Otzarot-Article

מַדּוּעַ חִיְּבוּ חֲכָמִים לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה דַּוְקָא וּלְאוֹר הַנֵּר? מִשּׁוּם שֶׁהֶחָמֵץ רוֹמֵז, כַּיָּדוּעַ, לַיֵּצֶר הָרַע וְלָעֲבֵרוֹת, וְהַיֵּצֶר הָרַע מְנַצֵּל אֶת הַחֲשֵׁכָה (בְּרָכוֹת יז).

בַּחֹשֶׁךְ עֲלוּלִים לִקְרוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד, הָאָדָם עָלוּל לְהִתָּקֵל בְּמִכְשׁוֹלִים בִּלְתִּי צְפוּיִים, לִפּוֹל בְּבוֹרוֹת וּלְהִכָּשֵׁל בְּמַהֲמוּרוֹת. אַף הַיֵּצֶר מַעֲמִיד אֶת הָאָדָם בִּפְנֵי נִסְיוֹנוֹת פִּתְאוֹמִיִּים, מְעַרְבֵּב אֶת דַּעְתּוֹ וּמְסַמֵּא אֶת עֵינָיו. כַּכָּתוּב: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ...".

אַךְ לֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא תְּכוּנָה נוֹסֶפֶת לַחשֶׁךְ: גַּם אִם יְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ בִּזְהִירוּת לְבַל יִכָּשֵׁל, יִפְגַּע בְּדָבָר אַךְ לֹא יֵדַע מַה הוּא. יַחְשֹׁב עַל קִיר שֶׁהוּא דֶּלֶת, וְעַל דֶּלֶת שֶׁהִיא קִיר, עַל זָהָב שֶׁהוּא בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל שֶׁהוּא זָהָב. כָּךְ מַטְעֶה הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם לַחְשֹׁב עַל עֲבֵרָה שֶׁהִיא מִצְוָה וְעַל מִצְוָה שֶׁהִיא עֲבֵרָה.

הַדָּבָר מַזְכִּיר אֶת הַסִּפּוּר הָרוֹוֵחַ בֵּין יְהוּדֵי תֵּימָן, עַל סַעֲדָה הָאַלְמָנָה, שֶׁהָיְתָה זְהִירָה עַד מְאֹד בְּמִצְווֹת. שָׁמְעָה כִּי מְצַטְּטִים אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל, 'בְּנִיסָן נִגְאָלוּ אֲבוֹתֵינוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל'; שָׁמְעָה כִּי מַזְכִּירִים אֶת דִּבְרֵי הַכָּתוּב "כִּימֵי צֵאתְךָ מְאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" – בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וְהֵבִינָה שֶׁהַמָּשִׁיחַ עָתִיד לָבוֹא בְּלֵיל הַסֵּדֶר. בִּסְעֻדַּת הֶחָג שֶׁחָגְגָה בְּבֵית שְׁכֵנֶיהָ הָיְתָה צוֹפִיָּה לַדֶּלֶת שֶׁתִּפָּתַח, כָּרְתָה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ... בְּרַם, לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה אַרְבַּע כּוֹסוֹת כָּבְדוּ שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ וְתָכַף עָלֶיהָ רָצוֹן עָז לְהֵרָדֵם וְלִישׁוֹן. בְּקֹשִׁי רַב קָמָה, וְשֵׂרְכָה אֶת צְעָדֶיהָ לְבֵיתָהּ לַעֲלוֹת עַל יְצוּעָהּ. וְאָז נֶחְרְדָה. הֲלוּמַת יַיִן הִיא וּשְׁנָתָהּ תִּהְיֶה עֲמוּקָה וּמְמֻשֶּׁכֶת. בֵּינְתַיִם יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ וְיַעֲבִיר אֶת הַקָּהָל לְצִיּוֹן כְּהֶרֶף עַיִן. כְּשֶׁתָּקוּם, תִּמְצָא אֶת עַצְמָהּ לְבַדָּהּ, בּוֹדֵדָה בֵּין הַגּוֹיִים...

לְהִשָּׁאֵר עֵרָנִית לֹא הִצְלִיחָה, לְהֵרָדֵם – לֹא הִרְשְׁתָה לְעַצְמָהּ. חָשְׁבָה וּמָצְאָה עֵצָה. הֵכִינָה לְעַצְמָהּ אֶת יְצוּעָהּ לְיַד פֶּתַח הַבַּיִת, קָשְׁרָה חֶבֶל לְרַגְלָהּ הַשְּׂמָאלִית, וְאֶת קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי קָשְׁרָה לְצַוַּאר חֲמוֹרָהּ. הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ. בְּלֹא סָפֵק יִנְעַר חֲמוֹרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, וַחֲמוֹרָהּ שֶׁלָּהּ יַעֲנֶה לְעֻמָּתוֹ וְיָעִירָהּ מִשְּׁנָתָהּ... כָּךְ נִרְדְּמָה, כְּשֶׁרֹאשָׁהּ כָּבֵד מִיַּיִן אַךְ לִבָּהּ קַל וַחֲסַר דְּאָגָה.

אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמִים (בְּרָכוֹת ג.) שֶׁבְּמִשְׁמֶרֶת רִאשׁוֹנָה שֶׁל לַיְלָה הַחֲמוֹרִים נוֹעֲרִים. פָּתַח הַחֲמוֹר בִּנְעִירוֹת עַזּוֹת וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הָרְחוֹב דֶּרֶךְ שַׁעַר הֶחָצֵר הַפָּתוּחַ. מָתַח הַחֲמוֹר אֶת הַחֶבֶל, וּמָשַׁךְ בְּרַגְלֵי סַעֲדָה הָאַלְמָנָה. זוֹ נֵעוֹרָה בַּחֲטָף כְּשֶׁרֹאשָׁהּ סְחַרְחַר אַךְ לִבָּהּ מִתְרוֹנֵן מִשִּׂמְחָה: הִנֵּה הַמָּשִׁיחַ בָּא. מוֹשֵׁךְ הוּא עִמּוֹ אֶת כָּל הַיְהוּדִים לִמְכֹרָתָם, מַעֲלֶה הוּא אוֹתָם לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם. פָּתַח הַחֲמוֹר בִּדְהָרָה, וְסַעֲדָה מְקַרְטַעַת אַחֲרָיו אֲחוּזַת קוּרֵי שֵׁינָה. שִׂמְחָתָהּ הָפְכָה לַחֲרָדָה, וְהִיא הֵחֵלָה לִצְרֹחַ: "אֲדוֹנִי הַמָּשִׁיחַ, לְאַט לְךָ, לֹא כָּל כָּךְ מַהֵר!"

נֵעוֹרוּ הַשְּׁכֵנִים לְקוֹל זַעֲקוֹתֶיהָ. הִשְׁקִיפוּ בְּעַד הַחַלּוֹן וְתָמְהוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. עָצְרוּ אֶת הַחֲמוֹר וְהֵעִירוּ לָאַלְמָנָה: "סַעֲדָה, אֵין זֶה הַמָּשִׁיחַ. חֲמוֹרֵךְ הוּא הַגּוֹרֵר אוֹתָךְ"...

וְהַנִּמְשָׁל: לְעִתִּים מִתְפַּתֶּה הָאָדָם לְמִצְוָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֶיהָ. תַּלְמִיד יְשִׁיבָה מַאֲרִיךְ שֶׁבֶת עַל תַּלְמוּדוֹ עַד לַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה וְאֵינוֹ מֵבִין שֶׁעֲצַת הַיֵּצֶר הִיא, עַל מְנַת שֶׁיִּהְיֶה מְנֻמְנָם לְמָחֳרַת הַיּוֹם, רֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו וּתְפִיסָתוֹ אִיטִית.

עִתִּים לוֹחֵשׁ לוֹ הַיֵּצֶר שֶׁ"מִצְוָה" לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל פְּלוֹנִי, וּמְאַבֵּד הוּא בְּכָךְ אֶת עוֹלָמוֹ. עִתִּים הוּא גּוֹרְרוֹ לַעֲמֹד עַל דַּעְתּוֹ בְּעִנְיַן קַל עֵרֶךְ, חִיּוּבִי לִכְשֶׁעַצְמוֹ, אַךְ בִּמְחִיר מַחְלֹקֶת מָרָה שֶׁאֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה. עַל כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ נֶאֱמַר: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ... מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (יְשַׁעְיָהוּ ה-כ).

לְפִיכָךְ, הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן בִּבְדִיקַת הֶחָמֵץ הַנַּעֲשֵׂית בַּלַּיְלָה הוּא לְבָדְקוֹ לְאוֹר הַנֵּר. כְּדֵי לְאַתֵּר אֶת הָעֲבֵרוֹת וְלַחְשׂף אֶת עָרְמַת הַיֵּצֶר, וְכָךְ לִרְאוֹת נְכוֹחָה אַחַר מִי אָנוּ נִגְרָרִים... (עַל יְהוּדֵי תֵּימָן, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)

	ויקרא תש"ע
	?אשרי הדור - ודורנו
	רַבִּים שָׁאֲלוּ, מַה תְּשׁוּבָה הִיא זוֹ עַל שְׁאֵלַת הַבֵּן הֶחָכָם מַדּוּעַ חִיְּבוּ חֲכָמִים לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה דַּוְקָא וּלְאוֹר הַנֵּר? מִשּׁוּם שֶׁהֶחָמֵץ רוֹמֵז, כַּיָּדוּעַ, לַיֵּצֶר הָרַע וְלָעֲבֵרוֹת, וְהַיֵּצֶר הָרַע מְנַצֵּל אֶת הַחֲשֵׁכָה (בְּרָכוֹת יז). בַּחֹשֶׁךְ עֲלוּלִים לִקְרוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד, הָאָדָם עָלוּל לְהִתָּקֵל בְּמִכְשׁוֹלִים בִּלְתִּי צְפוּיִים, לִפּוֹל בְּבוֹרוֹת וּלְהִכָּשֵׁל בְּמַהֲמוּרוֹת. אַף הַיֵּצֶר מַעֲמִיד אֶת הָאָדָם בִּפְנֵי נִסְיוֹנוֹת פִּתְאוֹמִיִּים, מְעַרְבֵּב אֶת דַּעְתּוֹ וּמְסַמֵּא אֶת עֵינָיו. כַּכָּתוּב: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ...". אַךְ לֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא תְּכוּנָה נוֹסֶפֶת לַחשֶׁךְ: גַּם אִם יְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ בִּזְהִירוּת לְבַל יִכָּשֵׁל, יִפְגַּע בְּדָבָר אַךְ לֹא יֵדַע מַה הוּא. יַחְשֹׁב עַל קִיר שֶׁהוּא דֶּלֶת, וְעַל דֶּלֶת שֶׁהִיא קִיר, עַל זָהָב שֶׁהוּא בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל שֶׁהוּא זָהָב. כָּךְ מַטְעֶה הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם לַחְשֹׁב עַל עֲבֵרָה שֶׁהִיא מִצְוָה וְעַל מִצְוָה שֶׁהִיא עֲבֵרָה. הַדָּבָר מַזְכִּיר אֶת הַסִּפּוּר הָרוֹוֵחַ בֵּין יְהוּדֵי תֵּימָן, עַל סַעֲדָה הָאַלְמָנָה, שֶׁהָיְתָה זְהִירָה עַד מְאֹד בְּמִצְווֹת. שָׁמְעָה כִּי מְצַטְּטִים אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל, 'בְּנִיסָן נִגְאָלוּ אֲבוֹתֵינוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל'; שָׁמְעָה כִּי מַזְכִּירִים אֶת דִּבְרֵי הַכָּתוּב "כִּימֵי צֵאתְךָ מְאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" – בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וְהֵבִינָה שֶׁהַמָּשִׁיחַ עָתִיד לָבוֹא בְּלֵיל הַסֵּדֶר. בִּסְעֻדַּת הֶחָג שֶׁחָגְגָה בְּבֵית שְׁכֵנֶיהָ הָיְתָה צוֹפִיָּה לַדֶּלֶת שֶׁתִּפָּתַח, כָּרְתָה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ... בְּרַם, לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה אַרְבַּע כּוֹסוֹת כָּבְדוּ שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ וְתָכַף עָלֶיהָ רָצוֹן עָז לְהֵרָדֵם וְלִישׁוֹן. בְּקֹשִׁי רַב קָמָה, וְשֵׂרְכָה אֶת צְעָדֶיהָ לְבֵיתָהּ לַעֲלוֹת עַל יְצוּעָהּ. וְאָז נֶחְרְדָה. הֲלוּמַת יַיִן הִיא וּשְׁנָתָהּ תִּהְיֶה עֲמוּקָה וּמְמֻשֶּׁכֶת. בֵּינְתַיִם יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ וְיַעֲבִיר אֶת הַקָּהָל לְצִיּוֹן כְּהֶרֶף עַיִן. כְּשֶׁתָּקוּם, תִּמְצָא אֶת עַצְמָהּ לְבַדָּהּ, בּוֹדֵדָה בֵּין הַגּוֹיִים... לְהִשָּׁאֵר עֵרָנִית לֹא הִצְלִיחָה, לְהֵרָדֵם – לֹא הִרְשְׁתָה לְעַצְמָהּ. חָשְׁבָה וּמָצְאָה עֵצָה. הֵכִינָה לְעַצְמָהּ אֶת יְצוּעָהּ לְיַד פֶּתַח הַבַּיִת, קָשְׁרָה חֶבֶל לְרַגְלָהּ הַשְּׂמָאלִית, וְאֶת קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי קָשְׁרָה לְצַוַּאר חֲמוֹרָהּ. הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ. בְּלֹא סָפֵק יִנְעַר חֲמוֹרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, וַחֲמוֹרָהּ שֶׁלָּהּ יַעֲנֶה לְעֻמָּתוֹ וְיָעִירָהּ מִשְּׁנָתָהּ... כָּךְ נִרְדְּמָה, כְּשֶׁרֹאשָׁהּ כָּבֵד מִיַּיִן אַךְ לִבָּהּ קַל וַחֲסַר דְּאָגָה. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמִים (בְּרָכוֹת ג.) שֶׁבְּמִשְׁמֶרֶת רִאשׁוֹנָה שֶׁל לַיְלָה הַחֲמוֹרִים נוֹעֲרִים. פָּתַח הַחֲמוֹר בִּנְעִירוֹת עַזּוֹת וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הָרְחוֹב דֶּרֶךְ שַׁעַר הֶחָצֵר הַפָּתוּחַ. מָתַח הַחֲמוֹר אֶת הַחֶבֶל, וּמָשַׁךְ בְּרַגְלֵי סַעֲדָה הָאַלְמָנָה. זוֹ נֵעוֹרָה בַּחֲטָף כְּשֶׁרֹאשָׁהּ סְחַרְחַר אַךְ לִבָּהּ מִתְרוֹנֵן מִשִּׂמְחָה: הִנֵּה הַמָּשִׁיחַ בָּא. מוֹשֵׁךְ הוּא עִמּוֹ אֶת כָּל הַיְהוּדִים לִמְכֹרָתָם, מַעֲלֶה הוּא אוֹתָם לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם. פָּתַח הַחֲמוֹר בִּדְהָרָה, וְסַעֲדָה מְקַרְטַעַת אַחֲרָיו אֲחוּזַת קוּרֵי שֵׁינָה. שִׂמְחָתָהּ הָפְכָה לַחֲרָדָה, וְהִיא הֵחֵלָה לִצְרֹחַ: "אֲדוֹנִי הַמָּשִׁיחַ, לְאַט לְךָ, לֹא כָּל כָּךְ מַהֵר!" נֵעוֹרוּ הַשְּׁכֵנִים לְקוֹל זַעֲקוֹתֶיהָ. הִשְׁקִיפוּ בְּעַד הַחַלּוֹן וְתָמְהוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. עָצְרוּ אֶת הַחֲמוֹר וְהֵעִירוּ לָאַלְמָנָה: "סַעֲדָה, אֵין זֶה הַמָּשִׁיחַ. חֲמוֹרֵךְ הוּא הַגּוֹרֵר אוֹתָךְ"... וְהַנִּמְשָׁל: לְעִתִּים מִתְפַּתֶּה הָאָדָם לְמִצְוָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֶיהָ. תַּלְמִיד יְשִׁיבָה מַאֲרִיךְ שֶׁבֶת עַל תַּלְמוּדוֹ עַד לַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה וְאֵינוֹ מֵבִין שֶׁעֲצַת הַיֵּצֶר הִיא, עַל מְנַת שֶׁיִּהְיֶה מְנֻמְנָם לְמָחֳרַת הַיּוֹם, רֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו וּתְפִיסָתוֹ אִיטִית. עִתִּים לוֹחֵשׁ לוֹ הַיֵּצֶר שֶׁ"מִצְוָה" לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל פְּלוֹנִי, וּמְאַבֵּד הוּא בְּכָךְ אֶת עוֹלָמוֹ. עִתִּים הוּא גּוֹרְרוֹ לַעֲמֹד עַל דַּעְתּוֹ בְּעִנְיַן קַל עֵרֶךְ, חִיּוּבִי לִכְשֶׁעַצְמוֹ, אַךְ בִּמְחִיר מַחְלֹקֶת מָרָה שֶׁאֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה. עַל כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ נֶאֱמַר: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ... מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (יְשַׁעְיָהוּ ה-כ). לְפִיכָךְ, הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן בִּבְדִיקַת הֶחָמֵץ הַנַּעֲשֵׂית בַּלַּיְלָה הוּא לְבָדְקוֹ לְאוֹר הַנֵּר. כְּדֵי לְאַתֵּר אֶת הָעֲבֵרוֹת וְלַחְשׂף אֶת עָרְמַת הַיֵּצֶר, וְכָךְ לִרְאוֹת נְכוֹחָה אַחַר מִי אָנוּ נִגְרָרִים... (עַל יְהוּדֵי תֵּימָן, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)