Otzarot-Article

"לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (יג-א) מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה בֵּין מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. שֶׁאִם אָמַר חָכָם עַל מִצְוָה דְּרַבָּנָן שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה מוֹסִיף, וְאִם גָּרַע מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה גּוֹרֵעַ. אֲבָל מִצְווֹת דְּרַבָּנָן שֶׁהוֹסִיפוּ חֲזַ"ל דֶּרֶךְ תַּקָּנָה אוֹ סְיָג אוֹ גְּזֵרָה, וְאָמְרוּ שֶׁהוּא מִדְּרַבָּנָן - כְּגוֹן מִקְרָא מְגִלָּה וְנֵר חֲנֻכָּה דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ - זֶה אֵינוֹ בִּכְלָל "בַּל תּוֹסִיף". שֶׁהֲרֵי לֹא אָמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה בְּמִצְוָה זוֹ לְהוֹסִיפָהּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

וְאָמַר הֶחָפֵץ הַחַיִּים עַל כָּךְ נֶאֱמַר "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד" (תְּהִלִּים יט-י). מִכֵּיוָן שֶׁבִּנְיַן הַתּוֹרָה נִבְנָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא בִּנְיָן עֲדֵי עַד שֶׁאֵין שׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם הַמְּסֻגָּל לְעַרְעֲרוֹ. מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקַּבָּ"ה אֵינוֹ זָקוּק לְשִׁנּוּיִים וְלֹא לְשִׁכְלוּלִים וּלְתִקּוּנִים, מֻשְׁלָם הוּא וְתָקְפּוֹ לָעַד לְעוֹלָם.

מִשּׁוּם כָּךְ, כַּמָּה הֶבֶל יֵשׁ בְּדִבְרֵי 'הַנְּאוֹרִים' לְמִינֵיהֶם, הַמְּבַקְּשִׁים לְהַכְנִיס שִׁנּוּיִים בַּתּוֹרָה וּלְהַתְאִימָהּ לְרוּחַ הַזְּמַן וְהַתְּקוּפָה. דּוֹמִים הֵם לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִגִּיעַ עִם הֲמוֹן הַמְּבַקְּרִים לַחֲזוֹת בְפִלְאֵי אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ בְּעֵת חֲנֻכַּת הַבַּיִת. שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה וְהַכֹּל נָהֲרוּ פְּנִימָה, פּוֹקְחִים עֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת. הֶרְאוּ זֶה לָזֶה בְּהִתְפַּעֲלוּת אֶת הַצְּרִיחִים וְהַמִגְדָּלִים, אֶת הַקְּשָׁתוֹת וְהַפִּתּוּחִים, אֶת הַנִּבְרָשׁוֹת וְהַקִּשּׁוּטִים - גּוּשׁ שֶׁל יֹפִי וְשֶׂגֶב. בְּרַם, אוֹתוֹ אָדָם שִׁכּוֹר הָיָה. בָּא מְבֻשָּׂם וּמַבָּטוֹ אֵינוֹ מְמֻקָּד. נָשָׂא עֵינָיו וְהֵחֵל לִזְעֹק: "הַצִּילוּ, הַכְּתָלִים עוֹמְדִים לִפּוֹל!"

קָמָה מְבוּכָה וְהָיְתָה לְבֶהָלָה. אֲנָשִׁים קָרְאוּ: "מָה? הֵיכָן?"

וְהָיוּ שֶׁעָנוּ: "מַפֹּלֶת! סַכָּנָה!"

הֵחֵלּוּ הָאוֹרְחִים נִרְתָּעִים, מִתְנַגְּשִׁים, נְסוֹגִים, בּוֹרְחִים, וְהַלָּה מְלַבֶּה אֶת הַחֲרָדָה בְּזַעֲקוֹתָיו: "חוּשׁוּ, הַצִּילוּ עַצְמְכֶם, הַכֹּל מִתְמוֹטֵט!"

עָמַד בְּקִרְבָתוֹ אָדָם וְהֵרִיחַ אֶת אֵדֵי הַכֹּהֶל הַנּוֹדְפִים מִפִּיו. הֵבִין מִיַּד מַה קּוֹרֶה וְהִרְגִּיעַ אֶת כֻּלָּם: "חִדְלוּ, הֵרָגְעוּ, שִׁכּוֹר הָאִישׁ הַזּוֹעֵק וּמַבָּטוֹ מְזֻגָּג"... (הַח"ח הֶחָדָשׁ, הַח"ח עַל סִדּוּר הַתְּפִלָּה)

	שופטים תש"ע
	הבן שנותר לפלטה
	"לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (יב-ד) הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "פּוֹרַת יוֹסֵף", רָאָה כָּל דָּבָר בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁל הֲלָכָה "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (יג-א) מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה בֵּין מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. שֶׁאִם אָמַר חָכָם עַל מִצְוָה דְּרַבָּנָן שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה מוֹסִיף, וְאִם גָּרַע מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה גּוֹרֵעַ. אֲבָל מִצְווֹת דְּרַבָּנָן שֶׁהוֹסִיפוּ חֲזַ"ל דֶּרֶךְ תַּקָּנָה אוֹ סְיָג אוֹ גְּזֵרָה, וְאָמְרוּ שֶׁהוּא מִדְּרַבָּנָן - כְּגוֹן מִקְרָא מְגִלָּה וְנֵר חֲנֻכָּה דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ - זֶה אֵינוֹ בִּכְלָל "בַּל תּוֹסִיף". שֶׁהֲרֵי לֹא אָמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה בְּמִצְוָה זוֹ לְהוֹסִיפָהּ עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה. וְאָמַר הֶחָפֵץ הַחַיִּים עַל כָּךְ נֶאֱמַר "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד" (תְּהִלִּים יט-י). מִכֵּיוָן שֶׁבִּנְיַן הַתּוֹרָה נִבְנָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא בִּנְיָן עֲדֵי עַד שֶׁאֵין שׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם הַמְּסֻגָּל לְעַרְעֲרוֹ. מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקַּבָּ"ה אֵינוֹ זָקוּק לְשִׁנּוּיִים וְלֹא לְשִׁכְלוּלִים וּלְתִקּוּנִים, מֻשְׁלָם הוּא וְתָקְפּוֹ לָעַד לְעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ, כַּמָּה הֶבֶל יֵשׁ בְּדִבְרֵי 'הַנְּאוֹרִים' לְמִינֵיהֶם, הַמְּבַקְּשִׁים לְהַכְנִיס שִׁנּוּיִים בַּתּוֹרָה וּלְהַתְאִימָהּ לְרוּחַ הַזְּמַן וְהַתְּקוּפָה. דּוֹמִים הֵם לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִגִּיעַ עִם הֲמוֹן הַמְּבַקְּרִים לַחֲזוֹת בְפִלְאֵי אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ בְּעֵת חֲנֻכַּת הַבַּיִת. שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה וְהַכֹּל נָהֲרוּ פְּנִימָה, פּוֹקְחִים עֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת. הֶרְאוּ זֶה לָזֶה בְּהִתְפַּעֲלוּת אֶת הַצְּרִיחִים וְהַמִגְדָּלִים, אֶת הַקְּשָׁתוֹת וְהַפִּתּוּחִים, אֶת הַנִּבְרָשׁוֹת וְהַקִּשּׁוּטִים - גּוּשׁ שֶׁל יֹפִי וְשֶׂגֶב. בְּרַם, אוֹתוֹ אָדָם שִׁכּוֹר הָיָה. בָּא מְבֻשָּׂם וּמַבָּטוֹ אֵינוֹ מְמֻקָּד. נָשָׂא עֵינָיו וְהֵחֵל לִזְעֹק: "הַצִּילוּ, הַכְּתָלִים עוֹמְדִים לִפּוֹל!" קָמָה מְבוּכָה וְהָיְתָה לְבֶהָלָה. אֲנָשִׁים קָרְאוּ: "מָה? הֵיכָן?" וְהָיוּ שֶׁעָנוּ: "מַפֹּלֶת! סַכָּנָה!" הֵחֵלּוּ הָאוֹרְחִים נִרְתָּעִים, מִתְנַגְּשִׁים, נְסוֹגִים, בּוֹרְחִים, וְהַלָּה מְלַבֶּה אֶת הַחֲרָדָה בְּזַעֲקוֹתָיו: "חוּשׁוּ, הַצִּילוּ עַצְמְכֶם, הַכֹּל מִתְמוֹטֵט!" עָמַד בְּקִרְבָתוֹ אָדָם וְהֵרִיחַ אֶת אֵדֵי הַכֹּהֶל הַנּוֹדְפִים מִפִּיו. הֵבִין מִיַּד מַה קּוֹרֶה וְהִרְגִּיעַ אֶת כֻּלָּם: "חִדְלוּ, הֵרָגְעוּ, שִׁכּוֹר הָאִישׁ הַזּוֹעֵק וּמַבָּטוֹ מְזֻגָּג"... (הַח"ח הֶחָדָשׁ, הַח"ח עַל סִדּוּר הַתְּפִלָּה)