Otzarot-Article

"וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו" (ג-ו) חֲזַ"ל הוֹדִיעוּנוּ (חֲגִיגָה טו:) שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵאת בַּת קוֹל מֵהַר חוֹרֵב, קוֹרֵאת וְאוֹמֶרֶת: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים" (יִרְמְיָה ג-יד), קוֹרֵאת לִתְשׁוּבָה וּלְהִתְקָרְבוּת לַה'. וּכְבָר שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי שׁוֹמֵעַ בַּת קוֹל זוֹ, הֲרֵי אֵינָהּ יוֹצֵאת לְחִנָּם, וְאֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת אֶל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַשּׁוֹמְעִים כְּרוּזִים מִמָּרוֹם, אֶלָּא אֶל הַחוֹטְאִים הַנִּדְרָשִׁים לָשׁוּב. וְאִם אֵין הֵם שׁוֹמְעִים אוֹתָהּ, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּהּ? וְתֵרְצוּ, שֶׁהַנְּשָׁמוֹת שׁוֹמְעוֹת אֶת בַּת הַקּוֹל, הִיא מַרְעִידָה נִימִים סְמוּיִים בַּלְּבָבוֹת, מִכֹּחָהּ מִתְעוֹרְרִים בְּלִבּוֹתֵינוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וְהֵם בִּבְחִינַת "קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק". אַשְׁרֵי הַפּוֹתֵחַ דַּלְתוֹת לִבּוֹ לְהִתְעוֹרְרוּת זוֹ וּמִתְקָרֵב אֶל קוֹנוֹ!

בַּת קוֹל זוֹ יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב, וּבְפָרָשָׁתֵנוּ מַגִּיעַ משֶׁה רַבֵּנוּ אֶל הַר הָאֱלֹקִים חוֹרֵבָה, וְזוֹכֶה לְמַחֲזֵה הַסְּנֶה. "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו". וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת ז.) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לוֹ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, וּמִשּׁוּם הַסְתָּרַת פָּנָיו הֶחְמִיץ אֶת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁחָלְפָה לִבְלִי שׁוּב. "כְּשֶׁרָצִיתִי לֹא רָצִיתָ, וְעַכְשָׁו שֶׁאַתָּה רוֹצֶה - אֵינִי רוֹצֶה".

זָכָה דּוֹרֵנוּ, וְרוּחַ מִמָּרוֹם מִתְעָרָה עָלֵינוּ לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. הַסֶּמִינָרִים שֶׁל "עֲרָכִים" מְלֵאִים עַד אֶפֶס מָקוֹם, יְמֵי הָעִיּוּן גְּדוּשִׁים, הֲמוֹנִים נוֹהֲרִים לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, נַעֲנִים לְבַת הַקּוֹל הַמִּתְדַּפֶּקֶת עַל הַלְּבָבוֹת וְקוֹרֵאת: "שׁוּבוּ!"

וְאָמְנָם יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם אוֹטְמִים לִבָּם, מִתְקָרְבִים לְהַר חוֹרֵב, אֲבָל "מַסְתִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם". הֵם אוֹמְרִים: לֹא עַכְשָׁו. אוּלַי בַּקַּיִץ נֵרָשֵׁם לְסֶמִינָר, אוּלַי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה...

יֵשׁ לָהֶם לָדַעַת, שֶׁלִּפְעָמִים שְׁעַת הַכּשֶׁר חוֹלֶפֶת לִבְלִי שׁוּב, הַלֵּב חוֹזֵר וְנֶאֱטָם, וְהַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשָׁה. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁאָנוּ מְצַפִּים בְּכָל יוֹם לְבֹא הַגְּאֻלָּה, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִקְרָאתָהּ, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִמְצָאֵהוּ בְּדֶרֶךְ הָעֲלִיָּה וְהַהִתְקָרְבוּת. אַשְׁרֵי הַנַּעֲנֶה לִקְרִיאַת בַּת הַקּוֹל וְאוֹמֵר "הִנֵּנִי!"

אַךְ לֹא נַעְצֹר כָּאן. יְדוּעָה אִמְרָתוֹ הַנּוֹקֶבֶת שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַ"בֵּית יִשְׂרָאֵל" מִגּוּר זַצַ"ל, שֶׁאָמַר: כְּשֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת מִמָּרוֹם לְקִיּוּם מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חָטְפוּ אוֹתָהּ הַחִלּוֹנִים וְיִסְּדוּ אֶת הַצִּיּוֹנוּת. עָלוּ כַּחֲלוּצִים, וְגָאֲלוּ אֶת הַשְּׁמָמָה; כְּשֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת מִמָּרוֹם לִגְאֹל אֶת לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, חֲטָפוּהָ הַחִלּוֹנִים וְאִמְּצוּ אֶת הָעִבְרִית; עַתָּה יֵשׁ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, וְשׁוּב חוֹטְפִים אוֹתָהּ הַחִלּוֹנִים וְזוֹכִים בָּהּ...

הָבָה נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ, הֲרֵי גַּם אָנוּ לֹא מֻשְׁלָמִים, וְגַם עַל לִבֵּנוּ מִתְדַּפֶּקֶת אוֹתָהּ בַּת קוֹל וְלוֹחֶשֶׁת: לְהִתְפַּלֵּל בְּיֶתֶר כַּוָּנָה, לְהַקְדִּישׁ יוֹתֵר עִתִּים לַתּוֹרָה. וְאָנוּ, הָאֵינֶנּוּ מַסְתִּירִים פָּנֵינוּ מִפָּנֶיהָ?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקהל תשע"א
	העוסק בתורה, מלאכתו מתברכת
	"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם" (מא-לג) פַּרְעֹה נָבוֹךְ "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו" (ג-ו) חֲזַ"ל הוֹדִיעוּנוּ (חֲגִיגָה טו:) שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵאת בַּת קוֹל מֵהַר חוֹרֵב, קוֹרֵאת וְאוֹמֶרֶת: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים" (יִרְמְיָה ג-יד), קוֹרֵאת לִתְשׁוּבָה וּלְהִתְקָרְבוּת לַה'. וּכְבָר שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי שׁוֹמֵעַ בַּת קוֹל זוֹ, הֲרֵי אֵינָהּ יוֹצֵאת לְחִנָּם, וְאֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת אֶל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַשּׁוֹמְעִים כְּרוּזִים מִמָּרוֹם, אֶלָּא אֶל הַחוֹטְאִים הַנִּדְרָשִׁים לָשׁוּב. וְאִם אֵין הֵם שׁוֹמְעִים אוֹתָהּ, מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּהּ? וְתֵרְצוּ, שֶׁהַנְּשָׁמוֹת שׁוֹמְעוֹת אֶת בַּת הַקּוֹל, הִיא מַרְעִידָה נִימִים סְמוּיִים בַּלְּבָבוֹת, מִכֹּחָהּ מִתְעוֹרְרִים בְּלִבּוֹתֵינוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וְהֵם בִּבְחִינַת "קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק". אַשְׁרֵי הַפּוֹתֵחַ דַּלְתוֹת לִבּוֹ לְהִתְעוֹרְרוּת זוֹ וּמִתְקָרֵב אֶל קוֹנוֹ! בַּת קוֹל זוֹ יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב, וּבְפָרָשָׁתֵנוּ מַגִּיעַ משֶׁה רַבֵּנוּ אֶל הַר הָאֱלֹקִים חוֹרֵבָה, וְזוֹכֶה לְמַחֲזֵה הַסְּנֶה. "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו". וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת ז.) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לוֹ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, וּמִשּׁוּם הַסְתָּרַת פָּנָיו הֶחְמִיץ אֶת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁחָלְפָה לִבְלִי שׁוּב. "כְּשֶׁרָצִיתִי לֹא רָצִיתָ, וְעַכְשָׁו שֶׁאַתָּה רוֹצֶה - אֵינִי רוֹצֶה". זָכָה דּוֹרֵנוּ, וְרוּחַ מִמָּרוֹם מִתְעָרָה עָלֵינוּ לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. הַסֶּמִינָרִים שֶׁל "עֲרָכִים" מְלֵאִים עַד אֶפֶס מָקוֹם, יְמֵי הָעִיּוּן גְּדוּשִׁים, הֲמוֹנִים נוֹהֲרִים לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, נַעֲנִים לְבַת הַקּוֹל הַמִּתְדַּפֶּקֶת עַל הַלְּבָבוֹת וְקוֹרֵאת: "שׁוּבוּ!" וְאָמְנָם יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם אוֹטְמִים לִבָּם, מִתְקָרְבִים לְהַר חוֹרֵב, אֲבָל "מַסְתִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם". הֵם אוֹמְרִים: לֹא עַכְשָׁו. אוּלַי בַּקַּיִץ נֵרָשֵׁם לְסֶמִינָר, אוּלַי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה... יֵשׁ לָהֶם לָדַעַת, שֶׁלִּפְעָמִים שְׁעַת הַכּשֶׁר חוֹלֶפֶת לִבְלִי שׁוּב, הַלֵּב חוֹזֵר וְנֶאֱטָם, וְהַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשָׁה. שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁאָנוּ מְצַפִּים בְּכָל יוֹם לְבֹא הַגְּאֻלָּה, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִקְרָאתָהּ, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִמְצָאֵהוּ בְּדֶרֶךְ הָעֲלִיָּה וְהַהִתְקָרְבוּת. אַשְׁרֵי הַנַּעֲנֶה לִקְרִיאַת בַּת הַקּוֹל וְאוֹמֵר "הִנֵּנִי!" אַךְ לֹא נַעְצֹר כָּאן. יְדוּעָה אִמְרָתוֹ הַנּוֹקֶבֶת שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַ"בֵּית יִשְׂרָאֵל" מִגּוּר זַצַ"ל, שֶׁאָמַר: כְּשֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת מִמָּרוֹם לְקִיּוּם מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חָטְפוּ אוֹתָהּ הַחִלּוֹנִים וְיִסְּדוּ אֶת הַצִּיּוֹנוּת. עָלוּ כַּחֲלוּצִים, וְגָאֲלוּ אֶת הַשְּׁמָמָה; כְּשֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת מִמָּרוֹם לִגְאֹל אֶת לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, חֲטָפוּהָ הַחִלּוֹנִים וְאִמְּצוּ אֶת הָעִבְרִית; עַתָּה יֵשׁ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, וְשׁוּב חוֹטְפִים אוֹתָהּ הַחִלּוֹנִים וְזוֹכִים בָּהּ... הָבָה נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ, הֲרֵי גַּם אָנוּ לֹא מֻשְׁלָמִים, וְגַם עַל לִבֵּנוּ מִתְדַּפֶּקֶת אוֹתָהּ בַּת קוֹל וְלוֹחֶשֶׁת: לְהִתְפַּלֵּל בְּיֶתֶר כַּוָּנָה, לְהַקְדִּישׁ יוֹתֵר עִתִּים לַתּוֹרָה. וְאָנוּ, הָאֵינֶנּוּ מַסְתִּירִים פָּנֵינוּ מִפָּנֶיהָ?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)