Otzarot-Article

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כט-מה) רַב אֶחָד עָלָה לְעֵת עֶרֶב לְבַקֵּר חוֹלֶה בְּבֵיתוֹ וּלְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. כַּאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת לְפָנָיו, חָשַׁב לְרֶגַע שֶׁחָזַר לְעִדַּן 'שׁוֹכְנֵי הַמְּעָרוֹת'. הַסָּלוֹן הַגָּדוֹל הָיָה חָשׁוּךְ וְאַפְלוּלִי וְרִצְּדוּ בּוֹ צְלָלִים כְּחֻלִּים וּכְתֻמִּים, מְלֻוִּים בְּקַרְיָנוּת מַתַּכְתִּית בְּשָׂפָה זָרָה...

"אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי מַפְרִיעַ", אָמַר הָרַב, "אָשׁוּב בְּפַעַם אַחֶרֶת".

"יִכָּנֵס כְּבוֹד הָרַב", נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה, "זוֹ הַמִּלְחָמָה בִּיגוּסְלַבְיָה, כְּדַאי לִרְאוֹת...".

"לֹא, תּוֹדָה", אָמַר הָרַב, "אָבוֹא בְּפַעַם אַחֶרֶת, אֲצַלְצֵל מִקֹּדֶם".

הַחוֹלֶה לֹא וִתֵּר עַל הַכָּבוֹד וּלְכָל הַפָּחוֹת הֵבִין כֵּיצַד עָלָיו לִנְהֹג. הַמַּכְשִׁיר כֻּבָּה, הָאוֹר הֻדְלַק וְהַ'מְּעָרָה' שָׁבָה וְהָיְתָה כְּבַיִת לְכָל דָּבָר... הִתְפַּתְּחָה בֵּין הָרַב לְבֵין הַחוֹלֶה שִׂיחָה עֵרָה עַל רוֹפְאִים וְעַל רְפוּאוֹת, וְהָרַב יָעַץ וְעוֹדֵד אֶת הַחוֹלֶה. עֵינֵי הַחוֹלֶה זָרְחוּ מֵאשֶׁר. בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַשִּׂיחָה, מָצָא הַחוֹלֶה לְנָכוֹן לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה: "מַדּוּעַ לֹא רָצָה הָרַב לִרְאוֹת אֶת הַחֲדָשׁוֹת, הַאִם לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ מָה מִתְרַחֵשׁ בִּיגוּסְלַבְיָה וּבְאַרְצוֹת הַבְּרִית, וּמָה קוֹרֶה בָּאָרֶץ?"

"מְעַנְיֵן מְאֹד", אָמַר הָרַב, "הֲרֵי בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֵׁב. וְאָכֵן, מִדֵּי יוֹם קוֹרֵא אֲנִי עִתּוֹן חֲרֵדִי וּמִתְעַדְכֵּן בְּכָל הַחֲדָשׁוֹת".

"אֵינָהּ דּוֹמָה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה", פָּסַק הַחוֹלֶה אֶת פְּסוּקוֹ, "לִרְאוֹת זֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מֵאֲשֶׁר לִקְרֹא".

"אֱמֶת וְיַצִּיב", הִסְכִּים הָרַב.

"אָז לָמָּה סֵרֵב כְּבוֹד הָרַב לְהִסְתַּכֵּל בַּחֲדָשׁוֹת?"

"דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ", הֵשִׁיב הָרַב.

הַמְּאָרֵחַ נָעַץ בָּרַב מַבָּט נָבוֹךְ. הוּא לֹא הֵבִין וְהָרַב הִסְבִּיר.

"אַתָּה שׁוֹאֵל עַל הַחֲדָשׁוֹת בִּלְבַד, מִשּׁוּם שֶׁגַּם אַתָּה יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה מַזִּיקוֹת תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל אַלִּימוּת וְתוֹעֵבָה לְמִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם וַאֲסוּרָה הַצְּפִיָּה בָּהֶן מִדְּאוֹרָיְיתָא. נִיחָא, וּבְכֵן, הַסְכֵּת וּשְׁמַע:

כַּיָּדוּעַ לְךָ מְכַהֵן אֲנִי גַּם כְּדַיָּן. יוֹם יוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ טְרוּנְיוֹת וּמְרִיבוֹת, רוֹאֶה אֵיךְ בָּתִּים נֶהֱרָסִים בִּגְלַל שְׁטֻיּוֹת, אֵיךְ חֲלוֹמוֹת מִתְנַפְּצִים וְחַיִּים נִשְׁחָקִים. וַאֲנִי תּוֹהֶה: כֵּיצַד זֶה קוֹרֶה? אֵיךְ אֲנָשִׁים שֶׁבָּנוּ בַּיִת בְּאַהֲבָה וָרֶגֶשׁ, וְתָלוּ בּוֹ תִּקְווֹת כֹּה רַבּוֹת, מַגִּיעִים לְמַשְׁבֵּר כֹּה מוֹחֵץ עַד אֵיבָה וְשִׂנְאָה?

מַדּוּעַ אֵצֶל אֲבוֹתֵינוּ זֶה לֹא קָרָה? מַדּוּעַ בְּחוּג שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מַצָּב כָּזֶה הוּא נָדִיר יוֹתֵר? וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַסִּבָּה.

לַאֲבוֹתֵינוּ הָיוּ חַיִּים קָשִׁים, חַיִּים הַמְלֻוִּים בִּגְזֵרוֹת וּרְדִיפוֹת, בִּמְתָחִים וַחֲרָדוֹת. אֲבָל הֵם הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁכָּל זֶה יִסְתַּיֵּם עַל מִפְתַּן הַבַּיִת. בַּבַּיִת עַצְמוֹ שָׁלְטוּ אוֹר וְזֹהַר, שַׁלְוָה וְטֹהַר.

הָאַנְגְלִי אוֹמֵר: "בֵּיתִי הוּא מִבְצָרִי", וְהַיְּהוּדִי אוֹמֵר: "בֵּיתִי הוּא מִקְדָּשִׁי". מִקְדָּשׁ מְעַט. הַבַּיִת הוּא קֹדֶשׁ לְבִצּוּר וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט, לְחִנּוּךְ הַיְלָדִים, לְשִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה וּלְמִשְׂחָק עִם הַיְלָדִים.

אֶלָּא, הַתִּקְשֹׁרֶת הַחֲזוּתִית שָׁבְרָה זֹאת. יֵשׁ בָּתִּים בָּהֶם שָׁכְחוּ בְּנֵי הַזּוּג לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה. הַבַּעַל חוֹזֵר הַבַּיְתָה יָשָׁר לַ"חֲדַר הַחשֶׁךְ"...

אַךְ לֹא רַק זֹאת. הַמַּכְשִׁיר הַטָּמֵא פָּרַץ אֶת קִירוֹת הַבַּיִת "עָשְׂתָה פְּרָצוֹת בְּחוֹמָה". שָׁאַלְתָּ עַל הַחֲדָשׁוֹת... אַךְ חֲשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁהַמַּכְשִׁיר הַזֶּה מֵבִיא לַסָּלוֹן שֶׁלְּךָ אֶת יְגוּסְלַבְיָה וְאֶת אֲמֶרִיקָה, אֶת הָאִינְתִיפָאדָה וְאֶת הַ'כְּנֶסֶת' וְנִמְצָא שֶׁאֵינְךָ מִתְגּוֹרֵר בְּבֵיתְךָ! הָעוֹלָם הַחִיצוֹן פָּלַשׁ לְתוֹכוֹ עַל תַּרְבּוּתוֹ וַאֲוִירָתוֹ, עַל אַלִּימוּתוֹ וְתוֹעֲבוֹתָיו.

יָדוּעַ, כִּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ חַלּוֹנוֹת "שְׁקוּפִים אֲטוּמִים" (מְלָכִים א ו-ד), כְּלוֹמַר, הָאוֹר יָצָא מִתּוֹכָם הַחוּצָה אַךְ לֹא חָדַר מִן הַחוּץ פְּנִימָה (מְנָחוֹת פו:). כָּךְ בְּדִיּוּק צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם הַבַּיִת הַיְּהוּדִי: יָאִיר וְיִזְהַר וְיַקְרִין הַחוּצָה וּבְכִוּוּן חַד סִטְרִי בִּלְבַד! כָּךְ אֲנִי מְנַסֶּה לְעַצֵּב אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי שֶׁיְּהֵא בַּיִת שֶׁל אשֶׁר פְּנִימִי, מִבְצָר שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל חִנּוּךְ".

כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הִגִּיעַ הַחוֹלֶה לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר הַתְּפִלָּה, הוּא נִגַּשׁ אֶל הָרַב וְאָמַר: "אִשְׁתִּי הֶאֱזִינָה לַשִּׂיחָה שֶׁל כְּבוֹד הָרַב וְהֶחֱלִיטָה לִמְכֹּר אֶת הַמַּכְשִׁיר הַטָּמֵא".

"בְּוַדַּאי הָיוּ לָהּ סִבּוֹת טוֹבוֹת לְכָךְ", אָמַר הָרַב.

"כֵּן, מֵאָז הָאוֹר דּוֹלֵק בְּבֵיתֵנוּ בָּעֲרָבִים...", הֵשִׁיב הָאִישׁ, וְלֹא הִתְכַּוֵּן רַק לְנִבְרֶשֶׁת הַחַשְׁמַל. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תשא תש"ע
	לקח האסון
	"וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ" (כח-ב) רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל מִבַּגְדַּד הָיָה נַעֲרָץ עַל כָּל מַכִּירָיו, גָּדוֹל מֵרַבָּן שְׁמוֹ, וְנוֹדַע עַל שֵׁם אֶחָד מֵעֶשְׂרוֹת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁחִבֵּר - "בֶּן אִישׁ חַי" "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כט-מה) רַב אֶחָד עָלָה לְעֵת עֶרֶב לְבַקֵּר חוֹלֶה בְּבֵיתוֹ וּלְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. כַּאֲשֶׁר פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת לְפָנָיו, חָשַׁב לְרֶגַע שֶׁחָזַר לְעִדַּן 'שׁוֹכְנֵי הַמְּעָרוֹת'. הַסָּלוֹן הַגָּדוֹל הָיָה חָשׁוּךְ וְאַפְלוּלִי וְרִצְּדוּ בּוֹ צְלָלִים כְּחֻלִּים וּכְתֻמִּים, מְלֻוִּים בְּקַרְיָנוּת מַתַּכְתִּית בְּשָׂפָה זָרָה... "אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי מַפְרִיעַ", אָמַר הָרַב, "אָשׁוּב בְּפַעַם אַחֶרֶת". "יִכָּנֵס כְּבוֹד הָרַב", נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה, "זוֹ הַמִּלְחָמָה בִּיגוּסְלַבְיָה, כְּדַאי לִרְאוֹת...". "לֹא, תּוֹדָה", אָמַר הָרַב, "אָבוֹא בְּפַעַם אַחֶרֶת, אֲצַלְצֵל מִקֹּדֶם". הַחוֹלֶה לֹא וִתֵּר עַל הַכָּבוֹד וּלְכָל הַפָּחוֹת הֵבִין כֵּיצַד עָלָיו לִנְהֹג. הַמַּכְשִׁיר כֻּבָּה, הָאוֹר הֻדְלַק וְהַ'מְּעָרָה' שָׁבָה וְהָיְתָה כְּבַיִת לְכָל דָּבָר... הִתְפַּתְּחָה בֵּין הָרַב לְבֵין הַחוֹלֶה שִׂיחָה עֵרָה עַל רוֹפְאִים וְעַל רְפוּאוֹת, וְהָרַב יָעַץ וְעוֹדֵד אֶת הַחוֹלֶה. עֵינֵי הַחוֹלֶה זָרְחוּ מֵאשֶׁר. בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַשִּׂיחָה, מָצָא הַחוֹלֶה לְנָכוֹן לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה: "מַדּוּעַ לֹא רָצָה הָרַב לִרְאוֹת אֶת הַחֲדָשׁוֹת, הַאִם לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ מָה מִתְרַחֵשׁ בִּיגוּסְלַבְיָה וּבְאַרְצוֹת הַבְּרִית, וּמָה קוֹרֶה בָּאָרֶץ?" "מְעַנְיֵן מְאֹד", אָמַר הָרַב, "הֲרֵי בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֵׁב. וְאָכֵן, מִדֵּי יוֹם קוֹרֵא אֲנִי עִתּוֹן חֲרֵדִי וּמִתְעַדְכֵּן בְּכָל הַחֲדָשׁוֹת". "אֵינָהּ דּוֹמָה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה", פָּסַק הַחוֹלֶה אֶת פְּסוּקוֹ, "לִרְאוֹת זֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מֵאֲשֶׁר לִקְרֹא". "אֱמֶת וְיַצִּיב", הִסְכִּים הָרַב. "אָז לָמָּה סֵרֵב כְּבוֹד הָרַב לְהִסְתַּכֵּל בַּחֲדָשׁוֹת?" "דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ", הֵשִׁיב הָרַב. הַמְּאָרֵחַ נָעַץ בָּרַב מַבָּט נָבוֹךְ. הוּא לֹא הֵבִין וְהָרַב הִסְבִּיר. "אַתָּה שׁוֹאֵל עַל הַחֲדָשׁוֹת בִּלְבַד, מִשּׁוּם שֶׁגַּם אַתָּה יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה מַזִּיקוֹת תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל אַלִּימוּת וְתוֹעֵבָה לְמִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם וַאֲסוּרָה הַצְּפִיָּה בָּהֶן מִדְּאוֹרָיְיתָא. נִיחָא, וּבְכֵן, הַסְכֵּת וּשְׁמַע: כַּיָּדוּעַ לְךָ מְכַהֵן אֲנִי גַּם כְּדַיָּן. יוֹם יוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ טְרוּנְיוֹת וּמְרִיבוֹת, רוֹאֶה אֵיךְ בָּתִּים נֶהֱרָסִים בִּגְלַל שְׁטֻיּוֹת, אֵיךְ חֲלוֹמוֹת מִתְנַפְּצִים וְחַיִּים נִשְׁחָקִים. וַאֲנִי תּוֹהֶה: כֵּיצַד זֶה קוֹרֶה? אֵיךְ אֲנָשִׁים שֶׁבָּנוּ בַּיִת בְּאַהֲבָה וָרֶגֶשׁ, וְתָלוּ בּוֹ תִּקְווֹת כֹּה רַבּוֹת, מַגִּיעִים לְמַשְׁבֵּר כֹּה מוֹחֵץ עַד אֵיבָה וְשִׂנְאָה? מַדּוּעַ אֵצֶל אֲבוֹתֵינוּ זֶה לֹא קָרָה? מַדּוּעַ בְּחוּג שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מַצָּב כָּזֶה הוּא נָדִיר יוֹתֵר? וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַסִּבָּה. לַאֲבוֹתֵינוּ הָיוּ חַיִּים קָשִׁים, חַיִּים הַמְלֻוִּים בִּגְזֵרוֹת וּרְדִיפוֹת, בִּמְתָחִים וַחֲרָדוֹת. אֲבָל הֵם הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁכָּל זֶה יִסְתַּיֵּם עַל מִפְתַּן הַבַּיִת. בַּבַּיִת עַצְמוֹ שָׁלְטוּ אוֹר וְזֹהַר, שַׁלְוָה וְטֹהַר. הָאַנְגְלִי אוֹמֵר: "בֵּיתִי הוּא מִבְצָרִי", וְהַיְּהוּדִי אוֹמֵר: "בֵּיתִי הוּא מִקְדָּשִׁי". מִקְדָּשׁ מְעַט. הַבַּיִת הוּא קֹדֶשׁ לְבִצּוּר וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט, לְחִנּוּךְ הַיְלָדִים, לְשִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה וּלְמִשְׂחָק עִם הַיְלָדִים. אֶלָּא, הַתִּקְשֹׁרֶת הַחֲזוּתִית שָׁבְרָה זֹאת. יֵשׁ בָּתִּים בָּהֶם שָׁכְחוּ בְּנֵי הַזּוּג לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה. הַבַּעַל חוֹזֵר הַבַּיְתָה יָשָׁר לַ"חֲדַר הַחשֶׁךְ"... אַךְ לֹא רַק זֹאת. הַמַּכְשִׁיר הַטָּמֵא פָּרַץ אֶת קִירוֹת הַבַּיִת "עָשְׂתָה פְּרָצוֹת בְּחוֹמָה". שָׁאַלְתָּ עַל הַחֲדָשׁוֹת... אַךְ חֲשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁהַמַּכְשִׁיר הַזֶּה מֵבִיא לַסָּלוֹן שֶׁלְּךָ אֶת יְגוּסְלַבְיָה וְאֶת אֲמֶרִיקָה, אֶת הָאִינְתִיפָאדָה וְאֶת הַ'כְּנֶסֶת' וְנִמְצָא שֶׁאֵינְךָ מִתְגּוֹרֵר בְּבֵיתְךָ! הָעוֹלָם הַחִיצוֹן פָּלַשׁ לְתוֹכוֹ עַל תַּרְבּוּתוֹ וַאֲוִירָתוֹ, עַל אַלִּימוּתוֹ וְתוֹעֲבוֹתָיו. יָדוּעַ, כִּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ חַלּוֹנוֹת "שְׁקוּפִים אֲטוּמִים" (מְלָכִים א ו-ד), כְּלוֹמַר, הָאוֹר יָצָא מִתּוֹכָם הַחוּצָה אַךְ לֹא חָדַר מִן הַחוּץ פְּנִימָה (מְנָחוֹת פו:). כָּךְ בְּדִיּוּק צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם הַבַּיִת הַיְּהוּדִי: יָאִיר וְיִזְהַר וְיַקְרִין הַחוּצָה וּבְכִוּוּן חַד סִטְרִי בִּלְבַד! כָּךְ אֲנִי מְנַסֶּה לְעַצֵּב אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי שֶׁיְּהֵא בַּיִת שֶׁל אשֶׁר פְּנִימִי, מִבְצָר שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל חִנּוּךְ". כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הִגִּיעַ הַחוֹלֶה לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר הַתְּפִלָּה, הוּא נִגַּשׁ אֶל הָרַב וְאָמַר: "אִשְׁתִּי הֶאֱזִינָה לַשִּׂיחָה שֶׁל כְּבוֹד הָרַב וְהֶחֱלִיטָה לִמְכֹּר אֶת הַמַּכְשִׁיר הַטָּמֵא". "בְּוַדַּאי הָיוּ לָהּ סִבּוֹת טוֹבוֹת לְכָךְ", אָמַר הָרַב. "כֵּן, מֵאָז הָאוֹר דּוֹלֵק בְּבֵיתֵנוּ בָּעֲרָבִים...", הֵשִׁיב הָאִישׁ, וְלֹא הִתְכַּוֵּן רַק לְנִבְרֶשֶׁת הַחַשְׁמַל. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)