Otzarot-Article

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. סוֹחֵר הִשְׁקִיעַ כְּסָפִים רַבִּים, הִזְמִין סְחוֹרָה אֵצֶל בַּעֲלֵי מְלָאכָה כְּדֵי לְמָכְרָהּ בְּרֶוַח הָגוּן בַּיְּרִיד שֶׁל דַּנְצִיג. חֹדֶשׁ יָמִים לִפְנֵי הַיָּרִיד הִתְקַשֵּׁר עִם עֶגְלוֹן, וְקָבַע עִמּוֹ שֶׁיּוֹבִיל אֶת סְחוֹרָתוֹ לַיְּרִיד. הוּא עַצְמוֹ הִקְדִּים וּבָא לְדַנְצִיג, שָׂכַר דּוּכָן, בָּא בִּדְבָרִים עִם קַנְיָנִים, הִמְתִּין לַסְּחוֹרָה - וְזוֹ לֹא הִגִּיעָה. הַיְּרִיד נִפְתַּח, הִתְקַיֵּם, נִסְגַר - וְהָעֶגְלוֹן אֵינֶנּוּ...

יוֹמַיִם לְאַחַר מִכֵּן הוֹפִיעַ, וּבְפִיו סִפּוּר: יָרַד שֶׁלֶג עַז, וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בְּבוֹרוֹת וּבְמַהֲמוּרוֹת. הָעֲגָלָה שָׁקְעָה בְּבִצּוֹת... מְלֹא הַשַּׂק תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְּקֻיּוֹת.

תְּבָעוֹ הַסּוֹחֵר לְדִין תּוֹרָה. בְּגִינוֹ הִפְסִיד הוֹן רַב. שָׂכַר דּוּכָן לְחִנָּם, הָפַךְ עַצְמוֹ לִצְחוֹק. וְהָעֶגְלוֹן טָעַן: הָיוּ שְׁלָגִים, הִתְהַוּוּ בִּצּוֹת, תְּנָאֵי הַדֶּרֶךְ הָיוּ קָשִׁים... לֹא קִבֵּל בֵּית הַדִּין אֶת טַעֲנוֹתָיו וְחִיְּבוֹ לְפַצּוֹת אֶת הַסּוֹחֵר עַל הֶפְסֵדָיו.

הִתְקוֹמֵם הָעֶגְלוֹן וְשָׁאַל: "מַה מְּקוֹר פְּסַק הַדִּין?"

עָנָהוּ הָרַב: "כָּךְ נִפְסַק בַּהֲלָכָה, בְּנִי. כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה".

"תּוֹרָה זוֹ, מָתַי נִתְּנָה?" שָׁאַל הָעֶגְלוֹן.

"בַּשִּׁשִּׁי בְּסִיוָן, בְּנִי", עָנָה הָרַב.

"אֲהָהּ!" קָרָא הָעֶגְלוֹן. "הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת לְחוֹבָתִי מִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנָה בַּקַּיִץ, כַּאֲשֶׁר הַדְּרָכִים מְתֻקָּנוֹת וּמֶזֶג הָאֲוִיר נָאֶה, לוּ הָיְתָה נִתֶּנֶת בַּחֹרֶף, הָיְתָה מִתְחַשֶּׁבֶת בַּשֶּׁלֶג וּבַבּוֹץ וּפוֹסֶקֶת אַחֶרֶת"...

דְּבָרָיו מְעוֹרְרִים גִּחוּךְ, כַּמּוּבָן. כִּי גַּם מִי שֶׁקּוֹבֵעַ חֻקִּים בַּקַּיִץ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ חֹרֶף וְלוֹקֵחַ זֹאת בְּחֶשְׁבּוֹן. וְאֵיךְ לֹא יָבִינוּ אֵלּוּ הַטּוֹעֲנִים שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה לִפְנֵי שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה וְעַל כֵּן אֵינָהּ 'מֻתְאֶמֶת' לְדוֹרֵנוּ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ "קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ", צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת! הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ וּפָרוּשׁ לְפָנָיו, וּכְשֶׁנָּתַן הַתּוֹרָה וְצִוָּה צִוּוּיֶיהָ לָקַח הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן - וְהוֹרָנוּ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	אמר תשע"א
	שומרי ראש
	"וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'" (ג-טז) סָח יְהוּדִי תּוֹשַׁב תֵּל אָבִיב: לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה רַבִּי אֶחָד הֲדוּר פָּנִים, הָרַבִּי מִוִּישֶׁוֶא זַצַ"ל, מְטַיֵּל בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל אָבִיב מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. סוֹחֵר הִשְׁקִיעַ כְּסָפִים רַבִּים, הִזְמִין סְחוֹרָה אֵצֶל בַּעֲלֵי מְלָאכָה כְּדֵי לְמָכְרָהּ בְּרֶוַח הָגוּן בַּיְּרִיד שֶׁל דַּנְצִיג. חֹדֶשׁ יָמִים לִפְנֵי הַיָּרִיד הִתְקַשֵּׁר עִם עֶגְלוֹן, וְקָבַע עִמּוֹ שֶׁיּוֹבִיל אֶת סְחוֹרָתוֹ לַיְּרִיד. הוּא עַצְמוֹ הִקְדִּים וּבָא לְדַנְצִיג, שָׂכַר דּוּכָן, בָּא בִּדְבָרִים עִם קַנְיָנִים, הִמְתִּין לַסְּחוֹרָה - וְזוֹ לֹא הִגִּיעָה. הַיְּרִיד נִפְתַּח, הִתְקַיֵּם, נִסְגַר - וְהָעֶגְלוֹן אֵינֶנּוּ... יוֹמַיִם לְאַחַר מִכֵּן הוֹפִיעַ, וּבְפִיו סִפּוּר: יָרַד שֶׁלֶג עַז, וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בְּבוֹרוֹת וּבְמַהֲמוּרוֹת. הָעֲגָלָה שָׁקְעָה בְּבִצּוֹת... מְלֹא הַשַּׂק תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְּקֻיּוֹת. תְּבָעוֹ הַסּוֹחֵר לְדִין תּוֹרָה. בְּגִינוֹ הִפְסִיד הוֹן רַב. שָׂכַר דּוּכָן לְחִנָּם, הָפַךְ עַצְמוֹ לִצְחוֹק. וְהָעֶגְלוֹן טָעַן: הָיוּ שְׁלָגִים, הִתְהַוּוּ בִּצּוֹת, תְּנָאֵי הַדֶּרֶךְ הָיוּ קָשִׁים... לֹא קִבֵּל בֵּית הַדִּין אֶת טַעֲנוֹתָיו וְחִיְּבוֹ לְפַצּוֹת אֶת הַסּוֹחֵר עַל הֶפְסֵדָיו. הִתְקוֹמֵם הָעֶגְלוֹן וְשָׁאַל: "מַה מְּקוֹר פְּסַק הַדִּין?" עָנָהוּ הָרַב: "כָּךְ נִפְסַק בַּהֲלָכָה, בְּנִי. כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה". "תּוֹרָה זוֹ, מָתַי נִתְּנָה?" שָׁאַל הָעֶגְלוֹן. "בַּשִּׁשִּׁי בְּסִיוָן, בְּנִי", עָנָה הָרַב. "אֲהָהּ!" קָרָא הָעֶגְלוֹן. "הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת לְחוֹבָתִי מִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנָה בַּקַּיִץ, כַּאֲשֶׁר הַדְּרָכִים מְתֻקָּנוֹת וּמֶזֶג הָאֲוִיר נָאֶה, לוּ הָיְתָה נִתֶּנֶת בַּחֹרֶף, הָיְתָה מִתְחַשֶּׁבֶת בַּשֶּׁלֶג וּבַבּוֹץ וּפוֹסֶקֶת אַחֶרֶת"... דְּבָרָיו מְעוֹרְרִים גִּחוּךְ, כַּמּוּבָן. כִּי גַּם מִי שֶׁקּוֹבֵעַ חֻקִּים בַּקַּיִץ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ חֹרֶף וְלוֹקֵחַ זֹאת בְּחֶשְׁבּוֹן. וְאֵיךְ לֹא יָבִינוּ אֵלּוּ הַטּוֹעֲנִים שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה לִפְנֵי שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה וְעַל כֵּן אֵינָהּ 'מֻתְאֶמֶת' לְדוֹרֵנוּ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ "קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ", צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת! הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ וּפָרוּשׁ לְפָנָיו, וּכְשֶׁנָּתַן הַתּוֹרָה וְצִוָּה צִוּוּיֶיהָ לָקַח הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן - וְהוֹרָנוּ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)