Otzarot-Article

"וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (א-לא) בְּסוֹפוֹ שֶׁל כָּל יוֹם בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה נֶאֱמַר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב". וְאִלּוּ אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, בְּסִיּוּם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, נֶאֱמַר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".

וְיֵשׁ לְהָבִין מַהוּ "טוֹב" וּמַהוּ "טוֹב מְאֹד". הַמִּדְרָשׁ עוֹנֶה תְּשׁוּבָתוֹ עַל כָּךְ, וְהִיא מַתְמִיהָה וְזוֹעֶקֶת לְהֶסְבֵּר. אֲבָל כְּשֶׁמְּעַיְּנִים בָּהּ - מִתְגַּלֶּה אוֹר חָדָשׁ, מַבָּט חָדָשׁ עַל כָּל מַעֲרַךְ חַיֵּינוּ. וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - זוֹ הַשֵּׁנָה. וְכִי שֵׁנָה טוֹבָה מְאֹד? הֲלֹא כֵן שָׁנִינוּ 'יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים, נָאֶה לָהֶם וְנָאֶה לָעוֹלָם?' אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם יָשֵׁן קִמְעָה, הוּא עוֹמֵד וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ט-ו).

וְיֵשׁ לְהָבִין: אָמְנָם לְאַחַר שֶׁהַשֵּׁנָה נִבְרְאָה - טוֹבָה הִיא, "אָדָם יָשֵׁן קִמְעָה וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה". אֲבָל לוּלֵא נִבְרְאָה, מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר?

וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרוּ שָׁם בַּמִּדְרָשׁ: "טוֹב" זוֹ הַטּוֹבָה, "טוֹב מְאֹד" אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים. "טוֹב" זֶה גַּן הָעֵדֶן, "טוֹב מְאֹד" זֶה הַגֵּיהִנֹּם. "טוֹב" זֶה מַלְאַךְ הַחַיִּים, "טוֹב מְאֹד" זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. בְּוַדַּאי יֵשׁ כָּאן קַו עִקְבִי וְרַעְיוֹן גָּלוּם בּוֹ.

נָבִיא אֵפוֹא אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זַ"ל (מוֹרֶה נְבוֹכִים ג-יג) עַל פָּסוּק זֶה: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ כָּל דָּבָר בְּהֶתְאֵם לִיעוּדוֹ וְלֹא יַחֲרֹג כְּלָל. וְזֶהוּ "מְאֹד". לְפִי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר "טוֹב" וְתוֹאֵם אֶת מַטְרָתֵנוּ לִשְׁעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִסְטֶה מִמֶּנָּה. לְפִיכָךְ הוֹדִיעַ כִּי כָּל הַבְּרִיאָה נֶעֶשְׂתָה כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תַּחְרֹג מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם.

כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים, נָבִין אֶת כָּל מְאֵרוֹת הָעִדָּן הַמּוֹדֶרְנִי, קִלְלַת תְּקוּפַת הַשֶּׁפַע. יֵשׁ בִּתְקוּפָתֵנוּ שֶׁפַע לְלֹא גְּבוּל, "טוֹב" מְלֹא חָפְנַיִים. אַךְ בְּלִי "מְאֹד", בְּלִי הַגְבָּלָה וְהַכְוָנָה!

סֵמֶל הַתְּקוּפָה הוּא פִּצְצַת הָאָטוֹם הַהַרְסָנִית. הָאָטוֹם הוּא חֹמֶר הַבִּנְיָן שֶׁל הַבְּרִיאָה. כָּל עוֹד הוּא בְּמִסְגַּרְתּוֹ וּבִגְבוּלוֹתָיו, טוֹב הוּא מְאֹד. אֲבָל הָאָדָם מָצָא דֶּרֶךְ לְפָרֵק אֶת הַמִּסְגֶּרֶת, אוֹ אָז הוֹפֵךְ גַּם חֶלְקִיק זָעִיר לְחֹמֶר הַרְסָנִי וּמַשְׁמִיד.

סֵמֶל הַתְּקוּפָה הִיא הַמַּחֲלָה הַמַּמְאֶרֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הַתָּאִים הֵם חֹמֶר הַבִּנְיָן שֶׁל הַגּוּף כָּל עוֹד הֵם בְּמִסְגַּרְתָּם וּבִגְבוּלָם. אַךְ כַּאֲשֶׁר נִפְרֶצֶת הַמִּסְגֶּרֶת, וְהַ"טּוֹב" הוּא בְּלִי "מְאֹד", הֲרֵי זֶה תְּחִלַּת הַקֵּץ, חָלִילָה.

בְּרִיאָה נִפְלָאָה בָּרָא הַבּוֹרֵא, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁתִּתְנַהֵל בִּגְדָרֶיהָ וּבִסְיָגֶיהָ. גַּם הָאָדָם, שֶׁהוּא "עוֹלָם קָטָן" (תַּנְחוּמָא פְּקוּדֵי ג), חַיָּב לָשִׂים מַעְצוֹר לָרְצוֹנוֹת, הַגְבָּלוֹת לַמַּאֲוַיִּים, לְנַהֵל אֶת חַיָּיו בִּתְבוּנָה בְּכָל הַתְּחוּמִים. אַךְ כֵּיצַד יֵדַע מַה הַמִּנּוּן הַנָּכוֹן, מַהוּ הַגְּבוּל וּמַה הַקִּצְבָה. לְשֵׁם כָּךְ הֶעֱנִיק לָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְתַרְיַ"ג מִצְווֹתֶיהָ. לְכַוֵּן וּלְהַדְרִיךְ, לְנַוֵּט וּלְאַזֵּן. עַל יָדָהּ נֵדַע כַּמָּה לִשְׂמֹחַ, אֵיךְ לִשְׂמֹחַ וּבַמֶּה לִשְׂמֹחַ; בְּאֶמְצָעוּתָהּ נַגִּיעַ לְאֹשֶׁר, לִשְׁלֵמוּת אִישִׁית וּלְכָל טוֹב.

אֲסוֹנוֹ שֶׁל דּוֹרֵנוּ הוּא פְּרִיקַת כָּל רֶסֶן, בְּכָל הַשְּׁטָחִים. תַּחַת דֶּגֶל "חֹפֶשׁ הַבִּטּוּי", עִקָּרוֹן חִיּוּבִי כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, מַתִּירִים כָּל נְאָצָה, נִבּוּל וְנִוּוּל. בַּחֲסוּת עֶקְרוֹן "חֹפֶשׁ הָעִסּוּק", אַף הוּא עִקָּרוֹן בָּרוּךְ, מְבַקְּשִׁים לְהָצִיף אֶת הָאָרֶץ בִּבְשַׂר נְבֵלָה וּטְרֵפָה, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. לִפְרֹץ אֶת חוֹמַת שַׁבָּת קָדְשֵׁנוּ, וְלִמְחוֹת כָּל צִבְיוֹן יְהוּדִי בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. בְּשֵׁם הַמַּתִּירָנוּת, מַתִּירִים הֵם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים מֵרִבְצָם, פּוֹתְחִים אֶת כְּלוּבֵיהֶם לִרְוָחָה. מְשַׁחְרְרִים יְצָרִים אֲפֵלִים, מְגָרִים תַּאֲווֹת, מְחַלְּלִים כָּל קֹדֶשׁ, מַשְׁחִיתִים אָדָם וְעוֹלָם.

לְרַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל הָיָה עַל כָּךְ מָשָׁל:

הָאִכָּרִים בַּכְּפָר מְגַדְּלִים תַּרְנְגוֹלִים. נֶהֱנִים מֵהַבֵּיצִים וּמֵהַבָּשָׂר. אֲבָל אִם יַנִּיחוּם לְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי הֵם יַהַפְכוּ הַכֹּל, יִשְׁבְּרוּ כֵּלִים, אֵין קֵץ לְנִזְקֵיהֶם. לְפִיכָךְ כּוֹלְאִים אוֹתָם בְּלוּל וּמְזִינִים אוֹתָם בְּתוֹכוֹ, כָּךְ יָבִיאוּ תּוֹעֶלֶת בְּלֹא נֵזֶק. וְאִלּוּ בְּדוֹרֵנוּ, מְסִירִים רֶסֶן מִכָּל הַתַּאֲווֹת. לֹא אֶת הַתַּרְנְגוֹלִים מְבִיאִים הַבַּיְתָה, אֶלָּא אֶת הַלַּשְׁלֶשֶׁת...

זֶהוּ שֶׁאָמַר הַמִּדְרָשׁ: אִלּוּ הָיוּ לָנוּ חַיִּים לְלֹא שֵׁנָה - הָיִינוּ חַיִּים לְלֹא הַפְסָקָה וּלְלֹא הַגְבָּלָה. הַשֵּׁנָה קוֹטַעַת אֶת הָרֶצֶף, פּוֹתַחַת פֶּרֶק חָדָשׁ וְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה. מְאַפְשֶׁרֶת בִּקֹּרֶת, מַבָּט אַחֵר. "טוֹב מְאֹד" זוֹ הַשֵּׁנָה. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ גַּם הַיִּסּוּרִים, הַמָּוֶת וְהַגֵּיהִנֹּם מְבִיאִים לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, לִבְלִימָה עַצְמִית, לְבִקֹּרֶת בּוֹנָה וּלְהַצָּבַת גְּבוּלוֹת. מְבִיאִים לַאֲחִיזָה בְּרֶסֶן. שֶׁלֹּא נִהְיֶה כִּמְכוֹנִית לְלֹא בַּלָּם, שֶׁסּוֹפָהּ - חָלִילָה - נֶחְרָץ!!! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	נצבים - וילך תש"ע
	המתכון להצלחה בחנוך
	"וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (א-לא) בְּסוֹפוֹ שֶׁל כָּל יוֹם בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה נֶאֱמַר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב" "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (א-לא) בְּסוֹפוֹ שֶׁל כָּל יוֹם בְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה נֶאֱמַר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב". וְאִלּוּ אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, בְּסִיּוּם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, נֶאֱמַר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". וְיֵשׁ לְהָבִין מַהוּ "טוֹב" וּמַהוּ "טוֹב מְאֹד". הַמִּדְרָשׁ עוֹנֶה תְּשׁוּבָתוֹ עַל כָּךְ, וְהִיא מַתְמִיהָה וְזוֹעֶקֶת לְהֶסְבֵּר. אֲבָל כְּשֶׁמְּעַיְּנִים בָּהּ - מִתְגַּלֶּה אוֹר חָדָשׁ, מַבָּט חָדָשׁ עַל כָּל מַעֲרַךְ חַיֵּינוּ. וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - זוֹ הַשֵּׁנָה. וְכִי שֵׁנָה טוֹבָה מְאֹד? הֲלֹא כֵן שָׁנִינוּ 'יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים, נָאֶה לָהֶם וְנָאֶה לָעוֹלָם?' אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם יָשֵׁן קִמְעָה, הוּא עוֹמֵד וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ט-ו). וְיֵשׁ לְהָבִין: אָמְנָם לְאַחַר שֶׁהַשֵּׁנָה נִבְרְאָה - טוֹבָה הִיא, "אָדָם יָשֵׁן קִמְעָה וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה". אֲבָל לוּלֵא נִבְרְאָה, מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרוּ שָׁם בַּמִּדְרָשׁ: "טוֹב" זוֹ הַטּוֹבָה, "טוֹב מְאֹד" אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים. "טוֹב" זֶה גַּן הָעֵדֶן, "טוֹב מְאֹד" זֶה הַגֵּיהִנֹּם. "טוֹב" זֶה מַלְאַךְ הַחַיִּים, "טוֹב מְאֹד" זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. בְּוַדַּאי יֵשׁ כָּאן קַו עִקְבִי וְרַעְיוֹן גָּלוּם בּוֹ. נָבִיא אֵפוֹא אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זַ"ל (מוֹרֶה נְבוֹכִים ג-יג) עַל פָּסוּק זֶה: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ כָּל דָּבָר בְּהֶתְאֵם לִיעוּדוֹ וְלֹא יַחֲרֹג כְּלָל. וְזֶהוּ "מְאֹד". לְפִי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר "טוֹב" וְתוֹאֵם אֶת מַטְרָתֵנוּ לִשְׁעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִסְטֶה מִמֶּנָּה. לְפִיכָךְ הוֹדִיעַ כִּי כָּל הַבְּרִיאָה נֶעֶשְׂתָה כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תַּחְרֹג מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים, נָבִין אֶת כָּל מְאֵרוֹת הָעִדָּן הַמּוֹדֶרְנִי, קִלְלַת תְּקוּפַת הַשֶּׁפַע. יֵשׁ בִּתְקוּפָתֵנוּ שֶׁפַע לְלֹא גְּבוּל, "טוֹב" מְלֹא חָפְנַיִים. אַךְ בְּלִי "מְאֹד", בְּלִי הַגְבָּלָה וְהַכְוָנָה! סֵמֶל הַתְּקוּפָה הוּא פִּצְצַת הָאָטוֹם הַהַרְסָנִית. הָאָטוֹם הוּא חֹמֶר הַבִּנְיָן שֶׁל הַבְּרִיאָה. כָּל עוֹד הוּא בְּמִסְגַּרְתּוֹ וּבִגְבוּלוֹתָיו, טוֹב הוּא מְאֹד. אֲבָל הָאָדָם מָצָא דֶּרֶךְ לְפָרֵק אֶת הַמִּסְגֶּרֶת, אוֹ אָז הוֹפֵךְ גַּם חֶלְקִיק זָעִיר לְחֹמֶר הַרְסָנִי וּמַשְׁמִיד. סֵמֶל הַתְּקוּפָה הִיא הַמַּחֲלָה הַמַּמְאֶרֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הַתָּאִים הֵם חֹמֶר הַבִּנְיָן שֶׁל הַגּוּף כָּל עוֹד הֵם בְּמִסְגַּרְתָּם וּבִגְבוּלָם. אַךְ כַּאֲשֶׁר נִפְרֶצֶת הַמִּסְגֶּרֶת, וְהַ"טּוֹב" הוּא בְּלִי "מְאֹד", הֲרֵי זֶה תְּחִלַּת הַקֵּץ, חָלִילָה. בְּרִיאָה נִפְלָאָה בָּרָא הַבּוֹרֵא, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁתִּתְנַהֵל בִּגְדָרֶיהָ וּבִסְיָגֶיהָ. גַּם הָאָדָם, שֶׁהוּא "עוֹלָם קָטָן" (תַּנְחוּמָא פְּקוּדֵי ג), חַיָּב לָשִׂים מַעְצוֹר לָרְצוֹנוֹת, הַגְבָּלוֹת לַמַּאֲוַיִּים, לְנַהֵל אֶת חַיָּיו בִּתְבוּנָה בְּכָל הַתְּחוּמִים. אַךְ כֵּיצַד יֵדַע מַה הַמִּנּוּן הַנָּכוֹן, מַהוּ הַגְּבוּל וּמַה הַקִּצְבָה. לְשֵׁם כָּךְ הֶעֱנִיק לָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְתַרְיַ"ג מִצְווֹתֶיהָ. לְכַוֵּן וּלְהַדְרִיךְ, לְנַוֵּט וּלְאַזֵּן. עַל יָדָהּ נֵדַע כַּמָּה לִשְׂמֹחַ, אֵיךְ לִשְׂמֹחַ וּבַמֶּה לִשְׂמֹחַ; בְּאֶמְצָעוּתָהּ נַגִּיעַ לְאֹשֶׁר, לִשְׁלֵמוּת אִישִׁית וּלְכָל טוֹב. אֲסוֹנוֹ שֶׁל דּוֹרֵנוּ הוּא פְּרִיקַת כָּל רֶסֶן, בְּכָל הַשְּׁטָחִים. תַּחַת דֶּגֶל "חֹפֶשׁ הַבִּטּוּי", עִקָּרוֹן חִיּוּבִי כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, מַתִּירִים כָּל נְאָצָה, נִבּוּל וְנִוּוּל. בַּחֲסוּת עֶקְרוֹן "חֹפֶשׁ הָעִסּוּק", אַף הוּא עִקָּרוֹן בָּרוּךְ, מְבַקְּשִׁים לְהָצִיף אֶת הָאָרֶץ בִּבְשַׂר נְבֵלָה וּטְרֵפָה, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. לִפְרֹץ אֶת חוֹמַת שַׁבָּת קָדְשֵׁנוּ, וְלִמְחוֹת כָּל צִבְיוֹן יְהוּדִי בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. בְּשֵׁם הַמַּתִּירָנוּת, מַתִּירִים הֵם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים מֵרִבְצָם, פּוֹתְחִים אֶת כְּלוּבֵיהֶם לִרְוָחָה. מְשַׁחְרְרִים יְצָרִים אֲפֵלִים, מְגָרִים תַּאֲווֹת, מְחַלְּלִים כָּל קֹדֶשׁ, מַשְׁחִיתִים אָדָם וְעוֹלָם. לְרַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל הָיָה עַל כָּךְ מָשָׁל: הָאִכָּרִים בַּכְּפָר מְגַדְּלִים תַּרְנְגוֹלִים. נֶהֱנִים מֵהַבֵּיצִים וּמֵהַבָּשָׂר. אֲבָל אִם יַנִּיחוּם לְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי הֵם יַהַפְכוּ הַכֹּל, יִשְׁבְּרוּ כֵּלִים, אֵין קֵץ לְנִזְקֵיהֶם. לְפִיכָךְ כּוֹלְאִים אוֹתָם בְּלוּל וּמְזִינִים אוֹתָם בְּתוֹכוֹ, כָּךְ יָבִיאוּ תּוֹעֶלֶת בְּלֹא נֵזֶק. וְאִלּוּ בְּדוֹרֵנוּ, מְסִירִים רֶסֶן מִכָּל הַתַּאֲווֹת. לֹא אֶת הַתַּרְנְגוֹלִים מְבִיאִים הַבַּיְתָה, אֶלָּא אֶת הַלַּשְׁלֶשֶׁת... זֶהוּ שֶׁאָמַר הַמִּדְרָשׁ: אִלּוּ הָיוּ לָנוּ חַיִּים לְלֹא שֵׁנָה - הָיִינוּ חַיִּים לְלֹא הַפְסָקָה וּלְלֹא הַגְבָּלָה. הַשֵּׁנָה קוֹטַעַת אֶת הָרֶצֶף, פּוֹתַחַת פֶּרֶק חָדָשׁ וְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה. מְאַפְשֶׁרֶת בִּקֹּרֶת, מַבָּט אַחֵר. "טוֹב מְאֹד" זוֹ הַשֵּׁנָה. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ גַּם הַיִּסּוּרִים, הַמָּוֶת וְהַגֵּיהִנֹּם מְבִיאִים לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, לִבְלִימָה עַצְמִית, לְבִקֹּרֶת בּוֹנָה וּלְהַצָּבַת גְּבוּלוֹת. מְבִיאִים לַאֲחִיזָה בְּרֶסֶן. שֶׁלֹּא נִהְיֶה כִּמְכוֹנִית לְלֹא בַּלָּם, שֶׁסּוֹפָהּ - חָלִילָה - נֶחְרָץ!!! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)