Otzarot-Article

"שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (יא-ח) בֹּקֶר הִגִּיעַ, הַשַּׁחַר הִפְצִיעַ עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. מַסַּכֵּי הָאֹהָלִים הֻפְשְׁלוּ, הַמְּאֻשָּׁרִים גִּלּוּ אֶת מְנַת הַמָּן לְיַד פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם: נָתוּן בְּקֻפְסַת קְרִיסְטַל, בַּאֲרִיזַת טַל קָפוּא, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת. הָאֲחֵרִים, נְבוֹכִים קִמְעָה, יָצְאוּ לְחַפְּשׂוֹ. לֹא נָעִים, כֻּלָּם רוֹאִים שֶׁאֵינְךָ נִמְנֶה עַל עֲדַת הַצַּדִּיקִים... יָצְאוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שָׁם הִמְתִּינָה מָנָתָם שֶׁל הַבֵּינוֹנִים. וְהָיוּ שֶׁלֹּא זָכוּ אַף לְכָךְ: "שָׁטוּ הָעָם, וְלָקְטוּ", הֻצְרְכוּ לְשׁוֹטֵט, לְהַרְחִיק לֶכֶת, לְכַתֵּת רַגְלֵיהֶם עַד שֶׁמָּצְאוּ (יוֹמָא עה.). הַצַּד הַשָּׁוֶה בְּכֻלָּם: שֶׁהַכֹּל לָקְטוּ וְהַכֹּל הֶבִיאוּ. הַכֹּל הִשִּׂיגוּ אֶת מָנָתָם, בְּטֹרַח רַב אוֹ מוּעָט. חוּץ מִמִּי שֶׁנִּשְׁאַר בְּאָהֳלוֹ וְחִבֵּק אֶת יָדָיו, הוּא נִשְׁאַר רָעֵב. מָנָתוֹ הִתְמוֹסְסָה, 'וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס' (שְׁמוֹת טז-כא).

בְּצֶדֶק יְכוֹלִים הָיוּ הַמְּלַקְּטִים לוֹמַר לְעַצְמָם: טָרַחְנוּ, יָגַעְנוּ וּמָצָאנוּ. אַךְ הַאִם מֻצְדָּק הָיָה לוֹמַר כֵּן? אֱמֶת, שֶׁהֻצְרְכוּ לִיגִיעַת הַמְּצִיאָה וְלַלְּקִיטָה. אֲבָל בַּמְּכִילְתָּא נֶאֱמַר, 'אָמְרוּ לָהֶם משֶׁה וְאַהֲרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: עַד שֶׁאַתֶּם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְנֵס אֶתְכֶם'. וּמִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, 'וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן...'. כְּלוֹמַר, מֵרֹאשׁ הוּכַן הַמָּן, מֵרֹאשׁ הוּכְנָה לְכָל אֶחָד מָנָתוֹ - וְאַף שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן הֻצְרַךְ לִטְרֹחַ לְמָצְאָהּ וּלְלָקְטָהּ, הֲרֵי אֶת מָנָתוֹ מָצָא, וּמַה שֶּׁהוּכַן עֲבוּרוֹ מֵרֹאשׁ לִקֵּט.

לְהַבְהָרַת הַדְּבָרִים, נָבִיא סִפּוּר מַעֲשֶׂה מִן הַגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת סז:).

עָנִי בָּא לִפְנֵי רַבָּא. קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּשְׁאָלוֹ: "בְּמַה תִּרְצֶה לִסְעֹד אֶת לִבְּךָ?"

עָנָה הֶעָנִי: "בְּתַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וּבְיַיִן יָשָׁן", לֹא פָּחוֹת...

תָּמַהּ רַבָּא: "כֵּיצַד יָכוֹל אַתָּה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמְךָ תַּפְרִיט זֶה? הֲרֵי אֵינְךָ עָשִׁיר וּמְזוֹנוֹתֶיךָ עַל הַצִּבּוּר, וְאֵיךְ מַרְגִּיל אַתָּה עַצְמְךָ בְּתַפְנוּקִים מֵעֵין אֵלֶּה?"

הֵשִׁיב הֶעָנִי: "וְכִי מִשֶּׁל הַצִּבּוּר אֲנִי נֶהֱנֶה? עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי סוֹעֵד", וְהוֹסִיף, "הֲלֹא מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם... אָכְלָם בְּעִתּוֹ (תְּהִלִּים קמה-טו). 'בְּעִתָּם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'בְּעִתּוֹ', מְלַמֵּד שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְנָסָתוֹ בְּעִתּוֹ.

וּלְפֶתַע - אוֹרֵחַ בְּבֵית רַבָּא. אוֹרַחַת, לְיֶתֶר דִּיּוּק. אֲחוֹתוֹ, אוֹתָהּ לֹא פָּגַשׁ מִזֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִגִּיעָה לְפֶתַע לְבִקּוּר - - -

וְלֹא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת בָּאָה, הֵבִיאָה עִמָּהּ תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן...

אָמַר רַבָּא: "מַהוּ זֶה? (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מַהוּ דָּבָר זֶה שֶׁאֵרַע לְפָנַי עַתָּה. שֶׁלֹּא הָיִיתִי רָגִיל בְּכָךְ שֶׁאֲחוֹתִי בָּאָה לְכָאן וְתַרְנְגֹלֶת וְיַיִן יָשָׁן בְּיָדֶיהָ) - נַעֲנֵיתִי לְךָ (דִּבַּרְתִּי יוֹתֵר מִדַּי), קוּם אֱכֹל"...

נִפְלָא הַסִּפּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בְּוַדַּאי תִּזְמוּן בּוֹא הָאָחוֹת וּבְיָדָהּ הַתַּפְרִיט הַמֻּזְמָן, מוֹכִיחַ שֶׁסּוֹעֲדִים אָנוּ עַל שֻׁלְחַן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אֲבָל יֵשׁ לְהָבִין, כֵּיצַד אֵרַע נֶתֶק זֶה שֶׁאֲחוֹת אֵינָהּ מְבַקֶּרֶת בְּבֵית אָחִיהָ, גְּדוֹל הַדּוֹר, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה? וְיֵשׁ לְהָנִיחַ שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בְּרִחוּק מָקוֹם וְהַמֶּרְחָק הִוָּה חַיִץ בֵּינֵיהֶם. מֶרְחַק יוֹם הֲלִיכָה, יוֹמַיִם - מִי יוֹדֵעַ. אִם כֵּן, מָתַי יָצְאָה מִבֵּיתָהּ לִפְגֹּשׁ סוֹף סוֹף בְּאָחִיהָ הַנַּעֲרָץ. אֶתְמוֹל? שִׁלְשׁוֹם? מִכָּל מָקוֹם, זְמַן רַב לִפְנֵי שֶׁהֶעָנִי בָּא לִפְנֵי רַבָּא וְנִשְׁאַל מַה יֹּאכַל. רוֹאִים אָנוּ בְּמוּחָשׁ, כִּי מִמָּרוֹם דּוֹאֲגִים לְפַרְנָסָתֵנוּ, אַף מְכַוְּנִים אוֹתָהּ לִמְקוֹם הִמָּצְאֵנוּ בְּעֵת הַסְּעוּדָה.

זוֹ הַהַשְׁקָפָה הַתּוֹרָנִית וְזֶה מַבַּט הָאֱמֶת. זוֹ הַהַכְרָזָה הַנִּשְׁמַעַת מִפִּינוּ בְּכָל עֵת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים עַל מְזוֹנֵנוּ, 'כִּי הוּא אֵ-ל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל... וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא'.

אָכֵן, הוּטַל עָלֵינוּ לִטְרֹחַ אַחַר מְזוֹנוֹתֵינוּ, הֵן בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ 'הָרֵיעוֹנוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ וְקִפַּחְנוּ אֶת פַּרְנָסָתֵנוּ' (מִשְׁנָה סוֹף קִדּוּשִׁין), אֲבָל כְּשֶׁכְּבָר הִשַּׂגְנוּם, אֶת אֲשֶׁר הוּכַן לָנוּ מֵרֹאשׁ הִשַּׂגְנוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקהל תשע"א
	מה נותנת הנתינה
	"שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (יא-ח) בֹּקֶר הִגִּיעַ, הַשַּׁחַר הִפְצִיעַ עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (יא-ח) בֹּקֶר הִגִּיעַ, הַשַּׁחַר הִפְצִיעַ עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. מַסַּכֵּי הָאֹהָלִים הֻפְשְׁלוּ, הַמְּאֻשָּׁרִים גִּלּוּ אֶת מְנַת הַמָּן לְיַד פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם: נָתוּן בְּקֻפְסַת קְרִיסְטַל, בַּאֲרִיזַת טַל קָפוּא, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת. הָאֲחֵרִים, נְבוֹכִים קִמְעָה, יָצְאוּ לְחַפְּשׂוֹ. לֹא נָעִים, כֻּלָּם רוֹאִים שֶׁאֵינְךָ נִמְנֶה עַל עֲדַת הַצַּדִּיקִים... יָצְאוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שָׁם הִמְתִּינָה מָנָתָם שֶׁל הַבֵּינוֹנִים. וְהָיוּ שֶׁלֹּא זָכוּ אַף לְכָךְ: "שָׁטוּ הָעָם, וְלָקְטוּ", הֻצְרְכוּ לְשׁוֹטֵט, לְהַרְחִיק לֶכֶת, לְכַתֵּת רַגְלֵיהֶם עַד שֶׁמָּצְאוּ (יוֹמָא עה.). הַצַּד הַשָּׁוֶה בְּכֻלָּם: שֶׁהַכֹּל לָקְטוּ וְהַכֹּל הֶבִיאוּ. הַכֹּל הִשִּׂיגוּ אֶת מָנָתָם, בְּטֹרַח רַב אוֹ מוּעָט. חוּץ מִמִּי שֶׁנִּשְׁאַר בְּאָהֳלוֹ וְחִבֵּק אֶת יָדָיו, הוּא נִשְׁאַר רָעֵב. מָנָתוֹ הִתְמוֹסְסָה, 'וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס' (שְׁמוֹת טז-כא). בְּצֶדֶק יְכוֹלִים הָיוּ הַמְּלַקְּטִים לוֹמַר לְעַצְמָם: טָרַחְנוּ, יָגַעְנוּ וּמָצָאנוּ. אַךְ הַאִם מֻצְדָּק הָיָה לוֹמַר כֵּן? אֱמֶת, שֶׁהֻצְרְכוּ לִיגִיעַת הַמְּצִיאָה וְלַלְּקִיטָה. אֲבָל בַּמְּכִילְתָּא נֶאֱמַר, 'אָמְרוּ לָהֶם משֶׁה וְאַהֲרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: עַד שֶׁאַתֶּם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְנֵס אֶתְכֶם'. וּמִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, 'וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן...'. כְּלוֹמַר, מֵרֹאשׁ הוּכַן הַמָּן, מֵרֹאשׁ הוּכְנָה לְכָל אֶחָד מָנָתוֹ - וְאַף שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן הֻצְרַךְ לִטְרֹחַ לְמָצְאָהּ וּלְלָקְטָהּ, הֲרֵי אֶת מָנָתוֹ מָצָא, וּמַה שֶּׁהוּכַן עֲבוּרוֹ מֵרֹאשׁ לִקֵּט. לְהַבְהָרַת הַדְּבָרִים, נָבִיא סִפּוּר מַעֲשֶׂה מִן הַגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת סז:). עָנִי בָּא לִפְנֵי רַבָּא. קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּשְׁאָלוֹ: "בְּמַה תִּרְצֶה לִסְעֹד אֶת לִבְּךָ?" עָנָה הֶעָנִי: "בְּתַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וּבְיַיִן יָשָׁן", לֹא פָּחוֹת... תָּמַהּ רַבָּא: "כֵּיצַד יָכוֹל אַתָּה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמְךָ תַּפְרִיט זֶה? הֲרֵי אֵינְךָ עָשִׁיר וּמְזוֹנוֹתֶיךָ עַל הַצִּבּוּר, וְאֵיךְ מַרְגִּיל אַתָּה עַצְמְךָ בְּתַפְנוּקִים מֵעֵין אֵלֶּה?" הֵשִׁיב הֶעָנִי: "וְכִי מִשֶּׁל הַצִּבּוּר אֲנִי נֶהֱנֶה? עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי סוֹעֵד", וְהוֹסִיף, "הֲלֹא מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם... אָכְלָם בְּעִתּוֹ (תְּהִלִּים קמה-טו). 'בְּעִתָּם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'בְּעִתּוֹ', מְלַמֵּד שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְנָסָתוֹ בְּעִתּוֹ. וּלְפֶתַע - אוֹרֵחַ בְּבֵית רַבָּא. אוֹרַחַת, לְיֶתֶר דִּיּוּק. אֲחוֹתוֹ, אוֹתָהּ לֹא פָּגַשׁ מִזֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִגִּיעָה לְפֶתַע לְבִקּוּר - - - וְלֹא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת בָּאָה, הֵבִיאָה עִמָּהּ תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן... אָמַר רַבָּא: "מַהוּ זֶה? (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מַהוּ דָּבָר זֶה שֶׁאֵרַע לְפָנַי עַתָּה. שֶׁלֹּא הָיִיתִי רָגִיל בְּכָךְ שֶׁאֲחוֹתִי בָּאָה לְכָאן וְתַרְנְגֹלֶת וְיַיִן יָשָׁן בְּיָדֶיהָ) - נַעֲנֵיתִי לְךָ (דִּבַּרְתִּי יוֹתֵר מִדַּי), קוּם אֱכֹל"... נִפְלָא הַסִּפּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בְּוַדַּאי תִּזְמוּן בּוֹא הָאָחוֹת וּבְיָדָהּ הַתַּפְרִיט הַמֻּזְמָן, מוֹכִיחַ שֶׁסּוֹעֲדִים אָנוּ עַל שֻׁלְחַן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אֲבָל יֵשׁ לְהָבִין, כֵּיצַד אֵרַע נֶתֶק זֶה שֶׁאֲחוֹת אֵינָהּ מְבַקֶּרֶת בְּבֵית אָחִיהָ, גְּדוֹל הַדּוֹר, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה? וְיֵשׁ לְהָנִיחַ שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בְּרִחוּק מָקוֹם וְהַמֶּרְחָק הִוָּה חַיִץ בֵּינֵיהֶם. מֶרְחַק יוֹם הֲלִיכָה, יוֹמַיִם - מִי יוֹדֵעַ. אִם כֵּן, מָתַי יָצְאָה מִבֵּיתָהּ לִפְגֹּשׁ סוֹף סוֹף בְּאָחִיהָ הַנַּעֲרָץ. אֶתְמוֹל? שִׁלְשׁוֹם? מִכָּל מָקוֹם, זְמַן רַב לִפְנֵי שֶׁהֶעָנִי בָּא לִפְנֵי רַבָּא וְנִשְׁאַל מַה יֹּאכַל. רוֹאִים אָנוּ בְּמוּחָשׁ, כִּי מִמָּרוֹם דּוֹאֲגִים לְפַרְנָסָתֵנוּ, אַף מְכַוְּנִים אוֹתָהּ לִמְקוֹם הִמָּצְאֵנוּ בְּעֵת הַסְּעוּדָה. זוֹ הַהַשְׁקָפָה הַתּוֹרָנִית וְזֶה מַבַּט הָאֱמֶת. זוֹ הַהַכְרָזָה הַנִּשְׁמַעַת מִפִּינוּ בְּכָל עֵת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים עַל מְזוֹנֵנוּ, 'כִּי הוּא אֵ-ל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל... וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא'. אָכֵן, הוּטַל עָלֵינוּ לִטְרֹחַ אַחַר מְזוֹנוֹתֵינוּ, הֵן בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ 'הָרֵיעוֹנוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ וְקִפַּחְנוּ אֶת פַּרְנָסָתֵנוּ' (מִשְׁנָה סוֹף קִדּוּשִׁין), אֲבָל כְּשֶׁכְּבָר הִשַּׂגְנוּם, אֶת אֲשֶׁר הוּכַן לָנוּ מֵרֹאשׁ הִשַּׂגְנוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)