Otzarot-Article

לִקְרַאת יוֹם הַכִּפּוּרִים פָּגַשְׁתִּי חָבֵר, וְהוּא הָיָה נִסְעָר וְנִרְגָּשׁ עַד לִדְמָעוֹת. בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ מוּטָב שֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת חַטְטָן, יֵשׁ לִנְהֹג בַּעֲדִינוּת. אִחַלְתִּי לוֹ גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה וְשָׁאַלְתִּי סְתָמִית 'מַה נִּשְׁמַע?' יִרְצֶה, יִפְרֹק אֶת הַמֵּעִיק עַל לִבּוֹ; יִרְצֶה, יִסְתַּגֵּר בְּצַעֲרוֹ.

"בָּרוּךְ הַשֵּׁם", עָנָה לַשְּׁאֵלָה. וּבַאֲשֶׁר לְבִרְכָתִי אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "זוֹ תִּהְיֶה שָׁנָה טוֹבָה, זוֹ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שָׁנָה טוֹבָה, לֹא יִתָּכֵן אַחֶרֶת!"

נִדְהַמְתִּי, אֲפִילוּ חָרַדְתִּי מֵהַלַּהַט שֶׁבַּדְּבָרִים. "אֲנִי מְקַוֶּה כָּךְ", אָמַרְתִּי, "כֻּלָּנוּ מְקַוִּים".

"וַאֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת", אָמַר בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהִנֵּה מִתְאַמֵּת הַחֲשָׁד: מַשֶּׁהוּ קָרָה לוֹ... הִזְכַּרְתִּי בַּעֲדִינוּת אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, כִּי שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי הָאָדָם בֵּינֵיהֶם עֹמֶק הַדִּין וִידִיעַת הָעֲתִידוֹת... (פְּסָחִים נד:)

"אַתָּה צוֹדֵק", עָנָה, "אֲבָל תִּשְׁמַע סִפּוּר -".

לִשְׁמֹעַ סִפּוּר, מוּכָן אֲנִי תָּמִיד.

וְהֶחָבֵר פָּתַח וְסִפֵּר, כִּי זֶה עַתָּה שָׁב הוּא מִבֵּיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר הַחַי עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וְרַבִּים מְשַׁחֲרִים פָּנָיו לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּי קָדְשׁוֹ וּלְהִוָּשַׁע בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. בִּפְרָט גּוֹבֶרֶת הַנְּהִירָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, לְקַבֵּל בְּרָכָה לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה וְלַעֲבֹר אֶת יוֹם הַדִּין בְּשָׁלוֹם וּלְשָׁלוֹם.

"וְשָׁם שָׁמַעְתָּ אֶת הַהַבְטָחָה, כִּי תִּהְיֶה זוֹ שָׁנָה טוֹבָה?" שָׁאַלְתִּי.

"וּבְכֵן, לֹא. שָׁם רַק הִתְבָּרַכְתִּי כְּמוֹ כֻּלָּם", עָנָה. אֲבָל לְפָנַי עָמַד אָדָם בְּגִיל הָעֲמִידָה, בִּסְבִיבוֹת שְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים, וּבְהַגִּיעַ תּוֹרוֹ נִגַּשׁ אֶל הַצַּדִּיק. בְּהַכְנָעָה שָׁטַח אֶת מְבֻקָּשׁוֹ לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה: לֹא חַיִּים, לֹא בְּרִיאוּת, לֹא פַּרְנָסָה: "שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלִּי, גַיְא וְאַדִּיר, יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה".

הָאִישׁ סִפֵּר שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה בְּסֶמִינָר "עֲרָכִים" עִם אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ, וּשְׁנֵי הַבָּנִים הַגְּדוֹלִים מוֹקִירִים זֹאת מְאֹד אֲבָל מִתְקַשִּׁים לְהִתְנַתֵּק מֵהַחֶבְרָה.

בֵּרְכוֹ הַצַּדִּיק כִּי בָּנָיו יָשׁוּבוּ לְצוּר מַחְצַבְתָּם וְיִרְוֶה מֵהֶם נַחַת מְרֻבָּה.

עַתָּה בִּקֵּשׁ בְּרָכָה עֲבוּר חֲבֵרוֹ, וְלַדִימִיר. הוּא הֱשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה, אַף מָל עַצְמוֹ, וְלַאַחֲרוֹנָה חָלָה בַּמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה.

בֵּרֵךְ הַצַּדִּיק אֶת וְלַדִימִיר, שֶׁיִּזְכֶּה לִרְפוּאָה וְחַיִּים.

"וְאַתָּה", שָׁאַל הַצַּדִּיק, "לְךָ אֵין כָּל בַּקָּשָׁה? אֵינְךָ רוֹצֶה בִּבְרָכָה עֲבוּרְךָ?"

נָטַל הָאִישׁ אֶת יָדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְאִמְּצָהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו: "יֵשׁ לִי שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת עֲבוּר עַצְמִי!", קָרָא בְּחֹם: "הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה יִרְאַת שָׁמַיִם".

"הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם", עָנָה הַצַּדִּיק. "וּפֵרְשׁוּ, שֶׁבְּכָל בַּקָּשָׁה וּמִשְׁאָלָה נְתוּנָה הַהַחְלָטָה בִּידֵי שָׁמַיִם אִם לְהֵעָנוֹת לָהּ וּלְתִתָּהּ, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁאוֹתָהּ - אִם אַךְ מְבַקְּשִׁים - מְקַבְּלִים לָבֶטַח! וּמַה הַבַּקָּשָׁה הַשְּׁנִיָּה?"

"שֶׁאַצְלִיחַ לְהַחְזִיר עוֹד יְהוּדִים בִּתְשׁוּבָה"...

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה!", קָרָא יְדִידִי, "עֶשְׂרוֹת אֲנָשִׁים הִמְתִּינוּ לָרַב כְּדֵי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. וּמָה בִּקְּשׁוּ? חַיִּים וְשֹבַע וְשָׁלוֹם. לְהַשִּׂיא אֶת הַיְלָדִים בְּכָבוֹד, לְהִתְפַּרְנֵס בִּרְוָחָה. וְהִנֵּה לְךָ אָדָם, זֶה עַתָּה שָׁב בִּתְשׁוּבָה, וּמַה מְּבֻקָּשׁוֹ? לֹא חַיִּים, לֹא בּרִיאוּת, לֹא פַּרְנָסָה. אֶלָּא שֶׁהַיְּלָדִים יָשׁוּבוּ, שֶׁהֶחָבֵר יַבְרִיא, וַעֲבוּר עַצְמוֹ שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת, יִרְאַת שָׁמַיִם וּפְעִילוּת בְּרוּכָה. אָז תֹּאמַר לִי, כְּשֶׁיֵּשׁ כָּאֵלּוּ יְהוּדִים - הֲיֵשׁ לַשָּׂטָן מַה לּוֹמַר? הַאִם מִישֶׁהוּ יַאֲזִין לוֹ?! הַאִם אֵינֶנּוּ מֻבְטָחִים בְּשָׁנָה טוֹבָה?!

וּדְמָעוֹת זָלְגוּ שָׁם מֵאַרְבַּע עֵינַיִם... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	כי תצא תש"ע
	השבת ממון והשבת נפשות
	"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (כב-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ כְּתוּבָה מִצְוָה חֲשׁוּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, וְהִיא מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"; "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" לִקְרַאת יוֹם הַכִּפּוּרִים פָּגַשְׁתִּי חָבֵר, וְהוּא הָיָה נִסְעָר וְנִרְגָּשׁ עַד לִדְמָעוֹת. בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ מוּטָב שֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת חַטְטָן, יֵשׁ לִנְהֹג בַּעֲדִינוּת. אִחַלְתִּי לוֹ גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה וְשָׁאַלְתִּי סְתָמִית 'מַה נִּשְׁמַע?' יִרְצֶה, יִפְרֹק אֶת הַמֵּעִיק עַל לִבּוֹ; יִרְצֶה, יִסְתַּגֵּר בְּצַעֲרוֹ. "בָּרוּךְ הַשֵּׁם", עָנָה לַשְּׁאֵלָה. וּבַאֲשֶׁר לְבִרְכָתִי אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "זוֹ תִּהְיֶה שָׁנָה טוֹבָה, זוֹ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שָׁנָה טוֹבָה, לֹא יִתָּכֵן אַחֶרֶת!" נִדְהַמְתִּי, אֲפִילוּ חָרַדְתִּי מֵהַלַּהַט שֶׁבַּדְּבָרִים. "אֲנִי מְקַוֶּה כָּךְ", אָמַרְתִּי, "כֻּלָּנוּ מְקַוִּים". "וַאֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת", אָמַר בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהִנֵּה מִתְאַמֵּת הַחֲשָׁד: מַשֶּׁהוּ קָרָה לוֹ... הִזְכַּרְתִּי בַּעֲדִינוּת אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, כִּי שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי הָאָדָם בֵּינֵיהֶם עֹמֶק הַדִּין וִידִיעַת הָעֲתִידוֹת... (פְּסָחִים נד:) "אַתָּה צוֹדֵק", עָנָה, "אֲבָל תִּשְׁמַע סִפּוּר -". לִשְׁמֹעַ סִפּוּר, מוּכָן אֲנִי תָּמִיד. וְהֶחָבֵר פָּתַח וְסִפֵּר, כִּי זֶה עַתָּה שָׁב הוּא מִבֵּיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר הַחַי עִמָּנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וְרַבִּים מְשַׁחֲרִים פָּנָיו לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּי קָדְשׁוֹ וּלְהִוָּשַׁע בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. בִּפְרָט גּוֹבֶרֶת הַנְּהִירָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, לְקַבֵּל בְּרָכָה לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה וְלַעֲבֹר אֶת יוֹם הַדִּין בְּשָׁלוֹם וּלְשָׁלוֹם. "וְשָׁם שָׁמַעְתָּ אֶת הַהַבְטָחָה, כִּי תִּהְיֶה זוֹ שָׁנָה טוֹבָה?" שָׁאַלְתִּי. "וּבְכֵן, לֹא. שָׁם רַק הִתְבָּרַכְתִּי כְּמוֹ כֻּלָּם", עָנָה. אֲבָל לְפָנַי עָמַד אָדָם בְּגִיל הָעֲמִידָה, בִּסְבִיבוֹת שְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים, וּבְהַגִּיעַ תּוֹרוֹ נִגַּשׁ אֶל הַצַּדִּיק. בְּהַכְנָעָה שָׁטַח אֶת מְבֻקָּשׁוֹ לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה: לֹא חַיִּים, לֹא בְּרִיאוּת, לֹא פַּרְנָסָה: "שֶׁהַיְּלָדִים שֶׁלִּי, גַיְא וְאַדִּיר, יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה". הָאִישׁ סִפֵּר שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה בְּסֶמִינָר "עֲרָכִים" עִם אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ, וּשְׁנֵי הַבָּנִים הַגְּדוֹלִים מוֹקִירִים זֹאת מְאֹד אֲבָל מִתְקַשִּׁים לְהִתְנַתֵּק מֵהַחֶבְרָה. בֵּרְכוֹ הַצַּדִּיק כִּי בָּנָיו יָשׁוּבוּ לְצוּר מַחְצַבְתָּם וְיִרְוֶה מֵהֶם נַחַת מְרֻבָּה. עַתָּה בִּקֵּשׁ בְּרָכָה עֲבוּר חֲבֵרוֹ, וְלַדִימִיר. הוּא הֱשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה, אַף מָל עַצְמוֹ, וְלַאַחֲרוֹנָה חָלָה בַּמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה. בֵּרֵךְ הַצַּדִּיק אֶת וְלַדִימִיר, שֶׁיִּזְכֶּה לִרְפוּאָה וְחַיִּים. "וְאַתָּה", שָׁאַל הַצַּדִּיק, "לְךָ אֵין כָּל בַּקָּשָׁה? אֵינְךָ רוֹצֶה בִּבְרָכָה עֲבוּרְךָ?" נָטַל הָאִישׁ אֶת יָדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְאִמְּצָהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו: "יֵשׁ לִי שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת עֲבוּר עַצְמִי!", קָרָא בְּחֹם: "הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה יִרְאַת שָׁמַיִם". "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם", עָנָה הַצַּדִּיק. "וּפֵרְשׁוּ, שֶׁבְּכָל בַּקָּשָׁה וּמִשְׁאָלָה נְתוּנָה הַהַחְלָטָה בִּידֵי שָׁמַיִם אִם לְהֵעָנוֹת לָהּ וּלְתִתָּהּ, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁאוֹתָהּ - אִם אַךְ מְבַקְּשִׁים - מְקַבְּלִים לָבֶטַח! וּמַה הַבַּקָּשָׁה הַשְּׁנִיָּה?" "שֶׁאַצְלִיחַ לְהַחְזִיר עוֹד יְהוּדִים בִּתְשׁוּבָה"... "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה!", קָרָא יְדִידִי, "עֶשְׂרוֹת אֲנָשִׁים הִמְתִּינוּ לָרַב כְּדֵי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. וּמָה בִּקְּשׁוּ? חַיִּים וְשֹבַע וְשָׁלוֹם. לְהַשִּׂיא אֶת הַיְלָדִים בְּכָבוֹד, לְהִתְפַּרְנֵס בִּרְוָחָה. וְהִנֵּה לְךָ אָדָם, זֶה עַתָּה שָׁב בִּתְשׁוּבָה, וּמַה מְּבֻקָּשׁוֹ? לֹא חַיִּים, לֹא בּרִיאוּת, לֹא פַּרְנָסָה. אֶלָּא שֶׁהַיְּלָדִים יָשׁוּבוּ, שֶׁהֶחָבֵר יַבְרִיא, וַעֲבוּר עַצְמוֹ שְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת, יִרְאַת שָׁמַיִם וּפְעִילוּת בְּרוּכָה. אָז תֹּאמַר לִי, כְּשֶׁיֵּשׁ כָּאֵלּוּ יְהוּדִים - הֲיֵשׁ לַשָּׂטָן מַה לּוֹמַר? הַאִם מִישֶׁהוּ יַאֲזִין לוֹ?! הַאִם אֵינֶנּוּ מֻבְטָחִים בְּשָׁנָה טוֹבָה?! וּדְמָעוֹת זָלְגוּ שָׁם מֵאַרְבַּע עֵינַיִם... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)