Otzarot-Article

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ בְּפֶסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. וּכְבָר עָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל כָּךְ, שֶׁרָאוּי הָיָה בַּתְּחִלָּה שֶׁנַּעֲשֶׂה זֵכֶר לַשִּׁעְבּוּד וְנֹאכַל אֶת הַמָּרוֹר, וְרַק לְאַחֲרָיו אֶת הַמַּצָּה שֶׁהִיא זֵכֶר לַגְּאֻלָּה. וּמַדּוּעַ הִקְדִּים הַכָּתוּב אֶת הַמַּצָּה לַמָּרוֹר, "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"; מַדּוּעַ אוֹכְלִים אָנוּ בַּתְּחִלָּה אֶת הַמַּצָּה וְרַק לְאַחֲרֶיהָ אֶת הַמָּרוֹר?

וּכְמוֹ בְּכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, גַּם כָּאן רַעְיוֹן וָמֶסֶר. הָעֶבֶד, מִתּוֹךְ עָנְיוֹ וְעִנּוּיוֹ וְשִׁפְלוּת מַצָּבוֹ, מִסְתַּגֵּל לְמַעֲמָדוֹ וּמִתְרַגֵּל אֵלָיו עַד שֶׁאֵינוֹ חָשׁ כְּבָר בִּפְחִיתוּתוֹ. אַדְרַבָּה, לְעִתִּים מַגִּיעַ הוּא לְמַצָּב שֶׁל "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" עַד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לָצֵאת לְחֵרוּת וּלְהִתְמוֹדֵד עִם קְשָׁיֵי הָעוֹלָם הֶחָפְשִׁי בִּכְלָל. "עַבְדָּא בְּהַפְקִירָא נִיחָא לֵיהּ" (גִּיטִין יג.); "זָכַרְנוּ אֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים אֲשֶׁר אָכַלְנוּ בְּמִצְרַיִם חִנָּם". אִם הוּא מִתְאַנֵּחַ, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁהָעֲבוֹדָה קָשָׁה מִדַּי וּמְבַקֵּשׁ הוּא לְהָקֵל מֵעָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה" – וְלֹא מִן הָעַבְדּוּת.

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. הִגִּיעַ הַצַּאר הָרוּסִי לְסִיּוּר בְּאַחַד מִמַּחֲנוֹת הַצָּבָא. עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ מִסְדָּר, כַּאֲשֶׁר הַצַּאר עוֹבֵר בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת קוֹזָקִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת. לְפֶתַע הִנְחִית אַחַד הַקּוֹזָקִים אֶת חַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ הַצַּאר, כִּמְעַט שִׁסֵּף אֶת מַלְכּוֹ. בִּמְהִירוּת הַבָּזָק הִכָּה בַּחֶרֶב הָעוֹמֵד לְצִדּוֹ וְהִטָּה אוֹתָהּ הַצִּדָּה, בְּכָךְ הִצִּיל אֶת הַצַּאר מִמָּוֶת בָּטוּחַ. הִמְשִׁיךְ הַצַּאר בִּסְקִירַת הַמִּסְדָּר בִּשְׁלִיטָה עַצְמִית מֻפְלָאָה, וּבְהַגִּיעוֹ לְאֹהֶל הַמְּפַקֵּד הוֹרָה לַהֲרֹג אֶת הַמִּתְנַקֵּשׁ וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת מַצִּילוֹ.

"הַצַּאר חַיָּב לְךָ אֶת חַיָּיו, וְאֵין הוּא אוֹהֵב לְהִשָּׁאֵר חַיָּב", אָמַר. "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בִּתְמוּרָה".

"מַלְכִּי רַב הַחֶסֶד", עָנָה הַחַיָּל, "מְפַקֵּד הַבָּסִיס מִתְאַנֶּה לִי, מַעֲנִישֵׁנִי בְּלֹא סִבָּה וְגוֹזֵר עָלַי רִתּוּק וְתוֹרָנֻיּוֹת שְׁמִירָה. יְצַוֶּה נָא שֶׁיִּנְהַג בִּי בְּרַחֲמִים".

"יְהֵא לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁכָּךְ אֶעֱשֶׂה", אָמַר הַצַּאר. הַקּוֹזָק הוֹדָה נִרְגָּשׁוֹת וְיָצָא מְאֻשָּׁר, וְהַצַּאר מִלְמֵל בְּאַכְזָבָה: "שׁוֹטֶה מְטֻפָּשׁ. הֵן יָכוֹל הָיָה לְבַקֵּשׁ שֶׁאֲמַנֶּהוּ לִמְפַקֵּד הַבָּסִיס"...

אֲבָל הַצַּאר לֹא צָדַק, וְהַחַיָּל הַפָּשׁוּט לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ זֹאת. מִשּׁוּם שֶׁמַּבָּטוֹ שֶׁל הַחַיָּל הִנּוֹ מַבָּט שֶׁל טוּרַאי, שֶׁל חוֹגֵר מְטֻרְטָר, שֶׁכָּל מַעְיָנָיו בַּהֲקַלַּת הָעֹל.

כָּךְ הָיָה גַּם בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". הַנַּח לָנוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַמִּכְסָה וְלָשׁוּב לְבָתֵּינוּ בְּשָׁלוֹם. עֻבְדָּה הִיא, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הַמַּכּוֹת נָחֲתוּ עַל הַמִּצְרִים; לְאַחַר תֵּשַׁע מַכּוֹת; לְאַחַר שֶׁהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה בָּטְלָה וּפָסְקָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ר"ה יא.) - מֵאֲנוּ רֹב הָעָם לְשַׁנּוֹת אֶת מַצָּבָם וְסֵרְבוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. כַּיָּדוּעַ, אַרְבַּע חֲמִישִׁיּוֹת מִן הָעָם מֵתוּ בְּמַהֲלַךְ מַכַּת חֹשֶׁךְ (רַשִׁ"י שְׁמוֹת יג-יח).

לְפִיכָךְ יוּבַן מַדּוּעַ מְצַיְּנִים אֶת הַגְּאֻלָּה בַּאֲכִילַת הַמַּצָּה עוֹד לִפְנֵי שֶׁזּוֹכְרִים אֶת מְרִירוּת הַשִּׁעְבּוּד בַּאֲכִילַת הַמָּרוֹר. כִּי רַק לְאַחַר שֶׁנִּגְאָלִים, לְאַחַר שֶׁחוֹוִים אֶת הַשִּׁחְרוּר וְהַחֵרוּת, רַק אָז מְבִינִים כַּמָּה מַר הָיָה הַשִּׁעְבּוּד וּבְאֵיזֶה שֶׁפֶל מַצָּב הָיוּ.

וּכְשֵׁם שֶׁהַדָּבָר נָכוֹן לְגַבֵּי הַשִּׁעְבּוּד הַגּוּפָנִי, כָּךְ נָכוֹן הוּא לְגַבֵּי הַשִּׁעְבּוּד הָרוּחָנִי. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" זַצַ"ל הָיָה מְסַפֵּר עַל רַב אֶחָד שֶׁהִגִּיעַ לַעֲיָרָה וּמָצָא בָּהּ קַיָּם נֶגַע שִׁכְרוּת. אֲנָשִׁים בִּלּוּ לֵילוֹת שְׁלֵמִים בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, הִתְגּוֹלְלוּ שִׁכּוֹרִים בָּרְחוֹבוֹת, שָׁבוּ בְּגִלּוּפִין לְבֵיתָם וְהִפִּילוּ חִתָּתָם עַל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. גָּזַר הָרַב שֶׁאִישׁ לֹא יִלְגֹּם עוֹד מֵהַטִּפָּה הַמָּרָה. וְכָל הָעוֹבֵר עַל הַגְּזֵרָה - יֵעָנֵשׁ בְּכָל הַחֻמְרָה. לֹא עָבַר יוֹם, וְהַשִּׁכּוֹר הָרִאשׁוֹן הִתְנוֹדֵד בָּרְחוֹב. תְּפָסוּהוּ וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי הָרַב.

"מַה בְּפִיךָ לְהַצְדִּיק אֶת מַעֲשֶׂיךָ?" שָׁאַל הָרַב.

"חִי חִי", גִּחֵךְ הַשִּׁכּוֹר, "מְאוּמָה, מִלְּבַד טַעֲמוֹ שֶׁל הַמַּשְׁקֶה".

תָּמַהּ הָרַב בְּלִבּוֹ, 'מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי טַעֲנָה צוֹדֶקֶת הִיא. אוּלַי אֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵי טַעֲמוֹ'. הוֹרָה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹסִית לִטְעֹם. הֵבִיאוּ וְטָעַם בִּקְצֵה לְשׁוֹנוֹ, עִוָּה פָּנָיו וְיָרַק.

"טְפוּ", אָמַר, "מַר כְּלַעֲנָה! יֵשׁ לְהַעֲנִישְׁךָ, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ עֹנֶשׁ מַר יוֹתֵר מִשְּׁתִיַּת הַמַּשְׁקֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה!"

כָּךְ גַּם בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת. מִי שֶׁמְּבוֹסֵס בָּהֶן סוֹבֵר שֶׁאֵין נִפְלָא מֵהַהִתְפַּלְּשׁוּת בְּרִפְשָׁן. רַק כַּאֲשֶׁר יֵחָלֵץ, יִתְנַקֶּה וְיִגָּמֵל, יָבִין בְּאֵיזוֹ צַחֲנָה שָׁהָה. רַק לְאַחַר הַ'פֶּסַח' וְהַ'מַּצָּה' יָבִין אֶת הַ'מָּרוֹר' לַאֲשׁוּרוֹ. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	תזריע תשע"א
	אין מקרה בעולם
	לֵיל הַסֵּדֶר הִנֵּה זֶה בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ בְּפֶסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. וּכְבָר עָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל כָּךְ, שֶׁרָאוּי הָיָה בַּתְּחִלָּה שֶׁנַּעֲשֶׂה זֵכֶר לַשִּׁעְבּוּד וְנֹאכַל אֶת הַמָּרוֹר, וְרַק לְאַחֲרָיו אֶת הַמַּצָּה שֶׁהִיא זֵכֶר לַגְּאֻלָּה. וּמַדּוּעַ הִקְדִּים הַכָּתוּב אֶת הַמַּצָּה לַמָּרוֹר, "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"; מַדּוּעַ אוֹכְלִים אָנוּ בַּתְּחִלָּה אֶת הַמַּצָּה וְרַק לְאַחֲרֶיהָ אֶת הַמָּרוֹר? וּכְמוֹ בְּכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, גַּם כָּאן רַעְיוֹן וָמֶסֶר. הָעֶבֶד, מִתּוֹךְ עָנְיוֹ וְעִנּוּיוֹ וְשִׁפְלוּת מַצָּבוֹ, מִסְתַּגֵּל לְמַעֲמָדוֹ וּמִתְרַגֵּל אֵלָיו עַד שֶׁאֵינוֹ חָשׁ כְּבָר בִּפְחִיתוּתוֹ. אַדְרַבָּה, לְעִתִּים מַגִּיעַ הוּא לְמַצָּב שֶׁל "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" עַד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לָצֵאת לְחֵרוּת וּלְהִתְמוֹדֵד עִם קְשָׁיֵי הָעוֹלָם הֶחָפְשִׁי בִּכְלָל. "עַבְדָּא בְּהַפְקִירָא נִיחָא לֵיהּ" (גִּיטִין יג.); "זָכַרְנוּ אֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים אֲשֶׁר אָכַלְנוּ בְּמִצְרַיִם חִנָּם". אִם הוּא מִתְאַנֵּחַ, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁהָעֲבוֹדָה קָשָׁה מִדַּי וּמְבַקֵּשׁ הוּא לְהָקֵל מֵעָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה" – וְלֹא מִן הָעַבְדּוּת. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. הִגִּיעַ הַצַּאר הָרוּסִי לְסִיּוּר בְּאַחַד מִמַּחֲנוֹת הַצָּבָא. עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ מִסְדָּר, כַּאֲשֶׁר הַצַּאר עוֹבֵר בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת קוֹזָקִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת. לְפֶתַע הִנְחִית אַחַד הַקּוֹזָקִים אֶת חַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ הַצַּאר, כִּמְעַט שִׁסֵּף אֶת מַלְכּוֹ. בִּמְהִירוּת הַבָּזָק הִכָּה בַּחֶרֶב הָעוֹמֵד לְצִדּוֹ וְהִטָּה אוֹתָהּ הַצִּדָּה, בְּכָךְ הִצִּיל אֶת הַצַּאר מִמָּוֶת בָּטוּחַ. הִמְשִׁיךְ הַצַּאר בִּסְקִירַת הַמִּסְדָּר בִּשְׁלִיטָה עַצְמִית מֻפְלָאָה, וּבְהַגִּיעוֹ לְאֹהֶל הַמְּפַקֵּד הוֹרָה לַהֲרֹג אֶת הַמִּתְנַקֵּשׁ וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת מַצִּילוֹ. "הַצַּאר חַיָּב לְךָ אֶת חַיָּיו, וְאֵין הוּא אוֹהֵב לְהִשָּׁאֵר חַיָּב", אָמַר. "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בִּתְמוּרָה". "מַלְכִּי רַב הַחֶסֶד", עָנָה הַחַיָּל, "מְפַקֵּד הַבָּסִיס מִתְאַנֶּה לִי, מַעֲנִישֵׁנִי בְּלֹא סִבָּה וְגוֹזֵר עָלַי רִתּוּק וְתוֹרָנֻיּוֹת שְׁמִירָה. יְצַוֶּה נָא שֶׁיִּנְהַג בִּי בְּרַחֲמִים". "יְהֵא לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁכָּךְ אֶעֱשֶׂה", אָמַר הַצַּאר. הַקּוֹזָק הוֹדָה נִרְגָּשׁוֹת וְיָצָא מְאֻשָּׁר, וְהַצַּאר מִלְמֵל בְּאַכְזָבָה: "שׁוֹטֶה מְטֻפָּשׁ. הֵן יָכוֹל הָיָה לְבַקֵּשׁ שֶׁאֲמַנֶּהוּ לִמְפַקֵּד הַבָּסִיס"... אֲבָל הַצַּאר לֹא צָדַק, וְהַחַיָּל הַפָּשׁוּט לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ זֹאת. מִשּׁוּם שֶׁמַּבָּטוֹ שֶׁל הַחַיָּל הִנּוֹ מַבָּט שֶׁל טוּרַאי, שֶׁל חוֹגֵר מְטֻרְטָר, שֶׁכָּל מַעְיָנָיו בַּהֲקַלַּת הָעֹל. כָּךְ הָיָה גַּם בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". הַנַּח לָנוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַמִּכְסָה וְלָשׁוּב לְבָתֵּינוּ בְּשָׁלוֹם. עֻבְדָּה הִיא, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הַמַּכּוֹת נָחֲתוּ עַל הַמִּצְרִים; לְאַחַר תֵּשַׁע מַכּוֹת; לְאַחַר שֶׁהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה בָּטְלָה וּפָסְקָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ר"ה יא.) - מֵאֲנוּ רֹב הָעָם לְשַׁנּוֹת אֶת מַצָּבָם וְסֵרְבוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. כַּיָּדוּעַ, אַרְבַּע חֲמִישִׁיּוֹת מִן הָעָם מֵתוּ בְּמַהֲלַךְ מַכַּת חֹשֶׁךְ (רַשִׁ"י שְׁמוֹת יג-יח). לְפִיכָךְ יוּבַן מַדּוּעַ מְצַיְּנִים אֶת הַגְּאֻלָּה בַּאֲכִילַת הַמַּצָּה עוֹד לִפְנֵי שֶׁזּוֹכְרִים אֶת מְרִירוּת הַשִּׁעְבּוּד בַּאֲכִילַת הַמָּרוֹר. כִּי רַק לְאַחַר שֶׁנִּגְאָלִים, לְאַחַר שֶׁחוֹוִים אֶת הַשִּׁחְרוּר וְהַחֵרוּת, רַק אָז מְבִינִים כַּמָּה מַר הָיָה הַשִּׁעְבּוּד וּבְאֵיזֶה שֶׁפֶל מַצָּב הָיוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַדָּבָר נָכוֹן לְגַבֵּי הַשִּׁעְבּוּד הַגּוּפָנִי, כָּךְ נָכוֹן הוּא לְגַבֵּי הַשִּׁעְבּוּד הָרוּחָנִי. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" זַצַ"ל הָיָה מְסַפֵּר עַל רַב אֶחָד שֶׁהִגִּיעַ לַעֲיָרָה וּמָצָא בָּהּ קַיָּם נֶגַע שִׁכְרוּת. אֲנָשִׁים בִּלּוּ לֵילוֹת שְׁלֵמִים בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, הִתְגּוֹלְלוּ שִׁכּוֹרִים בָּרְחוֹבוֹת, שָׁבוּ בְּגִלּוּפִין לְבֵיתָם וְהִפִּילוּ חִתָּתָם עַל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. גָּזַר הָרַב שֶׁאִישׁ לֹא יִלְגֹּם עוֹד מֵהַטִּפָּה הַמָּרָה. וְכָל הָעוֹבֵר עַל הַגְּזֵרָה - יֵעָנֵשׁ בְּכָל הַחֻמְרָה. לֹא עָבַר יוֹם, וְהַשִּׁכּוֹר הָרִאשׁוֹן הִתְנוֹדֵד בָּרְחוֹב. תְּפָסוּהוּ וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי הָרַב. "מַה בְּפִיךָ לְהַצְדִּיק אֶת מַעֲשֶׂיךָ?" שָׁאַל הָרַב. "חִי חִי", גִּחֵךְ הַשִּׁכּוֹר, "מְאוּמָה, מִלְּבַד טַעֲמוֹ שֶׁל הַמַּשְׁקֶה". תָּמַהּ הָרַב בְּלִבּוֹ, 'מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי טַעֲנָה צוֹדֶקֶת הִיא. אוּלַי אֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵי טַעֲמוֹ'. הוֹרָה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹסִית לִטְעֹם. הֵבִיאוּ וְטָעַם בִּקְצֵה לְשׁוֹנוֹ, עִוָּה פָּנָיו וְיָרַק. "טְפוּ", אָמַר, "מַר כְּלַעֲנָה! יֵשׁ לְהַעֲנִישְׁךָ, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ עֹנֶשׁ מַר יוֹתֵר מִשְּׁתִיַּת הַמַּשְׁקֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה!" כָּךְ גַּם בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת. מִי שֶׁמְּבוֹסֵס בָּהֶן סוֹבֵר שֶׁאֵין נִפְלָא מֵהַהִתְפַּלְּשׁוּת בְּרִפְשָׁן. רַק כַּאֲשֶׁר יֵחָלֵץ, יִתְנַקֶּה וְיִגָּמֵל, יָבִין בְּאֵיזוֹ צַחֲנָה שָׁהָה. רַק לְאַחַר הַ'פֶּסַח' וְהַ'מַּצָּה' יָבִין אֶת הַ'מָּרוֹר' לַאֲשׁוּרוֹ. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)