Otzarot-Article

מַזָּלוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי הוּא מֹאזְנַיִם. כַּמָּה סִמְלִיִּים הֵם הַמֹּאזְנַיִם לְחֹדֶשׁ הַדִּין. בְּיוֹם הַדִּין נִשְׁקָלוֹת הַמִּצְווֹת מוּל הָעֲבֵרוֹת, וְאִם כַּף הַמִּצְווֹת מַכְרִיעָה, נִדּוֹן הָאָדָם לְשָׁנָה טוֹבָה, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. כַּמּוּבָן, אֵין זֶה מִשְׁקָל כַּמּוּתִי אֶלָּא אֵיכוּתִי. מִצְוָה אַחַת שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּחֹם, מִכָּל הַלֵּב, חֵרֵף הַקְּשָׁיִים וּמִתּוֹךְ גְּבוּרָה אִישִׁית, "שׁוֹקֶלֶת" כְּנֶגֶד כַּמָּה וְכַמָּה עֲבֵרוֹת. וּכְדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא", כְּפִי הַצַּעַר - כָּךְ הַשָּׂכָר.

אֲבָל יֵשׁ בַּמֹּאזְנַיִם גַּם עֹמֶק נוֹקֵב. הַמִּצְווֹת, שֶׁלִּי הֵן. וְהָעֲבֵרוֹת - אַף הֵן שֶׁלִּי. אִם כֵּן, אוֹתִי מַעֲמִידִים עַל הַמֹּאזְנַיִם, חוֹצִים אוֹתִי לְכָאן וּלְכָאן. וְלֹא רַק אוֹתִי אֶלָּא אֶת כָּל חֲבֵרַי. פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, שֶׁאֵין הָאָדָם שָׁחוֹר אוֹ לָבָן, גַּם לֹא אָפֹור אֶלָּא מְנֻמָּר. יֵשׁ בּוֹ שָׁחוֹר וְיֵשׁ בּוֹ לָבָן. יֵשׁ בּוֹ צְלָלִים וְיֵשׁ בּוֹ אוֹרוֹת. וְכָל יִעוּדֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ מְכֻוָּנִים לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר, לְמַעֵט אֶת הַצְּלָלִים, לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁכַּף הַמֹּאזְנַיִם תִּטֶּה לְחִיּוּב.

הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיִחוּד לְגַבֵּי שְׁפִיטָתֵנוּ אֶת הַזּוּלַת. רְגִילִים אָנוּ לִפְסֹק דִּין נֶחְרָץ, גּוֹרֵף - לְחִיּוּב וְלִשְׁלִילָה. מִישֶׁהוּ עוֹלֵל לָנוּ רָעָה, פָּגַע בָּנוּ, וּכְבָר הֵגַבְנוּ בְּאֹפֶן בּוֹטֶה וְשָׁפַטְנוּ אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁדָּנּוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְחוֹבָה, דָּנּוּ אֶת הָאָדָם כֻּלּוֹ לְחוֹבָה, וְנִתַּקְנוּ עִמּוֹ קְשָׁרִים בְּאֹפֶן מֻחְלָט. אַךְ - לָמָּה? מַדּוּעַ? הֲרֵי כֻּלָּנוּ גַּם שְׁחוֹרִים וְגַם לְבָנִים, פּוֹסְחִים עַל 'שְׁתֵּי הַכַּפּוֹת'. נָכוֹן, חֲבֵרֵנוּ גִּלָּה בְּמַעֲשֵׂה זֶה אוֹ אַחֵר אֶת הַפָּן הַשָּׁחוֹר שֶׁלּוֹ, אֶת צִדּוֹ הֶאָפֵל, אַךְ הַאִם לָנוּ אֵין צַד כָּזֶה?! וְהוּא - כְּלוּם אֵין בּוֹ גַּם צַד מוּאָר?!

"הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת", מוֹרָה הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת א-ו). וּפֵרֵשׁ הַשְּׂפַת אֱמֶת זַצַ"ל: גַּם אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁכֻּלּוֹ חוֹבָה, תְּמַקֵּד בְּבַקָּשָׁה אֶת בִּקָּרְתְּךָ: אֶת הַמַּעֲשֶׂה יָכוֹל הִנְּךָ לָדוּן לְחוֹבָה, אַךְ אַל תִּשְׁלֹל בְּגִינוֹ אֶת כָּל הָאָדָם. אֶת כָּל הָאָדָם - תָּדוּן לִזְכוּת.

אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיֵּרָצֶה (יְפַיֵּס) אֶת חֲבֵרוֹ. בֶּעָבָר נָהֲגוּ לִשְׁלֹחַ גְּלֻיּוֹת עִם אִחוּלֵי "שָׁנָה טוֹבָה" אִישׁ לְרֵעֵהוּ. לֹא רַק לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. דַּוְקָא מִי שֶׁאוּלַי פָּגַעְנוּ בּוֹ, שֶׁעָבַר בֵּינֵינוּ "חָתוּל שָׁחוֹר" - "גָּבַהּ בֵּינֵינוּ הַר", כִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא (חֻלִּין ז:) - קִבֵּל גְּלֻיָּה כָּזוֹ. לֵאמֹר, גַּם אִם גִּלִּיתִי בְּךָ צַד אָפֵל, אֲנִי מוּדָע לַצַּד הַמּוּאָר שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי מְקַוֶּה כִּי הַצַּד הַמּוּאָר הוּא שֶׁיַּכְרִיעַ וִיזַכְּךָ בְּשָׁנָה טוֹבָה.

כֵּן, וִיזַכֶּה גַּם אוֹתִי... שֶׁהֲרֵי הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יָדוּן אוֹתוֹ לִזְכוּת (שַׁבָּת קכז:) וְיָשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ עַל הַצְּדָדִים הַמּוּאָרִים שֶׁבּוֹ. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	יום הכפורים תשע"א
	מי כעמך ישראל
	"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (כב-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ כְּתוּבָה מִצְוָה חֲשׁוּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, וְהִיא מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"; "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" מַזָּלוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי הוּא מֹאזְנַיִם. כַּמָּה סִמְלִיִּים הֵם הַמֹּאזְנַיִם לְחֹדֶשׁ הַדִּין. בְּיוֹם הַדִּין נִשְׁקָלוֹת הַמִּצְווֹת מוּל הָעֲבֵרוֹת, וְאִם כַּף הַמִּצְווֹת מַכְרִיעָה, נִדּוֹן הָאָדָם לְשָׁנָה טוֹבָה, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. כַּמּוּבָן, אֵין זֶה מִשְׁקָל כַּמּוּתִי אֶלָּא אֵיכוּתִי. מִצְוָה אַחַת שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּחֹם, מִכָּל הַלֵּב, חֵרֵף הַקְּשָׁיִים וּמִתּוֹךְ גְּבוּרָה אִישִׁית, "שׁוֹקֶלֶת" כְּנֶגֶד כַּמָּה וְכַמָּה עֲבֵרוֹת. וּכְדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא", כְּפִי הַצַּעַר - כָּךְ הַשָּׂכָר. אֲבָל יֵשׁ בַּמֹּאזְנַיִם גַּם עֹמֶק נוֹקֵב. הַמִּצְווֹת, שֶׁלִּי הֵן. וְהָעֲבֵרוֹת - אַף הֵן שֶׁלִּי. אִם כֵּן, אוֹתִי מַעֲמִידִים עַל הַמֹּאזְנַיִם, חוֹצִים אוֹתִי לְכָאן וּלְכָאן. וְלֹא רַק אוֹתִי אֶלָּא אֶת כָּל חֲבֵרַי. פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, שֶׁאֵין הָאָדָם שָׁחוֹר אוֹ לָבָן, גַּם לֹא אָפֹור אֶלָּא מְנֻמָּר. יֵשׁ בּוֹ שָׁחוֹר וְיֵשׁ בּוֹ לָבָן. יֵשׁ בּוֹ צְלָלִים וְיֵשׁ בּוֹ אוֹרוֹת. וְכָל יִעוּדֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ מְכֻוָּנִים לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר, לְמַעֵט אֶת הַצְּלָלִים, לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁכַּף הַמֹּאזְנַיִם תִּטֶּה לְחִיּוּב. הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיִחוּד לְגַבֵּי שְׁפִיטָתֵנוּ אֶת הַזּוּלַת. רְגִילִים אָנוּ לִפְסֹק דִּין נֶחְרָץ, גּוֹרֵף - לְחִיּוּב וְלִשְׁלִילָה. מִישֶׁהוּ עוֹלֵל לָנוּ רָעָה, פָּגַע בָּנוּ, וּכְבָר הֵגַבְנוּ בְּאֹפֶן בּוֹטֶה וְשָׁפַטְנוּ אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁדָּנּוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְחוֹבָה, דָּנּוּ אֶת הָאָדָם כֻּלּוֹ לְחוֹבָה, וְנִתַּקְנוּ עִמּוֹ קְשָׁרִים בְּאֹפֶן מֻחְלָט. אַךְ - לָמָּה? מַדּוּעַ? הֲרֵי כֻּלָּנוּ גַּם שְׁחוֹרִים וְגַם לְבָנִים, פּוֹסְחִים עַל 'שְׁתֵּי הַכַּפּוֹת'. נָכוֹן, חֲבֵרֵנוּ גִּלָּה בְּמַעֲשֵׂה זֶה אוֹ אַחֵר אֶת הַפָּן הַשָּׁחוֹר שֶׁלּוֹ, אֶת צִדּוֹ הֶאָפֵל, אַךְ הַאִם לָנוּ אֵין צַד כָּזֶה?! וְהוּא - כְּלוּם אֵין בּוֹ גַּם צַד מוּאָר?! "הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת", מוֹרָה הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת א-ו). וּפֵרֵשׁ הַשְּׂפַת אֱמֶת זַצַ"ל: גַּם אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁכֻּלּוֹ חוֹבָה, תְּמַקֵּד בְּבַקָּשָׁה אֶת בִּקָּרְתְּךָ: אֶת הַמַּעֲשֶׂה יָכוֹל הִנְּךָ לָדוּן לְחוֹבָה, אַךְ אַל תִּשְׁלֹל בְּגִינוֹ אֶת כָּל הָאָדָם. אֶת כָּל הָאָדָם - תָּדוּן לִזְכוּת. אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיֵּרָצֶה (יְפַיֵּס) אֶת חֲבֵרוֹ. בֶּעָבָר נָהֲגוּ לִשְׁלֹחַ גְּלֻיּוֹת עִם אִחוּלֵי "שָׁנָה טוֹבָה" אִישׁ לְרֵעֵהוּ. לֹא רַק לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. דַּוְקָא מִי שֶׁאוּלַי פָּגַעְנוּ בּוֹ, שֶׁעָבַר בֵּינֵינוּ "חָתוּל שָׁחוֹר" - "גָּבַהּ בֵּינֵינוּ הַר", כִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא (חֻלִּין ז:) - קִבֵּל גְּלֻיָּה כָּזוֹ. לֵאמֹר, גַּם אִם גִּלִּיתִי בְּךָ צַד אָפֵל, אֲנִי מוּדָע לַצַּד הַמּוּאָר שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי מְקַוֶּה כִּי הַצַּד הַמּוּאָר הוּא שֶׁיַּכְרִיעַ וִיזַכְּךָ בְּשָׁנָה טוֹבָה. כֵּן, וִיזַכֶּה גַּם אוֹתִי... שֶׁהֲרֵי הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יָדוּן אוֹתוֹ לִזְכוּת (שַׁבָּת קכז:) וְיָשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ עַל הַצְּדָדִים הַמּוּאָרִים שֶׁבּוֹ. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)