Otzarot-Article

רַבִּים שָׁאֲלוּ, מַה תְּשׁוּבָה הִיא זוֹ עַל שְׁאֵלַת הַבֵּן הֶחָכָם. רַבִּים גַּם תָּמְהוּ, מַה הַשֹּׁנִי בֵּין שְׁאֵלַת הֶחָכָם וְהָרָשָׁע. כֵּיצַד הָאֶחָד רוֹאֶה בַּמִּצְווֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים מְאִירִים וְאִלּוּ הָאַחֵר רוֹאֶה בָּהֶן עֲבוֹדָה מַכְבִּידָה.

עַל שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת יָשִׁיב סִפּוּרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָא הַכֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּא:

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם בֶּן אֵירוֹפָּה שֶׁנִּקְלַע לְאַחַת מֵאַרְצוֹת עֲרָב. רָגִיל הָיָה לִמְכוֹנִיּוֹת מְמֻנָּעוֹת, לְאוֹפַנַּיִם וּלְאוֹפַנּוֹעִים, וּלְפֶתַע רָאָה עַרְבִי רוֹכֵב עַל חֲמוֹר. לָטַשׁ עֵינַיִם וְלֹא חָדַל מֵהִשְׁתָּאוֹת: אֵין צֹרֶךְ לְסוֹבֵב דְּוָשׁוֹת בֶּעָמָל מְפָרֵךְ, לְמַלֵּא דֶּלֶק, לְהַחְלִיף הִלּוּכִים. קוֹרְאִים "יָאלְלָה" וְזֶה זָז...

"אָכֵן", אִשֵּׁר בַּעַל הַחֲמוֹר, "בַּעַל חַיִּים הוּא, וְדַי לוֹ בִּקְרִיאָה כְּדֵי שֶׁיָּזוּז".

"נִפְלָא", קָרָא בֶּן אֵירוֹפָּה וְהִבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ לִרְכּשׁ אֶת הַחֲמוֹר.

נֵאוֹת הָעַרְבִי לְמָכְרוֹ אַף נִדֵּב אֶת עֲצָתוֹ: "דַּע לְךָ", אָמַר, "כִּי 'לְפוּם שַׁעֲרֵי - נִיגְרֵי'. פְּסִיעוֹת הַחֲמוֹר הֵן לְפִי מַאֲכָלוֹ. אִם תִּשְׁקֹד עַל הַאֲבָסָתוֹ, יֵלֵךְ וְלֹא יִיגַע!"

נָטַל הָאֵירוֹפִּי אֶת הַחֲמוֹר וְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ. בְּהַגִּיעַ עֵת הָאֲרוּחָה זָכַר אֶת הוֹרָאַת הָעַרְבִי. מֶה עָשָׂה? קָנָה חֲצִי כֶּבֶשׂ, נִתְּחוֹ, תִּבְּלוֹ וּצְלָאוֹ כְּהִלְכָתוֹ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי הַחֲמוֹר עִם קַנְקַן שֶׁל יַיִן מְשֻׁבָּח.

הֵרִיחַ בָּהֶם וְלֹא אָכַל מְאוּמָה.

הִתְפַּלֵּא הָאֵירוֹפִּי. אֵיךְ אָמַר אוֹתוֹ עַרְבִי שֶׁהַחֲמוֹר אוֹכֵל הַרְבֵּה וְאֵינוֹ אוֹכֵל דָּבָר?!

חָשַׁב: שֶׁמָּא אֵין דַּרְכָּם בִּבְשַׂר צְלִי. הֵבִיא פַּת סֹלֶת נְקִיָּה וּקְדֵרַת תַּבְשִׁיל מַהְבִּיל. הִנִּיחָן לִפְנֵי הַחֲמוֹר, וְלֹא אָכַל...

תָּמַהּ בְּלִבּוֹ וְאָמַר: שֶׁמָּא הִטְעָנִי הָעַרְבִי וּמָכַר לִי חֲמוֹר חוֹלֶה וַחֲסַר תֵּאָבוֹן. חָשַׁב: הֲכֵיצַד מְעוֹרְרִים תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁל חֲמוֹר? הָלַךְ וְקָנָה מִינֵי מִרְקַחַת וְדִבְרֵי מְתִיקָה. וְהַחֲמוֹר - אָדִישׁ בַּעֲלִיל.

כָּעַס וְקָצַף, הָלַךְ אֶל הַמּוֹכֵר וְדָרַשׁ אֶת כַּסְפּוֹ בַּחֲזָרָה.

"מַדּוּעַ?" שָׁאַל הָעַרְבִי.

"כִּי רִמִּיתָנִי, הוֹלַכְתָּנִי שׁוֹלָל. הֵן אָמַרְתָּ לִי שֶׁאַאֲכִילֶנוּ הַרְבֵּה וְאֶרְוֶה מִמֶּנּוּ נַחַת", טָעַן הָאִישׁ.

"אָכֵן כָּךְ", הֵשִׁיב הָעַרְבִי.

"אַךְ אֵין הוּא אוֹכֵל מְאוּמָה. חוֹלֶה הוּא, נוֹטֶה לָמוּת!" הִמְשִׁיךְ לִטְעֹן.

"לֹא יִתָּכֵן!" אָמַר הָעַרְבִי, "מַכִּירוֹ אֲנִי מֵעוֹדוֹ, זוֹלֵל הוּא בְּכָל פֶּה!"

"בּוֹא וּרְאֵה", קָרָא הַקּוֹנֶה.

נָטַל אֶת הָעַרְבִי לְבֵיתוֹ, פָּתַח לְפָנָיו אֶת דֶּלֶת הַטְּרַקְלִין, וְהֶרְאָהוּ אֶת הַחֲמוֹר עוֹמֵד וּלְפָנָיו נִתְחֵי כֶּבֶשׂ וְקַנְקַן יַיִן, לֶחֶם סֹלֶת וּקְדֵרַת תַּבְשִׁיל, מִינֵי מִרְקַחַת וְדִבְרֵי מְתִיקָה – הַכֹּל בַּכֹּל.

"כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר אֶחָד שֶׁלֹּא הֵבֵאתִי לְפָנָיו?" שָׁאַל.

"יֵשׁ וְיֵשׁ", עָנָה הָעַרְבִי כְּשֶׁהוּא אֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לְהַבְלִיג עַל פִּרְצֵי צְחוֹקוֹ, "בֹּא נָא אִתִּי אֶל הַשּׁוּק וְאַרְאֶךָּ".

הָלְכוּ לַשּׁוּק, וְהָעַרְבִי הוֹרָהוּ לִקְנוֹת שַׂק עֲשָׂבִים מָרִים כְּלַעֲנָה. אַךְ הֵרִיחַ הַחֲמוֹר אֶת רֵיחָם, נָעַר בְּרֹב שִׂמְחָה וַאֲכָלָם בְּכָל פֶּה... בְּקשִׁי הִצִּיל הָאִישׁ קְנֵה עֵשֶׂב וְהִכְנִיסוּ לְפִיו עַל מְנַת לִטְעֹם טַעֲמוֹ, וּמִיַּד יְרָקוֹ מֵרֹב מְרִירוּת.

אָחַז בִּכְנַף בִּגְדוֹ שֶׁל הָעַרְבִי וְאָמַר: "אָנָּא, עֲנֵה לִשְׁאֵלָתִי, הָשֵׁב לִתְמִיהָתִי. מַה בְּרִיָּה הִיא זוֹ, הַמּוֹאֶסֶת בְּנִתְחֵי בְּשַׂר צָלִי וּקְדֵרַת תַּבְשִׁיל רֵיחָנִית, בְּפַת סֹלֶת וּבְמִינֵי מְתִיקָה, וּבוֹחֶרֶת בְּעֵשֶׂב מַר כְּלַעֲנָה?!"

אָמַר הָעַרְבִי: "וּמַה הַשְּׁאֵלָה, אֲשֶׁר עַל כֵּן חֲמוֹר הוּא וְאַתָּה בֶּן אָדָם"...

מֵעַתָּה, לֹא יִפָּלֵא מַדּוּעַ בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה מַרְגִּישִׁים מְתִיקוּתָהּ כִּדְבַשׁ וּכְנֹפֶת צוּפִים וְנִמְשְׁלָה בְּפִיהֶם כְּלֶחֶם וּכְיַיִן. כַּכָּתוּב: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי... בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט-ה), וְאִלּוּ אוֹתָם שֶׁכַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ מוֹאֲסִים בְּכָל הַטּוֹב וּשְׂמֵחִים בַּלַּעֲנָה: בְּלֵיצָנוּת וּבְדִבְרֵי רְכִילוּת. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר הֶחָכָם דּוֹרֵשׁ דְּבָרִים מְתוּקִים וַעֲרֵבִים, יוֹשְׁבִים הֵם כְּעַל קוֹצִים וּבַרְקָנִים...

לֹא יִפָּלֵא עוֹד מַדּוּעַ מִתְיַחֵס הָרָשָׁע אֶל הַמִּצְווֹת הַנִפְלָאוֹת כְּאֶל עֲבוֹדָה כְּפוּיָה, וְאִלּוּ הֶחָכָם הַמְּבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת לְסוּגֵיהֶן, עוֹנִים לוֹ בִּתְשׁוּבָה כְּלָלִית: הַמִּצְווֹת מְתוּקוֹת הֵן וַעֲרֵבוֹת עַד שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעְמָן בְּפִינוּ לְעוֹלָם. "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן". "לֶחֶם עֹנִי" שֶׁל מִצְוָה עָרֵב בְּפִינוּ יוֹתֵר מִכָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם! (מִנְחַת כֹּהֵן, שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן)

	ואתחנן תש"ע
	חרבו של המלך
	רַבִּים שָׁאֲלוּ, מַה תְּשׁוּבָה הִיא זוֹ עַל שְׁאֵלַת הַבֵּן הֶחָכָם רַבִּים שָׁאֲלוּ, מַה תְּשׁוּבָה הִיא זוֹ עַל שְׁאֵלַת הַבֵּן הֶחָכָם. רַבִּים גַּם תָּמְהוּ, מַה הַשֹּׁנִי בֵּין שְׁאֵלַת הֶחָכָם וְהָרָשָׁע. כֵּיצַד הָאֶחָד רוֹאֶה בַּמִּצְווֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים מְאִירִים וְאִלּוּ הָאַחֵר רוֹאֶה בָּהֶן עֲבוֹדָה מַכְבִּידָה. עַל שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת יָשִׁיב סִפּוּרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָא הַכֹּהֵן זַצַ"ל מִגֶּ'רְבָּא: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם בֶּן אֵירוֹפָּה שֶׁנִּקְלַע לְאַחַת מֵאַרְצוֹת עֲרָב. רָגִיל הָיָה לִמְכוֹנִיּוֹת מְמֻנָּעוֹת, לְאוֹפַנַּיִם וּלְאוֹפַנּוֹעִים, וּלְפֶתַע רָאָה עַרְבִי רוֹכֵב עַל חֲמוֹר. לָטַשׁ עֵינַיִם וְלֹא חָדַל מֵהִשְׁתָּאוֹת: אֵין צֹרֶךְ לְסוֹבֵב דְּוָשׁוֹת בֶּעָמָל מְפָרֵךְ, לְמַלֵּא דֶּלֶק, לְהַחְלִיף הִלּוּכִים. קוֹרְאִים "יָאלְלָה" וְזֶה זָז... "אָכֵן", אִשֵּׁר בַּעַל הַחֲמוֹר, "בַּעַל חַיִּים הוּא, וְדַי לוֹ בִּקְרִיאָה כְּדֵי שֶׁיָּזוּז". "נִפְלָא", קָרָא בֶּן אֵירוֹפָּה וְהִבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ לִרְכּשׁ אֶת הַחֲמוֹר. נֵאוֹת הָעַרְבִי לְמָכְרוֹ אַף נִדֵּב אֶת עֲצָתוֹ: "דַּע לְךָ", אָמַר, "כִּי 'לְפוּם שַׁעֲרֵי - נִיגְרֵי'. פְּסִיעוֹת הַחֲמוֹר הֵן לְפִי מַאֲכָלוֹ. אִם תִּשְׁקֹד עַל הַאֲבָסָתוֹ, יֵלֵךְ וְלֹא יִיגַע!" נָטַל הָאֵירוֹפִּי אֶת הַחֲמוֹר וְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ. בְּהַגִּיעַ עֵת הָאֲרוּחָה זָכַר אֶת הוֹרָאַת הָעַרְבִי. מֶה עָשָׂה? קָנָה חֲצִי כֶּבֶשׂ, נִתְּחוֹ, תִּבְּלוֹ וּצְלָאוֹ כְּהִלְכָתוֹ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי הַחֲמוֹר עִם קַנְקַן שֶׁל יַיִן מְשֻׁבָּח. הֵרִיחַ בָּהֶם וְלֹא אָכַל מְאוּמָה. הִתְפַּלֵּא הָאֵירוֹפִּי. אֵיךְ אָמַר אוֹתוֹ עַרְבִי שֶׁהַחֲמוֹר אוֹכֵל הַרְבֵּה וְאֵינוֹ אוֹכֵל דָּבָר?! חָשַׁב: שֶׁמָּא אֵין דַּרְכָּם בִּבְשַׂר צְלִי. הֵבִיא פַּת סֹלֶת נְקִיָּה וּקְדֵרַת תַּבְשִׁיל מַהְבִּיל. הִנִּיחָן לִפְנֵי הַחֲמוֹר, וְלֹא אָכַל... תָּמַהּ בְּלִבּוֹ וְאָמַר: שֶׁמָּא הִטְעָנִי הָעַרְבִי וּמָכַר לִי חֲמוֹר חוֹלֶה וַחֲסַר תֵּאָבוֹן. חָשַׁב: הֲכֵיצַד מְעוֹרְרִים תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁל חֲמוֹר? הָלַךְ וְקָנָה מִינֵי מִרְקַחַת וְדִבְרֵי מְתִיקָה. וְהַחֲמוֹר - אָדִישׁ בַּעֲלִיל. כָּעַס וְקָצַף, הָלַךְ אֶל הַמּוֹכֵר וְדָרַשׁ אֶת כַּסְפּוֹ בַּחֲזָרָה. "מַדּוּעַ?" שָׁאַל הָעַרְבִי. "כִּי רִמִּיתָנִי, הוֹלַכְתָּנִי שׁוֹלָל. הֵן אָמַרְתָּ לִי שֶׁאַאֲכִילֶנוּ הַרְבֵּה וְאֶרְוֶה מִמֶּנּוּ נַחַת", טָעַן הָאִישׁ. "אָכֵן כָּךְ", הֵשִׁיב הָעַרְבִי. "אַךְ אֵין הוּא אוֹכֵל מְאוּמָה. חוֹלֶה הוּא, נוֹטֶה לָמוּת!" הִמְשִׁיךְ לִטְעֹן. "לֹא יִתָּכֵן!" אָמַר הָעַרְבִי, "מַכִּירוֹ אֲנִי מֵעוֹדוֹ, זוֹלֵל הוּא בְּכָל פֶּה!" "בּוֹא וּרְאֵה", קָרָא הַקּוֹנֶה. נָטַל אֶת הָעַרְבִי לְבֵיתוֹ, פָּתַח לְפָנָיו אֶת דֶּלֶת הַטְּרַקְלִין, וְהֶרְאָהוּ אֶת הַחֲמוֹר עוֹמֵד וּלְפָנָיו נִתְחֵי כֶּבֶשׂ וְקַנְקַן יַיִן, לֶחֶם סֹלֶת וּקְדֵרַת תַּבְשִׁיל, מִינֵי מִרְקַחַת וְדִבְרֵי מְתִיקָה – הַכֹּל בַּכֹּל. "כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר אֶחָד שֶׁלֹּא הֵבֵאתִי לְפָנָיו?" שָׁאַל. "יֵשׁ וְיֵשׁ", עָנָה הָעַרְבִי כְּשֶׁהוּא אֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לְהַבְלִיג עַל פִּרְצֵי צְחוֹקוֹ, "בֹּא נָא אִתִּי אֶל הַשּׁוּק וְאַרְאֶךָּ". הָלְכוּ לַשּׁוּק, וְהָעַרְבִי הוֹרָהוּ לִקְנוֹת שַׂק עֲשָׂבִים מָרִים כְּלַעֲנָה. אַךְ הֵרִיחַ הַחֲמוֹר אֶת רֵיחָם, נָעַר בְּרֹב שִׂמְחָה וַאֲכָלָם בְּכָל פֶּה... בְּקשִׁי הִצִּיל הָאִישׁ קְנֵה עֵשֶׂב וְהִכְנִיסוּ לְפִיו עַל מְנַת לִטְעֹם טַעֲמוֹ, וּמִיַּד יְרָקוֹ מֵרֹב מְרִירוּת. אָחַז בִּכְנַף בִּגְדוֹ שֶׁל הָעַרְבִי וְאָמַר: "אָנָּא, עֲנֵה לִשְׁאֵלָתִי, הָשֵׁב לִתְמִיהָתִי. מַה בְּרִיָּה הִיא זוֹ, הַמּוֹאֶסֶת בְּנִתְחֵי בְּשַׂר צָלִי וּקְדֵרַת תַּבְשִׁיל רֵיחָנִית, בְּפַת סֹלֶת וּבְמִינֵי מְתִיקָה, וּבוֹחֶרֶת בְּעֵשֶׂב מַר כְּלַעֲנָה?!" אָמַר הָעַרְבִי: "וּמַה הַשְּׁאֵלָה, אֲשֶׁר עַל כֵּן חֲמוֹר הוּא וְאַתָּה בֶּן אָדָם"... מֵעַתָּה, לֹא יִפָּלֵא מַדּוּעַ בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה מַרְגִּישִׁים מְתִיקוּתָהּ כִּדְבַשׁ וּכְנֹפֶת צוּפִים וְנִמְשְׁלָה בְּפִיהֶם כְּלֶחֶם וּכְיַיִן. כַּכָּתוּב: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי... בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט-ה), וְאִלּוּ אוֹתָם שֶׁכַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ מוֹאֲסִים בְּכָל הַטּוֹב וּשְׂמֵחִים בַּלַּעֲנָה: בְּלֵיצָנוּת וּבְדִבְרֵי רְכִילוּת. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר הֶחָכָם דּוֹרֵשׁ דְּבָרִים מְתוּקִים וַעֲרֵבִים, יוֹשְׁבִים הֵם כְּעַל קוֹצִים וּבַרְקָנִים... לֹא יִפָּלֵא עוֹד מַדּוּעַ מִתְיַחֵס הָרָשָׁע אֶל הַמִּצְווֹת הַנִפְלָאוֹת כְּאֶל עֲבוֹדָה כְּפוּיָה, וְאִלּוּ הֶחָכָם הַמְּבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת לְסוּגֵיהֶן, עוֹנִים לוֹ בִּתְשׁוּבָה כְּלָלִית: הַמִּצְווֹת מְתוּקוֹת הֵן וַעֲרֵבוֹת עַד שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעְמָן בְּפִינוּ לְעוֹלָם. "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן". "לֶחֶם עֹנִי" שֶׁל מִצְוָה עָרֵב בְּפִינוּ יוֹתֵר מִכָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם! (מִנְחַת כֹּהֵן, שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן)