Otzarot-Article

"וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם'. וְאֵיךְ שִׁנָּה יוֹסֵף בְּעַצְמוֹ אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו מִשְּׁאָר הָאַחִים, וְלֹא חָשַׁשׁ לְקִנְאָה שֶׁתָּבִיא לְתוֹצָאוֹת מָרוֹת שֶׁכֹּה סָבַל מֵהֵן?

וְתֵרֵץ רַבֵּנוּ יְשַׁעְיָהוּ דִּי טֵרָאנִי זַצַ"ל, שֶׁהָאַחִים מִתְקוֹמְמִים הָיוּ דַּוְקָא כְּנֶגֶד הַפְלָיַת אֲבִיהֶם, וְלֹא מֵהַפְלָיַת אֲחֵרִים.

אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "וְרָאִיתִי... אֶת כָּל עָמָל וְאֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ" (קֹהֶלֶת ד-ד). פֵּרֵשׁ הָאִבְּן עֶזְרָא: "רֹב עֲמַל הָאָדָם, גַּם כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם (הַיְנוּ כַּמּוּת וְאֵיכוּת!), בַּעֲבוּר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁיְּקַנְּאוּ זֶה בָּזֶה, וְיִרְצֶה לְהִתְפָּאֵר עַל חֲבֵרוֹ, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא חָסֵר מִמֶּנּוּ בְּדִירָתוֹ, וּמַלְבּוּשָׁיו, וּבָנָיו, וּמַאֲכָלוֹ, וְחָכְמָתוֹ, וְטוּב הַשֵּׁם". לְהַבִּיט עַל הַזּוּלַת, לִפְזֹל לְעֶבְרוֹ, לֶאֱמֹד אוֹתוֹ, לְקַנֵּא בּוֹ, לְהִתְחָרוֹת בּוֹ, לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ, לְהַאֲפִיל עָלָיו.

שָׁאַל הָרַב גַּלִינְסְקִי: וְאַתָּה הֵיכָן, כְּשֶׁלְּעַצְמְךָ מָה?

כְּבָר עָרְכוּ מִשְׁאָל: אִם יַצִּיבוּ לְפָנֶיךָ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת: לְהַרְוִיחַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל לְחֹדֶשׁ, אֲבָל כָּל מַכָּרֶיךָ יַרְוִיחוּ אַרְבָּעִים. אוֹ לְהַרְוִיחַ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, וְכָל מַכָּרֶיךָ יַרְוִיחוּ עֶשְׂרִים. בְּמַה תִּבְחַר? לֹא כֻּלָּם יָשִׁיבוּ אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כֻּלָּם דוֹבְרֵי אֱמֶת...

וּבִלְעָם אָמַר: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (בַּמִּדְבָּר כד-ה), עַל שֶׁרָאָה פִּתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָם מְכֻוָּנִים זֶה מוּל זֶה. הָאֱמֶת, גַּם אָנוּ מְגוֹנְנִים עַל הַטְּרַקְלִין בִּתְרִיסִים וּוִילוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ אֵלֵינוּ וְלֹא יָצִיצוּ לְבָתֵּינוּ. אֲבָל רַשִׁ"י כָּתַב: "רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ", כְּדֵי שֶׁהֵם לֹא יִסְתַּכְּלוּ לְבָתֵּי הָאֲחֵרִים. מַה יֵּשׁ לְךָ לְהַצִּיץ, מַה יֵּשׁ לְךָ לְהַבִּיט, מַה יֵּשׁ לְךָ לְהִתְעַנְיֵן!

כְּבֵן שְׁמוֹנֶה הָיִיתִי, וְהֵסַבְנוּ לֶאֱכֹל, וְהַמָּנוֹת הָיוּ בִּמְשׂוּרָה, וּפָזַלְתִּי לְצַלַּחַת אֲחוֹתִי. נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁקִּבְּלָה יוֹתֵר. וּלְפֶתַע חָטַפְתִּי סְטִירָה, וְאִמִּי אָמְרָה: "תִּסְתַּכֵּל לַצַּלַּחַת שֶׁלְּךָ". קוֹלָהּ מְלַוֶּה אוֹתִי עַד הַיּוֹם, וְהוּא מְנֻגָּד כָּל כָּךְ לְסַחַף הַחֶבְרָה.

בְּוַדַּאי שְׁמַעְתֶּם: עָשִׁיר בָּא לְסוֹפֵר סְתָ"ם הַמִּתְמַחֶה בִּכְתִיבַת פַּרְשִׁיּוֹת תְּפִלִּין. מְבַקֵּשׁ הוּא לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה בְּגֹדֶל הַכְּתַב שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד. לְהַזְכִּיר: בְּפַרְשִׁיָּה שֶׁל יָד שֶׁבַע שׁוּרוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה סַנְטִימֶטְרִים. בְּעַמּוּד סֵפֶר תּוֹרָה אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שׁוּרוֹת. אַךְ הוּא מְבַקֵּשׁ סֵפֶר תּוֹרָה בְּגֹבַהּ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר סַנְטִימֶטְרִים בִּלְבַד... תַּעֲנוּג יִהְיֶה לִרְקֹד אִתּוֹ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, וְאֶת הָ"הַגְבָּהָה" יַעֲשׂוּ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. כַּמָּה זֶה יַעֲלֶה לוֹ, כְּבָר הִזְמִין אָרוֹן קֹדֶשׁ מִכֶּסֶף, לַוִּיטְרִינָה.

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה. מָתַי הוּא יִהְיֶה מוּכָן?

"תִּשְׁמַע", אוֹמֵר הַסּוֹפֵר, "לֹא אִכְפַּת לִי, אֲבָל זֶה כְּתָב קָטָן, הוּא יוֹצִיא אֶת הָעֵינַיִם".

"זוֹ הַמַּטָּרָה", צָהַל הֶעָשִׁיר. אֵיךְ קָלַעְתָּ?!

אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ, הַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם. הוּא מְקַיֵּם מִצְוַת "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" (בְּרֵאשִׁית כז-כז), לְנַקֵּר לַשֵּׁנִי אֶת הָעֵינַיִם...

אֲנִי מַכִּיר אַבְרֵךְ בְּנֵי בְּרָקִי. יוֹם אֶחָד הָלַךְ בִּרְחוֹב רַשִׁ"י. מִישֶׁהוּ בָּנָה שָׁם וִילָה. עָמַד בַּחוּץ עִם הָאַדְרִיכָל וְדָן עַל צוּרַת הַשְּׁבִיל. אָמַר, כִּי מֻכְרָח הוּא לְהִשְׁתַּלֵּב בַּחִפּוּי הַחִיצוֹנִי אוֹ בְּאֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית שֶׁתִּתְמַזֵּג בַּצִּמְחִיָּה.

הִתְעָרֵב הָאַבְרֵךְ בַּדִּיּוּן: "אֲנִי מַצִּיעַ גְּרַנִיט, וַאֲדָנִיּוֹת גְּרַנִיט בַּצְּדָדִים".

הַשְּׁנַיִם הִבִּיטוּ בּוֹ, כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ חָתוּל מְדַבֵּר: מִי אַתָּה, מַה זֶּה עִנְיָנְךָ? הִסְבִּיר: "בֵּינֵינוּ, לָמָּה אַתָּה מְחַפֶּה בְּשַׁיִשׁ וּמְצַפֶּה אֶת הַשְּׁבִיל, כְּדֵי לְנַקֵּר לִי אֶת הָעֵינַיִם, הֲלֹא כֵן? מִן הָרָאוּי שֶׁתִּשְׁמַע אֶת דַּעְתִּי. כִּי אִם תַּעֲשֶׂה כַּהֲבָנָתְךָ וַאֲנִי לֹא אֲקַנֵּא, הוֹצֵאתָ כֶּסֶף לְחִנָּם"...

זֶה שִׁגָּעוֹן! זוֹ הַהַגְדָּרָה הָרְפוּאִית, וְהָרַמְבַּ"ם - גְּדוֹל הָרוֹפְאִים - קָבַע אוֹתָהּ: "לוּלֵא הַמִּשְׁתַּגְּעִים הָיָה הָעוֹלָם נִשְׁאָר חָרֵב" (הַקְדָּמָתוֹ לְפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת). אָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁיִּחְיֶה מָאתַיִם שָׁנָה, הֲרֵי לֹא כֻּלָּם זוֹכִים לְכָךְ, אֲבָל בַּיִת הוּא בּוֹנֶה לְדוֹרוֹת. הַאֵין זֶה שִׁגָּעוֹן?

אִם כֵּן, לְפִי דְּבָרָיו רָאוּי הָיָה שֶׁכֻּלָּם יְשֻׁחְרְרוּ מֵהַצָּבָא עַל סְמַךְ הַסָּעִיף הַנַּפְשִׁי, אֶלָּא שֶׁגַּם הָרוֹפֵא נִמְנֶה עַל הַמְּשֻׁגָּעִים.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁעָבַרְתִּי לְיַד בֵּית מְשֻׁגָּעִים. "רַבִּי", צָעַק אֵלַי אֶחָד הַמְּאֻשְׁפָּזִים, "עַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה הַמָּשִׁיחַ לֹא בָּא!"

לֹא, אֵינִי יוֹדֵעַ.

"כִּי אֲנִי הַמָּשִׁיחַ, וְאֵיךְ אוּכַל לָבוֹא?!"

אָה, הֵבַנְתִּי.

"רַבִּי", קָרָא חֲבֵרוֹ, "אַל תַּאֲמִין לוֹ, הוּא לֹא הַמָּשִׁיחַ".

הִסְתַּקְרַנְתִּי. אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ, אוּלַי כֵּן?

וְעָנָה: "כִּי אֲנִי הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְלֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ!"

טוֹב, אָז הַבְּרֵרָה לְפָנֵינוּ: לְהִשָּׁאֵר בַּחוּץ וְלִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְדַבְּרִים אוֹ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מֵהֶם.

לִבְנוֹת אֶת עַצְמֵנוּ אוֹ לַעֲסֹק כָּל חַיֵּינוּ בְּטִיּוּחַ עֲבוּר אֲחֵרִים. לִמְצוֹא חֵן, לְהַרְשִׁים, לִגְרוֹר אוֹ לְהִגָּרֵר, לְהִסָּחֵף וּלְהִגָּרֵף, אוֹ לְהַפְנוֹת הַמַּבָּט פְּנִימָה. לִהְיוֹת "יוֹשֵׁב אֹהָלִים" אוֹ "אִישׁ שָׂדֶה".

וְזֶה עָצוּב כָּל כָּךְ. מְעוֹרֵר מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	פנחס תש"ע
	לכולם שמות יקרא
	"וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְר "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם'. וְאֵיךְ שִׁנָּה יוֹסֵף בְּעַצְמוֹ אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו מִשְּׁאָר הָאַחִים, וְלֹא חָשַׁשׁ לְקִנְאָה שֶׁתָּבִיא לְתוֹצָאוֹת מָרוֹת שֶׁכֹּה סָבַל מֵהֵן? וְתֵרֵץ רַבֵּנוּ יְשַׁעְיָהוּ דִּי טֵרָאנִי זַצַ"ל, שֶׁהָאַחִים מִתְקוֹמְמִים הָיוּ דַּוְקָא כְּנֶגֶד הַפְלָיַת אֲבִיהֶם, וְלֹא מֵהַפְלָיַת אֲחֵרִים. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "וְרָאִיתִי... אֶת כָּל עָמָל וְאֶת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ" (קֹהֶלֶת ד-ד). פֵּרֵשׁ הָאִבְּן עֶזְרָא: "רֹב עֲמַל הָאָדָם, גַּם כִּשְׁרוֹן מַעֲשֵׂיהֶם (הַיְנוּ כַּמּוּת וְאֵיכוּת!), בַּעֲבוּר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁיְּקַנְּאוּ זֶה בָּזֶה, וְיִרְצֶה לְהִתְפָּאֵר עַל חֲבֵרוֹ, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא חָסֵר מִמֶּנּוּ בְּדִירָתוֹ, וּמַלְבּוּשָׁיו, וּבָנָיו, וּמַאֲכָלוֹ, וְחָכְמָתוֹ, וְטוּב הַשֵּׁם". לְהַבִּיט עַל הַזּוּלַת, לִפְזֹל לְעֶבְרוֹ, לֶאֱמֹד אוֹתוֹ, לְקַנֵּא בּוֹ, לְהִתְחָרוֹת בּוֹ, לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ, לְהַאֲפִיל עָלָיו. שָׁאַל הָרַב גַּלִינְסְקִי: וְאַתָּה הֵיכָן, כְּשֶׁלְּעַצְמְךָ מָה? כְּבָר עָרְכוּ מִשְׁאָל: אִם יַצִּיבוּ לְפָנֶיךָ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת: לְהַרְוִיחַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף שֶׁקֶל לְחֹדֶשׁ, אֲבָל כָּל מַכָּרֶיךָ יַרְוִיחוּ אַרְבָּעִים. אוֹ לְהַרְוִיחַ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף, וְכָל מַכָּרֶיךָ יַרְוִיחוּ עֶשְׂרִים. בְּמַה תִּבְחַר? לֹא כֻּלָּם יָשִׁיבוּ אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כֻּלָּם דוֹבְרֵי אֱמֶת... וּבִלְעָם אָמַר: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (בַּמִּדְבָּר כד-ה), עַל שֶׁרָאָה פִּתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָם מְכֻוָּנִים זֶה מוּל זֶה. הָאֱמֶת, גַּם אָנוּ מְגוֹנְנִים עַל הַטְּרַקְלִין בִּתְרִיסִים וּוִילוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ אֵלֵינוּ וְלֹא יָצִיצוּ לְבָתֵּינוּ. אֲבָל רַשִׁ"י כָּתַב: "רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ", כְּדֵי שֶׁהֵם לֹא יִסְתַּכְּלוּ לְבָתֵּי הָאֲחֵרִים. מַה יֵּשׁ לְךָ לְהַצִּיץ, מַה יֵּשׁ לְךָ לְהַבִּיט, מַה יֵּשׁ לְךָ לְהִתְעַנְיֵן! כְּבֵן שְׁמוֹנֶה הָיִיתִי, וְהֵסַבְנוּ לֶאֱכֹל, וְהַמָּנוֹת הָיוּ בִּמְשׂוּרָה, וּפָזַלְתִּי לְצַלַּחַת אֲחוֹתִי. נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁקִּבְּלָה יוֹתֵר. וּלְפֶתַע חָטַפְתִּי סְטִירָה, וְאִמִּי אָמְרָה: "תִּסְתַּכֵּל לַצַּלַּחַת שֶׁלְּךָ". קוֹלָהּ מְלַוֶּה אוֹתִי עַד הַיּוֹם, וְהוּא מְנֻגָּד כָּל כָּךְ לְסַחַף הַחֶבְרָה. בְּוַדַּאי שְׁמַעְתֶּם: עָשִׁיר בָּא לְסוֹפֵר סְתָ"ם הַמִּתְמַחֶה בִּכְתִיבַת פַּרְשִׁיּוֹת תְּפִלִּין. מְבַקֵּשׁ הוּא לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה בְּגֹדֶל הַכְּתַב שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד. לְהַזְכִּיר: בְּפַרְשִׁיָּה שֶׁל יָד שֶׁבַע שׁוּרוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה סַנְטִימֶטְרִים. בְּעַמּוּד סֵפֶר תּוֹרָה אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שׁוּרוֹת. אַךְ הוּא מְבַקֵּשׁ סֵפֶר תּוֹרָה בְּגֹבַהּ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר סַנְטִימֶטְרִים בִּלְבַד... תַּעֲנוּג יִהְיֶה לִרְקֹד אִתּוֹ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, וְאֶת הָ"הַגְבָּהָה" יַעֲשׂוּ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. כַּמָּה זֶה יַעֲלֶה לוֹ, כְּבָר הִזְמִין אָרוֹן קֹדֶשׁ מִכֶּסֶף, לַוִּיטְרִינָה. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה. מָתַי הוּא יִהְיֶה מוּכָן? "תִּשְׁמַע", אוֹמֵר הַסּוֹפֵר, "לֹא אִכְפַּת לִי, אֲבָל זֶה כְּתָב קָטָן, הוּא יוֹצִיא אֶת הָעֵינַיִם". "זוֹ הַמַּטָּרָה", צָהַל הֶעָשִׁיר. אֵיךְ קָלַעְתָּ?! אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ, הַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם. הוּא מְקַיֵּם מִצְוַת "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" (בְּרֵאשִׁית כז-כז), לְנַקֵּר לַשֵּׁנִי אֶת הָעֵינַיִם... אֲנִי מַכִּיר אַבְרֵךְ בְּנֵי בְּרָקִי. יוֹם אֶחָד הָלַךְ בִּרְחוֹב רַשִׁ"י. מִישֶׁהוּ בָּנָה שָׁם וִילָה. עָמַד בַּחוּץ עִם הָאַדְרִיכָל וְדָן עַל צוּרַת הַשְּׁבִיל. אָמַר, כִּי מֻכְרָח הוּא לְהִשְׁתַּלֵּב בַּחִפּוּי הַחִיצוֹנִי אוֹ בְּאֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית שֶׁתִּתְמַזֵּג בַּצִּמְחִיָּה. הִתְעָרֵב הָאַבְרֵךְ בַּדִּיּוּן: "אֲנִי מַצִּיעַ גְּרַנִיט, וַאֲדָנִיּוֹת גְּרַנִיט בַּצְּדָדִים". הַשְּׁנַיִם הִבִּיטוּ בּוֹ, כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ חָתוּל מְדַבֵּר: מִי אַתָּה, מַה זֶּה עִנְיָנְךָ? הִסְבִּיר: "בֵּינֵינוּ, לָמָּה אַתָּה מְחַפֶּה בְּשַׁיִשׁ וּמְצַפֶּה אֶת הַשְּׁבִיל, כְּדֵי לְנַקֵּר לִי אֶת הָעֵינַיִם, הֲלֹא כֵן? מִן הָרָאוּי שֶׁתִּשְׁמַע אֶת דַּעְתִּי. כִּי אִם תַּעֲשֶׂה כַּהֲבָנָתְךָ וַאֲנִי לֹא אֲקַנֵּא, הוֹצֵאתָ כֶּסֶף לְחִנָּם"... זֶה שִׁגָּעוֹן! זוֹ הַהַגְדָּרָה הָרְפוּאִית, וְהָרַמְבַּ"ם - גְּדוֹל הָרוֹפְאִים - קָבַע אוֹתָהּ: "לוּלֵא הַמִּשְׁתַּגְּעִים הָיָה הָעוֹלָם נִשְׁאָר חָרֵב" (הַקְדָּמָתוֹ לְפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת). אָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁיִּחְיֶה מָאתַיִם שָׁנָה, הֲרֵי לֹא כֻּלָּם זוֹכִים לְכָךְ, אֲבָל בַּיִת הוּא בּוֹנֶה לְדוֹרוֹת. הַאֵין זֶה שִׁגָּעוֹן? אִם כֵּן, לְפִי דְּבָרָיו רָאוּי הָיָה שֶׁכֻּלָּם יְשֻׁחְרְרוּ מֵהַצָּבָא עַל סְמַךְ הַסָּעִיף הַנַּפְשִׁי, אֶלָּא שֶׁגַּם הָרוֹפֵא נִמְנֶה עַל הַמְּשֻׁגָּעִים. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁעָבַרְתִּי לְיַד בֵּית מְשֻׁגָּעִים. "רַבִּי", צָעַק אֵלַי אֶחָד הַמְּאֻשְׁפָּזִים, "עַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה הַמָּשִׁיחַ לֹא בָּא!" לֹא, אֵינִי יוֹדֵעַ. "כִּי אֲנִי הַמָּשִׁיחַ, וְאֵיךְ אוּכַל לָבוֹא?!" אָה, הֵבַנְתִּי. "רַבִּי", קָרָא חֲבֵרוֹ, "אַל תַּאֲמִין לוֹ, הוּא לֹא הַמָּשִׁיחַ". הִסְתַּקְרַנְתִּי. אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ, אוּלַי כֵּן? וְעָנָה: "כִּי אֲנִי הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְלֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ!" טוֹב, אָז הַבְּרֵרָה לְפָנֵינוּ: לְהִשָּׁאֵר בַּחוּץ וְלִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְדַבְּרִים אוֹ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מֵהֶם. לִבְנוֹת אֶת עַצְמֵנוּ אוֹ לַעֲסֹק כָּל חַיֵּינוּ בְּטִיּוּחַ עֲבוּר אֲחֵרִים. לִמְצוֹא חֵן, לְהַרְשִׁים, לִגְרוֹר אוֹ לְהִגָּרֵר, לְהִסָּחֵף וּלְהִגָּרֵף, אוֹ לְהַפְנוֹת הַמַּבָּט פְּנִימָה. לִהְיוֹת "יוֹשֵׁב אֹהָלִים" אוֹ "אִישׁ שָׂדֶה". וְזֶה עָצוּב כָּל כָּךְ. מְעוֹרֵר מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)