Otzarot-Article

"וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (כה-ה) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יַחְדָּו הִשְׁרִישׁוּ בְּעַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֹסֶן הָאֱמוּנָה, כְּחֶבֶל בַּל יִמּוֹט הַנִּשְׁזָר מִשְּׁלֹשָׁה, הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ הִשְׁרִישׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתָיו אֶת מִדָּתוֹ הַיִּחוּדִית. וּמִכֹּחָם "שְׁלֹשָׁה סִימָנִים בְּאוּמָה זוֹ, רַחְמָנִים, בַּיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים". גְּמִילוּת הַחֶסֶד, מוֹרֶשֶׁת אַבְרָהָם אָבִינוּ הִיא. כַּנֶּאֱמָר, "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", "שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ס.); בַּיְשָׁנִים - מוֹרֶשֶׁת יִצְחָק. שֶׁמִּדָּתוֹ הִיא הַיִּרְאָה, "פַּחַד יִצְחָק". וְאָמְרוּ בַּבֵּאוּר (נְדָרִים כ.), "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", זוֹ הַבּוּשָׁה; רַחְמָנִים, מוֹרֶשֶׁת יַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁהָיָה הָרַחֲמָן שֶׁבָּאָבוֹת (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עה.), כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְאָמְרוּ (בֵּיצָה לב:) שֶׁכָּל הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְנִפְסַק לַהֲלָכָה, "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים אוֹ אַכְזָרִיּוּת וְשׂונֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאֵינוֹ גּוֹמֵל לָהֶם חֶסֶד, חוֹשְׁשִׁים לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁסִּימָנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה, בַּיְשָׁנִים רַחְמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים" (רַמְבַּ"ם, אִסּוּרֵי בִּיאָה יט-יז).

אָדָם בָּא וְסִפֵּר לְמָרָן הָרַב מִבְּרִיסְק זַצַ"ל שֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן הִתְעַלֵּל בַּחֲתוּל אַשְׁפַּתּוֹת. "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים מִדְּאוֹרָיְיתָא", אֵין זֶה נָאֶה לִבְנוֹ שֶׁל הָרַב.

סָמְקוּ פְּנֵי הָרַב וְאָמַר בְּהַקְפָּדָה: "שֶׁקֶר! בְּנִי לֹא הִתְעַלֵּל בְּבַעַל חַיִּים. הֲרָאִיתָ זֹאת בְּמוֹ עֵינֶיךָ?"

"כֵּן, אָמְנָם מֵרָחוֹק, אֲבָל בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁהָיָה זֶה בְּנוֹ שֶׁל הָרַב".

"אָז תְּבָרֵר וּתְגַלֶּה. זוֹ הוֹצָאַת דִבָּה וַחֲשָׁד בִּכְשֵׁרִים, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְמִצְווֹת תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה"...

אָמְנָם הַמְּסַפֵּר בָּטוּחַ הָיָה בִּדְבָרָיו, אֲבָל הָרַב כֹּה נֶחְרָץ... יֶלֶד אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה זִהָה אֶת הַיֶּלֶד בְּוַדַּאי. נִגַּשׁ אֵלָיו וְחָקַר אוֹתוֹ. הִתְבָּרֵר שֶׁהָרַב צָדַק, הָיָה זֶה יֶלֶד אַחֵר שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הָאֲבָנִים. חָזַר אֶל הָרַב וְהוֹדָה שֶׁלֹּא הָיָה זֶה בְּנוֹ.

הָרַב לֹא הֻפְתַּע: "אָמַרְתִּי לְךָ!" - הֵגִיב.

לֹא הֵבִין, "אָמְנָם לֹא הָיָה זֶה בֶּן הָרַב, אֲבָל כֵּיצַד הָיָה הָרַב כֹּה בָּטוּחַ בַּדָּבָר? כֵּיצַד קָבַע בְּבֵרוּר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן הַדָּבָר?"

נֵאוֹת הָרַב לְהַסְבִּיר: "הִנֵּנִי וְאֹמַר לְךָ -

אַבָּא - הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זַצַ"ל - הָיָה אִישׁ חֶסֶד גָּמוּר. וּמַה פֵּרוּשׁ "אִישׁ חֶסֶד": מֵעוֹלָם לֹא נִנְעֲלָה דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ, לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. כָּל אָדָם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, עָשָׂה זֹאת בְּבֵית הָרַב... עָלָה לִשְׁתּוֹת כּוֹס חַמִּין, לְפַטְפֵּט וּלְלַהֵג, לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה, לְשׂוֹחֵחַ בְּלִמּוּד, לִשְׁאֹל עֵצָה, לְבַקֵּשׁ הַדְרָכָה.

נָשִׁים בִּמְצוּקָה שֶׁלֹּא רָצוּ לְגַדֵּל אֶת תִּינוֹקוֹתֵיהֶן הָיוּ מַשְׁאִירוֹת אוֹתָם עַל סַף בֵּית אַבָּא, וְאַבָּא גִּדְּלָם. שִׁלֵּם שְׂכַר מְנֵקֶת, אִמֵּץ, חִנֵּךְ, הִשִּׂיא יְלָדִים - לַעֲשָׂרוֹת. אַלְמָנָה פִּגְּרָה בְּתַשְׁלוּם שְׂכַר דִּירָה וּפֻנְּתָה, עָלְתָה לְהִתְנַחֵל בְּבֵית הָרַב עִם שֵׁשֶׁת יְלָדֶיהָ.

שָׁאֲלוּ אֶת אַבָּא בִּבְדִיחוּת הַדַּעַת, לְשֵׁם מַה קָּבַע דֶּלֶת בַּכְּנִיסָה, הֲרֵי אֵינָהּ חֲדֵלָה מִלָּסוֹב עַל צִרָּה, "בֵּיתוֹ כַמִּדְבָּר". וְעָנָה, שֶׁלְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם רַק פֶּתַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֶּלֶת חַיָּב בִּמְזוּזָה לָכֵן נְחוּצָה הַדֶּלֶת, וְתוּ לֹא.

מַה פֵּרוּשׁ 'אִישׁ חֶסֶד'? רַב בְּיִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְוַתֵּר עַל הַכֹּל, וִיוַתֵּר עַל הַכֹּל, אֲבָל לֹא עַל סְפָרָיו. הֵם נְחוּצִים לוֹ לְלִמּוּד וְלִפְסִיקַת הֲלָכָה. וּבְכָל זֹאת, הָיָה יְהוּדִי שֶׁהִגִּיעַ בְּכָל יוֹם וְלָקַח סֵפֶר מֵהָאָרוֹן. בְּלִי לִשְׁאֹל, וְשֶׁלֹּא עַל מְנָת לִשְׁאֹל. יוֹם אֶחָד מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, יוֹם שֵׁנִי מַסֶּכֶת שַׁבָּת, יוֹם שְׁלִישִׁי מַסֶּכֶת פְּסָחִים. בְּעֶשְׂרִים יוֹם - אֶת כָּל הַשַּׁ"ס. עוֹד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יָמִים, אֶת הַמִּשְׁנָיוֹת. חֲמִשָּׁה יָמִים - חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. מַדָּף אַחַר מַדָּף הִתְרוֹקֵן, וְאַבָּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ אוֹמֵר מִלָּה. כִּכְלוֹת הַיָּמִים, עָמַד הָאָרוֹן רֵיק, חַף מִסְּפָרִים. הִגִּיעַ הָאִישׁ וְלָקַח אֶת הָאָרוֹן.

נוֹתַר הַקִּיר חָשׂוּף, אַךְ לֹא לִזְמַן רַב. הֶחְלִיטוּ בָּאֵי הַבַּיִת וְכָל הָעִיר בְּמַשְׁמַע, לַהֲפֹךְ אֶת הַקִּיר לְלוּחַ מוֹדָעוֹת. אִם בֵּין כֹּה וָכֹה מִתְקַבְּצִים כָּאן כֻּלָּם, יוֹדִיעוּ עַל קְנִיָּה וּמְכִירָה. אָרוֹן, שֻׁלְחָן, תַּרְנְגֹלֶת וּפָרָה. אֲנָשִׁים בָּאוּ, וְנָעֲצוּ אֶת מוֹדָעוֹתֵיהֶם בְּקִיר הַסָּלוֹן. וְאַבָּא רוֹאֶה, וְאֵינוֹ אוֹמֵר מִלָּה.

יוֹם אֶחָד יָשַׁב וְכָתַב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בְּמַחְבַּרְתּוֹ. הָיְתָה זוֹ אֶצְלוֹ "עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ", לְנַפּוֹת כָּל מִלָּה, לְנַסֵּחַ כָּל הַגְדָּרָה. עַל הַמַּחְבָּרוֹת שָׁמַר מִכָּל מִשְׁמָר. עָלְתָה אִשָּׁה, יֵשׁ לָהּ תַּרְנְגֹלֶת לִמְכִירָה, רָצְתָה לִכְתֹּב מוֹדָעָה. חִפְּשָׂה נְיָר וְלֹא מָצְאָה. שָׁמְטָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַיְקָרָה מִתַּחַת יְדֵי אַבָּא וְתָלְשָׁה מִמֶּנָּה דַּף. רָאָה, וְלֹא אָמַר מִלָּה. כָּעֵת צְרִיכָה הִיא עֵט. תָּלְשָׁה אֶת הָעֵט מִיָּדוֹ, וְלֹא אָמַר מִלָּה. הִתְקַשְּׁתָה לְנַסֵּחַ. הִנִּיחָה אֶת הַדַּף וְהָעֵט לִפְנֵי אַבָּא וְהוֹרְתָה לוֹ: "כְּתֹב!" וְאַבָּא, רַךְ כְּקָנֶה, מְנַסֵּחַ לָהּ אֶת הַמּוֹדָעָה. סָקְרָה אוֹתָהּ בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן וְאָמְרָה: "נוּ, עַכְשָׁו תִּקַּח נַעַץ וְתִתְלֶה, אֲבָל בְּמָקוֹם בּוֹלֵט!" וְאַבָּא קָם, לְאַתֵּר מָקוֹם לַמּוֹדָעָה...

מֵבִין אַתָּה, סִיֵּם הָרַב מִבְּרִיסְק אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַסִּפּוּרִים: אַבָּא הָיָה אִישׁ חֶסֶד בְּלִי גְּבוּל, הוּא לֹא הָיָה 'גּוֹמֵל חֲסָדִים' גְּרֵידָא, הַחֶסֶד הָפַךְ אֶצְלוֹ לְמַהוּת. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, לֹא יִתָּכֵן שֶׁנֶּכְדּוֹ יְעוֹלֵל מַעֲשֵׂה אַכְזָרִיּוּת. תְּכוּנָה שֶׁהוֹפֶכֶת לְמַהוּת מִשְׁתָּרֶשֶׁת לְדוֹרוֹת!" (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	לך לך תשע"א
	עמק הפגיעה במי שנחשד כגוי
	"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (כה-ה) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יַחְדָּו הִשְׁרִישׁוּ בְּעַם יִשְׂרָאֵל אֶת חֹסֶן הָאֱמוּנָה, כְּחֶבֶל בַּל יִמּוֹט הַנִּשְׁזָר מִשְּׁלֹשָׁה, הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ הִשְׁרִישׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתָיו אֶת מִדָּתוֹ הַיִּחוּדִית. וּמִכֹּחָם "שְׁלֹשָׁה סִימָנִים בְּאוּמָה זוֹ, רַחְמָנִים, בַּיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים". גְּמִילוּת הַחֶסֶד, מוֹרֶשֶׁת אַבְרָהָם אָבִינוּ הִיא. כַּנֶּאֱמָר, "חֶסֶד לְאַבְרָהָם", "שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ס.); בַּיְשָׁנִים - מוֹרֶשֶׁת יִצְחָק. שֶׁמִּדָּתוֹ הִיא הַיִּרְאָה, "פַּחַד יִצְחָק". וְאָמְרוּ בַּבֵּאוּר (נְדָרִים כ.), "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", זוֹ הַבּוּשָׁה; רַחְמָנִים, מוֹרֶשֶׁת יַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁהָיָה הָרַחֲמָן שֶׁבָּאָבוֹת (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עה.), כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְאָמְרוּ (בֵּיצָה לב:) שֶׁכָּל הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְנִפְסַק לַהֲלָכָה, "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים אוֹ אַכְזָרִיּוּת וְשׂונֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאֵינוֹ גּוֹמֵל לָהֶם חֶסֶד, חוֹשְׁשִׁים לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁסִּימָנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה, בַּיְשָׁנִים רַחְמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים" (רַמְבַּ"ם, אִסּוּרֵי בִּיאָה יט-יז). אָדָם בָּא וְסִפֵּר לְמָרָן הָרַב מִבְּרִיסְק זַצַ"ל שֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן הִתְעַלֵּל בַּחֲתוּל אַשְׁפַּתּוֹת. "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים מִדְּאוֹרָיְיתָא", אֵין זֶה נָאֶה לִבְנוֹ שֶׁל הָרַב. סָמְקוּ פְּנֵי הָרַב וְאָמַר בְּהַקְפָּדָה: "שֶׁקֶר! בְּנִי לֹא הִתְעַלֵּל בְּבַעַל חַיִּים. הֲרָאִיתָ זֹאת בְּמוֹ עֵינֶיךָ?" "כֵּן, אָמְנָם מֵרָחוֹק, אֲבָל בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁהָיָה זֶה בְּנוֹ שֶׁל הָרַב". "אָז תְּבָרֵר וּתְגַלֶּה. זוֹ הוֹצָאַת דִבָּה וַחֲשָׁד בִּכְשֵׁרִים, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְמִצְווֹת תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה"... אָמְנָם הַמְּסַפֵּר בָּטוּחַ הָיָה בִּדְבָרָיו, אֲבָל הָרַב כֹּה נֶחְרָץ... יֶלֶד אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה זִהָה אֶת הַיֶּלֶד בְּוַדַּאי. נִגַּשׁ אֵלָיו וְחָקַר אוֹתוֹ. הִתְבָּרֵר שֶׁהָרַב צָדַק, הָיָה זֶה יֶלֶד אַחֵר שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הָאֲבָנִים. חָזַר אֶל הָרַב וְהוֹדָה שֶׁלֹּא הָיָה זֶה בְּנוֹ. הָרַב לֹא הֻפְתַּע: "אָמַרְתִּי לְךָ!" - הֵגִיב. לֹא הֵבִין, "אָמְנָם לֹא הָיָה זֶה בֶּן הָרַב, אֲבָל כֵּיצַד הָיָה הָרַב כֹּה בָּטוּחַ בַּדָּבָר? כֵּיצַד קָבַע בְּבֵרוּר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן הַדָּבָר?" נֵאוֹת הָרַב לְהַסְבִּיר: "הִנֵּנִי וְאֹמַר לְךָ - אַבָּא - הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זַצַ"ל - הָיָה אִישׁ חֶסֶד גָּמוּר. וּמַה פֵּרוּשׁ "אִישׁ חֶסֶד": מֵעוֹלָם לֹא נִנְעֲלָה דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ, לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. כָּל אָדָם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, עָשָׂה זֹאת בְּבֵית הָרַב... עָלָה לִשְׁתּוֹת כּוֹס חַמִּין, לְפַטְפֵּט וּלְלַהֵג, לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת בַּהֲלָכָה, לְשׂוֹחֵחַ בְּלִמּוּד, לִשְׁאֹל עֵצָה, לְבַקֵּשׁ הַדְרָכָה. נָשִׁים בִּמְצוּקָה שֶׁלֹּא רָצוּ לְגַדֵּל אֶת תִּינוֹקוֹתֵיהֶן הָיוּ מַשְׁאִירוֹת אוֹתָם עַל סַף בֵּית אַבָּא, וְאַבָּא גִּדְּלָם. שִׁלֵּם שְׂכַר מְנֵקֶת, אִמֵּץ, חִנֵּךְ, הִשִּׂיא יְלָדִים - לַעֲשָׂרוֹת. אַלְמָנָה פִּגְּרָה בְּתַשְׁלוּם שְׂכַר דִּירָה וּפֻנְּתָה, עָלְתָה לְהִתְנַחֵל בְּבֵית הָרַב עִם שֵׁשֶׁת יְלָדֶיהָ. שָׁאֲלוּ אֶת אַבָּא בִּבְדִיחוּת הַדַּעַת, לְשֵׁם מַה קָּבַע דֶּלֶת בַּכְּנִיסָה, הֲרֵי אֵינָהּ חֲדֵלָה מִלָּסוֹב עַל צִרָּה, "בֵּיתוֹ כַמִּדְבָּר". וְעָנָה, שֶׁלְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם רַק פֶּתַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֶּלֶת חַיָּב בִּמְזוּזָה לָכֵן נְחוּצָה הַדֶּלֶת, וְתוּ לֹא. מַה פֵּרוּשׁ 'אִישׁ חֶסֶד'? רַב בְּיִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְוַתֵּר עַל הַכֹּל, וִיוַתֵּר עַל הַכֹּל, אֲבָל לֹא עַל סְפָרָיו. הֵם נְחוּצִים לוֹ לְלִמּוּד וְלִפְסִיקַת הֲלָכָה. וּבְכָל זֹאת, הָיָה יְהוּדִי שֶׁהִגִּיעַ בְּכָל יוֹם וְלָקַח סֵפֶר מֵהָאָרוֹן. בְּלִי לִשְׁאֹל, וְשֶׁלֹּא עַל מְנָת לִשְׁאֹל. יוֹם אֶחָד מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, יוֹם שֵׁנִי מַסֶּכֶת שַׁבָּת, יוֹם שְׁלִישִׁי מַסֶּכֶת פְּסָחִים. בְּעֶשְׂרִים יוֹם - אֶת כָּל הַשַּׁ"ס. עוֹד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יָמִים, אֶת הַמִּשְׁנָיוֹת. חֲמִשָּׁה יָמִים - חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. מַדָּף אַחַר מַדָּף הִתְרוֹקֵן, וְאַבָּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ אוֹמֵר מִלָּה. כִּכְלוֹת הַיָּמִים, עָמַד הָאָרוֹן רֵיק, חַף מִסְּפָרִים. הִגִּיעַ הָאִישׁ וְלָקַח אֶת הָאָרוֹן. נוֹתַר הַקִּיר חָשׂוּף, אַךְ לֹא לִזְמַן רַב. הֶחְלִיטוּ בָּאֵי הַבַּיִת וְכָל הָעִיר בְּמַשְׁמַע, לַהֲפֹךְ אֶת הַקִּיר לְלוּחַ מוֹדָעוֹת. אִם בֵּין כֹּה וָכֹה מִתְקַבְּצִים כָּאן כֻּלָּם, יוֹדִיעוּ עַל קְנִיָּה וּמְכִירָה. אָרוֹן, שֻׁלְחָן, תַּרְנְגֹלֶת וּפָרָה. אֲנָשִׁים בָּאוּ, וְנָעֲצוּ אֶת מוֹדָעוֹתֵיהֶם בְּקִיר הַסָּלוֹן. וְאַבָּא רוֹאֶה, וְאֵינוֹ אוֹמֵר מִלָּה. יוֹם אֶחָד יָשַׁב וְכָתַב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בְּמַחְבַּרְתּוֹ. הָיְתָה זוֹ אֶצְלוֹ "עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ", לְנַפּוֹת כָּל מִלָּה, לְנַסֵּחַ כָּל הַגְדָּרָה. עַל הַמַּחְבָּרוֹת שָׁמַר מִכָּל מִשְׁמָר. עָלְתָה אִשָּׁה, יֵשׁ לָהּ תַּרְנְגֹלֶת לִמְכִירָה, רָצְתָה לִכְתֹּב מוֹדָעָה. חִפְּשָׂה נְיָר וְלֹא מָצְאָה. שָׁמְטָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַיְקָרָה מִתַּחַת יְדֵי אַבָּא וְתָלְשָׁה מִמֶּנָּה דַּף. רָאָה, וְלֹא אָמַר מִלָּה. כָּעֵת צְרִיכָה הִיא עֵט. תָּלְשָׁה אֶת הָעֵט מִיָּדוֹ, וְלֹא אָמַר מִלָּה. הִתְקַשְּׁתָה לְנַסֵּחַ. הִנִּיחָה אֶת הַדַּף וְהָעֵט לִפְנֵי אַבָּא וְהוֹרְתָה לוֹ: "כְּתֹב!" וְאַבָּא, רַךְ כְּקָנֶה, מְנַסֵּחַ לָהּ אֶת הַמּוֹדָעָה. סָקְרָה אוֹתָהּ בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן וְאָמְרָה: "נוּ, עַכְשָׁו תִּקַּח נַעַץ וְתִתְלֶה, אֲבָל בְּמָקוֹם בּוֹלֵט!" וְאַבָּא קָם, לְאַתֵּר מָקוֹם לַמּוֹדָעָה... מֵבִין אַתָּה, סִיֵּם הָרַב מִבְּרִיסְק אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַסִּפּוּרִים: אַבָּא הָיָה אִישׁ חֶסֶד בְּלִי גְּבוּל, הוּא לֹא הָיָה 'גּוֹמֵל חֲסָדִים' גְּרֵידָא, הַחֶסֶד הָפַךְ אֶצְלוֹ לְמַהוּת. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, לֹא יִתָּכֵן שֶׁנֶּכְדּוֹ יְעוֹלֵל מַעֲשֵׂה אַכְזָרִיּוּת. תְּכוּנָה שֶׁהוֹפֶכֶת לְמַהוּת מִשְׁתָּרֶשֶׁת לְדוֹרוֹת!" (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)