Otzarot-Article

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" (כח-יא) מְפָרֵשׁ רָשִׁ"י, מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב תְּפִילַת עַרְבִית.

הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָה זַצַ"ל תָּמַהּ: מַדּוּעַ פּוֹתְחִים אָנוּ כָּל תְּפִלַּת עֲמִידָה בְּבִרְכַּת אָבוֹת, בְּאִזְכּוּר זְכוּתָם, וּמַדּוּעַ זוֹ הִיא הַבְּרָכָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הַתְּפִלָּה: "הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּכֻלָּם לְפָחוֹת יְכַוֵּן בְּאָבוֹת" (שׁוּ"ע אוֹ"ח קא, א). וְהֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ בְּמָשָׁל:

יְהוּדִי הִתְבַּשֵּׂר שֶׁקְּרוֹב מִשְׁפָּחָה זָקֵן וַעֲרִירִי נִפְטַר וְהוּא יוֹרְשׁוֹ. אָמְנָם לֹא הוֹתִיר אַחֲרָיו כֶּסֶף וְזָהָב. עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים הִתְגּוֹרֵר בְּגַפּוֹ בְּבַיִת עָנָק בְּמֶרְכַּז הָעִיר, שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת רֵיקוֹת שֶׁאִישׁ לֹא טָרַח לְתַחְזְקָן. הַזְּגוּגִיּוֹת הִתְנַפְּצוּ, שְׁלַבֵּי הַתְּרִיסִים נָשְׁרוּ, הַצִּירִים הֶחְלִידוּ וְהַמַּשְׁקוֹפִים הִתְעַוְּתוּ, הַטִּיחַ נָשַׁר וְהַמַּרְצָפוֹת נִסְדְּקוּ. בְּקִצּוּר, חֻרְבָּה.

חָשַׁב לִפְנוֹת לְקַבְּלָנִים, בְּוַדַּאי יָעוּטוּ עַל הַמְּצִיאָה וְיִרְכְּשׁוּ אֶת הַמִּבְנֶה בִּסְכוּם נָאֶה, לְהָרְסוֹ וּלְהָקִים עָלָיו בֵּית דִּירוֹת יֻקְרָתִי. אַךְ רַעְיוֹן צָץ בְּמוֹחוֹ וְכָבַשׁ אֶת לִבּוֹ: מַדּוּעַ לֹא יְשַׁפֵּץ אֶת הַמִּבְנֶה וַיַּהַפְכוֹ לְאַכְסַנְיָה מְבֻקֶּשֶׁת עֲבוּר הַסּוֹחֲרִים הַפּוֹקְדִים אֶת הַמֶּטְרוֹפּוֹלִין. הוּא עַצְמוֹ יַפְעִיל אֶת הַמָּקוֹם וְיִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד.

אַךְ הָיְתָה בְּעָיָה אַחַת, אֲבָל גַּם הִיא נִתְּנָה לְפִתְרוֹן. הַמִּמּוּן.

הַשִּׁפּוּץ הַיְּסוֹדִי עוֹלֶה כֶּסֶף רַב וְעַל כֵּן הֶחְלִיט לִפְנוֹת לְבַנְק לְמַשְׁכַּנְתָאוֹת.

פָּקַד אֶת הַבַּנְק, שָׁטַח אֶת בַּקָּשָׁתוֹ וְעָנוּהוּ: "נִשְׁלַח שַׁמַּאי וְנִשְׁקֹל אֶת הַבַּקָּשָׁה. שׁוּב בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם וּנְגַבֵּשׁ תְּשׁוּבָה".

שָׁב כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם וְנַעֲנָה: "הַבַּנְק הֶחְלִיט לִדְחוֹת אֶת הַבַּקָּשָׁה".

חָשְׁכוּ עֵינָיו: "מַדּוּעַ?"

עָנוּהוּ: "שִׁגַּרְנוּ שַׁמַּאי, סָקַר אֶת הַנֶּכֶס וְהוֹדִיעַ שֶׁמְּדֻבָּר בְּחֻרְבָּה".

צָחַק: "וּלְשֵׁם כָּךְ עִכַּבְתֶּם אוֹתִי שְׁבוּעַיִם? זֹאת הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם מִיַּד! אִלּוּ לֹא הָיְתָה זוֹ חֻרְבָּה לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְמִמּוּן בַּעֲבוּר שִׁפּוּצָהּ. אֲבָל הַקַּרְקַע קַיֶּמֶת וְהַשֶּׁלֶד קַיָּם וְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא שִׁפּוּץ בִּלְבַד.

יֵשׁ בְּמַה לְהַשְׁקִיעַ, יֵשׁ בָּסִיס!" -

וְהוּא צוֹדֵק.

אָמַר הַמַּגִּיד מִדֻּבְּנָה זַצַ"ל: וְכִי מַה הִיא תְּפִילַת הָעֲמִידָה שֶׁלָּנוּ, הֲלֹא אֹסֶף בַּקָּשׁוֹת: לְשֵׂכֶל וּבִינָה, לִתְשׁוּבָה וּלְתוֹרָה, לִבְרִיאוּת וּלְפַרְנָסָה -

וְשׁוֹאֲלִים וּתְמֵהִים: הַאָמְנָם רְאוּיִים אָנוּ?

וּתְשׁוּבָתֵנוּ: לֹא, עֲדַיִן לֹא. אֲבָל מְבַקְּשִׁים אָנוּ בְּהַלְוָאָה, עַל הַחֶשְׁבּוֹן, מַשְׁכַּנְתָּא.

עוֹנִים: נִשְׁלַח שַׁמַּאי.

שָׁב הַשַּׁמַּאי וּמְדַוֵּחַ: חֻרְבָּה...

וְאָנוּ עוֹנִים: אָמְנָם כֵּן, נָכוֹן הַדָּבָר. אַךְ שֶׁלֶד, יֵשׁ; אֱמוּנַת הָאָבוֹת נְטוּעָה בָּנוּ, מִדּוֹתֵיהֶם מְקַנְּנוֹת בָּנוּ. יֵשׁ בָּסִיס לְהַלְוָאָה, יֵשׁ בְּמַה לְהַשְׁקִיעַ, דָּרוּשׁ רַק שִׁפּוּץ.

וְאָנוּ צוֹדְקִים. וְזֶה עִנְיָנָהּ שֶׁל בִּרְכַּת אָבוֹת.

צָרָה פָּקְדָה אָדָם אֶחָד וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְתִּיקָהּ. פָּנָה לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּמְחוֹלְלֵי יְשׁוּעוֹת. הִבִּיטוּ בַּפִּתְקָה, רָאוּ מַה שֶּׁרָאוּ, וְהוֹדִיעוּ שֶׁקָּצְרָה יָדָם. גְּזֵרָה הִיא וְאֵין לְשַׁנּוֹתָהּ.

נִזְכַּר הָאִישׁ שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא 'קְרוֹבָה-רְחוֹקָה', שְׁלִישִׁי שֶׁבָּרְבִיעִי, לָרַבָּנִית שֶׁל הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין. אוּלַי יְהֵא בְּקִרְבָה זוֹ כְּדֵי לְחוֹלֵל נֵס. קָם וְנָסַע לְלוּבְּלִין. נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וּמָסַר אֶת הַפִּתְקָה. הִבִּיט בָּהּ הַחוֹזֶה בְּעֵינָיו הַמְאִירוֹת, וְאַנְחָתוֹ הוֹדִיעָה אֶת הַתְּשׁוּבָה.

אָמַר הָאִישׁ בְּקוֹל שָׁבוּר: "רַבִּי, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, מִצְוָה עַל הָאָדָם לְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו".

תָּמַהּ הַחוֹזֶה: קָרוֹב חָדָשׁ נוֹלַד?!

הִסְבִּיר אֵיךְ וְכֵיצַד: לָרַבָּנִית יֵשׁ בַּת דּוֹדָה, וְלָהּ גִּיס, מִשָּׁם אֵין זֶה רָחוֹק...

הִפְטִיר הַחוֹזֶה: "צוּ וַוְיטֵא קִרְבָה", הַקִּרְבָה רְחוֹקָה....

וְהֵבִין, שֶׁאֵין תִּקְוָה לְעִנְיָנוֹ.

יָצָא מְדֻכְדָּךְ, שָׁבוּר וְרָצוּץ, וּפָגַשׁ בְּתַלְמִיד הַחוֹזֶה, הַצַּדִּיק רַבִּי נַפְתָּלִי מֵרוּפְּשִׁיץ, שֶׁהָיָה תָּמִיד שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ. רָאָהוּ, וְנָזַף בּוֹ: "מַה קַּדְרוּת זוֹ עַל פָּנֶיךָ?"

סִפֵּר עַל אוֹדוֹת צָרָתוֹ, וּמַה עָנוּהוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר. הִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל קִרְבָה רְחוֹקָה שֶׁל הַחוֹזֶה מִלֻּבְּלִין, וְלֹא נִתְקַבְּלָה טַעֲנָתוֹ.

"אֹמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה", יְעָצוֹ הָרַבִּי מֵרוּפְּשִׁיץ. "כָּעֵת יַעֲלֶה הַחוֹזֶה לִתְפִלַּת מִנְחָה, רְאֵה לַעֲמֹד לְיָדוֹ".

כָּבַשׁ לְעַצְמוֹ מָקוֹם לְיַד הַחוֹזֶה. הֵחֵל הַחוֹזֶה בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, כְּשֶׁהוּא "מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ" (שׁוּ"ע קא, ב). כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמִּלִּים: "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב", גָּחַן הָאִישׁ וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: "רַבִּי, עֶס אִיז צוּ אַ וַויְיטֶע קִרְבָה", זוֹ קִרְבָה רְחוֹקָה מִדַּי...

כְּשֶׁסִּיֵּם הַחוֹזֶה אֶת תְּפִלָּתוֹ, פָּנָה אֵלָיו בְּפָנִים מְאִירוֹת: "נִצַּחְתָּ, וּפָעַלְתִּי בַּעֲבוּרְךָ יְשׁוּעָה בִּתְפִלָּתִי. וְעַתָּה, אֱמֹר, בְּוַדַּאי נַפְתָּלִי נָתַן לְךָ עֵצָה זוֹ, נָכוֹן?!"...

סִפּוּר יָדוּעַ הוּא.

סִפְּרוּהוּ לָרַב מִבְּרִיסְק זַצַ"ל, וְנֶהֱנָה. אַךְ מָצָא לְנָכוֹן לְהָעִיר: לְמַעֲשֶׂה, הַחוֹזֶה מִלֻּבְּלִין הוּא שֶׁצָּדַק. הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ עִם הָאָבוֹת הוּא קֶשֶׁר כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּבוֹ אֵין נִתּוּק לְעוֹלָם. אֲבָל הַקֶּשֶׁר שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם הָיָה לַצְּדָדִים, וּבָרוּר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְנִהְיֶה קָלוּשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר (עֻבְדּוֹת וְהַנְהָגוֹת לְבֵית בְּרִיסְק, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	תולדות תשע"א
	ריח בוגדיו
	"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" (כח-יא) מְפָרֵשׁ רָשִׁ"י, מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב תְּפִילַת עַרְבִית. הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָה זַצַ"ל תָּמַהּ: מַדּוּעַ פּוֹתְחִים אָנוּ כָּל תְּפִלַּת עֲמִידָה בְּבִרְכַּת אָבוֹת, בְּאִזְכּוּר זְכוּתָם, וּמַדּוּעַ זוֹ הִיא הַבְּרָכָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הַתְּפִלָּה: "הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּכֻלָּם לְפָחוֹת יְכַוֵּן בְּאָבוֹת" (שׁוּ"ע אוֹ"ח קא, א). וְהֵשִׁיב כְּדַרְכּוֹ בְּמָשָׁל: יְהוּדִי הִתְבַּשֵּׂר שֶׁקְּרוֹב מִשְׁפָּחָה זָקֵן וַעֲרִירִי נִפְטַר וְהוּא יוֹרְשׁוֹ. אָמְנָם לֹא הוֹתִיר אַחֲרָיו כֶּסֶף וְזָהָב. עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים הִתְגּוֹרֵר בְּגַפּוֹ בְּבַיִת עָנָק בְּמֶרְכַּז הָעִיר, שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת רֵיקוֹת שֶׁאִישׁ לֹא טָרַח לְתַחְזְקָן. הַזְּגוּגִיּוֹת הִתְנַפְּצוּ, שְׁלַבֵּי הַתְּרִיסִים נָשְׁרוּ, הַצִּירִים הֶחְלִידוּ וְהַמַּשְׁקוֹפִים הִתְעַוְּתוּ, הַטִּיחַ נָשַׁר וְהַמַּרְצָפוֹת נִסְדְּקוּ. בְּקִצּוּר, חֻרְבָּה. חָשַׁב לִפְנוֹת לְקַבְּלָנִים, בְּוַדַּאי יָעוּטוּ עַל הַמְּצִיאָה וְיִרְכְּשׁוּ אֶת הַמִּבְנֶה בִּסְכוּם נָאֶה, לְהָרְסוֹ וּלְהָקִים עָלָיו בֵּית דִּירוֹת יֻקְרָתִי. אַךְ רַעְיוֹן צָץ בְּמוֹחוֹ וְכָבַשׁ אֶת לִבּוֹ: מַדּוּעַ לֹא יְשַׁפֵּץ אֶת הַמִּבְנֶה וַיַּהַפְכוֹ לְאַכְסַנְיָה מְבֻקֶּשֶׁת עֲבוּר הַסּוֹחֲרִים הַפּוֹקְדִים אֶת הַמֶּטְרוֹפּוֹלִין. הוּא עַצְמוֹ יַפְעִיל אֶת הַמָּקוֹם וְיִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. אַךְ הָיְתָה בְּעָיָה אַחַת, אֲבָל גַּם הִיא נִתְּנָה לְפִתְרוֹן. הַמִּמּוּן. הַשִּׁפּוּץ הַיְּסוֹדִי עוֹלֶה כֶּסֶף רַב וְעַל כֵּן הֶחְלִיט לִפְנוֹת לְבַנְק לְמַשְׁכַּנְתָאוֹת. פָּקַד אֶת הַבַּנְק, שָׁטַח אֶת בַּקָּשָׁתוֹ וְעָנוּהוּ: "נִשְׁלַח שַׁמַּאי וְנִשְׁקֹל אֶת הַבַּקָּשָׁה. שׁוּב בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם וּנְגַבֵּשׁ תְּשׁוּבָה". שָׁב כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם וְנַעֲנָה: "הַבַּנְק הֶחְלִיט לִדְחוֹת אֶת הַבַּקָּשָׁה". חָשְׁכוּ עֵינָיו: "מַדּוּעַ?" עָנוּהוּ: "שִׁגַּרְנוּ שַׁמַּאי, סָקַר אֶת הַנֶּכֶס וְהוֹדִיעַ שֶׁמְּדֻבָּר בְּחֻרְבָּה". צָחַק: "וּלְשֵׁם כָּךְ עִכַּבְתֶּם אוֹתִי שְׁבוּעַיִם? זֹאת הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם מִיַּד! אִלּוּ לֹא הָיְתָה זוֹ חֻרְבָּה לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְמִמּוּן בַּעֲבוּר שִׁפּוּצָהּ. אֲבָל הַקַּרְקַע קַיֶּמֶת וְהַשֶּׁלֶד קַיָּם וְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא שִׁפּוּץ בִּלְבַד. יֵשׁ בְּמַה לְהַשְׁקִיעַ, יֵשׁ בָּסִיס!" - וְהוּא צוֹדֵק. אָמַר הַמַּגִּיד מִדֻּבְּנָה זַצַ"ל: וְכִי מַה הִיא תְּפִילַת הָעֲמִידָה שֶׁלָּנוּ, הֲלֹא אֹסֶף בַּקָּשׁוֹת: לְשֵׂכֶל וּבִינָה, לִתְשׁוּבָה וּלְתוֹרָה, לִבְרִיאוּת וּלְפַרְנָסָה - וְשׁוֹאֲלִים וּתְמֵהִים: הַאָמְנָם רְאוּיִים אָנוּ? וּתְשׁוּבָתֵנוּ: לֹא, עֲדַיִן לֹא. אֲבָל מְבַקְּשִׁים אָנוּ בְּהַלְוָאָה, עַל הַחֶשְׁבּוֹן, מַשְׁכַּנְתָּא. עוֹנִים: נִשְׁלַח שַׁמַּאי. שָׁב הַשַּׁמַּאי וּמְדַוֵּחַ: חֻרְבָּה... וְאָנוּ עוֹנִים: אָמְנָם כֵּן, נָכוֹן הַדָּבָר. אַךְ שֶׁלֶד, יֵשׁ; אֱמוּנַת הָאָבוֹת נְטוּעָה בָּנוּ, מִדּוֹתֵיהֶם מְקַנְּנוֹת בָּנוּ. יֵשׁ בָּסִיס לְהַלְוָאָה, יֵשׁ בְּמַה לְהַשְׁקִיעַ, דָּרוּשׁ רַק שִׁפּוּץ. וְאָנוּ צוֹדְקִים. וְזֶה עִנְיָנָהּ שֶׁל בִּרְכַּת אָבוֹת. צָרָה פָּקְדָה אָדָם אֶחָד וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְתִּיקָהּ. פָּנָה לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּמְחוֹלְלֵי יְשׁוּעוֹת. הִבִּיטוּ בַּפִּתְקָה, רָאוּ מַה שֶּׁרָאוּ, וְהוֹדִיעוּ שֶׁקָּצְרָה יָדָם. גְּזֵרָה הִיא וְאֵין לְשַׁנּוֹתָהּ. נִזְכַּר הָאִישׁ שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא 'קְרוֹבָה-רְחוֹקָה', שְׁלִישִׁי שֶׁבָּרְבִיעִי, לָרַבָּנִית שֶׁל הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין. אוּלַי יְהֵא בְּקִרְבָה זוֹ כְּדֵי לְחוֹלֵל נֵס. קָם וְנָסַע לְלוּבְּלִין. נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וּמָסַר אֶת הַפִּתְקָה. הִבִּיט בָּהּ הַחוֹזֶה בְּעֵינָיו הַמְאִירוֹת, וְאַנְחָתוֹ הוֹדִיעָה אֶת הַתְּשׁוּבָה. אָמַר הָאִישׁ בְּקוֹל שָׁבוּר: "רַבִּי, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, מִצְוָה עַל הָאָדָם לְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו". תָּמַהּ הַחוֹזֶה: קָרוֹב חָדָשׁ נוֹלַד?! הִסְבִּיר אֵיךְ וְכֵיצַד: לָרַבָּנִית יֵשׁ בַּת דּוֹדָה, וְלָהּ גִּיס, מִשָּׁם אֵין זֶה רָחוֹק... הִפְטִיר הַחוֹזֶה: "צוּ וַוְיטֵא קִרְבָה", הַקִּרְבָה רְחוֹקָה.... וְהֵבִין, שֶׁאֵין תִּקְוָה לְעִנְיָנוֹ. יָצָא מְדֻכְדָּךְ, שָׁבוּר וְרָצוּץ, וּפָגַשׁ בְּתַלְמִיד הַחוֹזֶה, הַצַּדִּיק רַבִּי נַפְתָּלִי מֵרוּפְּשִׁיץ, שֶׁהָיָה תָּמִיד שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ. רָאָהוּ, וְנָזַף בּוֹ: "מַה קַּדְרוּת זוֹ עַל פָּנֶיךָ?" סִפֵּר עַל אוֹדוֹת צָרָתוֹ, וּמַה עָנוּהוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר. הִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל קִרְבָה רְחוֹקָה שֶׁל הַחוֹזֶה מִלֻּבְּלִין, וְלֹא נִתְקַבְּלָה טַעֲנָתוֹ. "אֹמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה", יְעָצוֹ הָרַבִּי מֵרוּפְּשִׁיץ. "כָּעֵת יַעֲלֶה הַחוֹזֶה לִתְפִלַּת מִנְחָה, רְאֵה לַעֲמֹד לְיָדוֹ". כָּבַשׁ לְעַצְמוֹ מָקוֹם לְיַד הַחוֹזֶה. הֵחֵל הַחוֹזֶה בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, כְּשֶׁהוּא "מְחַתֵּךְ הַדְּבָרִים בִּשְׂפָתָיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בְּלַחַשׁ" (שׁוּ"ע קא, ב). כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמִּלִּים: "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב", גָּחַן הָאִישׁ וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: "רַבִּי, עֶס אִיז צוּ אַ וַויְיטֶע קִרְבָה", זוֹ קִרְבָה רְחוֹקָה מִדַּי... כְּשֶׁסִּיֵּם הַחוֹזֶה אֶת תְּפִלָּתוֹ, פָּנָה אֵלָיו בְּפָנִים מְאִירוֹת: "נִצַּחְתָּ, וּפָעַלְתִּי בַּעֲבוּרְךָ יְשׁוּעָה בִּתְפִלָּתִי. וְעַתָּה, אֱמֹר, בְּוַדַּאי נַפְתָּלִי נָתַן לְךָ עֵצָה זוֹ, נָכוֹן?!"... סִפּוּר יָדוּעַ הוּא. סִפְּרוּהוּ לָרַב מִבְּרִיסְק זַצַ"ל, וְנֶהֱנָה. אַךְ מָצָא לְנָכוֹן לְהָעִיר: לְמַעֲשֶׂה, הַחוֹזֶה מִלֻּבְּלִין הוּא שֶׁצָּדַק. הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ עִם הָאָבוֹת הוּא קֶשֶׁר כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּבוֹ אֵין נִתּוּק לְעוֹלָם. אֲבָל הַקֶּשֶׁר שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם הָיָה לַצְּדָדִים, וּבָרוּר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְנִהְיֶה קָלוּשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר (עֻבְדּוֹת וְהַנְהָגוֹת לְבֵית בְּרִיסְק, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)