Otzarot-Article

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו-ב) כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים מִבַּגְדָד זָצָ"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי", כִּי הַכָּתוּב רוֹמֵז כָּאן לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנִּקְרֵאת "עוֹלָה", כִּי כְּבוֹדָהּ עוֹלֶה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁבְּכָל דּוֹר מִתְחַזֶּקֶת יוֹתֵר אֲמִתּוּתָהּ וְנִצְחִיּוּתָהּ. שֶׁכָּל הַדָּתוֹת וְהָאִידֵאוֹלוֹגִיּוֹת וְהַתֵּאוֹרְיוֹת כֻּלָּן מִתְנַפְּצוֹת וּמִתְבַּטְּלוֹת, וְדַת הָאֱמֶת קַיֶּמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה (רֶגַע אֶחָד) לְשׁוֹן שָׁקֶר" (מִשְׁלֵי יב-יט).

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "צַו אֶת אַהֲרֹן... זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז, לְזָרֵז לְלָמְדָהּ! כִּי הַמַּרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים. וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה כָּל הַמִּתְיַעֵץ עִמּוֹ זוֹכֶה לְחַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, כְּפִי שֶׁיּוּבָא בַּמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

הָרוֹפֵא הָיָה חֲמוּר סֵבֶר. הִבִּיט שׁוּב בַּמִּמְצָאִים שֶׁלְּפָנָיו, בָּחַן אֶת הַצִּלּוּם וְקָרָא אֶת הַפִּעְנוּחַ. אָמַר לַחוֹלֶה: "לֹא אַסְתִּיר מִמְּךָ דָּבָר. הַגִּדּוּל הִתְפַּשֵּׁט, וְהוּא שׁוֹלֵחַ גְּרוּרוֹת בִּמְהִירוּת. אִם לֹא יֵעָשֶׂה דָּבָר, יָמֶיךָ סְפוּרִים".

'אִם לֹא יֵעָשֶׂה דָּבָר'.

"וְיֵשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת?" שָׁאַל הַחוֹלֶה בְּתִקְוָה. הָרוֹפֵא לֹא נִשְׁמַע נִלְהָב: "יֵשׁ, אֲבָל... אֹמַר לְךָ, אֶפְשָׁר לְנַתֵּחַ וּלְהוֹצִיא אֶת הַגִּדּוּל. הַנִּתּוּחַ עַצְמוֹ אֵינוֹ פָּשׁוּט, וְהַהַחְלָמָה מִמֶּנּוּ אִטִּית וּמְיַסֶּרֶת. בְּנוֹסָף, יֵשׁ לְמַגֵּר אֶת הַשְּׁלוּחוֹת וְהַגְּרוּרוֹת וְלַעֲבֹר הַקְרָנוֹת מְיֻסָּרוֹת וּמַתִּישׁוֹת. זֶה יַעֲנִיק לְךָ אַרְכַּת חַיִּים לַחֲצִי שָׁנָה, עַד שֶׁהַמַּחֲלָה תִּתְקֹף בַּשֵּׁנִית כְּשֶׁהַגּוּף מוּתָשׁ וְחָבוּל. חֲצִי שָׁנָה שֶׁל חַיִּים בְּלִי אֵיכוּת חַיִּים, שֶׁל סֵבֶל וְעִנּוּי -

הַאִם כְּדַאי הַדָּבָר?

שְׁקֹל זֹאת הֵיטֵב. הַאִם לֹא כְּדַאי לְהַנִּיחַ לַמַּחֲלָה לִגְבֹּר וּלְנַצֵּחַ תּוֹךְ זְמַן קָצָר וּלְלֹא יִסּוּרִים?!

מִכָּל מָקוֹם, הַהַכְרָעָה בְּיָדְךָ. כְּפִי שֶׁתַּחְלִיט, כָּךְ נַעֲשֶׂה!"

הַתַּחֲנָה הַבָּאָה הָיְתָה בֵּית רַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל. הַחוֹלֶה מָסַר אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, וְהֶעֱבִיר לוֹ אֶת הַהַכְרָעָה.

הִיא הָיְתָה בְּרוּרָה וְחוֹתֶכֶת: "עָלֶיךָ לַעֲבֹר אֶת הַנִּתּוּחַ, וּמִיָּד!"

"וּמָה אַרְוִיחַ", צִטֵּט אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, "תְּקוּפַת חַיִּים לְלֹא אֵיכוּת חַיִּים?!"

רַבֵּנוּ נָתַן בּוֹ מַבָּט נוֹקֵב: "שְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁאֹמַר לְךָ, וּמְסֹר זֹאת גַּם לָרוֹפֵא -

רֹב הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם חַיִּים כְּדֵי לֵהָנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג. חַיִּים מְיֻסָּרִים בִּכְאֵבִים וּקְשָׁיִים אֵינָם חַיִּים לְגַבֵּיהֶם, וְטוֹב מֵהֶם הַמָּוֶת. כָּךְ סָבוּר גַּם הָרוֹפֵא, וְכָךְ הִמְלִיץ -

אֲבָל לָנוּ, הַיְּהוּדִים, הַשְׁקָפָה אַחֶרֶת. הֲלֹא מַכִּיר אַתָּה אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (קִדּוּשִׁין א-י) שֶׁכָּל הַמְקַיֵּם וְלוּ מִצְוָה אַחַת נוֹחֵל נַחֲלָה בְּגַן עֵדֶן, וְאֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ד-יז) שֶׁיָּפָה שָׁעָה אַחַת בָּעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא -

אָז מִי מְדַבֵּר - לֹא עַל שָׁעָה, אֶלָּא עַל יוֹם, עַל שָׁבוּעַ, עַל חֹדֶשׁ יָמִים -

וְעַל חֲצִי שָׁנָה!

גַּם אִם יִהְיוּ הַחַיִּים מְיֻסָּרִים - וּכְכָל שֶׁיִּהְיוּ מְיֻסָּרִים הֲרֵי 'לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא' (אָבוֹת ה-כג) – תּוּכַל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, לְהִתְפַּלֵּל, לִלְמֹד תּוֹרָה, לִשְׁמֹר שַׁבָּת וְחַג. הַאֵין זֶה כְּדַאי, הַאֵין זֶה מִשְׁתַּלֵּם?!

אֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ מִצְווֹת כֹּה רַבּוֹת, מִצַּד אֶחָד. וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר מִצַּד שֵׁנִי, וּבַחֲצִי הַשָּׁנָה לִזְכּוֹת בְּחַיֵּי אֹשֶׁר לַעֲדֵי עַד, לְנֶצַח נְצָחִים. מִי יְוַתֵּר עַל סִכּוּי זֶה!"

וַחֲזָרָה אֶל הָרוֹפֵא. הַחוֹלֶה הוֹדִיעַ עַל הַחְלָטָתוֹ, וְנִמְּקָהּ כְּפִי שֶׁנִּצְטַוָּה.

הָרוֹפֵא שָׁמַע, וְאָמַר: "שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי -

יְהוּדִי אֲנִי. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת יָרַדְתִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לִלְמֹד כָּאן רְפוּאָה. הִצְלַחְתִּי מְאֹד, וְעָלִיתִי דַּרְגָּה אַחַר דַּרְגָּה, אַךְ בְּדָבָר אֶחָד נִשְׁאַרְתִּי כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי: הַיַּהֲדוּת לֹא אָמְרָה לִי מְאוּמָה, לֹא בְּיַלְדוּתִי וְלֹא בְּהֶמְשֵׁךְ דַּרְכִּי. בְּעֶצֶם, לֹא יָדַעְתִּי בִּכְלָל מַה הִיא הַיַּהֲדוּת. מַה הֵן הַמִּצְווֹת, מַהוּ גַּן הָעֵדֶן, עֲבוּר מַה יֵּשׁ לִחְיוֹת -

זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ. אֱמֹר לִי, מִי אוֹתוֹ רַב" -

הַנִּתּוּחַ עָבַר בְּהַצְלָחָה, גַּם תְּקוּפַת הַהַקְרָנוֹת. הַחוֹלֶה הִתְאוֹשֵׁשׁ לְאִטּוֹ וְחַי כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים בָּהֶן צָבַר זְכֻיּוֹת רַבּוֹת מִסְּפֹר, הִכְבִּיר מִצְווֹת. בְּאַחַת הַפְּעָמִים הִגִּיעַ לְבִקֹּרֶת בְּבֵית הַחוֹלִים, וְהֻפְתַּע לִרְאוֹת אֶת הָרוֹפֵא כְּשֶׁכִּפָּה גְּדוֹלָה מִתְנוֹסֶסֶת לְרֹאשׁוֹ.

הָרוֹפֵא הִבְחִין בְּתַדְהֵמָתוֹ וְנִגַּשׁ אֵלָיו בְּחִיּוּךְ רָחָב: "אֲנִי כֹּה שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵי הַנִּתּוּחִים הִצְלִיחוּ!"

שְׁנֵי נִתּוּחִים? אֵילוּ שְׁנֵי נִתּוּחִים?!

"אַתָּה עָבַרְתָּ נִתּוּחַ בַּכָּבֵד, וְאִלּוּ אֲנִי עָבַרְתִּי 'הַשְׁתָּלַת לֵב'! הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתָּ לִי בִּפְקֻדַּת הָרַב חוֹלְלוּ מִפְנֶה בְּחַיַּי, הִתְחַלְתִּי לְהִתְעַנְיֵן בַּיַּהֲדוּת וְחָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה. עָקַרְתִּי מִלִּבִּי אֶת הַגִּישָׁה הַנֶּהֶנְתָנִית וּפְתַחְתִּיו אֶל הַבּוֹרֵא וּמִצְווֹתָיו"... (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה

	שלח תש"ע
	לפחות אל תזרקו אבנים
	"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו-ב) כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים מִבַּגְדָד זָצָ"ל, הַ"בֶּן אִישׁ חַי", כִּי הַכָּתוּב רוֹמֵז כָּאן לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנִּקְרֵאת "עוֹלָה", כִּי כְּבוֹדָהּ עוֹלֶה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁבְּכָל דּוֹר מִתְחַזֶּקֶת יוֹתֵר אֲמִתּוּתָהּ וְנִצְחִיּוּתָהּ. שֶׁכָּל הַדָּתוֹת וְהָאִידֵאוֹלוֹגִיּוֹת וְהַתֵּאוֹרְיוֹת כֻּלָּן מִתְנַפְּצוֹת וּמִתְבַּטְּלוֹת, וְדַת הָאֱמֶת קַיֶּמֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה (רֶגַע אֶחָד) לְשׁוֹן שָׁקֶר" (מִשְׁלֵי יב-יט). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "צַו אֶת אַהֲרֹן... זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז, לְזָרֵז לְלָמְדָהּ! כִּי הַמַּרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים. וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה כָּל הַמִּתְיַעֵץ עִמּוֹ זוֹכֶה לְחַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, כְּפִי שֶׁיּוּבָא בַּמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָרוֹפֵא הָיָה חֲמוּר סֵבֶר. הִבִּיט שׁוּב בַּמִּמְצָאִים שֶׁלְּפָנָיו, בָּחַן אֶת הַצִּלּוּם וְקָרָא אֶת הַפִּעְנוּחַ. אָמַר לַחוֹלֶה: "לֹא אַסְתִּיר מִמְּךָ דָּבָר. הַגִּדּוּל הִתְפַּשֵּׁט, וְהוּא שׁוֹלֵחַ גְּרוּרוֹת בִּמְהִירוּת. אִם לֹא יֵעָשֶׂה דָּבָר, יָמֶיךָ סְפוּרִים". 'אִם לֹא יֵעָשֶׂה דָּבָר'. "וְיֵשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת?" שָׁאַל הַחוֹלֶה בְּתִקְוָה. הָרוֹפֵא לֹא נִשְׁמַע נִלְהָב: "יֵשׁ, אֲבָל... אֹמַר לְךָ, אֶפְשָׁר לְנַתֵּחַ וּלְהוֹצִיא אֶת הַגִּדּוּל. הַנִּתּוּחַ עַצְמוֹ אֵינוֹ פָּשׁוּט, וְהַהַחְלָמָה מִמֶּנּוּ אִטִּית וּמְיַסֶּרֶת. בְּנוֹסָף, יֵשׁ לְמַגֵּר אֶת הַשְּׁלוּחוֹת וְהַגְּרוּרוֹת וְלַעֲבֹר הַקְרָנוֹת מְיֻסָּרוֹת וּמַתִּישׁוֹת. זֶה יַעֲנִיק לְךָ אַרְכַּת חַיִּים לַחֲצִי שָׁנָה, עַד שֶׁהַמַּחֲלָה תִּתְקֹף בַּשֵּׁנִית כְּשֶׁהַגּוּף מוּתָשׁ וְחָבוּל. חֲצִי שָׁנָה שֶׁל חַיִּים בְּלִי אֵיכוּת חַיִּים, שֶׁל סֵבֶל וְעִנּוּי - הַאִם כְּדַאי הַדָּבָר? שְׁקֹל זֹאת הֵיטֵב. הַאִם לֹא כְּדַאי לְהַנִּיחַ לַמַּחֲלָה לִגְבֹּר וּלְנַצֵּחַ תּוֹךְ זְמַן קָצָר וּלְלֹא יִסּוּרִים?! מִכָּל מָקוֹם, הַהַכְרָעָה בְּיָדְךָ. כְּפִי שֶׁתַּחְלִיט, כָּךְ נַעֲשֶׂה!" הַתַּחֲנָה הַבָּאָה הָיְתָה בֵּית רַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל. הַחוֹלֶה מָסַר אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, וְהֶעֱבִיר לוֹ אֶת הַהַכְרָעָה. הִיא הָיְתָה בְּרוּרָה וְחוֹתֶכֶת: "עָלֶיךָ לַעֲבֹר אֶת הַנִּתּוּחַ, וּמִיָּד!" "וּמָה אַרְוִיחַ", צִטֵּט אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, "תְּקוּפַת חַיִּים לְלֹא אֵיכוּת חַיִּים?!" רַבֵּנוּ נָתַן בּוֹ מַבָּט נוֹקֵב: "שְׁמַע הֵיטֵב מַה שֶּׁאֹמַר לְךָ, וּמְסֹר זֹאת גַּם לָרוֹפֵא - רֹב הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם חַיִּים כְּדֵי לֵהָנוֹת וּלְהִתְעַנֵּג. חַיִּים מְיֻסָּרִים בִּכְאֵבִים וּקְשָׁיִים אֵינָם חַיִּים לְגַבֵּיהֶם, וְטוֹב מֵהֶם הַמָּוֶת. כָּךְ סָבוּר גַּם הָרוֹפֵא, וְכָךְ הִמְלִיץ - אֲבָל לָנוּ, הַיְּהוּדִים, הַשְׁקָפָה אַחֶרֶת. הֲלֹא מַכִּיר אַתָּה אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (קִדּוּשִׁין א-י) שֶׁכָּל הַמְקַיֵּם וְלוּ מִצְוָה אַחַת נוֹחֵל נַחֲלָה בְּגַן עֵדֶן, וְאֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ד-יז) שֶׁיָּפָה שָׁעָה אַחַת בָּעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא - אָז מִי מְדַבֵּר - לֹא עַל שָׁעָה, אֶלָּא עַל יוֹם, עַל שָׁבוּעַ, עַל חֹדֶשׁ יָמִים - וְעַל חֲצִי שָׁנָה! גַּם אִם יִהְיוּ הַחַיִּים מְיֻסָּרִים - וּכְכָל שֶׁיִּהְיוּ מְיֻסָּרִים הֲרֵי 'לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא' (אָבוֹת ה-כג) – תּוּכַל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, לְהִתְפַּלֵּל, לִלְמֹד תּוֹרָה, לִשְׁמֹר שַׁבָּת וְחַג. הַאֵין זֶה כְּדַאי, הַאֵין זֶה מִשְׁתַּלֵּם?! אֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ מִצְווֹת כֹּה רַבּוֹת, מִצַּד אֶחָד. וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר מִצַּד שֵׁנִי, וּבַחֲצִי הַשָּׁנָה לִזְכּוֹת בְּחַיֵּי אֹשֶׁר לַעֲדֵי עַד, לְנֶצַח נְצָחִים. מִי יְוַתֵּר עַל סִכּוּי זֶה!" וַחֲזָרָה אֶל הָרוֹפֵא. הַחוֹלֶה הוֹדִיעַ עַל הַחְלָטָתוֹ, וְנִמְּקָהּ כְּפִי שֶׁנִּצְטַוָּה. הָרוֹפֵא שָׁמַע, וְאָמַר: "שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי - יְהוּדִי אֲנִי. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת יָרַדְתִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לִלְמֹד כָּאן רְפוּאָה. הִצְלַחְתִּי מְאֹד, וְעָלִיתִי דַּרְגָּה אַחַר דַּרְגָּה, אַךְ בְּדָבָר אֶחָד נִשְׁאַרְתִּי כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי: הַיַּהֲדוּת לֹא אָמְרָה לִי מְאוּמָה, לֹא בְּיַלְדוּתִי וְלֹא בְּהֶמְשֵׁךְ דַּרְכִּי. בְּעֶצֶם, לֹא יָדַעְתִּי בִּכְלָל מַה הִיא הַיַּהֲדוּת. מַה הֵן הַמִּצְווֹת, מַהוּ גַּן הָעֵדֶן, עֲבוּר מַה יֵּשׁ לִחְיוֹת - זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ. אֱמֹר לִי, מִי אוֹתוֹ רַב" - הַנִּתּוּחַ עָבַר בְּהַצְלָחָה, גַּם תְּקוּפַת הַהַקְרָנוֹת. הַחוֹלֶה הִתְאוֹשֵׁשׁ לְאִטּוֹ וְחַי כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים בָּהֶן צָבַר זְכֻיּוֹת רַבּוֹת מִסְּפֹר, הִכְבִּיר מִצְווֹת. בְּאַחַת הַפְּעָמִים הִגִּיעַ לְבִקֹּרֶת בְּבֵית הַחוֹלִים, וְהֻפְתַּע לִרְאוֹת אֶת הָרוֹפֵא כְּשֶׁכִּפָּה גְּדוֹלָה מִתְנוֹסֶסֶת לְרֹאשׁוֹ. הָרוֹפֵא הִבְחִין בְּתַדְהֵמָתוֹ וְנִגַּשׁ אֵלָיו בְּחִיּוּךְ רָחָב: "אֲנִי כֹּה שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵי הַנִּתּוּחִים הִצְלִיחוּ!" שְׁנֵי נִתּוּחִים? אֵילוּ שְׁנֵי נִתּוּחִים?! "אַתָּה עָבַרְתָּ נִתּוּחַ בַּכָּבֵד, וְאִלּוּ אֲנִי עָבַרְתִּי 'הַשְׁתָּלַת לֵב'! הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְתָּ לִי בִּפְקֻדַּת הָרַב חוֹלְלוּ מִפְנֶה בְּחַיַּי, הִתְחַלְתִּי לְהִתְעַנְיֵן בַּיַּהֲדוּת וְחָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה. עָקַרְתִּי מִלִּבִּי אֶת הַגִּישָׁה הַנֶּהֶנְתָנִית וּפְתַחְתִּיו אֶל הַבּוֹרֵא וּמִצְווֹתָיו"... (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה