Otzarot-Article

"וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים" (יב-ב) כֵּיוָן שֶׁהַקַּבָּ"ה מַחֲזִיק אֶת מַפְתֵּחַ הַיּוֹלֶדֶת בְּיָדָיו, הֵיאַךְ יִתָּכֵן - שׁוֹאֵל הָרַבִּי מִקּוֹצְק - שֶׁמִּיָּד לְאַחַר לֵידָתָהּ הוֹפֶכֶת הַיּוֹלֶדֶת לִטְמֵאָה? הַאִם מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקַּבָּ"ה גּוֹרְמִים לְטֻמְאָה?

וְתֵרֵץ, שֶׁהַטֻּמְאָה בָּאָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִלּוּק שְׁכִינָה. כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה אֵצֶל מֵת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִגּוּפוֹ בָּאָה עָלָיו הַטֻּמְאָה, כֵּן אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת. שֶׁהֲרֵי עַד לֵדָתָהּ הָיָה הָעֻבָּר בְּגוּפָהּ, וּמִשֶּׁהוּא יוֹצֵא מִשָּׁם, הִיא נִטְמֵאת.

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת: אֵין מַתָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָאָדָם מֵאֲשֶׁר הַיְלָדִים שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַקַּבָּ"ה. כָּל הוֹנוֹ מוּכָן אָדָם לְהַקְרִיב עַל מְנָת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא. גַּם אִם הָיָה עָלָיו 'לִבְנוֹת' אֶת הַיֶּלֶד מִן הֶעָפָר, הָיָה מוּכָן לְהַשְׁקִיעַ בְּכָךְ אֶת כָּל חַיָּיו. וְלוּ יִזְכֶּה לְבֵן מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ, לְהַקְנוֹת לוֹ חָכְמָה וָדָעַת וּלְהוֹרִישׁוֹ אֶת מָמוֹנוֹ.

וְהִנֵּה, יֵשׁ יוֹלְדוֹת הַמִּתְנַהֲגוֹת בִּכְפִיּוּת טוֹבָה, לַמְרוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָהֶן אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּמַתְּנוֹתָיו. לְאַחַר שֶׁהַיֶּלֶד יוֹצֵא לָאֲוִיר הָעוֹלָם, חוֹשֶׁבֶת אִמּוֹ עַל הַרְבֵּה דְּבָרִים רַק לֹא עַל כָּךְ שֶׁהָעוֹלָל שֶׁבְּיָדֶיהָ הוּא מַתָּנָה עֲצוּמָה מֵאֵת הָאֱלֹקִים.

וּבְהִתְנַהֲגוּת זוֹ הִיא מְבִיאָה עָלֶיהָ טֻמְאָה.

לְפָנֵינוּ דֻּגְמָא מְעֻלָּה לְהַכָּרַת הַטּוֹב כְּלַפֵּי הַקַּבָּ"ה. שָׁמַעְתִּי עַל מְנַתֵּחַ עֵינַיִם אֶחָד שֶׁחָזַר אֶל שָׁרָשָׁיו בְּשֶׁל מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לוֹ עִם אֶחָד מִמְנֻתָּחָיו. הַחוֹלֶה הַהוּא, שֶׁהָיָה יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם, אִבֵּד אֶת מְאוֹר עֵינָיו מִזֶּה זְמַן רַב. לִפְנֵי הַנִּתּוּחַ שְׁאָלוֹ הָרוֹפֵא, 'מַה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּרְצֶה לִרְאוֹת מִיַּד לְאַחַר הַנִּתּוּחַ, לִכְשֶׁיָּסִירוּ מֵעַל עֵינֶיךָ אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת?'

הֵשִׁיב הַחוֹלֶה: 'אֶת הַצִּיצִית שֶׁלִּי... כִּי כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם''. הַחוֹלֶה הִסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בְּהַחֲזִירוֹ לוֹ אֶת כֹּחַ הָרְאִיָּה, הֲרֵי אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר כְּלַפָּיו כְּפוּי טוֹבָה וְלָכֵן יִתְחַזֵּק בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת עַל יְדֵי רְאִיַּת הַצִּיצִית.

הָרוֹפֵא כָּל כָּךְ הִתְפַּעֵל מֵאַהֲבַת הַמִּצְווֹת שֶׁל הַחוֹלֶה, עַד שֶׁהֶחְלִיט לְהִתְקָרֵב גַּם הוּא אֶל הַקַּבָּ"ה וּלְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו בְּאַהֲבָה.

וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן: הַאִם מִשּׁוּם שֶׁהַקָּבָּ"ה עָשָׂה אִתָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר, וְאֵינֶנּוּ זְקוּקִים לְנִתּוּחַ עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת, הַאִם אֵין אָנוּ מְחֻיָּבִים לוֹ הַכָּרַת הַטּוֹב עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ?! וְכִי צְרִיכִים אָנוּ לְהַגִּיעַ, חָלִילָה, לַמַּצָּב שֶׁל הַחוֹלֶה כְּדֵי לְהַכִּיר בַּחֲסָדָיו הַמֻּפְלָגִים שֶׁל הַבּוֹרֵא עָלֵינוּ?! (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	חקת תש"ע
	העצה שננתנה לגביר היהודי
	הַתּוֹרָה נִצְחִית הִיא וּלְקָחֶיהָ נִצְחִיִּים, שְׁרִירִים וְקַיָּמִים בְּכָל תְּקוּפָה, מְכֻוָּנִים לְכָל אָדָם "וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים" (יב-ב) כֵּיוָן שֶׁהַקַּבָּ"ה מַחֲזִיק אֶת מַפְתֵּחַ הַיּוֹלֶדֶת בְּיָדָיו, הֵיאַךְ יִתָּכֵן - שׁוֹאֵל הָרַבִּי מִקּוֹצְק - שֶׁמִּיָּד לְאַחַר לֵידָתָהּ הוֹפֶכֶת הַיּוֹלֶדֶת לִטְמֵאָה? הַאִם מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקַּבָּ"ה גּוֹרְמִים לְטֻמְאָה? וְתֵרֵץ, שֶׁהַטֻּמְאָה בָּאָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִלּוּק שְׁכִינָה. כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה אֵצֶל מֵת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִגּוּפוֹ בָּאָה עָלָיו הַטֻּמְאָה, כֵּן אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת. שֶׁהֲרֵי עַד לֵדָתָהּ הָיָה הָעֻבָּר בְּגוּפָהּ, וּמִשֶּׁהוּא יוֹצֵא מִשָּׁם, הִיא נִטְמֵאת. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת: אֵין מַתָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָאָדָם מֵאֲשֶׁר הַיְלָדִים שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַקַּבָּ"ה. כָּל הוֹנוֹ מוּכָן אָדָם לְהַקְרִיב עַל מְנָת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא. גַּם אִם הָיָה עָלָיו 'לִבְנוֹת' אֶת הַיֶּלֶד מִן הֶעָפָר, הָיָה מוּכָן לְהַשְׁקִיעַ בְּכָךְ אֶת כָּל חַיָּיו. וְלוּ יִזְכֶּה לְבֵן מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ, לְהַקְנוֹת לוֹ חָכְמָה וָדָעַת וּלְהוֹרִישׁוֹ אֶת מָמוֹנוֹ. וְהִנֵּה, יֵשׁ יוֹלְדוֹת הַמִּתְנַהֲגוֹת בִּכְפִיּוּת טוֹבָה, לַמְרוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָהֶן אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּמַתְּנוֹתָיו. לְאַחַר שֶׁהַיֶּלֶד יוֹצֵא לָאֲוִיר הָעוֹלָם, חוֹשֶׁבֶת אִמּוֹ עַל הַרְבֵּה דְּבָרִים רַק לֹא עַל כָּךְ שֶׁהָעוֹלָל שֶׁבְּיָדֶיהָ הוּא מַתָּנָה עֲצוּמָה מֵאֵת הָאֱלֹקִים. וּבְהִתְנַהֲגוּת זוֹ הִיא מְבִיאָה עָלֶיהָ טֻמְאָה. לְפָנֵינוּ דֻּגְמָא מְעֻלָּה לְהַכָּרַת הַטּוֹב כְּלַפֵּי הַקַּבָּ"ה. שָׁמַעְתִּי עַל מְנַתֵּחַ עֵינַיִם אֶחָד שֶׁחָזַר אֶל שָׁרָשָׁיו בְּשֶׁל מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לוֹ עִם אֶחָד מִמְנֻתָּחָיו. הַחוֹלֶה הַהוּא, שֶׁהָיָה יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם, אִבֵּד אֶת מְאוֹר עֵינָיו מִזֶּה זְמַן רַב. לִפְנֵי הַנִּתּוּחַ שְׁאָלוֹ הָרוֹפֵא, 'מַה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּרְצֶה לִרְאוֹת מִיַּד לְאַחַר הַנִּתּוּחַ, לִכְשֶׁיָּסִירוּ מֵעַל עֵינֶיךָ אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת?' הֵשִׁיב הַחוֹלֶה: 'אֶת הַצִּיצִית שֶׁלִּי... כִּי כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם''. הַחוֹלֶה הִסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בְּהַחֲזִירוֹ לוֹ אֶת כֹּחַ הָרְאִיָּה, הֲרֵי אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר כְּלַפָּיו כְּפוּי טוֹבָה וְלָכֵן יִתְחַזֵּק בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת עַל יְדֵי רְאִיַּת הַצִּיצִית. הָרוֹפֵא כָּל כָּךְ הִתְפַּעֵל מֵאַהֲבַת הַמִּצְווֹת שֶׁל הַחוֹלֶה, עַד שֶׁהֶחְלִיט לְהִתְקָרֵב גַּם הוּא אֶל הַקַּבָּ"ה וּלְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו בְּאַהֲבָה. וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן: הַאִם מִשּׁוּם שֶׁהַקָּבָּ"ה עָשָׂה אִתָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר, וְאֵינֶנּוּ זְקוּקִים לְנִתּוּחַ עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת, הַאִם אֵין אָנוּ מְחֻיָּבִים לוֹ הַכָּרַת הַטּוֹב עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ?! וְכִי צְרִיכִים אָנוּ לְהַגִּיעַ, חָלִילָה, לַמַּצָּב שֶׁל הַחוֹלֶה כְּדֵי לְהַכִּיר בַּחֲסָדָיו הַמֻּפְלָגִים שֶׁל הַבּוֹרֵא עָלֵינוּ?! (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)