Otzarot-Article

"הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מח-טו) נִפְתַּח בְּתַרְגִּיל, וְאַחַר כָּךְ נַסְבִּיר אֶת נְחִיצוּתוֹ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מוֹדֶה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל אֵין סְפֹר דְּבָרִים. אִם נִדָּרֵשׁ לִנְקֹב בְּדָבָר אֶחָד, בַּדָּבָר הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר, תּוֹדָה לְךָ ה' עַל - - - עַל מָה? יַעֲצֹם כָּל אֶחָד אֶת עֵינָיו וְיַחְשֹׁב לְרֶגַע.

עַל מַה יִּבְחַר לְהוֹדוֹת. עַל הַמִּשְׁפָּחָה, עַל הַנַּחַת, עַל הַפַּרְנָסָה, עַל הַדִּירָה, עַל מָה? אַל תֵּחָפְזוּ, תַּחְשְׁבוּ וְתַחְלִיטוּ. הֶחְלַטְתֶּם? יָפֶה, רֵאשִׁית, אָכֵן תְּנוּ עַל כָּךְ הוֹדָיָה. אִמְרוּ תּוֹדָה. וְכָעֵת נַסְבִּיר אֶת מַטְּרַת הַתַּרְגִּיל. הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זַצַ"ל אָמַר, שֶׁאִם רוֹצִים לְהָבִין דְּבַר חִדּוּשׁ לַאֲשׁוּרוֹ וּלְהִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ כָּרָאוּי, יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן תְּחִלָּה וְלָדַעַת מַה סָּבַרְנוּ לִפְנֵי כֵן. רַק אָז נֵדַע לְהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת הַחִדּוּשׁ וְאֶת מַשְׁמָעוּתוֹ.

יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת, הוֹדָה לַבּוֹרֵא עַל כָּל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שְׁנוֹת חַיָּיו. אָמְנָם רַק שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת הָיוּ בְּטוֹבָה, מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, אַךְ הֵן הִשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ אֶת כָּל שְׁנוֹת הָרָעָה. בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת הָיוּ הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, וְלֹא נִפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִבְּנֵי בָּנָיו. יֵשׁ לוֹ וְיֵשׁ עַל מַה לְּהוֹדוֹת!

וְהִנֵּה, כְּשֶׁהָיָה עָלָיו לִנְקֹב בְּדָבָר אֶחָד, בְּהוֹדָאָה אַחַת, פָּתַח וְאָמַר: "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְתַרְגּוּמוֹ, ה' שֶׁזָּן אוֹתִי מֵהִוָּלְדִי וְעַד עַתָּה.

עַל מָה הוֹדָה? שֶׁבְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּיו הָיָה לוֹ... לֶחֶם לֶאֱכֹל.

אָכֵן, גַּם זֶה בְּגֶדֶר "מַעֲשֵׂי אָבוֹת סִימַן לַבָּנִים". גַּם עַל כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, 'חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר אֵימָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב'. וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁלֹּא נִצְטַוֵּינוּ לְהוֹדוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא עַל אֲכִילַת לֶחֶם. לָשׂבַע. עַל כָּל הַשְּׁאָר, כְּמוֹ פֵּרוֹת נִפְלָאִים וּמַעֲדַנִּים מְשׁוֹבְבֵי נֶפֶשׁ, פְּחוּתָה חוֹבַת הַהוֹדָאָה וְהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּלְבַד. אָמְנָם יְהֵא זֶה מוּבָן כַּאֲשֶׁר נִתְפַּעֵל מֵהַמַּעֲדַנִּים שֶׁבַּאֲרוּחָה, מֵהַבְּשָׂרִים וּמֵהַתּוֹסָפוֹת, מֵהַטֻּגָּנִים וְהַפַּרְפְּרָאוֹת. אֲבָל, הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָכָם מוֹדֶה בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה עַל הַבָּסִיס וְעַל הָעִקָּר, אַף שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוּבָן מֵאֵלָיו עַד שֶׁאָנוּ כִּמְעַט שׁוֹכְחִים מִקִּיּוּמוֹ.

מְסֻפָּר שֶׁהַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא מֵאָנִיפּוֹלִי זַצַ"ל הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְחָצָה אֶת הַיַּעַר. הַדֶּרֶךְ הִתְאָרְכָה, וְהוּא הֵחֵל לָחוּשׁ רָעָב. מַה עוֹשֶׂה הַצַּדִּיק הָרָעֵב בְּלֵב הַיַּעַר? הַתְּשׁוּבָה יְדוּעָה, פּוֹנֶה אֶל בּוֹרְאוֹ בִּתְפִלָּה. וְהַהֶמְשֵׁךְ גַּם הוּא יָדוּעַ מֵרֹאשׁ: מֵעִקּוּל הַדֶּרֶךְ הוֹפִיעָה עֲגָלָה טְעוּנָה בְּכִכְּרוֹת לֶחֶם, וְהָעֶגְלוֹן הִשְׁלִיךְ כִּכָּר לְיָדָיו שֶׁל הַצַּדִּיק. בְּכָךְ אֵין כָּל חִדּוּשׁ. "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם".

אַךְ מִנֻּסַּח תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא אֶפְשָׁר לִלְמֹד דָּבָר מַפְעִים נוֹסָף:

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא רָעֵב. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא מוֹדֶה לְךָ עַל הַתֵּאָבוֹן. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא מְבַקֵּשׁ לֶחֶם לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ".

מִי מֵאִתָּנוּ זוֹכֵר לְהוֹדוֹת עַל הָרָעָב וּלְהוֹדוֹת עַל הַתֵּאָבוֹן. רַק אִם מַגִּיעַ, חָלִילָה וְחַס, זְמַן שֶׁל חֹלִי שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ... שַׁעֲרֵי מָוֶת" - רַק אָז יוֹדְעִים לְהוֹקִיר אֶת הַתֵּאָבוֹן.

וּמַעֲשֶׂה בְּעָנִי מָרוּד שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זַצַ"ל, וְהִתְאוֹנֵן שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ פְּרוּטָה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹן נַפְשׁוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: חָמֵשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים כְּבָר יֵשׁ לְךָ! תָּמַהּ לַתְּשׁוּבָה, וְהָרַבִּי הִסְבִּיר: לְפָנֶיךָ הָיָה כָּאן עָשִׁיר אֻמְלָל, שֶׁסִּפֵּר שֶׁהוֹצִיא חָמֵשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים עַל תְּרוּפוֹת לַהֲשָׁבַת תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁאָבַד, וְלֹא הוֹעִילוּהוּ...

אִם נִקְנֶה מַבָּט כָּזֶה, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁנֵּדַע לְהוֹדוֹת כָּרָאוּי וְנֵדַע לְבַקֵּשׁ שֶׁהַטּוֹבָה הַבְּסִיסִית תַּתְמִיד, אֶלָּא נֵדַע כַּמָּה עֲשִׁירִים אָנוּ, בִּבְרִיאוּתֵנוּ, בִּמְזוֹנֵנוּ, בִּצְרָכֵינוּ הַבְּסִיסִיִּים הַמְּזֻמָּנִים לָנוּ. וְכָל שְׁאַר הַבַּקָּשׁוֹת, וּלְוַאי שֶׁתִּתְמַלֵּאנָה, יְקַבְּלוּ אֶת הַפְּרוֹפּוֹרְצְיָה הַנְּכוֹנָה.

מַבָּט זֶה בִּקְּשׁוּ חֲזַ"ל לְהַקְנוֹתֵנוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר מְבַקְּשִׁים אָנוּ כָּל טוֹבָה וּבְרָכָה, עַד לְבַקָּשַׁת "וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים", הַכּוֹלֶלֶת הַכֹּל. אֲבָל לִפְנֵי כֵן תִּקְּנוּ לָנוּ שֶׁנֹּאמַר תּוֹדָה וּבְרָכָה עַל הֲנָעַת הָאֵבָרִים וְעַל זְקִיפוּת הַקּוֹמָה, עַל הַהֲלִיכָה וְעַל הָרְאִיָּה, עַל הַבִּגּוּד וְהַהַנְעָלָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	משפטים תשע"א
	על הוכחות נסבתיות
	"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם" (מא-לג) פַּרְעֹה נָבוֹךְ "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מח-טו) נִפְתַּח בְּתַרְגִּיל, וְאַחַר כָּךְ נַסְבִּיר אֶת נְחִיצוּתוֹ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מוֹדֶה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל אֵין סְפֹר דְּבָרִים. אִם נִדָּרֵשׁ לִנְקֹב בְּדָבָר אֶחָד, בַּדָּבָר הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר, תּוֹדָה לְךָ ה' עַל - - - עַל מָה? יַעֲצֹם כָּל אֶחָד אֶת עֵינָיו וְיַחְשֹׁב לְרֶגַע. עַל מַה יִּבְחַר לְהוֹדוֹת. עַל הַמִּשְׁפָּחָה, עַל הַנַּחַת, עַל הַפַּרְנָסָה, עַל הַדִּירָה, עַל מָה? אַל תֵּחָפְזוּ, תַּחְשְׁבוּ וְתַחְלִיטוּ. הֶחְלַטְתֶּם? יָפֶה, רֵאשִׁית, אָכֵן תְּנוּ עַל כָּךְ הוֹדָיָה. אִמְרוּ תּוֹדָה. וְכָעֵת נַסְבִּיר אֶת מַטְּרַת הַתַּרְגִּיל. הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זַצַ"ל אָמַר, שֶׁאִם רוֹצִים לְהָבִין דְּבַר חִדּוּשׁ לַאֲשׁוּרוֹ וּלְהִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ כָּרָאוּי, יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן תְּחִלָּה וְלָדַעַת מַה סָּבַרְנוּ לִפְנֵי כֵן. רַק אָז נֵדַע לְהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת הַחִדּוּשׁ וְאֶת מַשְׁמָעוּתוֹ. יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת, הוֹדָה לַבּוֹרֵא עַל כָּל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שְׁנוֹת חַיָּיו. אָמְנָם רַק שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת הָיוּ בְּטוֹבָה, מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, אַךְ הֵן הִשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ אֶת כָּל שְׁנוֹת הָרָעָה. בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת הָיוּ הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, וְלֹא נִפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִבְּנֵי בָּנָיו. יֵשׁ לוֹ וְיֵשׁ עַל מַה לְּהוֹדוֹת! וְהִנֵּה, כְּשֶׁהָיָה עָלָיו לִנְקֹב בְּדָבָר אֶחָד, בְּהוֹדָאָה אַחַת, פָּתַח וְאָמַר: "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְתַרְגּוּמוֹ, ה' שֶׁזָּן אוֹתִי מֵהִוָּלְדִי וְעַד עַתָּה. עַל מָה הוֹדָה? שֶׁבְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּיו הָיָה לוֹ... לֶחֶם לֶאֱכֹל. אָכֵן, גַּם זֶה בְּגֶדֶר "מַעֲשֵׂי אָבוֹת סִימַן לַבָּנִים". גַּם עַל כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, 'חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר אֵימָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב'. וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁלֹּא נִצְטַוֵּינוּ לְהוֹדוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא עַל אֲכִילַת לֶחֶם. לָשׂבַע. עַל כָּל הַשְּׁאָר, כְּמוֹ פֵּרוֹת נִפְלָאִים וּמַעֲדַנִּים מְשׁוֹבְבֵי נֶפֶשׁ, פְּחוּתָה חוֹבַת הַהוֹדָאָה וְהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּלְבַד. אָמְנָם יְהֵא זֶה מוּבָן כַּאֲשֶׁר נִתְפַּעֵל מֵהַמַּעֲדַנִּים שֶׁבַּאֲרוּחָה, מֵהַבְּשָׂרִים וּמֵהַתּוֹסָפוֹת, מֵהַטֻּגָּנִים וְהַפַּרְפְּרָאוֹת. אֲבָל, הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָכָם מוֹדֶה בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה עַל הַבָּסִיס וְעַל הָעִקָּר, אַף שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוּבָן מֵאֵלָיו עַד שֶׁאָנוּ כִּמְעַט שׁוֹכְחִים מִקִּיּוּמוֹ. מְסֻפָּר שֶׁהַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא מֵאָנִיפּוֹלִי זַצַ"ל הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְחָצָה אֶת הַיַּעַר. הַדֶּרֶךְ הִתְאָרְכָה, וְהוּא הֵחֵל לָחוּשׁ רָעָב. מַה עוֹשֶׂה הַצַּדִּיק הָרָעֵב בְּלֵב הַיַּעַר? הַתְּשׁוּבָה יְדוּעָה, פּוֹנֶה אֶל בּוֹרְאוֹ בִּתְפִלָּה. וְהַהֶמְשֵׁךְ גַּם הוּא יָדוּעַ מֵרֹאשׁ: מֵעִקּוּל הַדֶּרֶךְ הוֹפִיעָה עֲגָלָה טְעוּנָה בְּכִכְּרוֹת לֶחֶם, וְהָעֶגְלוֹן הִשְׁלִיךְ כִּכָּר לְיָדָיו שֶׁל הַצַּדִּיק. בְּכָךְ אֵין כָּל חִדּוּשׁ. "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם". אַךְ מִנֻּסַּח תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא אֶפְשָׁר לִלְמֹד דָּבָר מַפְעִים נוֹסָף: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא רָעֵב. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא מוֹדֶה לְךָ עַל הַתֵּאָבוֹן. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא מְבַקֵּשׁ לֶחֶם לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ". מִי מֵאִתָּנוּ זוֹכֵר לְהוֹדוֹת עַל הָרָעָב וּלְהוֹדוֹת עַל הַתֵּאָבוֹן. רַק אִם מַגִּיעַ, חָלִילָה וְחַס, זְמַן שֶׁל חֹלִי שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ... שַׁעֲרֵי מָוֶת" - רַק אָז יוֹדְעִים לְהוֹקִיר אֶת הַתֵּאָבוֹן. וּמַעֲשֶׂה בְּעָנִי מָרוּד שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זַצַ"ל, וְהִתְאוֹנֵן שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ פְּרוּטָה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹן נַפְשׁוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: חָמֵשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים כְּבָר יֵשׁ לְךָ! תָּמַהּ לַתְּשׁוּבָה, וְהָרַבִּי הִסְבִּיר: לְפָנֶיךָ הָיָה כָּאן עָשִׁיר אֻמְלָל, שֶׁסִּפֵּר שֶׁהוֹצִיא חָמֵשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים עַל תְּרוּפוֹת לַהֲשָׁבַת תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁאָבַד, וְלֹא הוֹעִילוּהוּ... אִם נִקְנֶה מַבָּט כָּזֶה, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁנֵּדַע לְהוֹדוֹת כָּרָאוּי וְנֵדַע לְבַקֵּשׁ שֶׁהַטּוֹבָה הַבְּסִיסִית תַּתְמִיד, אֶלָּא נֵדַע כַּמָּה עֲשִׁירִים אָנוּ, בִּבְרִיאוּתֵנוּ, בִּמְזוֹנֵנוּ, בִּצְרָכֵינוּ הַבְּסִיסִיִּים הַמְּזֻמָּנִים לָנוּ. וְכָל שְׁאַר הַבַּקָּשׁוֹת, וּלְוַאי שֶׁתִּתְמַלֵּאנָה, יְקַבְּלוּ אֶת הַפְּרוֹפּוֹרְצְיָה הַנְּכוֹנָה. מַבָּט זֶה בִּקְּשׁוּ חֲזַ"ל לְהַקְנוֹתֵנוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר מְבַקְּשִׁים אָנוּ כָּל טוֹבָה וּבְרָכָה, עַד לְבַקָּשַׁת "וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים", הַכּוֹלֶלֶת הַכֹּל. אֲבָל לִפְנֵי כֵן תִּקְּנוּ לָנוּ שֶׁנֹּאמַר תּוֹדָה וּבְרָכָה עַל הֲנָעַת הָאֵבָרִים וְעַל זְקִיפוּת הַקּוֹמָה, עַל הַהֲלִיכָה וְעַל הָרְאִיָּה, עַל הַבִּגּוּד וְהַהַנְעָלָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)