Otzarot-Article

"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם" (כה-כא) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ עַל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית. "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים".

מִקְרָא זֶה אוֹמֵר "דָּרְשֵׁנִי". כִּי אִם נִשְׁלְחָה בְּרָכָה בַּתְּבוּאָה כְּבָר בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וּבְאֹפֶן מֻפְלָא הָיָה הַיְּבוּל פִּי שְׁלֹשָׁה וְהָאוֹצָרוֹת מָלְאוּ בַּר, הֵן כְּבָר נוֹכְחוּ עַיִן בְּעַיִן בַּנֵּס שֶׁאֵרַע, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ יֹאמְרוּ "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית"?!

הַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ נוֹקֶבֶת וּמְחַיֶּבֶת כָּל כָּךְ: בְּנֵי אָדָם רוֹאִים נִסִּים, חוֹוִים נִסִּים, נֶהֱנִים מִנִּסִּים, וִיכוֹלִים שֶׁלֹּא לָשִׂים אֲלֵיהֶם לֵב... לֹא לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם, לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם וְאַף לִתְמֹהַּ 'מַה יִּהְיֶה?!'

וְזֶה כָּל כָּךְ נָכוֹן לְגַבֵּינוּ, בְּדוֹרֵנוּ וּבְמַצָּבֵנוּ. הַכֹּל יוֹדְעִים וְאַף מְצַטְּטִים אֶת אִמְרָתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנֵּנוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּנִסִּים אֵינוֹ אָדָם רֵאָלִי... וְהִנֵּה, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין זֶה מַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ, זֶה אַף לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלָיו...

הֲרֵי מַצָּבֵנוּ אֵינוֹ אֶפְשָׁרִי – לֹא מֵהַבְּחִינָה הַבִּטְחוֹנִית, לֹא הַצְּבָאִית, לֹא הַמְּדִינִית, לֹא הַכַּלְכָּלִית וְלֹא הַחֶבְרָתִית. וְאַף עַל פִּי כֵן, וְלַמְרוֹת הַכֹּל, חַיִּים אָנוּ וְקַיָּמִים!!! בְּנִסִּים. מְבִינִים זֹאת, מַכִּירִים בְּכָךְ, וְשׁוֹאֲלִים "מַה יִּהְיֶה?"... וְהַתְּשׁוּבָה אַחַת הִיא: מִי שֶׁצִּוָּה לָנוּ אֶת בִּרְכָּתוֹ עַד כֹּה, יַמְשִׁיךְ וִיצַוֶּנָה לָנוּ. וְהַבְּרָכָה תֵּלֵךְ וְתִתְעַצֵּם, כְּכָל שֶׁנַּרְבֶּה תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וְנַזְכִּיר בְּעִנְיַן זֶה סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (תַּעֲנִית כה.): פַּעַם אַחַת, בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, רָאָה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה. שְׁאָלָהּ: "בִּתִּי, מַדּוּעַ נָפְלוּ פָּנַיִךְ?"

אָמְרָה: "כְּלִי שֶׁל חֹמֶץ נִתְחַלֵּף לִי בִּכְלִי שֶׁל שֶׁמֶן וְהִדְלַקְתִּי מִמֶּנּוּ אוֹר לְשַׁבָּת".

אָמַר לָהּ: "בִּתִּי, מָה אִכְפַּת לָךְ. מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיִדְלַק הוּא יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיִדְלַק".

וּמְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא: הָיָה הַחֹמֶץ דּוֹלֵק וְהוֹלֵךְ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ עַד שֶׁהֵבִיאוֹ מִמֶּנּוּ אֵשׁ לְהַבְדָּלָה.

הַסִּפּוּר יָדוּעַ. אֲבָל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פְרִידְלַנְדֵר זַצַ"ל עוֹרֵר נְקֻדָּה מְעַנְיֶנֶת: מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא מַשְׁמַע, שֶׁהָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁטָּעֲתָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַפְּתִילָה הַטְּבוּלָה בְּחֹמֶץ, וְרָאֲתָה שֶׁהִיא דּוֹלֶקֶת! נוֹכְחָה אֵפוֹא בַּנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה, וּמַדּוּעַ נֶעֶצְבָה? אָכֵן, זוֹ בְּדִיּוּק הַנְּקֻדָּה. נַעֲשָׂה נֵס, וְאָנוּ מוֹדִים בּוֹ, אַךְ מְלֵאִים חֲשָׁשׁוֹת בְּקֶשֶׁר לֶעָתִיד: הַאִם יַמְשִׁיךְ וְיַתְמִיד, וְעַד מָתַי...

וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הִרְגִּיעָהּ: אִם הָיָה נֵס עַד כֹּה, בְּוַדַּאי יַתְמִיד...

וְנִפְלָאִים כָּל כָּךְ דִּבְרֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זַצַ"ל עַל דְּבָרֵינוּ בְּ"בִרְכַּת הַשִּׁיר", הִיא תְּפִלַּת "נִשְׁמַת כָּל חַי" (פְּסָחִים קיח.): "עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לָנֶצַח". לֵאמֹר, הֲרֵי עַד כֹּה לִוּוּנוּ חֲסָדֶיךָ מִבְּלִי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לָהֶם, אִם כֵּן אֵין כָּל סִבָּה שֶׁלֹּא יַמְשִׁיכוּ לְלַוּוֹתֵנוּ גַּם הָלְאָה...

הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָא רַבִּי בּוּנֶם מִפְּשִׁיסְחָא זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר: בִּסְלִיחוֹת אוֹמְרִים אָנוּ, "מִי שֶׁעָנָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶנּוּ, מִי שֶׁעָנָה לְיִצְחָק בְּנוֹ כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הוּא יַעֲנֶנּוּ, מִי שֶׁעָנָה לְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵ-ל הוּא יַעֲנֶנּוּ", רְשִׁימָה אֲרֻכָּה עַד לְ"מִי שֶׁעָנָה לְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים הוּא יַעֲנֶנּוּ". וְלִי – אָמַר – יֵשׁ עַל כָּךְ הוֹסָפָה: "מִי שֶׁעָנָה לִי עַד כֹּה הוּא יַעֲנֵנִי גַּם לְהַבָּא" - - - (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	במדבר תשע"א
	סכנת היציאה לרחוב
	"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (יט-טו) תּוֹרָתֵנוּ תּוֹרַת חַיִּים נִצְחִית מְצַוָּה אוֹתָנוּ בְּפָרָשָׁתֵנוּ "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם" (כה-כא) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ עַל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית. "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים". מִקְרָא זֶה אוֹמֵר "דָּרְשֵׁנִי". כִּי אִם נִשְׁלְחָה בְּרָכָה בַּתְּבוּאָה כְּבָר בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וּבְאֹפֶן מֻפְלָא הָיָה הַיְּבוּל פִּי שְׁלֹשָׁה וְהָאוֹצָרוֹת מָלְאוּ בַּר, הֵן כְּבָר נוֹכְחוּ עַיִן בְּעַיִן בַּנֵּס שֶׁאֵרַע, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ יֹאמְרוּ "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית"?! הַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ נוֹקֶבֶת וּמְחַיֶּבֶת כָּל כָּךְ: בְּנֵי אָדָם רוֹאִים נִסִּים, חוֹוִים נִסִּים, נֶהֱנִים מִנִּסִּים, וִיכוֹלִים שֶׁלֹּא לָשִׂים אֲלֵיהֶם לֵב... לֹא לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם, לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם וְאַף לִתְמֹהַּ 'מַה יִּהְיֶה?!' וְזֶה כָּל כָּךְ נָכוֹן לְגַבֵּינוּ, בְּדוֹרֵנוּ וּבְמַצָּבֵנוּ. הַכֹּל יוֹדְעִים וְאַף מְצַטְּטִים אֶת אִמְרָתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנֵּנוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּנִסִּים אֵינוֹ אָדָם רֵאָלִי... וְהִנֵּה, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין זֶה מַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ, זֶה אַף לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלָיו... הֲרֵי מַצָּבֵנוּ אֵינוֹ אֶפְשָׁרִי – לֹא מֵהַבְּחִינָה הַבִּטְחוֹנִית, לֹא הַצְּבָאִית, לֹא הַמְּדִינִית, לֹא הַכַּלְכָּלִית וְלֹא הַחֶבְרָתִית. וְאַף עַל פִּי כֵן, וְלַמְרוֹת הַכֹּל, חַיִּים אָנוּ וְקַיָּמִים!!! בְּנִסִּים. מְבִינִים זֹאת, מַכִּירִים בְּכָךְ, וְשׁוֹאֲלִים "מַה יִּהְיֶה?"... וְהַתְּשׁוּבָה אַחַת הִיא: מִי שֶׁצִּוָּה לָנוּ אֶת בִּרְכָּתוֹ עַד כֹּה, יַמְשִׁיךְ וִיצַוֶּנָה לָנוּ. וְהַבְּרָכָה תֵּלֵךְ וְתִתְעַצֵּם, כְּכָל שֶׁנַּרְבֶּה תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנַזְכִּיר בְּעִנְיַן זֶה סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (תַּעֲנִית כה.): פַּעַם אַחַת, בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, רָאָה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה. שְׁאָלָהּ: "בִּתִּי, מַדּוּעַ נָפְלוּ פָּנַיִךְ?" אָמְרָה: "כְּלִי שֶׁל חֹמֶץ נִתְחַלֵּף לִי בִּכְלִי שֶׁל שֶׁמֶן וְהִדְלַקְתִּי מִמֶּנּוּ אוֹר לְשַׁבָּת". אָמַר לָהּ: "בִּתִּי, מָה אִכְפַּת לָךְ. מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיִדְלַק הוּא יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיִדְלַק". וּמְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא: הָיָה הַחֹמֶץ דּוֹלֵק וְהוֹלֵךְ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ עַד שֶׁהֵבִיאוֹ מִמֶּנּוּ אֵשׁ לְהַבְדָּלָה. הַסִּפּוּר יָדוּעַ. אֲבָל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פְרִידְלַנְדֵר זַצַ"ל עוֹרֵר נְקֻדָּה מְעַנְיֶנֶת: מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא מַשְׁמַע, שֶׁהָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁטָּעֲתָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַפְּתִילָה הַטְּבוּלָה בְּחֹמֶץ, וְרָאֲתָה שֶׁהִיא דּוֹלֶקֶת! נוֹכְחָה אֵפוֹא בַּנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה, וּמַדּוּעַ נֶעֶצְבָה? אָכֵן, זוֹ בְּדִיּוּק הַנְּקֻדָּה. נַעֲשָׂה נֵס, וְאָנוּ מוֹדִים בּוֹ, אַךְ מְלֵאִים חֲשָׁשׁוֹת בְּקֶשֶׁר לֶעָתִיד: הַאִם יַמְשִׁיךְ וְיַתְמִיד, וְעַד מָתַי... וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הִרְגִּיעָהּ: אִם הָיָה נֵס עַד כֹּה, בְּוַדַּאי יַתְמִיד... וְנִפְלָאִים כָּל כָּךְ דִּבְרֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זַצַ"ל עַל דְּבָרֵינוּ בְּ"בִרְכַּת הַשִּׁיר", הִיא תְּפִלַּת "נִשְׁמַת כָּל חַי" (פְּסָחִים קיח.): "עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לָנֶצַח". לֵאמֹר, הֲרֵי עַד כֹּה לִוּוּנוּ חֲסָדֶיךָ מִבְּלִי שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לָהֶם, אִם כֵּן אֵין כָּל סִבָּה שֶׁלֹּא יַמְשִׁיכוּ לְלַוּוֹתֵנוּ גַּם הָלְאָה... הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָא רַבִּי בּוּנֶם מִפְּשִׁיסְחָא זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר: בִּסְלִיחוֹת אוֹמְרִים אָנוּ, "מִי שֶׁעָנָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶנּוּ, מִי שֶׁעָנָה לְיִצְחָק בְּנוֹ כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הוּא יַעֲנֶנּוּ, מִי שֶׁעָנָה לְיַעֲקֹב בְּבֵית אֵ-ל הוּא יַעֲנֶנּוּ", רְשִׁימָה אֲרֻכָּה עַד לְ"מִי שֶׁעָנָה לְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים הוּא יַעֲנֶנּוּ". וְלִי – אָמַר – יֵשׁ עַל כָּךְ הוֹסָפָה: "מִי שֶׁעָנָה לִי עַד כֹּה הוּא יַעֲנֵנִי גַּם לְהַבָּא" - - - (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)