Otzarot-Article

"וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים... תָּמִיד" (כה-ל) כֵּיוָן שֶׁהַשֻּׁלְחָן נוֹעַד לְהַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הִצְטַוּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָתֵת "לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד", כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ הַ"יֵּשׁ" הַזֶּה תָּחוּל הַבְּרָכָה וְהַפַּרְנָסָה. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁגַּם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן יֵשׁ לְשַׁיֵּר לֶחֶם עַל הַשֻׁלְחָן.

אוּלָם יֵשׁ לָדַעַת שֶׁכַּאֲשֶׁר הַקַּבָּ"ה רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע שֶׁל בְּרָכָה, הַשֶּׁפַע הַזֶּה יָחוּל גַּם מִתּוֹךְ קְלָלָה... כְּשֶׁיְּהוּדִי זַכַּאי לִבְרָכָה, הֲרֵי כָּל הַחֲפָצִים שֶׁבְּיָדָיו הוֹפְכִים לִהְיוֹת כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה, גַּם אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם מְשַׁמְּשִׁים לְהֶפֶךְ הַבְּרָכָה. זֹאת נִתָּן לִרְאוֹת בַּסִּפּוּר הַבָּא, שֶׁסֻּפַּר בְּשֵׁם הַגְרִ"י מֻצָּפִי זַצַ"ל.

הָרַב מֻצָּפִי, שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר דְּרָשׁוֹת בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים, סִפֵּר פַּעַם אַחַת סִפּוּר מֻפְלָא: מַעֲשֶׂה בְּאִמָּא יְרוּשַׁלְמִית שֶׁהָיָה לָהּ תִּינוֹק, וְהַלָּה לֹא נִרְדַּם בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה כִּי אִם צָרַח בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת וְהֵעִיר אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת.

הַבְּעָיָה הֵעִיקָה עַל הָאִשָּׁה וְהִיא לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ. כָּל הָעֵצוֹת מִבַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ וְכָל הָאֶמְצָעִים וְנִסְיוֹנוֹת הַסִּיּוּעַ שֶׁל הָרוֹפְאִים, הָיוּ לְלֹא הוֹעִיל. הַתִּינוֹק הִמְשִׁיךְ לִצְרֹחַ בַּלֵּילוֹת וְלִגְרֹם מוּעָקָה רַבָּה לִבְנֵי הַבַּיִת.

אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלָה אִשָּׁה זוֹ לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיאָהּ מֵהַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה עָלֶיהָ וְעַל מִשְׁפַּחְתָּהּ.

יוֹם אֶחָד הָלְכָה הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב וְהִנֵּה הִיא רוֹאָה דַּף שֶׁל חֻמָּשׁ מִתְגּוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינֶיהָ. הִיא בִּקְּשָׁה לְהָרִימוֹ וּלְנַשְּׁקוֹ אַךְ אָז הִגִּיעָה רוּחַ וְהֵעִיפָה אֶת הַדַּף.

הָאִשָּׁה, בְּיִרְאָתָהּ וּבְצִדְקוּתָהּ, לֹא חָסָה עַל עַצְמָהּ, וְ"רָדְפָה" אַחֲרֵי הַדַּף עַד שֶׁהִשִּׂיגָה וְהֵרִימָה אוֹתוֹ מֵהָרִצְפָּה.

אִשָּׁה זוֹ לֹא יָדְעָה קְרֹא וּכְתֹב, אַף כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכְּלָה עַל הַדַּף לֹא יָדְעָה בְּדִיּוּק מָה כָּתוּב בּוֹ. אֲבָל, הִיא נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ הַשָּׁמַיְמָה וְהִתְפַּלְּלָה לְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ בִּדְמָעוֹת: "אָנָּא אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, חוּס נָא עָלַי וְרַפֵּא אֶת בְּנִי הַתִּינוֹק שֶׁלֹּא יִצְרַח עוֹד בַּלֵּילוֹת, בִּזְכוּת הַדַּף הַזֶּה שֶׁהֲרִמֹתִי מֵהָרִצְפָּה...".

הָאִשָּׁה הִגִּיעָה לְבֵיתָהּ וְהִנִּיחָה אֶת דַּף הַחֻמָּשׁ מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל הַתִּינוֹק.

וְהִנֵּה, פֶּלֶא פְּלָאִים. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה יָשֵׁן הַתִּינוֹק בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז לֵידָתוֹ בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה.

הָאָב, שֶׁהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וְלֹא הֶאֱמִין לְמָה שֶׁקָּרָה, שָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ הֵיאַךְ קָרָה הַדָּבָר.

סִפְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה אֶת כָּל אֲשֶׁר אֵרַע, שֶׁרָדְפָה אַחֲרֵי הַדַּף וְהֵרִימָה אוֹתוֹ מֵהָרִצְפָּה וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹת הַתִּינוֹק.

פָּנָה הָאָב לְמִטַּת הַתִּינוֹק, הֵרִים אֶת הַכַּר וְהוֹצִיא אֶת הַדַּף. וּמָה הוּא מְגַלֶּה? בְּדַף הַחֻמָּשׁ הָיְתָה כְּתוּבָה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, פָּרָשַׁת הַקְּלָלוֹת, וּבְמֶרְכָּזוֹ הַפָּסוּק "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ" וְכוּ'.

וְהַדַּף הַזֶּה הִרְגִּיעַ אֶת הַתִּינוֹק בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה...

מָה לָמַדְנוּ? כַּאֲשֶׁר מִתְמַסֵּר אָדָם לְמִצְוָה מְסֻיֶּמֶת, הַמִּצְוָה מְגִנָּה עָלָיו גַּם אִם מְדֻבָּר בְּחֵפֶץ שֶׁהוּא הָפוּךְ מִבְּרָכָה. כִּי אִם הַקַּבָּ"ה גּוֹזֵר בְּרָכָה עַל הָאָדָם, הִיא תָּבוֹא עָלָיו בְּכָל מִקְרֶה, וְלֹא מְשַׁנֶּה מֵאֵיזֶה כִּוּוּן.

אִשָּׁה זוֹ, בִּזְכוּת הַמִּצְוָה שֶׁקִּיְּמָה, הָפְכָה אֶת הַדִּין לְרַחֲמִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	שמות תש"ע
	חלום הלחם בלבן
	"וְעָשׂוּ "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים... תָּמִיד" (כה-ל) כֵּיוָן שֶׁהַשֻּׁלְחָן נוֹעַד לְהַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הִצְטַוּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָתֵת "לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד", כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ הַ"יֵּשׁ" הַזֶּה תָּחוּל הַבְּרָכָה וְהַפַּרְנָסָה. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁגַּם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן יֵשׁ לְשַׁיֵּר לֶחֶם עַל הַשֻׁלְחָן. אוּלָם יֵשׁ לָדַעַת שֶׁכַּאֲשֶׁר הַקַּבָּ"ה רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע שֶׁל בְּרָכָה, הַשֶּׁפַע הַזֶּה יָחוּל גַּם מִתּוֹךְ קְלָלָה... כְּשֶׁיְּהוּדִי זַכַּאי לִבְרָכָה, הֲרֵי כָּל הַחֲפָצִים שֶׁבְּיָדָיו הוֹפְכִים לִהְיוֹת כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה, גַּם אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם מְשַׁמְּשִׁים לְהֶפֶךְ הַבְּרָכָה. זֹאת נִתָּן לִרְאוֹת בַּסִּפּוּר הַבָּא, שֶׁסֻּפַּר בְּשֵׁם הַגְרִ"י מֻצָּפִי זַצַ"ל. הָרַב מֻצָּפִי, שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר דְּרָשׁוֹת בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים, סִפֵּר פַּעַם אַחַת סִפּוּר מֻפְלָא: מַעֲשֶׂה בְּאִמָּא יְרוּשַׁלְמִית שֶׁהָיָה לָהּ תִּינוֹק, וְהַלָּה לֹא נִרְדַּם בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה כִּי אִם צָרַח בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת וְהֵעִיר אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת. הַבְּעָיָה הֵעִיקָה עַל הָאִשָּׁה וְהִיא לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ. כָּל הָעֵצוֹת מִבַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ וְכָל הָאֶמְצָעִים וְנִסְיוֹנוֹת הַסִּיּוּעַ שֶׁל הָרוֹפְאִים, הָיוּ לְלֹא הוֹעִיל. הַתִּינוֹק הִמְשִׁיךְ לִצְרֹחַ בַּלֵּילוֹת וְלִגְרֹם מוּעָקָה רַבָּה לִבְנֵי הַבַּיִת. אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלָה אִשָּׁה זוֹ לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיאָהּ מֵהַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה עָלֶיהָ וְעַל מִשְׁפַּחְתָּהּ. יוֹם אֶחָד הָלְכָה הָאִשָּׁה בָּרְחוֹב וְהִנֵּה הִיא רוֹאָה דַּף שֶׁל חֻמָּשׁ מִתְגּוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינֶיהָ. הִיא בִּקְּשָׁה לְהָרִימוֹ וּלְנַשְּׁקוֹ אַךְ אָז הִגִּיעָה רוּחַ וְהֵעִיפָה אֶת הַדַּף. הָאִשָּׁה, בְּיִרְאָתָהּ וּבְצִדְקוּתָהּ, לֹא חָסָה עַל עַצְמָהּ, וְ"רָדְפָה" אַחֲרֵי הַדַּף עַד שֶׁהִשִּׂיגָה וְהֵרִימָה אוֹתוֹ מֵהָרִצְפָּה. אִשָּׁה זוֹ לֹא יָדְעָה קְרֹא וּכְתֹב, אַף כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכְּלָה עַל הַדַּף לֹא יָדְעָה בְּדִיּוּק מָה כָּתוּב בּוֹ. אֲבָל, הִיא נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ הַשָּׁמַיְמָה וְהִתְפַּלְּלָה לְהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ בִּדְמָעוֹת: "אָנָּא אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, חוּס נָא עָלַי וְרַפֵּא אֶת בְּנִי הַתִּינוֹק שֶׁלֹּא יִצְרַח עוֹד בַּלֵּילוֹת, בִּזְכוּת הַדַּף הַזֶּה שֶׁהֲרִמֹתִי מֵהָרִצְפָּה...". הָאִשָּׁה הִגִּיעָה לְבֵיתָהּ וְהִנִּיחָה אֶת דַּף הַחֻמָּשׁ מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל הַתִּינוֹק. וְהִנֵּה, פֶּלֶא פְּלָאִים. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה יָשֵׁן הַתִּינוֹק בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז לֵידָתוֹ בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה. הָאָב, שֶׁהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וְלֹא הֶאֱמִין לְמָה שֶׁקָּרָה, שָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ הֵיאַךְ קָרָה הַדָּבָר. סִפְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה אֶת כָּל אֲשֶׁר אֵרַע, שֶׁרָדְפָה אַחֲרֵי הַדַּף וְהֵרִימָה אוֹתוֹ מֵהָרִצְפָּה וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹת הַתִּינוֹק. פָּנָה הָאָב לְמִטַּת הַתִּינוֹק, הֵרִים אֶת הַכַּר וְהוֹצִיא אֶת הַדַּף. וּמָה הוּא מְגַלֶּה? בְּדַף הַחֻמָּשׁ הָיְתָה כְּתוּבָה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, פָּרָשַׁת הַקְּלָלוֹת, וּבְמֶרְכָּזוֹ הַפָּסוּק "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ" וְכוּ'. וְהַדַּף הַזֶּה הִרְגִּיעַ אֶת הַתִּינוֹק בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה... מָה לָמַדְנוּ? כַּאֲשֶׁר מִתְמַסֵּר אָדָם לְמִצְוָה מְסֻיֶּמֶת, הַמִּצְוָה מְגִנָּה עָלָיו גַּם אִם מְדֻבָּר בְּחֵפֶץ שֶׁהוּא הָפוּךְ מִבְּרָכָה. כִּי אִם הַקַּבָּ"ה גּוֹזֵר בְּרָכָה עַל הָאָדָם, הִיא תָּבוֹא עָלָיו בְּכָל מִקְרֶה, וְלֹא מְשַׁנֶּה מֵאֵיזֶה כִּוּוּן. אִשָּׁה זוֹ, בִּזְכוּת הַמִּצְוָה שֶׁקִּיְּמָה, הָפְכָה אֶת הַדִּין לְרַחֲמִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)