּדֶר הִנֵּה זֶה בָּא מַשֶּׁהוּ מוּזָר קָרָה לַאֲבוֹתֵינוּ לִפְנֵי כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת הִתְנַהֲלוּ חַיֵּיהֶם בְּמַסְלוּל שִׁגְרָה: עַבְדוּת מַתִּישָׁה, וְעִמָּהּ דָּגָה, קִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים חִנָּם (בַּמִּדְבָּר יא-ה). דְּפוּס הִתְנַהֲלוּת קָבוּעַ וּמַשְׁמִים. וּלְפֶתַע, כְּאִלּוּ נִכְנְסָה בַּשִּׁגְרָה רוּחַ תְּזָזִית: הָאֵרוּעִים רוֹדְפִים זֶה אֶת זֶה, הַתְרָאוֹת וּמַכּוֹת, הַסְכָּמָה וְסֵרוּב, תִּקְוָה וְיֵאוּשׁ, יִחוּל וּמַפַּח נֶפֶשׁ. וְעַד לְקָרְבַּן הַפֶּסַח וְלַיְּצִיאָה, לַמִּרְדָּף וְלִקְרִיעַת הַיָּם, רְפִידִים וּמָרָה, מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּמַתַּן תּוֹרָה. וְזֶה מַזְכִּיר כָּל כָּךְ אֶת תְּקוּפָתֵנוּ. דּוֹרוֹת כֹּה רַבִּים הִתְנַהֲלוּ הַחַיִּים בְּמַסְלוּל שִׁגְרָה. מְלַבֵּב מִבְּחִינָה רוּחָנִית, מֵעִיק מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית. וְהִנֵּה טַלְטֵלָה, מַהְפָּךְ. גָּלֻיּוֹת נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן, בָּאוּ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, לַמְּכוֹרָה חֶמְדַּת הָאָבוֹת. וְכָאן, רוֹדְפִים הַמְּאֹרָעוֹת זֶה אֶת זֶה, אֵין יוֹם שֶׁל שִׁגְרָה, שֶׁל מְנוּחָה, שֶׁל רְגִיעָה. מַה קּוֹרֶה כָּאן? מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? נִזְכַּרְתִּי בְּסִפּוּר שֶׁסִּפֵּר יְהוּדִי קָשִׁישׁ, יוֹצֵא רוּסְיָה. בְּיַלְדוּתוֹ, חִבְּרוּ אֶת כְּפָרוֹ לְרֶשֶׁת הַחַשְׁמַל. הָיָה שָׁם בֵּית קוֹלְנֹעַ, וְהַמַּסְרֵטָה הָיְתָה יַדָּנִית. הַמַּפְעִיל יָשַׁב בְּתָּאוֹ וְסוֹבֵב אֶת הַיַּדִּית בְּקֶצֶב אִיטִי. יוֹם אֶחָד הִתְקַבְּצוּ בְּנֵי הַכְּפָר בְּבֵית הַקּוֹלְנֹעַ, הִתְמַקְּמוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם, הָאוּלָם הֻחְשַׁךְ, וְהַהַקְרָנָה הֵחֵלָה. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים, עַד שֶׁלְּפֶתַע קָפְאָה הַתְּמוּנָה עַל הַמָּסָךְ. הִתְבָּרֵר שֶׁהַמַּפְעִיל נִרְדַּם. הִמְתִּינוּ, חִכּוּ, דַּקָּה וּשְׁתַּיִם, הֵחֵלּוּ לִמְחוֹת, לְהַרְעִישׁ, לִצְעֹק וְלַשָּׁוְא. סָגוּר הָיָה הָאַחֲרַאי בְּתָּאוֹ, וְיָשֵׁן שְׁנַת יְשָׁרִים... בְּאֵין בְּרֵירָה חִכּוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר. לֹא הָיָה דָּבָר טוֹב יוֹתֵר לַעֲשׂוֹתוֹ, וּבָהוּ בַּתְּמוּנָה הָאִלֶּמֶת, הַקְּפוּאָה, שֶׁנִּבְּטָה מִן הַמָּסָךְ. הַסֶּרֶט אָמוּר הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ שְׁעָתַיִם. בָּרֶבַע שָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה צָפוּ בַּהַקְרָנָה הַתַּקִּינָה, שָׁעָה וַחֲצִי בָּהוּ בַּתְּמוּנָה הַקְּפוּאָה, וְאָז הֵקִיץ הַמַּקְרִין מְבֹהָל וְהִבִּיט בִּשְׁעוֹנוֹ: אֲבוֹי, הַסֶּרֶט בִּתְחִלָּתוֹ – וְעוֹד רֶבַע שָׁעָה עָלָיו לְהִסְתַּיֵּם. לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִשָּׁאֵר דַּקָּה נוֹסֶפֶת, וְהֵחֵל לְסוֹבֵב אֶת הַיַּדִּית בְּכָל הַמְּהִירוּת... וְכָךְ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה וַחֲצִי רָאוּ תְּמוּנָה אַחַת דּוֹמֶמֶת, וְאַחַר כָּךְ הֵחֵלּוּ הַתְּמוּנוֹת לִקְפֹּץ כְּבִתְזַזִּית, לָרוּץ כְּעִוְעִים, רָדְפוּ זוֹ אֶת זוֹ בְּסִחְרוּר - וְהַצּוֹפִים יָצְאוּ נִדְהָמִים. אֵין מָנוֹס מֵהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁזֶּה מַה שֶּׁקָּרָה בְּמִצְרַיִם וְזֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה הַיּוֹם. בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת הָיְתָה הַתְּמוּנָה קְפוּאָה. הָעוֹלָם שָׁקַט עַל שְׁמָרָיו וְאָנוּ שָׁקַטְנוּ עַל שְׁמָרֵינוּ. וּלְפֶתַע, קְרֵבָה הַגְּאֻלָּה לָבוֹא וְיֵשׁ לְמַהֵר וּלְזָרֵז תַּהֲלִיכִים, לְסַכֵּם חֶשְׁבּוֹנוֹת, לְסַיֵּם מַהֲלָכִים. אֵין פְּנַאי וְהַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת, הַמָּשִׁיחַ כְּבָר מַמְתִּין. אִם כָּךְ, וּלְאוֹר זֹאת – מָה אִתָּנוּ, הַאִם אָנוּ מוּכָנִים? אֵינִי מְדַבֵּר עַל הַצִּבּוּר, עַל הַכְּלָל. קָטֹנְתִּי. אֲבָל מַה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד... יַעֲרֹךְ אִישׁ חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ: מָשִׁיחַ יָבוֹא, הַאִם מוּכָן אֲנִי לִקְרָאתוֹ, בַּאֲוִירַת הַבַּיִת, בְּכַשְׁרוּת הַמִּטְבָּח, בְּטָהֳרָה, בְּדִבּוּר, בְּמַחְשָׁבָה, בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, בְּחִנּוּךְ תּוֹרָנִי, בִּתְשׁוּבָה וַהֲטָבַת דֶּרֶךְ?! כִּי כְּכָל שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהוּא קָרוֹב הוּא עוֹד יַפְתִּיעַ, "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים" (מַלְאָכִי ג-א), כְּהַקְדָּמַת הַפְטָרַת שַׁבָּת הַגָּדוֹל. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)