Otzarot-Article

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" (כז-ז) "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" כָּךְ פּוֹתַחַת פָּרָשָׁתֵנוּ. וְאוֹמֵר עַל כָּךְ הַמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה לו, א): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְּרִי תֹּאַר קָרָא ה' שְׁמֶךָ" (יִרְמְיָה יא-טז), וְכִי נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל כְּזַיִת בִּלְבַד? וַהֲלֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל. לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ" (תְּהִלִּים פ-ט); לִתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה" (הוֹשֵׁעַ ט-י); לְתָמָר, שֶׁנֶּאֱמַר "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר"; לֶאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי"; לְרִימוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים". וּמַה אָמַר יִרְמְיָהוּ "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְּרִי תֹּאַר"?

אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עוֹד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ. וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִים אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט. וּמִשֶּׁחוֹבְטִים אוֹתוֹ, מַעֲלִים אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ בַּמַּטְחֵן. וּמִשֶּׁטוֹחֲנִים אוֹתוֹ, מַקִּיפִים אוֹתוֹ בַּחֲבָלִים וּמַכְבִּידִים עָלָיו בָּאֲבָנִים. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שַׁמְנוֹ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל: בָּאִים נָכְרִים וְחוֹבְטִים אוֹתָם, וּמַגְּלִים אוֹתָם, וְחוֹבְשִׁים אוֹתָם, וְכוֹפְתִים אוֹתָם בְּקוֹלָר, וּמַקִּיפִים אוֹתָם לוֹחֲמִים. וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה - וְנִגְאָלִים. כַּכָּתוּב: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ... הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (דְּבָרִים ד-ג).

עַד כָּאן דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם מַתְאִימִים כָּל כָּךְ לִזְמַנֵּנוּ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נֶאֶמְרוּ. מָה עוֹד צָרִיךְ לִקְרוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (דְּבָרִים לא-יז). הֲלֹא נָבִין, אָנוּ הַזֵּיתִים, וְהַצָּרוֹת הֵן בֵּית הַבָּד. אִם נִרְצֶה וְאִם לָאו, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נָפִיק אֶת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב; אֶת הַתְּשׁוּבָה; אֶת קַבָּלַת עֹל הַמִּצְווֹת. אֶלָּא מָה - בָּנוּ תָּלוּי הַדָּבָר, אִם יְסוֹבְבוּ עוֹד אֶת קוֹרַת בֵּית הַבָּד וְיָעִיקוּ אֶת הַמַּכְבֵּשׁ... וְהוּא מֵעִיק מִכָּל צַד: כַּלְכָּלִי, בִּטְחוֹנִי, מְדִינִי, בְּרִיאוּתִי, מַה לֹּא. אָז לָמָּה לֹא נִהְיֶה חֲכָמִים, לָמָּה לֹא נִלְמַד מִן הֶעָבָר. מַה הִרְוִיחַ פַּרְעֹה בְּהִתְעַקְּשׁוּתוֹ, מַה הִרְוִיחַ יוֹנָה בִּבְרִיחָתוֹ, מַה הִרְוַחְנוּ אָנוּ עַד כֹּה?!

"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (וַיִּקְרָא יא-מד). אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה –

אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה (יוֹמָא לט.).

"וְהִנֵּה כָּל הַמַּאֲמָר כִּפְשׁוּטוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְקוֹר הַטּוֹב וְהַחֶסֶד, וּמִכֵּיוָן שֶׁאָדָם כּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְצַד הַקְּדֻשָּׁה מְעַט, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו קְדֻשָּׁה הַרְבֵּה בִּמְלֹא חָפְנַיִם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה ה), שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדָהּ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וְהַמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לְמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשֶׁכֶת לוֹ קְדֻשָּׁה מִלְמַעְלָה עַל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ" (שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן ב-ב).

וְלָכֵן אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד, גַּם אִם יִהְיֶה כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ. כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ, לִכְפּוֹת לַסִּיטְרָא אַחְרָא תָּמִיד.

כְּשֶׁהִתְפַּרְסֵם שִׁמְעוֹ שֶׁל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זַצַ"ל, יָדְעוּ שֶׁהוּא מַנְהִיג חֲבוּרָה מֻבְחֶרֶת שֶׁל בְּנֵי עֲלִיָּה מְבַקְשֵׁי הִתְעַלּוּת, הַחוֹתְרִים לְהַעְפִּיל לִפְסָגוֹת. קָם אֵפוֹא אֶחָד מֵחֲבֵרָיו מִנֹּעַר שֶׁל הַשָּׂרָף, שֶׁהָיָה אַף הוּא מִבְּחִירֵי הָאַבְרֵכִים שֶׁהִסְתּוֹפְפוּ בְּבַחֲרוּתָם בְּצִלּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנֶם מִפְּשִׁיסְחָא זַצַ"ל, וְנָסַע אֵלָיו. נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וְשָׁאַל:

"יֹאמַר נָא, מַר. הֲלֹא שְׁנֵינוּ חֲנִיכֵי פְּשִׁיסְחָא אָנוּ. שְׁנֵינוּ עָמַלְנוּ וְיָגַעְנוּ, חָתַרְנוּ וְהִתְאַמַּצְנוּ. וּמִפְּנֵי מַה זָּכָה מַר בְּמִדָּה כֹּה גְּדוּשָׁה שֶׁל הַשְׁפָּעָה וְאִלּוּ אֲנִי נוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר?!"....

לֹא קִנְאָה הָיְתָה בִּשְׁאֵלַת הֶחָבֵר, אַף לֹא הִתְמַרְמְרוּת. רַק כְּאֵב נוֹרָא וּתְחוּשָׁה שֶׁל הַחְמָצָה.

"אַל יִכְאַב לִבְּךָ", הִרְגִּיעוֹ הַשָּׂרָף. "בִּפְשִׁיסְחָא הוֹרוּ לָנוּ לִשְׁאֹף לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בַּר-הַשָּׂגָה: לְהַעְפִּיל לַשָּׁמַיִם. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם, וְאַל יִחַר אַפְּךָ עַל שֶׁלֹּא הִצְלַחְתָּ בְּכָךְ".

"אֲבָל כְּבוֹדוֹ הִצְלִיחַ!" - הִזְדַּעֵק הַלָּהּ.

"אָכֵן, וְאַסְבִּיר לְךָ. הַשָּׁמַיִם - שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תְּהִלִּים קטו-טז), וּבִפְשִׁיסְחָא דָּרְשׁוּ מֵאִתָּנוּ לְהַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם. וַהֲרֵי אֵין סֻלָּם הָעוֹלֶה לְשָׁם... מֶה עָשִׂינוּ? - נִסִּינוּ. כֵּיצַד? - קָפַצְנוּ! אֲבָל הַקּוֹפֵץ, נוֹפֵל. וְהַנּוֹפֵל, נֶחְבָּל. קָמְנוּ, אָסַפְנוּ עַצְמֵנוּ, וְקָפַצְנוּ שׁוּב. וְנָפַלְנוּ בַּשֵּׁנִית, וְלֹא הִתְיָאַשְׁנוּ. שֶׁבַע נָפַלְנוּ, וְקַמְנוּ. וְקָפַצְנוּ, וְנֶחְבַּטְנוּ. עַד מָתַי, אֵין לָזֶה סוֹף. אַתָּה רָאִיתָ וְהִתְיָאַשְׁתָּ. חָדַלְתָּ לִקְפֹּץ -

וְאִלּוּ אֲנִי, לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי. קָפַצְתִּי וְנָפַלְתִּי וְנֶחְבַּטְתִי וְשׁוּב קָפַצְתִּי. עַד שֶׁרִחֲמוּ עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם, וְהֶעֱלוּנִי...

אַתָּה מֵבִין, זֶה כָּל הַהֶבְדֵּל". (שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ)

נֶחָמָה אַחַת לָנוּ: אָמְנָם אֵין בְּיָדֵינוּ לִקְבֹּעַ כַּמָּה זְמַן יֶאֱרַךְ תַּהֲלִיךְ "הֲפָקַת הַשֶּׁמֶן". הַאִם יִתְאָרֵךְ אוֹ יִתְקַצֵּר, וְאֵיזֶה "מַכְבֵּשׁ לְחָצִים" יֻפְעַל עָלֵינוּ. אֲבָל בְּסוֹפוֹ נִמְצָא כִּי הִגַּעְנוּ לְדַרְגָּה שֶׁל "שֶׁמֶן זַיִת זַךְ", נַעֲלִים וּמְזֻכָּכִים לְאֵין עֲרֹךְ.

רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל הִשְׁרִישׁ לָנוּ (בִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן ב-יא) שֶׁזּוֹ הַנְהָגָה מֵהַנְהָגוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הֶחָפֵץ חֶסֶד: כָּל הַקְפָּדָה וְעֹנֶשׁ, כָּל צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, מִסְתַּיְּמִים בְּנֶחָמָה וְאֹשֶׁר, בְּטוֹבָה וּבְרָכָה.

כָּזוֹ הִיא הַנְהָגַת הָאָב הָרַחֲמָן עִמָּנוּ. נוֹשְׂאִים אָנוּ עֵינֵינוּ לַיּוֹם שֶׁבּוֹ יַהַפְכוּ כָּל צָרוֹתֵינוּ "לְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים", בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בא תשע"א
	הכל בזכות אבות
	"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (כה-ב) לִכְאוֹרָה, הָיָה צָרִיךְ לְהִכָּתֵב: "וְיִתְּנוּ לִי תְּרוּמָה" כִּי הַלָּשׁוֹן "וְיִקְחוּ" פֵּרוּשָׁהּ, שֶׁנּוֹתְנֵי הַתְּרוּמָה לוֹקְחִים וּמְקַבְּלִים "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" (כז-ז) "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" כָּךְ פּוֹתַחַת פָּרָשָׁתֵנוּ. וְאוֹמֵר עַל כָּךְ הַמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה לו, א): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְּרִי תֹּאַר קָרָא ה' שְׁמֶךָ" (יִרְמְיָה יא-טז), וְכִי נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל כְּזַיִת בִּלְבַד? וַהֲלֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל. לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ" (תְּהִלִּים פ-ט); לִתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה" (הוֹשֵׁעַ ט-י); לְתָמָר, שֶׁנֶּאֱמַר "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר"; לֶאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי"; לְרִימוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים". וּמַה אָמַר יִרְמְיָהוּ "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְּרִי תֹּאַר"? אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עוֹד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ. וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִים אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט. וּמִשֶּׁחוֹבְטִים אוֹתוֹ, מַעֲלִים אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ בַּמַּטְחֵן. וּמִשֶּׁטוֹחֲנִים אוֹתוֹ, מַקִּיפִים אוֹתוֹ בַּחֲבָלִים וּמַכְבִּידִים עָלָיו בָּאֲבָנִים. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שַׁמְנוֹ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל: בָּאִים נָכְרִים וְחוֹבְטִים אוֹתָם, וּמַגְּלִים אוֹתָם, וְחוֹבְשִׁים אוֹתָם, וְכוֹפְתִים אוֹתָם בְּקוֹלָר, וּמַקִּיפִים אוֹתָם לוֹחֲמִים. וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה - וְנִגְאָלִים. כַּכָּתוּב: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ... הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (דְּבָרִים ד-ג). עַד כָּאן דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם מַתְאִימִים כָּל כָּךְ לִזְמַנֵּנוּ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נֶאֶמְרוּ. מָה עוֹד צָרִיךְ לִקְרוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (דְּבָרִים לא-יז). הֲלֹא נָבִין, אָנוּ הַזֵּיתִים, וְהַצָּרוֹת הֵן בֵּית הַבָּד. אִם נִרְצֶה וְאִם לָאו, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נָפִיק אֶת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב; אֶת הַתְּשׁוּבָה; אֶת קַבָּלַת עֹל הַמִּצְווֹת. אֶלָּא מָה - בָּנוּ תָּלוּי הַדָּבָר, אִם יְסוֹבְבוּ עוֹד אֶת קוֹרַת בֵּית הַבָּד וְיָעִיקוּ אֶת הַמַּכְבֵּשׁ... וְהוּא מֵעִיק מִכָּל צַד: כַּלְכָּלִי, בִּטְחוֹנִי, מְדִינִי, בְּרִיאוּתִי, מַה לֹּא. אָז לָמָּה לֹא נִהְיֶה חֲכָמִים, לָמָּה לֹא נִלְמַד מִן הֶעָבָר. מַה הִרְוִיחַ פַּרְעֹה בְּהִתְעַקְּשׁוּתוֹ, מַה הִרְוִיחַ יוֹנָה בִּבְרִיחָתוֹ, מַה הִרְוַחְנוּ אָנוּ עַד כֹּה?! "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (וַיִּקְרָא יא-מד). אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה – אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה (יוֹמָא לט.). "וְהִנֵּה כָּל הַמַּאֲמָר כִּפְשׁוּטוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְקוֹר הַטּוֹב וְהַחֶסֶד, וּמִכֵּיוָן שֶׁאָדָם כּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְצַד הַקְּדֻשָּׁה מְעַט, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו קְדֻשָּׁה הַרְבֵּה בִּמְלֹא חָפְנַיִם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה ה), שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדָהּ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וְהַמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לְמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשֶׁכֶת לוֹ קְדֻשָּׁה מִלְמַעְלָה עַל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ" (שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן ב-ב). וְלָכֵן אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד, גַּם אִם יִהְיֶה כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ. כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ, לִכְפּוֹת לַסִּיטְרָא אַחְרָא תָּמִיד. כְּשֶׁהִתְפַּרְסֵם שִׁמְעוֹ שֶׁל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זַצַ"ל, יָדְעוּ שֶׁהוּא מַנְהִיג חֲבוּרָה מֻבְחֶרֶת שֶׁל בְּנֵי עֲלִיָּה מְבַקְשֵׁי הִתְעַלּוּת, הַחוֹתְרִים לְהַעְפִּיל לִפְסָגוֹת. קָם אֵפוֹא אֶחָד מֵחֲבֵרָיו מִנֹּעַר שֶׁל הַשָּׂרָף, שֶׁהָיָה אַף הוּא מִבְּחִירֵי הָאַבְרֵכִים שֶׁהִסְתּוֹפְפוּ בְּבַחֲרוּתָם בְּצִלּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנֶם מִפְּשִׁיסְחָא זַצַ"ל, וְנָסַע אֵלָיו. נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וְשָׁאַל: "יֹאמַר נָא, מַר. הֲלֹא שְׁנֵינוּ חֲנִיכֵי פְּשִׁיסְחָא אָנוּ. שְׁנֵינוּ עָמַלְנוּ וְיָגַעְנוּ, חָתַרְנוּ וְהִתְאַמַּצְנוּ. וּמִפְּנֵי מַה זָּכָה מַר בְּמִדָּה כֹּה גְּדוּשָׁה שֶׁל הַשְׁפָּעָה וְאִלּוּ אֲנִי נוֹתַרְתִּי מֵאָחוֹר?!".... לֹא קִנְאָה הָיְתָה בִּשְׁאֵלַת הֶחָבֵר, אַף לֹא הִתְמַרְמְרוּת. רַק כְּאֵב נוֹרָא וּתְחוּשָׁה שֶׁל הַחְמָצָה. "אַל יִכְאַב לִבְּךָ", הִרְגִּיעוֹ הַשָּׂרָף. "בִּפְשִׁיסְחָא הוֹרוּ לָנוּ לִשְׁאֹף לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בַּר-הַשָּׂגָה: לְהַעְפִּיל לַשָּׁמַיִם. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם, וְאַל יִחַר אַפְּךָ עַל שֶׁלֹּא הִצְלַחְתָּ בְּכָךְ". "אֲבָל כְּבוֹדוֹ הִצְלִיחַ!" - הִזְדַּעֵק הַלָּהּ. "אָכֵן, וְאַסְבִּיר לְךָ. הַשָּׁמַיִם - שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תְּהִלִּים קטו-טז), וּבִפְשִׁיסְחָא דָּרְשׁוּ מֵאִתָּנוּ לְהַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם. וַהֲרֵי אֵין סֻלָּם הָעוֹלֶה לְשָׁם... מֶה עָשִׂינוּ? - נִסִּינוּ. כֵּיצַד? - קָפַצְנוּ! אֲבָל הַקּוֹפֵץ, נוֹפֵל. וְהַנּוֹפֵל, נֶחְבָּל. קָמְנוּ, אָסַפְנוּ עַצְמֵנוּ, וְקָפַצְנוּ שׁוּב. וְנָפַלְנוּ בַּשֵּׁנִית, וְלֹא הִתְיָאַשְׁנוּ. שֶׁבַע נָפַלְנוּ, וְקַמְנוּ. וְקָפַצְנוּ, וְנֶחְבַּטְנוּ. עַד מָתַי, אֵין לָזֶה סוֹף. אַתָּה רָאִיתָ וְהִתְיָאַשְׁתָּ. חָדַלְתָּ לִקְפֹּץ - וְאִלּוּ אֲנִי, לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי. קָפַצְתִּי וְנָפַלְתִּי וְנֶחְבַּטְתִי וְשׁוּב קָפַצְתִּי. עַד שֶׁרִחֲמוּ עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם, וְהֶעֱלוּנִי... אַתָּה מֵבִין, זֶה כָּל הַהֶבְדֵּל". (שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ) נֶחָמָה אַחַת לָנוּ: אָמְנָם אֵין בְּיָדֵינוּ לִקְבֹּעַ כַּמָּה זְמַן יֶאֱרַךְ תַּהֲלִיךְ "הֲפָקַת הַשֶּׁמֶן". הַאִם יִתְאָרֵךְ אוֹ יִתְקַצֵּר, וְאֵיזֶה "מַכְבֵּשׁ לְחָצִים" יֻפְעַל עָלֵינוּ. אֲבָל בְּסוֹפוֹ נִמְצָא כִּי הִגַּעְנוּ לְדַרְגָּה שֶׁל "שֶׁמֶן זַיִת זַךְ", נַעֲלִים וּמְזֻכָּכִים לְאֵין עֲרֹךְ. רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל הִשְׁרִישׁ לָנוּ (בִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן ב-יא) שֶׁזּוֹ הַנְהָגָה מֵהַנְהָגוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הֶחָפֵץ חֶסֶד: כָּל הַקְפָּדָה וְעֹנֶשׁ, כָּל צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, מִסְתַּיְּמִים בְּנֶחָמָה וְאֹשֶׁר, בְּטוֹבָה וּבְרָכָה. כָּזוֹ הִיא הַנְהָגַת הָאָב הָרַחֲמָן עִמָּנוּ. נוֹשְׂאִים אָנוּ עֵינֵינוּ לַיּוֹם שֶׁבּוֹ יַהַפְכוּ כָּל צָרוֹתֵינוּ "לְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים", בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)